פבלו פיקאסו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פבלו רואיס פיקאסו (ספרדית: Pablo Ruiz Picasso) (25 באוקטובר 1881 - 8 באפריל 1973) צייר ופסל ספרדי, מייסד הקוביזם, אחד האמנים הגדולים באמנות המודרנית במאה העשרים. שמו המלא הוא: פבלו דיאגו חוסה סנטיאגו פרנסיסקו דה פאולה חואן נפומוסנו מריה דה לוס רמדיוס קריספין קריספיניאנו דה לה סנטיסימה טרינידאד רואיס אי פיקאסו.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] חייו האישיים
פבלו רואיס פיקאסו נולד במאלגה, ספרד כבנם הבכור של חוסה רואיס בלאסקו ומריה פיקאסו לופס. מאימו לקח פבלו את שם המשפחה פיקאסו שהפך לסמלו המסחרי, ומאביו ירש את האהבה לאמנות הציור והפיסול.
אביו, חוסה, ידע את הפוטנציאל האמנותי הטמון בבנו ולימד אותו את כל רזי האמנות המודרנית, כמי שהיה בעצמו צייר, וברוב חייו מרצה לאמנות באוניברסיטה לאמנות ואוצר של המוזיאון המקומי. בצפייה בציורים הריאליסטים של אביו קיבל פיקאסו את ההשראה ליצור אמנות בעצמו ולמד מאביו את האמנות האקדמית הבסיסית כמו רישום וציור בשמן. למרות שפיקאסו למד בילדותו אמנות בהצטיינות יתרה, הוא מעולם לא סיים את לימודיו האקדמיים. הוא עזב אחרי פחות משנה את בית הספר לאמנות (Academia de San Fernando) במדריד ורוב לימודיו האקדמים היו הלכה למעשה על ידי אביו.
אחרי לימודי האמנות במדריד, ניסה פיקאסו את כוחו בפריז, בירת האמנות הקלאסית באותם ימים. שם התקרב לחוגים הניו-ליברלים של אמני העיר, לקח חלק בוויכוחים המפורסמים שהתקיימו בה ונטמע בהווי החיים הבוהמי-בורגני שרווח באותם ימים וכלל פרשיות אהבים רבות וביגמיה.
פגישותיו וקשריו החברתיים עם אמני פריז השפיעו רבות על עבודתו ושינו את סגנון יצירתו. הוא עבר מ"התקופה הכחולה" העצובה, אחרי התאבדות חברו הקרוב, ל"תקופה הוורודה" השמחה, בעקבות אהבה חדשה. בהשפעת הצייר אנרי מאטיס, מנהיגה של התנועה ה"פראים", נמשך פיקאסו לאמנות האפריקנית המכונה פרימיטיבית ובחורף 1906-1907 החל לעבוד על ציורו המהפכני, המסמל את התקופה הסוערת, "העלמות מאווניון". אחר כך עבר פיקאסו לנופים בסגנון קוביסטי. בשנים 1912-1914 מתפרסמים ציוריו בכל העולם, ושמו של פיקאסו הופך לסמל המודרניזם באמנות החדשה.
ב- 1914 פרצה מלחמת העולם הראשונה. פיקאסו נשאר בפריז בעוד חבריו יצאו לחזית. דבר שישפיע שוב על עבודתו האמנותית.
[עריכה] תקופות ביצירתו של פיקאסו
נהוג לחלק את סגנון האמנות של פיקאסו לתקופות. שמות התקופות המאוחרות יותר נתונות למחלוקת, ברם התקופות המקובלות ביותר הן:
- התקופה הכחולה (1901-1904): סגנון ציוריו של פיקאסו השתנה בעקבות התאבדותו של חברו הטוב, אשר מותו השפיע עליו מאוד. את ציוריו באותה תקופה הוא צבע בכחול אשר העיד על בדידות ועצבות שלו כמו הדמויות שבציוריו. ציורו המפורסם מאותה התקופה "מנגן בגיטרה הזקן" משנת 1903.
- התקופה הוורודה (1905-1907): התקופה הכחולה של פיקאסו פינתה את מקומה לטובת אהבה חדשה בחייו, פרננדה אוליבר, דוגמנית מודל צעירה. פיקאסו התאהב במושא פיסוליו וביטא רגשותיו העזים אליה בציוריו האמנותיים. הוא החל לצייר ציורים יותר שמחים ועליזים שהתבטאו בצבעוניות כתומה וורודה בעיקר. הוא צייר בעיקר נושאי קרקס. ברם תקופה זו לא נמשכה זמן רב כי פיקאסו מצא דרך אחרת לבטא את עצמו בצורה יותר מרגשת, מעניינת ומקורית.
- קוביזם פיסולי/אפריקני (1907-1908): בשלב זה ניכרת מאוד השפעה של "העלמות מאווניון". עדיין קיימת ההשפעה של פסלים ומסכות אפריקאיות ובשל כך השלב הזה נקרא אפריקאני. בנוסף לכך, בציורים מאותה התקופה ישנן איכויות פיסוליות. האובייקטים נראים נפחיים, מאסיביים, תלת ממדיים.
