התענית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חגים ומועדים בנצרות
נצרות קתולית
בוא הגואל חג המולד חג ההתגלות (אפיפני) ספטואגסימה התענית (לנט) פסחא חג העלייה פנטקוסט חג השילוש הקדוש חג ההשתנות הביקור חג עליית מרים הספירה ליל כל הקדושים
נצרות אורתודוקסית
צום המולד חג המולד חג ההתגלות (תיאופני) חג הבשורה התענית הגדולה פסחא חג העלייה פנטקוסט/חג השילוש הקדוש חג ההשתנות צום עליית מרים חג עליית מרים חג הולדת מרים חג הצלב

בנצרות המערבית "התענית" הינה התקופה שבין יום רביעי של האפר לבין יום שבת הקדוש שלפני יום ראשון בו חל חג הפסחא. בנצרות המזרחית, התקופה שלפני חג הפסחא נקראת התענית הגדולה על מנת להבדילה מתענית החורף המכונה "צום המולד".

חג הפסחא חל תמיד בין ה-22 במרץ ל-25 באפריל, ולכן יום רביעי של האפר חל בין ה-4 בפברואר ל-10 במרץ - 46 ימים לפני חג הפסחא. יחד עם זאת תקופת התענית נמשכת תמיד 40 ימים, מאחר וימי ראשון אינם נספרים כחלק מימי התענית מהיותם יום קדוש לנצרות.

בלטינית תקופת התענית התייחסה במקור ל- quadragesima - היום ה-14 שלפני חג הפסחא, ומכאן מקור השם בחלק מהשפות הרומנסיות (בספרדית: cuaresma, באירית: Carghas ובוולשית: Carawys) באנגלית נקראת התענית Lent, מילה שמקורה במילה האנגלית העתיקה lencten שמשמעה "אביב".

בעוד שחג הפסחא נועד לחגוג את תחייתו של ישו, התענית הינה זמן בו מתכוננים לשבוע הקדוש בו מזכירית הנוצרים את האירועים שקדמו לצליבתו של ישו.

תוכן עניינים 1 מקור החג 2 מנהגי תקופת התענית 2.1 פסטיבלים שקודמים לתענית 2.2 צום 3 ימים קדושים 4 קישורים חיצוניים

[עריכה] מקור החג

תקופה של ארבעים יום הינה תקופה סימבולית המצוייה פעמים רבות במקורות היהודיים. משה שהה 40 יום על הר סיני עת קיבל את התורה, ולאחר חטא העגל שהה 40 ימים נוספים על הר סיני. אליהו שהה 40 ימים במדבר. נח שהה 40 ימים בתיבה, ובני ישראל שהו במדבר סיני 40 שנה. יונה ניבא על נינוה שתתהפך תוך 40 יום.

כך גם בברית החדשה ישו צם במדבר 40 יום.

במקור, מקורה של תקופת התענית במילה הלטינית quadragesima - שמשמעה 40 שעות, שהכוונה ל-40 השעות של הצום שקדמו לחג הפסחא. מאוחר יותר הוארכה תקופה ההכנה לחג הפסחא משלושה ימים (40 שעות) ל-6 ימים - התקופה המקבילה לששת השבועת בהן חנכו את הנוצרים החדשים בחוקי הדת.

מאוחר יותר, במאה הרביעית לספירה, הוארכה תקופת החניכה לשבעה שבועות (תקופה של 49 יום) בהם נערכו מידי יום שיעורים שנמשכו מספר שעות, בהם למדו המתנצרים על הנצרות.

במאה הרביעית, משהפכה הנצרות לדת האימפריה הרומית, הצטרפו רבים לדת החדשה, ולכן נדרשה מכולם תקופה זו של 40 יום של לימוד כללי הדת.

[עריכה] מנהגי תקופת התענית

בעבר, בתקופת התענית היו נוהגים נוצרים אדוקים להימנע ממזון ומחגיגות. בתקופה זו נהוג להתפלל (לבקש מחילה מהאל), לצום (לבקש מחילה מהנפש) ולבקש מחילה מהשכנים. כיום מנהגים אלה אינם נפוצים, והמנהג היחיד הוא מתן צדקה לזולת.

[עריכה] פסטיבלים שקודמים לתענית

על פי מסורות שקדמו לנצרות, היו בתקופה שקדמה לתענית תקופה של פסטיבלים. תקופה זו שולבה בדת הנוצרית ושיאה מגיע ב"יום שלישי השמן" או מרדי גרא.

[עריכה] צום

בתקופה הקדומה הצום בתקופת התענית היה מחמיר - נאסרה על כל מאכל מן החי, והותרה אכילת ירקות בלבד. מאוחר יותר הותרה אכילת דגים וציפורים. במקרים מסוים נאסרה אכילת פירות וביצים - והותרה אכילת מאפים בלבד. בימי הביניים היו כתות נוצריות שצמו כל היום, ואכלו ארוחה אחת בשעות הלילה (בדומה לחודש הרמדאן), והיו שנהגו לאכול הכול משעת אחר הצהריים.

במרבית אירופה עד סוף ימי הביניים נהגו להימנע מאכילה כל היום, ולאכול כל יום ארוחת ערב מבלי בשר, ביצים, מאכלי חלב או אלכוהול.

בנצרות הקתולית, החל מסוף ימי הביניים, נקבע שבעת התענית יש לאכול ארוחת ערב גדולה, ושתי ארוחות קטנות ביום - ובלבד ששתיהן יחד תהיינה פחות מארוחה אחת רגילה. התענית חלה על כל גבר מעל גיל 18.

בגרמניה נהגו לאכול זנב של בונה כי הוא נראה כמו דג.

כיום, בנצרות האורתודוקסית נהוג לשמור על הכללים שהיו נהוגים בימי הביניים, ולאכול בתקופת התענית ארוחות צימחוניות בלבד. בנצרות הפרוטסטנטית לא נהוג לצום כלל.

בארצות הברית ובאירלנד, נוהגים להפסיק את התענית ביום פטריק הקדוש (יש שמפסיקים בכל יום שכזה ויש רק אם הוא חל ביום שישי), שכן המאכל המסורתי של החג הוא בשר כבוש וכרוב.

מרבית הפרוטסטנטים והאנגליקנים אינם צמים או נמנעים מאוכל בתענית. יש הנמנעים ממאכל אחד בלבד - כגון מיני מתיקה, או שוקולד, ויש הנמנעים ממנהג או פעילות (כגון הליכה לקולונוע).

[עריכה] ימים קדושים

במהלך תקופת התענית ישנם מספר ימים הנחשבים קדושים:

• יום רביעי של האפר - היום הראשון של התענית (בנצרות האורתודוקסית - יום שני הנקי).
• יום ראשון של לטייר - יום הראשון הרביעי של התענית - אמצע התקופה של התענית.
• יום ראשון של הפסיון - יום הראשון החמישי של התענית.
• יום ראשון של הדקלים - יום הראשון השישי של התענית (שבוע לפני פסחא) - יום ראשון זה מסמל את תחילת השבוע הקדוש. יום רביעי שלאחר מכן נקרא יום רביעי של הריגול (בו ריגל יהודה איש קריות אחרי ישו), למחרת יום חמישי הגדול - בו נערכה הסעודה האחרונה ולמחרת יום שישי הטוב - יום צליבת ישו.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• התענית בכנסייה הארמנית האורתודוקסית
• תענית באינציקלופדיה הקתולית
• תפילות ומנהגי התענית
• עונת התענית ב- Christian Resource Institute