בעלות הברית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בעלות הברית הוא כינוי לקבוצת המדינות שלחמו במדינות הציר במהלך מלחמת העולם השנייה.

מפת העולם עם המשתתפות במלחמת העולם השנייה. בעלות הברית לפני המתקפה על פרל הארבור מוצגות בצבע ירוק. בעלות הברית אחרי המתקפה מוצגות בצבע ירוק בהיר. מדינות הציר מוצגות בתכלת. מדינות נייטרליות מוצגות בצבע אפור.

[עריכה] בעלות הברית לפי הצטרפותן

[עריכה] לאחר המערכה בפולין של ספטמבר 1939

דגל	מדינה	תאריך
	פולין	1 בספטמבר 1939
	אוסטרליה	3 בספטמבר 1939
	הממלכה המאוחדת	3 בספטמבר 1939
	ניו זילנד	3 בספטמבר 1939
	צרפת	3 בספטמבר 1939
	טונגה	4 בספטמבר 1939
	ניופונדלנד	4 בספטמבר 1939
	נפאל	4 בספטמבר 1939
	דרום אפריקה	6 בספטמבר 1939
	קנדה	10 בספטמבר 1939

מדינות העולם במהלך המלחמה: בעלות הברית המערביות בצבע כחול; בעלות הברית הסובייטיות בצבע אדום; מדינות הציר וצרפת של וישי בצבע שחור; והמדינות הנייטרליות בצבע אפור

[עריכה] לאחר המלחמה המדומה

דגל	מדינה	תאריך
	דנמרק	9 באפריל 1940
	נורבגיה	9 באפריל 1940
	בלגיה	10 במאי 1940
	הולנד	10 במאי 1940
	לוקסמבורג	10 במאי 1940
	צרפת החופשית	18 ביוני 1940
	יוון	28 באוקטובר 1940
	ממלכת יוגוסלביה	6 באפריל 1941
	ברית המועצות	22 ביוני 1941
	טנו טובה	25 ביוני 1941

[עריכה] לאחר המתקפה על פרל הארבור

דגל	מדינה	תאריך
	הפיליפינים	7 בדצמבר 1941
	פנמה	7 בדצמבר 1941
	אל סלוודור	8 בדצמבר 1941
	ארצות הברית	8 בדצמבר 1941
	הונדורס	8 בדצמבר 1941
	האיטי	8 בדצמבר 1941
	ניקרגואה	8 בדצמבר 1941
	קוסטה ריקה	8 בדצמבר 1941
	הרפובליקה הדומיניקנית	8 בדצמבר 1941
	גואטמלה	9 בדצמבר 1941
	קוריאה (ממשלה גולה)	9 בדצמבר 1941
	קובה	9 בדצמבר 1941
	הרפובליקה הסינית	9 בדצמבר 1941
	צ'כוסלובקיה (ממשלה גולה)	22 בדצמבר 1941
	מקסיקו	22 במאי 1942
	ברזיל	22 באוגוסט 1942
	אתיופיה	14 בדצמבר 1942
	עיראק	17 בינואר 1943
	בוליביה	7 באפריל 1943
	איראן	9 בספטמבר 1943
	איטליה [1]	13 באוקטובר 1943
	קולומביה	26 בנובמבר 1943
	ליבריה	27 בינואר 1944

"השלישייה הגדולה", מנהיגי בעלות הברית, בועידת יאלטה, פברואר 1945. מימין לשמאל: יוסף סטלין, ברית המועצות; פרנקלין דלאנו רוזוולט, ארצות הברית; ווינסטון צ'רצ'יל, בריטניה

[עריכה] לאחר הפלישה לנורמנדי

דגל	מדינה	תאריך
	רומניה [1]	25 באוגוסט 1944
	בולגריה [1]	8 בספטמבר 1944
	סן מרינו	21 בספטמבר 1944
	הונגריה [1]	20 בינואר 1945
	אקוודור	2 בפברואר 1945
	בהאולאפור	2 בפברואר 1945
	פרגוואי	7 בפברואר 1945
	פרו	12 בפברואר 1945
	אורוגוואי	15 בפברואר 1945
	ונצואלה	15 בפברואר 1945
	טורקיה	23 בפברואר 1945
	לבנון	27 בפברואר 1945
	ערב הסעודית	מרץ 1945
	ארגנטינה	27 במרץ 1945
	צ'ילה	11 באפריל 1945
	מונגוליה	9 באוגוסט 1945