- קוביזם אנליטי (1909-1910): המילה אנליטי באה מהמילה אנליזה, זאת אומרת ניתוח. הניתוח הוא קוביסטי, כוונתו פירוק. בשלב הזה הפירוק נעשב שיטתי יותר, יחד עם הפירוק קיימת גם הרכבה. "פירוק לקצעים", הפירוק נעשה גם באמצעות הצורה וגם באמצעות הצבע.
- קוביזם סימולטני/הרמטי (1911-1912)
- קוביזם סינתטי (1912-1914): במשך שנים רבות ניסו ציירים רבים לצייר ציורים שיראו אמיתיים, אך פיקאסו ובראק שינו את פני הדברים.
- בשנת 1936 פגש את הצלמת והציירת דורה מאר (תיאודורה מרקוביץ), הוקסם ממנה וצייר אותה בעשרות תמונות עד שנת 1944 שבה נפרדו.
[עריכה] מייסד הקוביזם
פיקאסו החל את דרכו הקוביסטית ב-1906, אחרי התקופה הכחולה והתקופה הוורודה. הציור הקוביסטי הראשון היה, כנראה, "התפוחים" אשר נרכש על ידי גרטרוד שטיין. בין ציוריו באמנות הקוביסטית נמנים הציורים הבאים:
- התפוחים מ-1906. ציור זה היווה קוביזם אנליטי, דהיינו, ציור בו האמן לוקח אובייקט ועושה לו אנליזה צורנית, בהשפעת הפסיכולוגיה המתפתחת באותה תקופה, וחיפושים אחר עומק חדש בכל תחומי האמנות. ציורים נוספים מאותה תקופה ממחישים את הקוביזם ביצירתו:
- העלמות מאביניון (Les Demoiselles D’Avignon) מ-1907 הוא אחד הציורים הקוביסטים הראשונים, והמפורסם ביותר מהתקופה האנליסטית. רואים בו פירוק של הגוף למישטחים דו-ממדיים, פירוק הפנים והרכבתם מחדש בצורת פרופיל ופרונטלי בו זמנית. זהו המשך ברור לסזאן, דהיינו, השפעות ברורות מאמנות אפריקאית.
- אישה עם מניפה (La Famme A L’eventail) מ-1908. ניתן לראות השטחה של הדוגמנית, פגיעה פרופורציונלית מכוונת, חיפוש אחר הגאומטריה באנטומיה.
- Le Reservoir מ-1909. ניתן לראות את תחילת המעבר לכיוון הסינתזה, נוף של כפר הופך לאוסף צורות גאומטריות דו-ממדיות. הקוביזם הסינתטי לוקח את האובייקט, מפרק אותו לחלוטין, מעביר אותו סינתזה ומרכיב אותו מחדש על הבד, בצבעי מונוכרום ובשטיחות מקסימלית.
- איש עם מקטרת (L’homme a La Pipe) מ-1911. פיקאסו שובר את מוסכמות הציור המלבני ומצייר ציור אליפטי על בד מלבני, כמו ציירי ימי הביניים. גם כאן ניתן להבחין בשאריות אדם ששרדו את הסינתזה וזכו להגיע לבד עם מעט דמיון למציאות המשעממת. המקטרת ברורה וגם חתימתו של פיקאסו ברורה.
[עריכה] מורשתו
מאחר שלא הותיר צוואה רשומה אחריו, הועברו רוב נכסיו "הרוחניים" שלא נמכרו, כולל אוסף אמנות מרשים של אומנים שונים, למדינת צרפת, כתמורה לחובות המסים שהשאיר אחריו.
אחרי מותו כתב לו פול מקרטני שיר, כמחווה על תרומתו האדירה לאמנות המודרנית. השיר יצא באלבומו Band on the Run.
בשנת 1996 יצא לאקרנים הסרט "פיקאסו" על תולדות חייו, בכיכובו של אנתוני הופקינס.
ציוריו הם מהיקרים ביותר בעולם ונאמדים בעשרות מיליוני דולרים. ציורו המפורסם "נער עם מקטרת" נמכר במאי 2004 עבור 104 מיליון דולר, ואילו ציורו "דורה מאר עם חתול" נמכר במאי 2006 עבור 95.2 מיליון דולר.
יצירותיו של פיקאסו מוצגות במוזיאונים רבים ברחבי תבל. שני מוזיאונים המוקדשים רק ליצירותיו הם מוזיאון פיקאסו בפריז ומוזיאון פיקאסו בברצלונה.
[עריכה] לקריאה נוספת
- אינגו פ. ואלתר, פיקאסו, הוצאת ספרי.
- ראסל מרטין, מלחמתו של פיקאסו, הוצאת אופוס, 2004. סיפור יצירתו הנודעת של פיקאסו, "גרניקה".
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אלי שאלתיאל, ידיו האלוהיות, בעיתון הארץ
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: פבלו פיקאסו |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פבלו פיקאסו |
