הר סיני
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
במקרא, הר סיני הוא המקום שבו ניתנה התורה לעם ישראל, אירוע המכונה מעמד הר סיני.
בימינו מכונה "הר סיני" ג'בל מוסא ("הר משה") - הר בדרום חצי האי סיני במצרים, אולם השאלה האם הר סיני המקראי הוא אכן ג'בל מוסא נתונה במחלוקת דתית ומחקרית, וישנן גם עדויות היסטוריות הסותרות את הדעה לפיה ג'בל מוסא הוא אכן הר סיני המקראי[דרוש מקור].
מלומדים יהודים קבעו שמקומו המדויק של הר סיני, מקום קבלת עשרת הדברות מאלוהים, אינו ידוע באופן מכוון, על מנת למנוע את הפיכתו למקדש. זאת בדומה למיקומו של קבר משה בהר נבו שבמואב שעל פי המסורת לא נודע מסיבה דומה.
סיני ("של סין", אל הירח), המכונה גם "חורב", הוא שמו של אזור ההרים אליו הגיעו, על פי המסורת, העברים הקדמונים בחודש השלישי לאחר יציאת מצרים. בו הם הקימו מחנה למשך כשנה. המסע המפותל מים סוף לנקודה זו, נמשך לאורך כ-240 ק"מ. שני הפרקים האחרונים של ספר שמות, יחד עם ספר ויקרא וספר במדבר פרקים א'-י"א, כוללים את תיאור האירועים שקרו בזמן שהעברים שהו במקום. על פי המסופר שם, מרפידים הלכו בני ישראל לכיוון ואדי סולף וואדי א-שייח' לתוך מישור א-רח'ה, "מדבר סיני", ושם חנו "מול ההר".
חלק מרכס ההרים, צוק סלע נמוך ובולט, הידוע בשם ראס סופספה, בולט כמעט במאונך למישור, ויש המזהים אותו עם הר סיני ההיסטורי. סיורים במקום כמו גם קבוצות דתיות מפרסמות אותו כהר סיני המתואר בתנ"ך. עם זאת, היסטוריונים וארכאולוגים מצביעים על העובדה שאין מסורת מקובלת אחת שקובעת איזה הר הוא הר סיני האמיתי, וישנן מספר קבוצות אחרות שמצביעות על הרים אחרים באזור כעל ההר האמיתי.
לפי הסיפור המקראי, במהלך חנייתם בהר עברו בני ישראל חוויה דתית עמוקה. לאחר מתן תורה, הם הפכו לעם שהתחייב לאלוהים. בחודש השני של השנה השנייה לאחר יציאת מצרים, המשיכו במסעם וצעדו קדימה בסדר מוגדר. לאחר מהלך שלושה ימים הגיעו ל"מדבר פארן", ושם קבעו את תחנתם הבאה. אז נפלה רוח העם והאל הכה אותם באש בקצה המחנה. משה קרא למקום ההוא תַּבְעֵרָה. המסע מסיני לגבול הדרומי של ארץ ישראל לקדש (בערך 240 ק"מ נוספים) ארך כשנה.
[עריכה] אתרים מוצעים להר סיני המקראי
- ג'בל מוסא - המסורת על היות 'ג'בל מוסא' הר סיני הינה מסורת נוצרית. המסורת הנוצרית מספרת כי המלכה הלנה, אמו של הקיסר קונסטנטינוס, זיהתה את הר סיני בג'בל מוסא. בשנת 527 בנה הקיסר יוסטיניאנוס הראשון במקום כנסייה נוצרית בשם 'סנטה קתרינה'.
- פרופ' עמנואל ענתי הציע את הר כרכום שבנגב הדרומי.
- הלל הלפרין מציע את ההר במפגש הגבולות של מואב אדום וכנען כהר סיני, ההר נמצא על הגדה הדרומית של נחל זרד וגובל ממערב בערבה, מכמה סיבות:
- זה מקום עם מספיק מים לעם שלם בקיץ.
- השופט יפתח בספר שופטים טוען שמשה ביקש גם ממואב וגם מאדום לעבור דרך ארצם כדי להגיע לכנען כאשר משה היה בקדש, וקדש קרובה להר סיני לפי הפסוק בתהילים " קול ה' יחיל מדבר יחיל ה' מדבר קדש" ונראה שהפסוק מדבר במעמד הר סיני.
- הר סיני נושק לאדום ממזרח לפי הפסוק בסוף ספר דברים "ה מסני בא וזרח משעיר למו" כלומר השמש זרחה על בני ישראל במזרח מעל אדום כשהם קיבלו את התורה.
- ההר הזה קרוב לים המלח , והר סיני קרוב לים לפי הפסוק בספר במדבר (פרשת בהעלותך) "ויגז שלוים מהים" והפסוק מדבר בקברות התאוה בדיוק מסע אחד מהר סיני, ומדוע משה נלחץ כשעם ישראל ביקש ממנו בשר-דגים? שישלח אותם לדוג, מכאן שהם חנו ליד ים ללא דגים.
- השליו בנדידת האביב עובר דרך השבר הסורי אפריקני ולא דרך מרחבי חצי האי סיני.
- הר סיני מוקף צוקים מכל צדדיו לפי הפסוק בספר שמות " ונגוע בקצהו".
- בתחילת פרשת בהר בספר ויקרא שואלים המפרשים "מה עניין שמיטה להר סיני?", הקשר הוא שאם עומדים על הר מעל צוער נזכרים במהפכת סדום ולכן ניתנה מצות שמיטה.
- על פי טענה שהוצגה בסרט "Deciphering the Exodus" (פענוח יציאת מצרים) ישנה תאוריה הגורסת כי ההר בשם "האשם אל טארף" הוא הר סיני המדובר במקרא. ההר ממוקם כ-40 ק"מ מערבית לאילת. הסימוכין להשערה זו הן:
- ההר ממוקם ליד אזור פתוח שבו בני ישראל שכנו בזמן שמשה היה על ההר.
- האקוסטיקה של מבנה ההר אפשרה למשה לדבר אל כל העם כאשר היה על ההר - מבנה ההר מזכיר אמפי.
- כמה ק"מ בודדים מההר שכנו המדיינים (תימנה) כמו שכתוב במקרא.
- על ההר נמצא זכר למקור מים קדום.
- על ההר נמצאו קברים, כנהוג למצוא ברוב המקומות הקדושים.
- ההר ממוקם על הציר המשוער שבו הלכו בני ישראל.
- תאוריה נוספת מציעה את ג'בל אל-לווז שבערב הסעודית, בארץ מדין הקדומה. על פי הצעה זו חצו בני ישראל את סיני עד נואיבה, או עד לשארם-א-שייח', שם חצו את ים סוף, והמשיכו אל ג'בל אל-לווז לא הרחק משם. הסופר הווארד בלום חיבר ספר בשם "בעקבות עגל הזהב" שהוא רומן סביב הרעיון הזה. לתאוריה זו הוכחות רבות בשטח[דרוש מקור].
