ויקטור הוגו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ויקטור הוגו

ויקטור מארי הוגו (בצרפתית: Victor-Marie Hugo;‏ 26 בפברואר 1802 - 22 במאי 1885) היה סופר, משורר, מחזאי ופוליטיקאי צרפתי. ממייסדי זרם הרומנטיקה בספרות וממובילי תנועת התחייה הגותית בצרפת. נודע בעיקר מספריו המפורסמים: "הגיבן מנוטרדאם" ו"עלובי החיים".

[עריכה] תולדות חייו

ויקטור הוגו נולד ב-26 בפברואר 1802 בעיר בסאנסון (Besançon) בפרנש קונטה. אביו היה קצין צבא מקצועי, גנרל בצבא נפוליאון, שהתחיל את שירותו בצבא כחייל פשוט ונהג לקחת את בנו לאימונים ולתרגילי מלחמה, כדי לחבב עליו את חיי הצבא.

המשפחה נדדה בעקבות האב, ולכן הוא לא זכה ללימודים מסודרים. לעומת זאת, הוא רכש ניסיון רב וצבר את חוויותיו מילדות. מאוחר יותר חוויות אלו התבטאו גם בשיריו. בנדידותיו היה עד לסבל ומצוקה ולאי צדק חברתי, שרישומם השפיע עליו מאד.

בהיותו ילד נפרדו הוריו של הוגו – אביו חי עם רוזנת ספרדייה ואילו אימו התחתנה עם גנרל אחר בצבא נפוליאון. אחיו המבוגרים מתו בילדותם, ואף הוא כמעט מת בלידתו. ויקטור הוגו היה חולני מאוד כילד, אך התעניין בדברים רבים והיה אינטלקטואל, הוא החל בכתיבת שירים כבר בגיל 11. אלו היו שירים פוליטיים, מלוכניים בהשפעת אמו.

אביו המאמץ של הוגו הוצא להורג על ידי המשטר באשמת קשירת קשר נגד משטר נפוליאון, מוות שהשפיע עמוקות על חייו ויצירתו. מי שניחמה אותו בצערו הייתה אדל פושה, לימים אשתו. פושה בגדה בהוגו מאוחר יותר, עם משורר שהיה ידיד המשפחה, אך הרתה לו וילדה את חמשת ילדיו.

[עריכה] המשורר

מתוך מחזה "הקרב על הרנני - 1830"

כבר בהיותו תלמיד בית ספר תיכון הקדיש ויקטור הוגו את חרוזיו הראשונים לשירת ורגיליוס שהיה המשורר האהוב ביותר עליו וממנו שאב את דמיונו ורגשותיו.

בגיל 14 החליט הוגו להיות משורר, ובהיותו בן עשרים זכה למלגה על ספר שיריו הראשון. הוא נהג לכתוב שירים יום יום, במשך שנים רבות, וחולל מהפכה בשירת צרפת. הוא עמד בראש קבוצת סופרים ומשוררים שהתחילו זרם חדש – הרומנטיזם. אחד המחזות הראשונים בזרם זה היה פרי עטו של הוגו – המחזה "הרנני", שהסעיר מאוד את פריז, מפני שסופו בהתאבדות של שלושת גיבוריו. הזרם הרומנטי התחזק, והוגו פרסם ספרי שירה פרי עטו.

[עריכה] הסופר

ויקטור הוגו נחשב לגדול סופרי צרפת.

ספרו הראשון נכתב בשנת 1823 ושמו "הנס של איסלנד" ( Han d'Islande ). בספרו הוא מתאר דיקטטורה מחרידה המתרחשת באיסלנד. בו מתוארות הוצאות להורג ומשטר שדוגמתו היה רק לאחר כ-100 שנה, במשטר הנאצי. התושבים מורדים נגדה בהצלחה.

בשנת 1826 הוא פרסם את הספר "בוג-ז’ארגאל" (Bug-Jargal ). הוא היה הסופר הלבן הראשון אשר ניסה להבין את מצבם של השחורים. היה זה אחד הרומנים הראשונים שגיבורם היה שחור עור. בוג-זא'רגאל הוא שמו של נסיך אפריקאי משועבד, שהיה ידיד של קצין צרפתי צעיר בשם "לאופולד דהוונרנה" (Leopold D'Auverney ] הוא מנהיג את מרד העבדים בהאיטי (1791-1804). הייתה זו אחת המרידות שהצליחו.

בשנת 1831 פורסם הרומן הגדול הראשון שלו "הגיבן מנוטרדאם". היה זה בעקבות גילוי כתובת ביוונית במגדל הפעמונים - "ANAГKH" - שפרושה "צורך/הכרחי". ויקטור הוגו היה סקרן לדעת מי חרט את הכתובת. כתיבת הרומן, שנקרא על ידי מחברו "נוטרדאם של פאריז" היה להציג את מכמני קתדרלת נוטרדאם דה פארי לציבור הרחב, אחרי החורבן שעשה בה ההמון בימי המהפכה הצרפתית, אשר ראה בה את סמל השלטון. הרומן זכה להצלחה בצרפת, שעוררה, בין השאר, תנועה לשימור המבנים מן התקופה הגותית בכלל ולשימור קתדרלת נוטרדאם של פריז בפרט. הספר תורגם לשפות רבות וזכה להצלחה מסחררת בכל העולם, על בסיסו נעשו מחזות וסרטים.

