יוונית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יוונית (Ελληνικά)
מדינות שבהן השפה מדוברת:	יוון, קפריסין, דרום אלבניה, דרום מקדוניה, דרום איטליה, דרום ומרכז בולגריה וטורקיה
אזורים שבהם השפה מדוברת:	הבלקן
סך כל הדוברים:	15,000,000
מספר הדוברים שזו שפת אמם:	15,000,000
שיטת הכתב:	אלפבית יווני
דירוג:	74 המדוברת ביותר
סיווג משפחתי:	שפות הודו אירופיות יוונית
חומר נוסף:	ספר לימוד
מעמד רשמי
השפה הרשמית במדינות:	יוון, קפריסין, האיחוד האירופי
גוף מפקח:	אינה מפוקחת על ידי אף גוף
ראו גם: שפה • רשימת שפות

יוונית (Ελληνικά - אֶלינִיקָה) היא שפה הודו-אירופאית, שמוצאה באזור יוון של ימינו. היוונית דוּבּרה בתחילה גם לאורך חופי אסיה הקטנה (למעשה דיאלקטים יווניים שרדו באסיה הקטנה עד למאה העשרים) וחלקים מאיטליה ומצרפת. בעת העתיקה ניתן להבחין בין מספר דיאלקטים יווניים, והבולטים ביניהם היו האיוני, הדורי, האיולי, הארקדו-קפריסאי וניב צפון מערבי. הניב האטי הוא למעשה ניב איוני עם תערובת של יסודות דוריים ובניב זה נכתבה רוב הספרות הקלאסית היוונית והוא גם משמש בסיס לשפה היוונית המודרנית.

[עריכה] יוונית עתיקה

השפה היוונית איננה השפה העתיקה בעולם, אולם היא קיימת גם בדיבור וגם בכתב למעלה מ-3000 שנה. הדעות חלוקות בדבר מקורות הלשון היוונית, ויש תאוריות שונות בנושא. אחת מהן טוענת שהיוונית נוצרה עם הגירת דוברי פרוטו-יוונית (יוונית קדומה מאוד) אל יוון, שהתרחשה בין השנים 3200 לפני הספירה ו-1900 לפני הספירה. תאוריה אחרת טוענת שהיוונית התפתחה ביוון עצמה מתוך שפה הודו-אירופאית קדומה.

יוונית אַטִית היא הניב היווני של אתונה; חלק ניכר מהספרות היוונית שהגיעה לידינו כתובה ביוונית אטית. בתקופה ההלניסטית השפה היוונית התפשטה לאזורים רבים בעולם, בהם לא דיברו קודם לכן יוונית, וכך הלכה והתפשטה שפה יוונית בעלת אלמנטים משותפים, ואילו הניבים השונים של היוונית הקלאסית דעכו. השפה החדשה נקראה יוונית קוֹינֶה (κοινη), היינו יוונית "משותפת", שהיא בבסיסה יוונית אטית בתוספת מעט איונית ובה נכתבו לימים תרגום השבעים והברית החדשה. לאלכסנדר הגדול נודע תפקיד מהותי בשילוב הניבים היוונים. הניב המשותף הקל על התקשורת בתקופה ההלניסטית, ומשנלמד על ידי בני המדינות שכבש, הפכה לשפה עולמית לזמן מה. היוונית המשותפת הזו שימשה לינגואה פרנקה של האימפריה הרומית במשך שנים רבות. לימים, עם פיצול האימפריה הרומית, הפכה היוונית לשפה הרשמית של האימפריה הרומית המזרחית, לימים האימפריה הביזנטית (יוונית זו נקראה ביזנטית), ומקץ מאות שנים נוספות התגלגלה ליוונית מודרנית של ימינו.

היסטוריה של היוונית
אלפבית יווני -- לינאר B

פרוטו-יוונית
(בערך 2000 לפנה"ס)

יוונית מיקנית
(בערך 1600 לפנה"ס–1100 לפנה"ס)

יוונית עתיקה
(בערך 800 לפנה"ס–300 לפנה"ס)
דיאלקטים יווניים:
איולית, ארקדו-סיפריוט, אטית-איונית,
דורית; יוונית הומרית.
דיאלקט אפשרי: מקדונית.

