ויקיפדיה:הידעת?/סדרה 1/מרץ

משמעותו של הפועל הספרדי malsinar היא להאשים, להפליל או לדווח על מעשיו של אדם בכוונה רעה. הפועל, וכן שם העצם malsín, התגלגלו לשפה הספרדית במהלך ימי הביניים, מהעברית דרך הלדינו, בעקבות מעשי הלשנה של נוצרים חדשים זה על זה בפני בית הדין של הכנסייה מתוך בצע כסף, חשש או נקמה. היסטוריונים אחדים משערים כי תופעה זו, שבמחצית המאה ה-14 תוארה כ"בעיה לאומית" ועל מנת להילחם בה הותר דמו של מי שהוכר כמלשין, היא המקור להליך הדין החדשני ויוצא הדופן באינקוויזיציה הספרדית ששמר על חסיון המאשים ומנע מהנאשם להתעמת עמו.

הציור שהשיג את המחיר הגבוה ביותר במכירה פומבית הוא ציור מס' 5 האבסטרקטי של ג'קסון פולוק, שנמכר ב-140 מיליון דולר ב-2006. ואולם, הציור שהערכת מחירו היא הגבוהה ביותר הוא המונה ליזה שצייר לאונרדו דה וינצ'י ב-1507. על אף שמעולם לא הוצע למכירה, הערכתו לצורכי ביטוח עבור מוזיאון הלובר, נאמדה ב-1962 ב-100 מיליון דולר שהם כ-670 מיליון דולר במחירי 2007.

סמוך להר שנאן, הפסגה הגבוהה ברכס רמים, הוקם בשנת 1943 קיבוץ רָמִים. הקיבוץ היה עד מלחמת ששת הימים הגבוה ביישובי ישראל, וועדת השמות הממשלתית אימצה את שמו הסמלי. אולם חברי הקיבוץ סירבו להשתמש בשם, משום שלשאלה "מהיכן אתם?" הם נאלצו להשיב "אנחנו מרמים". בספרו של יהודה זיו מופיע סיפור נחמד. יום אחד יצאה קבוצת בחורים מהקיבוץ לכיוון רמות נפתלי על מנת לפגוש קבוצת בנות שחזרו מבית הספר החקלאי בנהלל. בדרך שאל אותם עובר אורח: "מי אתם?", והם השיבו: "אנחנו מרמים", "ולאן אתם הולכים?", הוסיף ושאל, "לרמות" הייתה התשובה. ב-1964 אושר רשמית השם מְנָרָה, שמקורו ב"מַנָארָה", שמו הערבי של המקום שמשמעותו צריח.

שנת 69 לספירה מכונה על ידי ההיסטוריונים של רומא העתיקה שנת ארבעת הקיסרים. סמוך לשנה זו הסתיים עידן הטירוף של הקיסר נירון. נירון עלה לשלטון בגיל 16, וכעבור מספר שנים פתח בשרשרת הוצאות להורג, וככל הנראה היה גם אחראי לשריפתה של רומא. עם התאבדותו ביוני 68 עלה לשלטון הקיסר גלבה, שנרצח בידי קושרים בינואר 69. במקומו עלה לשלטון הקיסר מרקוס סלביוס אותו שכיהן שלושה חודשים בדיוק, והתאבד באפריל, לאחר שכוחותיו של ויטליוס, הקיסר הבא בתור, איימו לעלות על רומא. ויטליוס האריך 8 חודשים בתפקיד, וכונן שלטון אימים, עד שנרצח בידי ההמון. בדצמבר 69 עלה לשלטון אספסינוס, שהביא לרומא עידן של שקט ויציבות.

