מילת יחס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מילת יחס היא חלק הדיבר (הקטגוריה הלקסיקלית) המשמש לציון יחס בין שני רכיבים במשפט. התפקיד המרכזי של מילות היחס הוא בקישור בין הפועל למשלים הפועל, כאשר מילת היחס משמשת כ"ראש" של צירוף יחס. דוגמאות למילות ולמיליות יחס בעברית: ב־, כ־, ל־, מ־, אל, של, מן, בתוך, על, ליד, אצל ובשביל.

[עריכה] מילת יחס בצירוף פעלי

דוגמה לשימוש במילת יחס מוצרכת, כחלק ממושא:

• דני גר בעפולה - מכיוון שהפועל "גר" מצריך משלים של מקום (אי אפשר להשמיט אותו), מילית היחס ב- משמשת במשפט כמילת יחס מוצרכת, לקישור בין הפועל "גר" ובין המושא העקיף "עפולה".

בשפות רבות יש בכוחן של מילות היחס המוצרכות לשנות את הוראתו של הפועל. כך, למשל, יש הבדל בין הצירופים הפעליים "קינא ב-" (בהוראת "קנאה") ו"קינא ל-" (בהוראת "קנאות (דתית)").

דוגמה לשימוש במילת יחס בלתי מוצרת, כחלק מתיאור:

• דני אכל גלידה בירושלים - מכיוון שהפועל "אכל" לא מצריך משלים מקום, הצירוף "בירושלים" מתפקד כתיאור מקום ולא כ"משלים מקום מחויב". כלומר, המילית ב־ היא בלתי־מוצרכת.

[עריכה] מילת יחס בצירוף תוארי

דוגמה לשימוש במילת יחס כחלק מלוואי צירוף יחס:

• הבית בחיפה נמכר בשנה שעברה - צירוף היחס "בחיפה" אינו מתקשר לפועל, אלא משמש לתיאור של שם העצם "בית" (הוא עונה על השאלה "איזה בית?"). המילית ב- משמשת לתיאור יחס בין שני שמות עצם.

[[]]