[עריכה] הרכב בעלות הברית

[עריכה] בריתות רשמיות בזמן המלחמה

[עריכה] בעלות הברית המקוריות

• הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד
• הרפובליקה הפולנית
• הרפובליקה הצרפתית

מדינות אלו נקשרו ביניהן ברשת בריתות הגנה משותפת ובריתות צבאיות לפני מלחמת העולם השנייה. ברית בריטניה-צרפת הוקמה עוד לפני מלחמת העולם הראשונה (1914-1918) דרך ההסכמה הלבבית (Entente Cordiale) של 1904 וההבנה המשולשת (Triple Entente) של 1907. ברית צרפת-פולין נחתמה ב-1921 ובהמשך תוקנה ב-1927 ו-1939. בעלות ברית אלו היו הראשונות שהכריזו מלחמה על גרמניה הנאצית לאחר פלישתה לפולין בספטמבר 1939.

ר"מ בריטניה וינסטון צ'רצ'יל (ימין) ונשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט ומנהיגים אחרים בזמן תפילות בוועידת האמנה האטלנטית

אחרי 1939, הממשלה הפולנית הגולה פרסה מאות אלפי חיילים של צבא פולין בבריטניה ובצרפת לפעול נגד מדינות הציר, וכן נלחם הארמיה קריובה (צבא המולדת) בפולין הכבושה. ברית המועצות סירבה להכיר בממשלה הגולה והקימה ב-1943 את צבא העם הפולני שנהפך לאחר המלחמה לצבא פולין הקומוניסטית.

[עריכה] האמנה האטלנטית

האמנה האטלנטית, שעליה חתמו ראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל ונשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט באוגוסט 1941, תיארה חזון לעולם אחרי המלחמה. נקודות האמנה כללו בין השאר ששינויי טריטוריה ייעשו בהתאם לרצון הציבור, אישור זכות העמים להגדרה עצמית, ופירוק נשקם של המדינות התוקפות לאחר המלחמה.

[עריכה] הצהרת האומות המאוחדות

בינואר 1942 26 מדינות, כמה מהן ממשלות גולות, חתמו על הצהרת האומות המאוחדות, לפיה כל החותמות הסכימו לתמוך באמנה האטלנטית, להעסיק את כל משאביהן במלחמה נגד מדינות הציר, ולא לערוך הסכמי שלום נפרדים עם גרמניה, איטליה, או יפן. להלן המדינות החותמות הראשונות והמדינות שחתמו על ההצהרה מאוחר יותר על יד תאריך חתימתן:

• ארצות הברית
• הממלכה המאוחדת
• ברית המועצות
  

  

  כוחות בריטיים חוצים את הריין במערב גרמניה, 24 במרץ 1945
• אוסטרליה
• אל סלוודור
• בלגיה (ממשלה גולה)
• גווטמלה
• דרום אפריקה
• האיטי
• הודו
• הולנד (ממשלה גולה)
• הונדורס
• יוגוסלביה
• יוון (ממשלה גולה)
• לוקסמבורג (ממשלה גולה)
• נורבגיה
• ניו זילנד
• ניקרגואה
• פנמה
• פולין (ממשלה גולה)
• קובה
  

  

  אנשי פריז גלים לאורך השאנז אליזה בעוד כלי רכב של בעלות הברית עוברים תחת שער הניצחון בפריז יום אחרי שחרור פריז ב-25 באוגוסט 1944 שהביא קץ לארבע שנות כיבוש.
• קוסטה ריקה
• קנדה
• מדינות שחתמו ב-1942:
  • אתיופיה
  • מקסיקו
  • הפיליפינים
• מדינות שחתמו ב-1943:
  • איראן
  • בוליביה
  • עיראק
  • קולומביה
• מדינות שחתמו ב-1944:
  • ליבריה
  • צרפת
• מדינות שחתמו ב-1945:
  • אורוגוואי
  • אקוודור
  • ונצואלה
  • טורקיה
  • לבנון
  • מצרים
  • סוריה
  • ערב הסעודית
  • פרגוואי
  • צ'ילה

[עריכה] השתתפות מדינות העולם בארגון בעלות הברית

כוחות קנדיים פולשים לצרפת הכבושה בחוף ז'ונו, 6 ביוני 1944

[עריכה] חבר העמים הבריטי

בנוסף לממלכה המאוחדת, מספר חברות עצמאיות בחבר העמים הבריטי, שהיו ידועות כדומיניונים, הכריזו על מלחמה נגד גרמניה בתחילת ספטמבר 1939. מדינות אלו היו: אוסטרליה, דרום אפריקה, ניופאונדלנד (ניופאונדלנד לא הייתה חלק מקנדה עד 1949), ניו זילנד, וקנדה.