מספר כוכבי הלכת במערכת השמש השתנה מספר פעמים במהלך 500 השנים האחרונות. ששת כוכבי לכת הראשונים היו הידועים משחר ההיסטוריה: כוכב חמה, נוגה, כדור הארץ, מאדים, צדק ושבתאי. עם גילוים של אורנוס, נפטון וכמה אסטרואידים תפחה הרשימה עד כדי 23 כוכבי לכת ב-1851. ב-1852 הורדו כל האסטרואידים ונותרו שמונה כוכבי לכת, שאליהם נוסף פלוטו ב-1930. ב-2006 החליט האיגוד האסטרונומי הבינלאומי לשנות את ההגדרה של כוכב לכת והגדיר סוג חדש הנקרא כוכב לכת ננסי, עליו נמנים קרס, פלוטו ואריס. היום ידועים לאסטרונומים מעל ל-150,000 גופים הסובבים את השמש והם מסווגים בקטגוריות שונות: כוכבי לכת, כוכבי לכת ננסיים, גופים טרנס נפטוניים, אסטרואידים, שביטים, קנטאורים ועוד גופים קטנים במערכת השמש.

שניים מצאצאיהם של ויקטוריה מלכת בריטניה ובעלה הנסיך אלברט נקראו על שמו של אלברט, אך איש מהם לא בחר בשם זה כשמו המלכותי. בנם, הנסיך אלברט אדוארד, בחר בשם אדוארד השביעי ונינם הנסיך אלברט, בחר בשם ג'ורג' השישי. לאחר פטירת אביה, כאשר אליזבת השנייה עלתה לכס המלוכה, היא נשאלה תחת איזה שם תרצה למלוך. היא ענתה "השם שלי, אלא מה?". בנה הנסיך צ'ארלס, הראשון בסדר הירושה לכתר הבריטי, רמז בעבר שייתכן וימלוך תחת השם ג'ורג' השביעי.

בין מדינות רבות בעולם קיימים סכסוכי גבולות, בהם בני עשרות שנים כגון הסכסוך הישראלי-ערבי או הסכסוך בין הודו לפקיסטן על חבל קשמיר. מקובל לחשוב כי בין מדינות המערב כבר לא קיימים היום סכסוכים מעין אלו, אך למרבה ההפתעה דווקא בין קנדה ודנמרק מתנהל סכסוך טריטוריאלי על האי הנס. זהו אי קטנטן, כגודלה של העיר העתיקה בירושלים, נידח ובלתי מיושב הנמצא במרכז תעלת קנדי שבמצר נארס, מול החוף הצפון-מערבי של האי גרינלנד. על אף שהאי עצמו חסר חשיבות, השליטה בו עשויה להיות משמעותית לקביעת ריבונות לאורך המעבר הצפון מערבי והאוקיינוס הארקטי. הסכסוך עצמו לא הגיע לידי לחימה, אולם התרחשו במסגרתו מספר התגרויות צבאיות ודיפלומטיות, ושתי המדינות הניפו את דגלן על האי מספר פעמים.

מעשייה מספרת, כי כאשר חיפש אליעזר בן-יהודה שם עברי לקונפיטורה, הוא נתקל בגמרא על פסוק שמוזכרים בו דברי מתיקה, "מאי ריבה? מיני מתיקה", כלומר, הגמרא שואלת מה הִרבה הפסוק לתאר, והתשובה היא מיני מתיקה. בן-יהודה טעה לכאורה בפירוש הגמרא, סבר שהיא אומרת כי פירוש המילה ריבה הוא מין דבר מתוק, ולפי פירוש זה חידש את המילה. סיפור זה אינו נכון, וגמרא כזו כלל אינה קיימת, אך הדבר לא הפריע למתנגדיו של בן-יהודה להפיץ את המעשייה כדי לנגח אותו. למעשה, בן-יהודה חידש את המילה לפי השם הערבי למאכל זה: مُرَبًّى (מֻרַבָּّא).

