היסטוריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

למאמרים, אישים, סידורי תקופות והמלצות, ראו פורטל היסטוריה.

הרודוטוס, מי שכונה "אבי ההיסטוריה"

המונח היסטוריה מציין הן את כלל ההתרחשויות בעבר, והן את המחקר המניב את הידע אודות התרחשויות אלו. תו ההכר של הדיסציפלינה ההיסטורית, המייחד אותה מדיסציפלינות אחרות העוסקות בחקר העבר, הוא הסתמכותם העיקרית, גם אם לא הבלעדית, של ההיסטוריונים על עדיויות כתובות, הקרויות מקורות ראשוניים. מכיוון שכך, חקר ההיסטוריה מוגבל לחקר תרבויות בעלות מערכות כתב, וכן מתייחס לראשית הכתב, אשר תיארוכו הוא לאלף ה-5 לפנה"ס. תקופות מוקדמות יותר מכונות בשל כך פרהיסטוריה, ונחקרות במסגרת מדע הארכאולוגיה. יחד עם זאת, שינויים וחידושים במתודולוגיה ההיסטורית, בעיקר במרוצת המאה ה-20, הביאו לשימוש גובר בכלים שאינם טקסטואליים לחקר ההיסטוריה ולאימוץ מתודולוגיות של דיסציפלינות אחרות, כגון האתנוגרפיה על מנת להתגבר על מגבלות אלו.

גיל ההיסטוריה כגיל הציויליזציה. מאז יצר האדם את הכתב שאף לתעד אירועים שונים בחייו ובחיי סביבתו. בתחילה, בעזרת לוחות חרס ופפירוסים ובהמשך על ידי סופרים שתיעדו את המדינה, הכלכלה והחברה בכתב. ככל שהשתכללו אמצעי הדפוס, גדל היקף העבודה ההיסטוריונית. מלכים העסיקו סופרים שיתעדו את תקופת מלכותם; כובשים טבעו מטבעות ותחריטים כדי להנציח כיבושיהם.

ההיסטוריונים משתמשים במקורות רבים, כולל מסמכים כתובים או מודפסים, ראיונות (היסטוריה שבעל פה) וארכאולוגיה. דעות שונות על ההיסטוריה נמצאות מקובלות יותר או פחות בתקופות מסוימות מאשר באחרות (ראו: היסטוריוגרפיה). התקופה שלפני תיעוד האדם נקראת פרהיסטוריה.

[עריכה] מקור המונח

המילה היסטוריה באה מהמילה היוונית Ιστορία (ביוונית "מחקר") ונכנסה לשימוש לאחר שהרודוטוס קרא כך לספרו אודות מלחמת פרס-יוון. המילה חולקת את אותה אטימולוגיה כמו המילה האנגלית story, סיפור.

[עריכה] בעייתיות המחקר ההיסטורי

ישנן מספר בעיות במחקר ההיסטורי:

בעיית המקורות היא בעיה קבועה בכל מחקר היסטורי. הבעיה מגוונת ומשתנה בכל מקרה ומקרה: לעתים יש חוסר במקורות ולעתים עודף במקורות סותרים; בעיית איתור המקורות, פיענוחם, הבנת מושגים בהם נעשה שימוש ונקודת המבט, השקפת העולם והכוונה המכוונת ממנה נכתבו - כל אלו מהווים יעדים במלאכת ההיסטוריון להבנת העבר.
סכנה בהבנת ההיסטוריה מנקודת מבט מאוחרת יותר (אנכרוניזם).
בעייתיות נוספת קשורה לכיוונים בהם התפתחה כתיבת ההיסטוריה, וכיוונים אליהם טרם התפתחה. כך, למשל, מבקרים זרמים רבים בתאוריה הפמיניסטית את העובדה שההיסטוריה נכתבת במידה רבה מנקודת מבט גברית (His-story) שמדחיקה ומדירה את מקומן של נשים.
מחקר היסטורי המעוגן אפריורי בפרדיגמה מחקרית (כגון, ממסדית או ביקורתית). בכתיבה על אודות תקופת היישוב ומדינת ישראל, הדבר בא לידי ביטוי, בין השאר, בסוגיות הנוגעות למאפייני הציונות, אירועים מעוררי מחלוקת כגון הנכבה ותיאור אירועים הקשורים בקבוצות לא ממסדיות (מזרחים, ערבים, שמאל וימין רדיקלי ועוד).

[עריכה] ראו גם

[עריכה] לקריאה נוספת

אדוארד הלט קר, היסטוריה מהי?, מודן, 1986.
פרופ' יואב גלבר, היסטוריה זיכרון ותעמולה, עם עובד, 2007.
בזיל הנרי לידל הארט, מדוע איננו לומדים מההיסטוריה, מערכות, 1985.
בינימין שימרון, הרודוטוס וראשית דברי הימים, מוסד ביאליק, 1990.
אלעזר וינריב (עורך), חשיבה היסטורית: פרקים בפילוסופיה של ההיסטוריה, האוניברסיטה הפתוחה, 1987.
מרק בלוך, אפולוגיה על ההיסטוריה או מקצועו של ההיסטוריון, מוסד ביאליק, 2002.
פול ג'ונסון, היסטוריה של הזמן המודרני, דביר, 1995.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: ראשי תיבות בהיסטוריה
ציטוטים בוויקיציטוט: היסטוריה
ספר לימוד בוויקיספר: היסטוריה לבגרות
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: היסטוריה