בנוסף לכך, בזכות היותן קולוניות בריטיות, האימפריה ההודית (שכללה את הרפובליקה של הודו, פקיסטן, ובנגלדש של ימינו) וקולוניות אחרות (כגון סיילון, פיג'י, וסינגפור) ברחבי העולם נכנסו למלחמה אוטומטית עם הכרזת המלחמה מלונדון. צמרת התנועה הלאומנית ההודית, בהנהגת מוהנדס גאנדי, תמכה בבעלות הברית הן בעקרון והן במעשה.

צרפת במלחמת העולם השנייה: האזור הכבוש מוצג בצבע אדום; צרפת של וישי מוצגת בצבע ירוק; ואלזס-לורן מוצגת בצבע תכלת

[עריכה] צרפת

לאחר כניעת הרפובליקה השלישית החלשה לגרמניה הנאצית במאי 1940, חולקה צרפת לשלושה אזורים. גרמניה סיפחה את האזור עשיר המינרלים אלזס-לורן; בצפון ולאורך החוף המערבי, הגרמנים כבשו ואכפו משטר נאצי; ובדרום, הוקמה ממשלת בובות, שכונתה צרפת של וישי. למרות מעמדה הנייטרלי, צרפת של וישי שיתפה פעולה לעתים קרובות עם הגרמנים, במיוחד בנושא גירוש היהודים. לעומת זאת, הבכירים המעטים שהמשיכו להתנגד לכניעה, בהנהגת שארל דה גול, הקימו את כוחות צרפת החופשית. ב-1941, דה גול הפך את הארגון לממשלת צרפת הגולה, שהכירו בה בריטניה וארצות הברית. רבות מהמושבות הצרפתיות צידדו בצרפת החופשית ושימשו כמקור חיוני לחיילים. כוחותיו של דה גול נלחמו במערכות רבות לצד בעלות הברית, כולל המערכות בלוב, מצרים, ואתיופיה. 100,000 חיילים צרפתיים השתתפו בשחרור איטליה ב-1943. בזמן הפלישה לנורמנדי, כוחות צרפת החופשית כבר מנו 400,000. כוחות צרפתיים ניהלו את שחרור העיר פריס, ובמאי 1945 1,250,000 כוחות צרפת החופשית תרמו לתבוסת גרמניה.

כריסטיאן העשירי, מלך דנמרק וסמל לגאוות ממלכתו, מלוּוה בהמוני מעריצים בעודו רוכב על סוס ברחבי קופנהגן בזמן הכיבוש הגרמני,יום הולדתו, 1940

[עריכה] המדינות הנייטרליות

[עריכה] ארצות השפלה

ארצות השפלה - בלגיה, הולנד, ולוקסמבורג - היו נייטרליות בתחילת המלחמה. באביב 1940 גרמניה הפרה את נייטרליותן של שלוש המדינות ופלשה לכולן. הולנד ובלגיה נלחמו נגד הכובשים בחריפות אך הובסו על ידי הכוחות הנאציים. עד שחרור המדינה, צבא הולנד נלחם יחד עם כוחות בעלות הברית בשתי החזיתות, ומושבות המדינה שימשו כמשאבים חשובים לבעלות הברית. גם בלגיה נאבקה לצד בעלות הברית ושמרה על הקולוניות שלה. למעשה, האורניום בו השתמשה ארצות הברית לבנות את פצצת האטום הובא מקונגו הבלגית וסופק על ידי חברה בלגית. לעומת זאת, לוקסמבורג חסרת-האונים כלל לא התנגדה לפלישה הגרמנית וסופחה על ידי שכנתה. שלוש המדינות הקימו ממשלות גולות בלונדון.

[עריכה] מדינות סקנדינביה

שלוש מארבע מדינות סקנדינביה - דנמרק (כולל מושבותיה גרינלנד ואיסלנד שהיו מאוחדות עמה), נורבגיה, ושבדיה - היו נייטרליות בתחילת המלחמה. מתוכן, רק שבדיה הצליחה לשמור על מעמד הנייטרליוּת עד סוף המלחמה ב-1945. גרמניה פלשה לדנמרק ב-1940 וניצחה את כוחותיה תוך שעתיים, אך הרשתה לממשלתה לפעול בעצמה עד 1943 למרות עמדתה הפרו-דמוקרטית ופרו-יהודית. כוחות בריטיים כבשו את איסלנד ב-1940 והשתמשו בה כדי להעביר כלי נשק מארצות הברית, בעוד ארצות הברית כבשה את גרינלנד עוד לפני כניסתה למלחמה ב-1941. נורבגיה, מדינה בעלת חשיבות אסטרטגית גדולה מאד, נכבשה על ידי גרמניה לאחר חודשיים של לחימה קשה בשיתוף פעולה עם כוחות בריטיים, צרפתיים, ופולניים.