לאחר שסיים את כתיבת הרומן עלובי החיים, יצא ויקטור הוגו לחופשה. הוא הסתקרן לדעת אם מכירת הספר מצליחה ושלח למוציא לאור מכתב המכיל תו בודד: "?". התשובה, שלא אחרה לבוא, הכילה גם היא תו בודד: "!". בניגוד לחליפת המכתבים הזו, שנחשבת לקצרה מאז ומעולם, "עלובי החיים" מכיל את אחד המשפטים הארוכים בספרות העולמית. אורכו 823 מילים, 93 פסיקים, 51 נקודות ופסיקים ו-4 קווים מפרידים, והוא משתרע על פני כמעט שלושה עמודים.

סר פטריק גדס, ביולוג סקוטי בהשכלתו ומומחה לתכנון ערים, היה אחראי לתוכנית גדס, תוכנית המתאר הראשונה של תל אביב, בה עוצבו רחובותיה של העיר. נכדתו, אן גדס, הייתה מעורבת בסוף שנות השישים של המאה ה-20 בבג"ץ שליט שהסעיר את מדינת ישראל בשאלה מיהו יהודי. גדס, נוצריה בדתה, נישאה לרב סרן בנימין שליט. הזוג ביקש לרשום את ילדיהם כבעלי לאום יהודי, ונענה בשלילה על ידי משרד הפנים. שליט עתר לבג"ץ, ובתור אחד הנימוקים הובא פועלו של גדס הסב. העתירה התקבלה, ובעקבותיה שונה חוק השבות.

המפעל אדיר הממדים הנראה מדרום לכביש ירושלים-תל אביב, סמוך לעיר רמלה, הוא מפעל נשר רמלה. המפעל, מהגדולים בעולם בתחומו, מייצר כמויות אדירות של צמנט, וכדי למנוע מכבשני המפעל להתקרר הם מופעלים בכל שעות היממה. מסיבה זו קיבל המפעל, שהוא מפעל מסחרי, היתר מיוחד להפעיל את הכבשנים בכל ימות השנה, ואפילו ביום הכיפורים. בניגוד למקובל לחשוב, לא שימשו כבשניו לשריפת גופתו של אדולף אייכמן, פושע המלחמה הנאצי שהוצא להורג בישראל.

בספר הילדים האמריקאי הנס ברינקר, משנת 1865, מופיע לראשונה המשל על הילד ההולנדי מהעיר הארלם שסתם פירצה בסכר באצבעו. תיירים אמריקאים בהולנד התאכזבו לגלות שהמקומיים אינם מכירים את הסיפור. למענם הציבה לשכת התיירות ההולנדית פסלים לזכרו של הילד הבדוי בעיירה ספארנדם הסמוכה להארלם ובעיר הממוזערת מדורודם. תרגום הספר מאנגלית להולנדית עודכן בהתאם, כך שעלילתו תתרחש בספארנדם. כשלוש שנים לאחר הצבת הפסל בספארנדם אירע מקרה אמיתי דומה בעיירה ניברקרק. רבבות תושבי העיירה ניצלו מתוצאות שיטפון הים הצפוני כשפירצה בסכר סמוך נסתמה זמנית על ידי ספינה שהושטה לתוכה ומנעה את הצפת הפולדר.

רבים יודעים כי כמה מציוריו של הצייר הספרדי הנודע פבלו פיקאסו, ממפתחי הקוביזם, נמכרו בעשרות מיליוני דולרים. בהם, "נער עם מקטרת" שנמכר במאי 2004 תמורת 104 מיליון דולר, הציור היקר ביותר שנמכר במכירה פומבית עד אז, ו"דורה מאר עם חתול" שנמכר במאי 2006 תמורת 95.2 מיליון דולר. פרט פחות ידוע אודות פיקאסו הוא אורך שמו המלא: פבלו דיאגו חוסה סנטיאגו פרנסיסקו דה פאולה חואן נפומוסנו מריה דה לוס רמדיוס קריספין קריספיניאנו דה לה סנטיסימה טרינידאד רואיס אי פיקאסו.