יוונית קוינה
(מ-300 לפנה"ס)

יוונית ביזנטית
(בערך 330 אחרי-הספירה–1453)

יוונית מודרנית (מ-1453)
צאקונית, יווניטיקה, קאתארבוסה

מערכת ההגה של הלשון היוונית העתיקה מבחינה בין 12 תנועות (חלקן נכתבות כדיגרף, דהיינו צירוף של צמד אותיות), מהן 5 קצרות ו-7 ארוכות. בנוסף קיימים 10 צירופים שונים של דיפתונג. בתחום מערכת העיצורים ראוי להזכיר כי היוונית מכירה בנישוף כתכונת מבדילה בחלק ממערכת עיצוריה. היוונית העתיקה הבחינה בין שלושה סוגים שונים של הטעמה, אשר יכולים היו להופיע על אחת משלוש ההברות האחרונות של המילה. מערכת הטעם הייתה פונמטית.

המורפולוגיה של הלשון היוונית העתיקה, בדומה לשפות הודו-אירופאיות אחרות, מתאפיינת בנטייתה – לדוגמה, לשמות עצם יש חמש יחסות, שלושה מינים (זכר, נקבה, סתמי), ושלושה מספרים (יחיד, זוגי, רבים), בעוד שלפעלים יש חמישה מודוסים, שלוש דיאתיזות (פעיל, סביל, מדיום), מין אחיד, שלושה גופים ושלושה מספרים.

[עריכה] כתיבת השפה

הכתב היווני המוקדם ביותר שידוע כיום הוא כתב קווי ב' (Linear B), שהוא כתב הברות. בכתב זה נכתב ניב מיקֵנִי קדום. לוחות חרס ועליהם כתבים בקווי ב' נחשפו בתחילת המאה העשרים, אך פוענחו רק בשנת 1953 (על ידי מייקל ונטריס). לאחר חורבן התרבות המיקנית, נעלם הכתב למשך כחמש-מאות שנים. משחר התקופה הקלאסית, היוונית נכתבה באלפבית היווני, שמקורו ככל הנראה בכתב הפניקי. כתב זה הגיע ליוון בערך בתקופת הומרוס. הטקסטים היחידים אשר שרדו מהתקופה המיקנית הם רשימות מצאי של מחסנים.

היוונים אימצו את האותיות הפניקיות בסדר העברי הידוע כיום, אולם שינו את ערכן של חלק מהאותיות, והוסיפו סימנים לייצוג צלילים יווניים. למידע נוסף ראה אלפבית יווני.

[עריכה] יוונית מודרנית

היוונית המודרנית היא שפה חיה, ומלומדים מסוימים הטעימו מאוד את הדמיון בינה לבין היוונית העתיקה בת אלפי השנים. המידה בה יכול דובר יוונית מודרנית להבין יוונית עתיקה שנויה במחלוקת. טוענים שדובר יוונית מודרנית "משכיל דיו" מסוגל לקרוא יוונית עתיקה, אך לא ברור כמה חשיפה לדקדוק ואוצר מילים שהתיישן דרושה להשגת יכולת כזו. עד למאה ה-19 יוון הייתה מחולקת למדינות קטנטנות שלרובן הייתה עיר אחת בלבד. אמנם יכול היה יווני מאזור אחד להבין את שפת חברו מאזור אחר, אך הניב בין שתי ערים, אפילו סמוכות, עשוי היה להיות שונה. בשנת 1821 נוסדה המדינה היוונית והוחלט על מיסודן של שתי שפות שתהיינה רשמיות: השפה העממית (δημοτική), שעיקרה הם ניבי הפלופונס, והשפה המיטהרת (καθαρεύουσα) בה ניתנה עדיפות לצורות העתיקות. בין השנים 1834 ו-1976 ניסו לכפות "שפה טהורה" ביוון - מעין ניסיון לבטל מאות שנים של התפתחות לשונית טבעית - כצורה הרשמית היחידה של הלשון היוונית. לאחר שנת 1976, התקבלה לשון העם על ידי ממשלת יוון כצורה הרשמית והמעשית של השפה. כמות גדולה של מילים וביטויים נותרו בעינם לאורך מאות השנים, ואף חלחלו לשפות אחרות, כולל לטינית, גרמנית, צרפתית, אנגלית, ועברית.

[עריכה] ראו גם

[עריכה] לקריאה נוספת

רעננה מרידור, יוונית למתחילים: ספר לימוד. ירושלים, התשל"א (מהדורה חדשה בהדפסת מחשב: התשס"ד).

Herbert Weir Smyth, A Greek Grammar for colleges. Harvard University Press, 1956 (revised edition), ISBN 0-674-36250-0. גרסה מקוונת של הספר .

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיפדיה בשפה זו: יוונית
ערך מילוני בוויקימילון: יוונית
ספר לימוד בוויקיספר: יוונית