בפוסטר אמריקאי, הדוד סם, התגלמות פטריוטיות המדינה, קורא לאזרחים, "להתנקם על פרל הארבור", ומבטיח להם כי "הכדורים שלנו יעשו את זה!"

[עריכה] ארצות הברית

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, ארצות הברית אימצה מדיניות של בדלנות וניסתה לא להתערב בעניינים אירופיים. בשנתיים הראשונות של מלחמת העולם השנייה, הציבור האמריקאי צפה בדאגה בתוקפנות הגרמנית אך עדיין היסס לתמוך בכניסת המעצמה למלחמה. אך במרץ 1941 נשיא המדינה פרנקלין דלאנו רוזוולט חתם על חוק השאל-החכר, שאפשר לארצות הברית לספק לבעלות הברית כלי נשק בלא להשתתף בלחימה. בעקבות סנקציות ואמברגו על יפן, החליטה האימפריה היפנית שמלחמה הייתה בלתי נמנעת והתקיפה את צי ארצות הברית בפרל הארבור שבהוואי ב-7 בדצמבר 1941. ארצות הברית הכריזה על מלחמה נגד יפן ובעלות בריתה גרמניה ואיטליה. לארצות הברית היה חלק גדול מאוד בתבוסת מדינות הציר ומאוחר יותר בבניית אירופה ויפן מחדש. עד סוף המלחמה העורף באמריקה ספג מכות מעטות וחלשות בהשוואה לאירופה ויפן ההרוסות.

[עריכה] סין

הרפובליקה הסינית נלחמה נגד האימפריה היפנית מאז 1937. בשנות ה-20 קיבלה הממשלה הסינית עזרה בעיקר מברית המועצות, אולם מאוחר יותר ראשי המדינה התחמקו מהקומוניזם והחליטו להיאבק נגד יפן בעצמם. בשנות ה-30, גרמניה הנאצית החליפה את יפן בתור בעלת ברית של סין ואף צידדה עם הסינים כשמלחמה התפרצה ביניהם לבין יפן ב-1937. עם זאת, גרמניה החלה לראות ביפן בעלת ברית פונטנציאלית במלחמה אפשרית נגד ברית המועצות. ב-1938 ברלין ניתקה את יחסיה עם פקינג. הסובייטים הציעו לסין סיוע עד 1941, כשרוסיה השלימה עם יפן כדי להיערך למלחמה נגד גרמניה. רשמית, סין הצטרפה לבעלות הברית רק אחרי המתקפה על פרל הארבור, כשהממשלה הרגישה שכניסת ארצות הברית תבטיח ניצחון. למרות זאת, הסיוע מבעלות הברית האחרות נותר מצומצם עד תחילת 1945.

[עריכה] פינלנד

מעמדה של פינלנד היה מיוחד ביותר בזמן מלחמת העולם השנייה. המלחמה הראשונה, "מלחמת החורף" (1939 - 1940) התרחשה בעקבות פלישת ברית המועצות למדינה והסתיימה בויתורים טריטוריאליים רבים מצד פינלנד. בגלל המצב הפוליטי המיוחד בשנים אלו, ניסיונות פינלנד לגייס סיוע מבריטניה ושבדיה הנייטרלית נכשלו, והמדינה נאלצה לפנות לגרמניה הנאצית, יריבת ברית המועצות. כשפינלד הרשתה לגרמניה להתפרס בשטחה, ברית המועצות הכריזה על מלחמה נגד פינלנד ב-1941, וזו כונתה "מלחמת ההמשך". הפינים שיתפו פעולה עם הגרמנים ואפילו חתמו ברית עמם ב-1944. לאחר נסיגת הרוסים ב-1944, פינלנד נאלצה לגרש את הכוחות הגרמניים במסגרת מלחמת לפלנד כחלק מהסכם השלום עם מוסקבה.

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ ^{1.0 1.1 1.2 1.3} לשעבר חברה במדינות הציר