חוק טיטיוס-בודה, שנוסח לראשונה ב-1766, נותן קשר מתמטי פשוט בין המרחקים הממוצעים של כוכבי הלכת השונים מהשמש. החוק זכה להצלחה לאחר שיוהן אלרט בודה הצליח לחזות בדייקנות את מרחקם מהשמש של אורנוס ושל קרס שהתגלו בתקופה זו, אך נחל כשלון מוחץ עם גילויו של נפטון ב-1846, וכיום מקובל לחשוב שהצלחתו החלקית הייתה מקרית. במהלך המאה ה-20 התגלו קשרים מפתיעים לא פחות לגבי זמני ההקפה של גופים שונים במערכת השמש המיוחסים לתופעה אסטרונומית הקרויה תהודה מסלולית. כך למשל מתקיים יחס של 3:2 בין זמני ההקפה סביב השמש של נפטון ושל מספר גופים בחגורת קויפר, דוגמת פלוטו. יחס זה קיים גם אצל כוכב חמה המסתובב סביב צירו שלוש פעמים על כל שתי הקפות שלו סביב השמש.

סדרת פיגועים גזעניים שהתרחשה בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים בעיר ברמינגהאם באלבמה שבארצות הברית, העניקה לה את כינוי הלעג "Bombingham", מהמילה פצצה - Bomb. בעקבות רצח ארבע ילדות שחורות בעיר בשנת 1963, כתב המשורר דדלי רנדל את "הבלדה של ברמינגהאם", הסקסופוניסט ג'ון קולטריין חיבר את השיר "אלבמה", וארגוני המאבק השחורים, בראשם עמד הכומר מרטין לותר קינג, פתחו בהפגנות מחאה לא אלימות כנגד חוקי ההפרדה הגזעיים. משטרת ברמינגהאם פעלה בברוטליות רבה נגד המפגינים והשתמשה בגז מדמיע ובכלבי תקיפה. קינג, שנעצר עם אלפי מפגינים נוספים, חיבר בכלא את המנשר "מכתב מבית הכלא של ברמינגהאם", מסה בנושא ההתנגדות להפרדה הגזעית. בסופו של דבר, נחל המאבק הצלחה, בהובילו לביטול החקיקה הגזעית בארצות הברית.

אחת הסיבות להשתלטותם המהירה של הקונקיסטדורים על יבשת אמריקה היו המחלות שהביאו עמם, כמו למשל אבעבועות שחורות. פחות ידוע שבמסעם חזרה לאירופה הם נשאו מחלות שלא היו קיימות אז בעולם הישן. המגפה המתועדת הראשונה של עגבת התרחשה ב-1495, שנתיים לאחר חזרתו של כריסטופר קולומבוס מממסעו הראשון לעולם החדש. מחקרים חדשים טוענים שספניו שימשו כנשאים של חיידק העגבת, או אב קדום שלו, שהועבר במגע רגיל ובאירופה התפתח לזן המועבר במגע מיני בלבד.

אנדרס צלזיוס, ממציא סולם צלזיוס למדידת טמפרטורה, קבע את נקודת ה-0 בתור נקודת הרתיחה של מים בלחץ הממוצע בגובה פני הים ואת נקודת 100 המעלות בתור נקודת הקיפאון של מים. הבוטנאי קארולוס ליניאוס היה הראשון שהזמין ייצור של מד חום עם סולם צלזיוס, אבל הוא הזמין אותו עם סקאלה הפוכה, והוא הסולם המוכר לנו כיום. במהלך המאה העשרים עבר הסולם שינוי קטן נוסף כשטמפרטורות הייחוס השתנו. הסולם הוגדר מחדש באמצעות הנקודה המשולשת של המים (0.01 מעלות צלזיוס) והאפס המוחלט (273.15- מעלות צלזיוס). כתוצאה מכך וממדידות מדויקות יותר, ידוע כיום שטמפרטורת הקיפאון של מים מזוקקים סטנדרטיים נמוכה בכאלפית מעלה מ-C°‏0, ונקודת הרתיחה בלחץ של אטמוספירה אחת נמוכה ב-16.1 אלפיות המעלה מ-C°‏100.

