קשמיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קשמיר הוא חלק ממדינת ג'אמו וקשמיר שבצפונה של הודו, היחיד בהודו שבו רוב מוסלמי. באופן היסטורי שימש השם "קשמיר" לתיאור עמק פורה הנמצא מדרום לקצה המערבי של הרי ההימליה, אך כיום הוא מתאר אזור נרחב של קשמיר, ג'אמו ולדאק. אזור זה נתון במחלוקת בעיקר בין הודו לבין שכנתה הצפונית פקיסטן מאז הכרזת העצמאות של שתי המדינות (ראו: חלוקת הודו). חלקו המרכזי של חבל קשמיר נמצא בשליטת הודו, חלקו המערבי בשליטת פקיסטן, וחלקו הצפון-מזרחי בשליטת סין, וזאת כתוצאה ממלחמות אחדות על השליטה בחבל. הודו אינה מכירה בשליטתן של פקיסטן וסין בחלקי קשמיר. פקיסטן רואה את כל שטח קשמיר כשנוי במחלוקת, ואינה מכירה בטענת הודו לשליטה בחבל.

עמק קשמיר עצמו הוא אזור נמוך יחסית, מוריק ופורה מאד. העמק מוקף בהרים נישאים וזורמים אליו פלגים רבים. הוא נחשב לאחד מאתרי הנוף המרהיבים בעולם. הבירה העתיקה של קשמיר, סרינגאר, שוכנת לחוף אגם דאל ומפורסמת בשל התעלות והבתים הצפים שבה. בשל האקלים הנוח והקריר שבה היא הייתה בירת הקיץ המועדפת של שליטים רבים של הודו. הקיסר המוגולי ג'הנגיר הקים בסמוך אליה את גני שאלימאר המפוארים בשנת 1619.

[עריכה] היסטוריה

קרוב ל-1,000 שנים הייתה קשמיר תחת שלטון שליטי ג'אמו - בית המלוכה של משפחת דוגרה ההינדית. באותה תקופה חיו המוסלמים, הבודהיסטים וההינדים בשלום ובשיתוף פעולה, שהוביל ליצירות אמנות בתחומי המוזיקה, המחול, הציור, השירה וכן להגות פילוסופית משפיעה.

מאותה תקופה ידוע אף על מקרים בהם מאמינים של שתי דתות או יותר התפללו באותו מבנה תפילה (אם כי לא ביחד).

רנג'יט סינג, המהרג'ה של ממלכת הסיקים כבש בתחילת המאה ה-18 את ממלכת הדוגרה, הפך אותם לכפופים לו וצירף לשלטונם את שארית חבל קשמיר ואת לדאק.

עם חלוקת הודו בשנת 1947 קיבלה ממלכת ג'אמו וקשמיר חזרה את עצמאותה והחלה לכונן מערכות שלטון עצמאיות.

[עריכה] הסכסוך בקשמיר

כמעט מיד לאחר שקיבלו עצמאות מהבריטים, פתחו פקיסטן והודו במלחמה על חבל קשמיר, ולאחר מכן נלחמו עליו שוב ב-1965 וב-1971. בשנת 1962 השתלטה סין על החלק הצפון-מזרחי של החבל. למרות שפקיסטן הובסה במרבית הקרבות, גורל האזור טרם הוכרע סופית. המצב הזה גורם לאי יציבות מתמדת בין הודו לפקיסטן. הודו מאשימה את פקיסטן במימון, אימון ומתן מחסה לארגון הטרור לשקאר א-טויבה המוסלמי, הפועל בקשמיר כנגד מטרות ממשל הודיות ותיירים מערביים. תקריות גבול אלימות מתרחשות לעתים תכופות בין הודו לפקיסטן וזו האחרונה אף הפגיזה לעתים ערים כקארגיל.

הודו רכשה יכולת גרעינית, ואחריה הלכה בדרך זו גם פקיסטן, והסכסוך קיבל ממדים גלובליים עקב חשש בעולם שהסכסוך בין שתי המדינות יגלוש למלחמה גרעינית אשר תשפיע על כל העולם.

בשנת 2004 נראה כי שתי המדינות בדרך הנכונה להסכם אודות האזור. המאמצים נעשים בשיתוף מעצמות מערביות שונות בעלות אינטרס למנוע מלחמה בין שתי המדינות - פקיסטן עוזרת לארצות הברית במלחמתה בטרור, ואילו ארצות הברית, בתמורה, לוחצת על הודו בדרכים כלכליות כדי שזו תמתן את תגובותיה. לארצות הברית יש, כמובן, אינטרסים כלכליים רבים גם בהודו בגלל כוח העבודה הזול שלה והשליטה המצוינת של האוכלוסייה באנגלית, כך שגם מסיבה זו היא מעוניינת למנוע מלחמה על חבל קשמיר.

מנגד יש הטוענים שסין (שכנתו הצפונית של חבל קשמיר), מבעירה את הסכסוך בקשמיר לפי הצרכים הפוליטיים שלה, כדי למנוע התמודדות עתידית בין הודו לסין - שתי מדינות עצומות בעלות האוכלוסייה הגדולה בעולם.