קול ישראל בערבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קול ישראל בערבית
קריינית ועורך חדשות בזמן מלחמת המפרץ הראשונה, 1991
פרטי התחנה
סוג:	רדיו ממלכתי
שפה:	ערבית
מדינה:	ישראל
אזור קליטה:	צפת והסביבה
נקלט בתדר:	99.3FM
אזור קליטה:	חיפה והסביבה
נקלט בתדר:	92.4FM, 1206AM
אזור קליטה:	תל אביב והמרכז
נקלט בתדר:	1026AM ,90.3FM
אזור קליטה:	ירושלים והסביבה
נקלט בתדר:	1026AM ,104.8FM ,90.3FM
אזור קליטה:	באר-שבע והסביבה
נקלט בתדר:	93.3FM, 94.4FM
אתר האינטרנט

קול ישראל בערבית (בערבית: صوت اسرائيل بالعربية, ידוע גם בשמו השני; רשת ד'), הוא תחנת רדיו ממלכתית שנוסדה במסגרת קול ישראל בראשית ימי ישראל כמכשיר תעמולה כלפי ארצות ערב וכלפי ערביי ישראל. בתחילה היו השידורים בערבית 45 דקות ביממה במסגרת הגל העברי. ב-1956 פוצלו הגל העברי והגל הערבי, ובמשך השנים נוספו שעות שידור לקול ישראל בערבית. בעשורים הראשונים לקיום המדינה שימשה התחנה גם ללוחמה פסיכולוגית. כך הייתה לכלי התקשורת הישראלי הראשון שפרסם ידיעה על מבצע מוקד - השמדת חילות האוויר הערביים ביומה הראשון של מלחמת ששת הימים - בניגוד להוראות הצנזורה הצבאית ^[1].

משדר רשת ד' היה משדר הרדיו החזק ביותר בישראל, בהספק של 1,200 קילוואט בתדר 738 קילוהרץ^[2]. המשדר פעל שנים רבות באתר השידור "הלל" הסמוך ליישוב קדימה והשידורים נקלטו היטב בכל המזרח התיכון, השידורים כיסו אף את כל השטח שבין פקיסטן ותוניס ובין דרום רוסיה לאתיופיה. עקב מחדל ותכנון לקוי של היישוב צורן, נבנה היישוב קרוב מדי לאתר השידור, ולבסוף נסגר אתר "הלל" בלחץ תושבי צורן שחששו מעוצמת שידור הקרינה האלקטרומגנטית מהאתר. יחד עם סגירת משדר רשת ד' נסגר גם משדר רשת א' שפעל באתר. כיום שידורי התחנה כמעט ואינם נקלטים מחוץ לגבולות ישראל (פרט לשידורים בגלים קצרים, באינטרנט ובלוויין), וגם באזורים שונים בתוך ישראל יש קשיי קליטה. עם סגירת המשדר איבדה מדינת ישראל את אחד ממכשירי התעמולה החשובים ביותר שהיו לה^[3]. עקב אמינותו של המשדר החזק ואמצעי הקליטה הפשוטים שנדרשו לקליטת השידורים נוצלו השידורים על ידי המוסד ושירות הביטחון הכללי להעברת מסרים לסוכנים במדינות ערב. לדוגמה: מוניר רדפא, טייס חיל האוויר העיראקי אשר ערק לישראל ב-16 באוגוסט 1966 עם מטוסו מסוג מיג 21, קיבל מישראל את האור הירוק ליציאה מעיראק בהודעה מוצפנת באמצעות שידורי קול ישראל בערבית.

סקרים שערכו ארגונים בינלאומיים ותחנות שידור זרות במדינות ערב העלו כי רשת ד' נחשבה לאמינה במיוחד ושידוריה זכו לשיעורי האזנה גבוהים. עד סגירת המשדר המרכזי, קבעו סקרי הBBC כי קול ישראל בערבית הייתה התחנה הזרה הראשונה בדירוג ההאזנה. בירדן ההאזנה הייתה 50%, ובמצרים 14% ^[3]. אחת התכניות הפופולריות ביותר הייתה "רופא מאחורי המיקרופון", בה השיבו רופאים מומחים למאזינים מכל רחבי המזרח התיכון שבקשו ייעוץ. באמצעות התוכנית הגיעו לטיפול רפואי בארץ פונים רבים ממדינות ערב.

מאז שנות ה-80 צומצם היקף שידורי התעמולה בתחנה, והוגדל היקף שידורי האקטואליה. כיום (2008) השידורים נמשכים ברציפות 24 שעות ביממה, וכוללים חדשות, יומנים, מוזיקה ותוכניות בתחומים מגוונים כגון: כלכלה, חברה, תרבות, דת וספורט. בתחנה מועסקים כ-120 עובדים, ערבים ויהודים, בירושלים, בתל אביב, בחיפה ובבאר שבע. מנהל התחנה מאז שנת 1983 הוא אדמונד סחייק, יהודי יליד עיראק.

[עריכה] ראו גם

תזמורת קול ישראל בערבית
אליהו נאווי ("דאוד א(ל)-נאטור")

[עריכה] הערות שוליים

^ אבנר בר-און, הסיפורים שלא סופרו, הוצאת ידיעות אחרונות, 1981.
^ World Radio TV Handbook 1978, Vol. 32, Billboard Publication, London 1978, p.185
^ ^3.0 ^3.1 משה שטרן, מאמר, הלוחמה הפסיכולוגית בישראל (בפרק "אנטנות נפולות")

שידור רדיו בישראל
רשות השידור	קול ישראל • רשת א' • רשת ב' • רשת ג' • קול ישראל בערבית • רק"ע • 88FM • קול המוזיקה • רשת מורשת • הרדיו החינוכי
צה"ל	גלי צה"ל • גלגלצ
הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו	רדיו 99 • רדיו א-שמס • רדיו אמצע הדרך • רדיו דרום • רדיו חיפה • רדיו ירושלים • רדיו לב המדינה • רדיו ללא הפסקה • רדיו קול הים האדום • רדיו קול חי • רדיו קול רגע • רדיו תל אביב • רדיוס 100FM
רדיו פיראטי	ערוץ 7 • קול השלום