קרון הכבל של סן פרנסיסקו הוא מערכת תחבורה ציבורית הפועלת ברחובותיה התלולים של העיר סן פרנסיסקו שבקליפורניה, ארצות הברית. ב-1947, בעקבות הפסדים מתמשכים בתפעול המערכת, הציע ראש העיר דאז, רוג'ר לפהאם, לסגור את הקווים העירוניים. הצעתו נתקלה בהתנגדות עזה. בראש המתנגדים עמדה הפעילה החברתית פרידל קלוסמן. היא ייסדה את "הוועדה האזרחית להצלת קרונות הכבל", והצליחה לכפות על ראש העיר לקיים משאל-עיר, שעבר ברוב גדול של כ-1:3. הקרונות נותרו, ועם השנים, בנוסף לתפקידם המקורי, הפכו לאטרקציה תיירותית ולאחד מסמליה של העיר.

הקפיברה הוא המכרסם הגדול בעולם. במראהו הוא דומה לחולדה, אך גדול ממנה משמעותית. אורכו כמטר אחד, ומשקלו הממוצע כ-50 קילוגרם. הקפיברה חי כיום באמריקה הדרומית בלבד. במאה ה-16, כשפגשו בו המיסיונרים האירופאים לראשונה, הם נדרשו להחלטה האם אכילתו נחשבת כאכילת בשר. להחלטה זו הייתה משמעות דתית, שכן בארבעים ימי התענית שלפני חג הפסחא נאסר על הנוצרים הקתולים לאכול בשר. בהחלטה שגויה, שלא תוקנה מאז, פסקה הכנסייה הקתולית כי הקפיברה הוא סוג של דג, ולכן אכילתו מותרת בימי התענית.

בחלק מן השפות השמיות, כדוגמת הערבית, משתנה יחסת המילה לפי תפקידה במשפט. למשל שם העצם al-malik (המלך) ינוקד al-maliku בבואו כנושא או כנשוא, al-maliki לאחר מילת יחס או בסמיכות, למשל bayt al-maliki (בית המלך) ו-ila al-maliki (אל המלך) ו-al-malika בבואו כמושא ישיר או כתואר הפועל. בעברית נעלמו כמעט כל היחסות עוד בתקופת התנ"ך, אך נותר זכר לשימוש זה בתואר הפועל, והיא ה' הכיוון או המגמה, שהופכת שם עצם למקום. למשל במילים הביתה, ארצה, דרומה או ירושלימה.

רחוב בוגרשוב בתל אביב נקרא על שמו של חיים בוגרשוב עוד בחייו. בוגרשוב התנגד לכך ואמר שאינו יכול ללכת ברחוב ולראות שלטים עם שמו, אך ועדת השמות של עיריית תל אביב לא ויתרה. בתגובה, וכדי שלא להיות מזוהה עם הרחוב, עיברת בוגרשוב את שמו לבוגר.

הדוגמה העתיקה ביותר לתותב נמצאה במומיה של אישה מצרית המתוארכת לשנת 1000 לפני הספירה. הותאם לה תותב עשוי עץ ועור המחליף את בוהן רגלה. הבוהן המלאכותית שימשה לצרכים אסתטיים בלבד שכן בוהן אינה הכרחית לתפקוד יום יומי. תותבים מודרניים של כפות רגליים עשויים מחומרים מרוכבים מתוחכמים, דוגמת סיבי פחם. הם סופגים היטב את אנרגיית הנחיתה על הקרקע, אוצרים אותה ומחזירים אותה לגוף לצורך הנעתו קדימה. התותבים המודרניים יעילים עד כדי כך שהתאחדות האתלטיקה הבינלאומית אסרה על שיתופם של אתלטים קטועי גפיים בתחרויות שאינן מיועדות לנכים ובמשחקים האולימפיים שכן הישגיהם בריצה מתקרבים לאלו של אתלטים בריאים.

בעקבות הקפדנות וההיצמדות להוראות בגרמניה הנאצית, ניצלו חייהם של מאות יהודים בבית החולים היהודי בברלין שהיו חולים קשים וסיעודיים. לפי הוראות המשטר הנאצי, חויבו חולים אלה בטיפול ובהיתר כתוב של ועדה רפואית לפני העלאתם למשלוח, ובהיעדר אישור כזה לא יכלו להישלח למחנות ריכוז והשמדה. מנהל בית החולים דוקטור ולטר לוסטיג כמעט שלא שחרר ממנו חולים בשנות המלחמה ובכך הצילם. ואולם בהוראת הגסטאפו הוא נאלץ לצמצם את צוות העובדים, ו-300 העובדים שאותם פיטר לוסטיג נשלחו לאושוויץ. לוסטיג הוצא להורג על ידי הרוסים כמשתף פעולה עם הנאצים לאחר ששניים מהחולים שהבריאו, נשלחו למחנה השמדה וניצלו, הצביעו עליו כאחראי לשילוחם.

חלק מקיסרי האימפריה הביזנטית היו מכונים בתואר "נולד לארגמן" (πορφυρογέννητος – פורפיריגניטוס). מקור הכינוי בסלע בגוון חום-ארגמן שהרומאים העריכו מאוד כאבן לבנייה וכינו אותה בשם פורפיר (בלטינית - ארגמן, מילה שמקורה ביוונית). את הסלע נהגו לחצוב במקום אחד בלבד, "מונס פורפיריטיס" (Mons Porphyritis – הר הפורפיר), כיום ג'באל אבו דוקן, במדבר המזרחי של מצרים. בסלע נעשה שימוש בבניית מונומנטים ומפעלי בנייה גדולים. כך למשל מצופים קירות הפנתאון ברומא בלוחות פורפיר. את התואר "נולדו לארגמן" העניקו היסטוריונים ביזנטיים לקיסרים שנולדו במשפחה הקיסרית, על מנת להבדיל בינם לבין קיסרים שעלו לשלטון באמצעות הפיכה. המקור לתואר הוא במנהג של נשות הקיסרים ללדת בחדר בארמון שקירותיו צופו בלוחות פורפיר.

תחנת הרדיו קול ישראל בערבית שימשה בעשורים הראשונים לקיומה של מדינת ישראל גם ללוחמה פסיכולוגית. כך הייתה לכלי התקשורת הישראלי הראשון שפרסם ידיעה על השמדת חילות האוויר הערביים ביומה הראשון של מלחמת ששת הימים, בניגוד להוראות הצנזורה הצבאית. מאז שנות ה-80 צומצם היקף שידורי התעמולה בתחנה, והוגדל היקף שידורי האקטואליה.

לידתה של "פולקסוואגן סימן 1", המוכרת יותר כחיפושית, הייתה בפנייה של אדולף היטלר למהנדס הרכב פרדיננד פורשה לעצב מכונית זולה וחסכונית בדלק. בגרמניה הנאצית יוצרה המכונית בעזרת גוף שנקרא "כוח באמצעות שמחה". לאחר מלחמת העולם השנייה המשיכה גרמניה המערבית לייצר את כלי הרכב, תחילה בחסות בעלות הברית ואחר כך באופן עצמאי ובמדינות ברזיל, מקסיקו, דרום אפריקה וניגריה. עם הזמן הפכה החיפושית לאחת המכוניות הנמכרות ביותר בהיסטוריה - למעלה מ-21.5 מיליון חיפושיות יוצרו עד שנת 2003, בה הופסק ייצור כלי הרכב. במשך השנים הספיקה החיפושית לככב במספר רב של סרטי קולנוע ולהפוך לסמל תרבותי פופולרי וחינני.

טייס חיל האוויר הישראלי אלוף משנה גיורא אבן שהפיל 16 מטוסי אויב ומסוק, רובם במלחמת יום הכיפורים, מחזיק בשיא העולם בהפלת מטוסי סילון. אלוף ההפלות בעידן הטרום-סילוני היה אריך הרטמן, טייס בחיל האוויר הגרמני שהפיל 352 מטוסים במלחמת העולם השנייה. אלוף ההפלות המפורסם ביותר הוא מנפרד פון ריכטהופן, אלוף ההפלות במלחמת העולם הראשונה שכונה "הברון האדום" על שם צבע מטוסו, שהפיל 80 מטוסים במלחמה.

במרכז המסחרי דיזנגוף סנטר, מתחת לרחוב דיזנגוף בתל אביב ממוקם חלל ענק שתוכנן להיות מרכז תרבות, ובו אולם תיאטרון "צוותא 3". התוכנית לא יצאה לפועל והחלל נותר ריק. נכון לשנת 2007 החלל משמש חניון למשאיות ולאיסוף אשפה. במקום מקננת אוכלוסייה גדולה של עטלף פירות מצוי. העטלפים שוהים במשך היום במתחם הענק ובלילה יוצאים לאכול מפירות עצי הפרי של העיר, כמו שקמה ומיני פיקוס אחרים. משלחת של הנשיונל ג'אוגרפיק ביקרה במקום כדי לסקור את מצבם.

במהלך ההיסטוריה נעזרו רבות בבעלי חיים למטרות צבאיות, כמו סוסים שהיו בשימוש חיל פרשים ופילי מלחמה. אולם במלחמת העולם השנייה נעשו מספר נסיונות לא מוצלחים לשימוש בבעלי חיים למטרות תקיפה ממש. בברית המועצות אומנו כלבים נגד טנקים. הכלבים נשאו עימם חומר נפץ ואומנו לרוץ תחת טנקי אויב. ארצות הברית ניסתה לייצר פצצות עטלף וגם הקימה את פרויקט יונה שבמסגרתו נעשו ניסויים בפצצות שהונחו על ידי יונים.

בחודש שבט ה'תר"ע (1910), נכנסה משפחתו של עקיבא אריה ויס, ממייסדי אחוזת בית, לביתה החדש, בית ויס ברחוב הרצל 2, באחוזת בית שזה עתה הוחל איכלוסה. באותה עת נולדה למשפחת ויס בת נוספת, שביעית במניין ילדי המשפחה, הבת הראשונה של העיר העברית הראשונה. אביה רצה לקרוא לה בשם "אחוזת בית" כשם היישוב שזה עתה נולד, אולם עקב התנגדות אשתו, נבחר כפשרה השם אחוּזָבֶּת, שנהגה בדומה לאליזבט. מכריה כינו אותה אחוזה.

ראובן לרר היה היהודי הראשון שגידל דבורים בארץ ישראל בעת החדשה. את כוורת הדבורים הראשונה הוא הקים בתקופת העלייה הראשונה ב"נחלת ראובן" שהפכה לימים לנס ציונה. נגד לרר הוגשה תביעה על ידי ערבי מיפו שטען כי "הדבורים מוצצות את לשד פרחי ההדרים ומזיקות לפרי". בית המשפט העות'מאני ביפו קיבל את התביעה וחייב את לרר בתשלום פיצויים בסכום רב. בסיוע הקונסול האוסטרי, הוגש ערעור לבית המשפט העליון בקושטא. העניין נדון שנתיים והוצאות ההליך המשפטי היו גבוהות. לבסוף נפסק כי הדבורים לא מזיקות לצמח, אלא להיפך, הן מאביקות את הפרחים.