בסיפורים שכתב, ביקש לעורר תקווה בלב העניים והסובלים ולהבטיח להם חיים יפים וצודקים.

[עריכה] המהפכן

קוסט מתוך "עלובי החיים" - ציור של Émile Bayard

מסע הלוויה של הוגו, שנטמן בפנתאון של פריז

בהיותו בן 28 פרצה התקוממות ביוון נגד הכיבוש הטורקי. צעירים צרפתיים רבים תמכו במהפכנים היוונים, ביניהם הוגו, למרות שבאותה תקופה היה מלוכני, ואף זכה לקצבה קבועה מהמלך לואי ה-18 על לכתביו היפים.

הוא עצמו מעיד על מהפכה זו: "במילון הישן שמתי מצנפת אדומה. בתחתית קסת הדיו עשיתי סערה." בין קובצי שיריו: 'עלי הסתיו' 'הקולות הפנימיים' 'קרני האור והצללים' 'אגדת הדורות' 'הרהורים'. בקובץ 'הרהורים' הוא מתאר את חיי משפחתו ובמיוחד את אבלו על בתו שטבעה בנהר הסן בשנת 1843.

ב-1830 פרצה מהפכה נוספת בצרפת במחאה על צנזורת המלך המוטלת על הספרות והעיתונות, המהפכנים כבשו את פריז והדיחו את המלך מהשלטון. באותה עת, שינה ויקטור הוגו את דעותיו הפוליטיות והפך ממלוכני נלהב לתומך במהפכה.

בעקבות מהפכת 1848, הוכרזה הרפובליקה השנייה בצרפת ועלה לשלטון נפוליאון השלישי, אחיינו של נפוליאון בונפרטה. ויקטור הוגו התנגד בתוקף לנפוליון השלישי, בטענה שיחריב את הרפובליקה השנייה, כפי שהחריב דודו את הראשונה. הוא יצא לגלות בבלגיה, שם יכתוב את הרומן הידוע עלובי החיים, מאמרים נגד שליטי צרפת ומגוון שירים .

ויקטור הוגו נבחר לפרלמנט של צרפת והטיף לשלום בין העמים ולצדק חברתי. כשמלאו לו שמונים, הריעה האומה והודתה לאיש הדגול, שבכתיבתו במשך שישים שנה, השפיע על התרבות הצרפתית ועל המוני העם.

ויקטור הוגו נפטר בפאריז ב-22 במאי 1885 ונקבר בטקס לוויה מפואר בפנתיאון, בו נטמנים גדולי בניה של צרפת.

[עריכה] ספריו שתורגמו לעברית

הגבור בכבלים, עברית מאת ז. אריאל, תל אביב, 1972.
המכשפה מפריס, NOTRE-DAME DE PARIS, תרגם יעקב שטינברג, אמנות, תל אביב, 1954.
מלחמת אחים, מתורגם על ידי י"ב ליונר, תושיה, ורשה, 1913.
עובדי הים , עם ארבעה רישומים מאת המחבר, מצרפתית - מנשה לוין, ספרית פועלים, תל אביב, 1986.
עלובי החיים, עברית - אביטל ענבר, כתר, ירושלים, 1988.
עלובי החיים, תרגום נוסף, עברית - זאב הרטבי, תל אביב, 1962.
עלובי החיים, תרגום נוסף, תרגם יעקב שטינברג, אמנות, תל אביב, 1954.
פנטין, סיפור, תרגם מצרפתית - יצחק לבנון, תל אביב, 1972.
הגיבן מנוטר דאם, תרגם מצרפתית - יצחק לבנון, תל אביב, 1964.
הגיבן מנוטר דם, תרגום נוסף, עברית - דן סואן, תל אביב, 1975.
הגנובה, תרגום מצרפתית, ירושלים, ש"י שיריזלי, אלף תתל"ו לגלותנו, תרס"ה, 1905.
היום האחרון בחיי הנידון למיתה, ספור, תרגום זפר"ן, ורשה, תושיה, 1898.
בוג-ז’ארגאל, מצרפתית - אביטל ענבר, מעריב, תל אביב, 1987.
האדם הצוחק, רומן, תרגמו א’ ו’. לוין, ערך א’ יואל, תל אביב, 1968.
שנת התשעים ושלוש , רומן, מצרפתית: ח’ אברבאיה, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1961.
תותח הקורבטה, עברית - יואב הלוי, משרד הביטחון, תל אביב, 1984.
שירים נבחרים , השירים מתורגמים מן המקור ומוגשים על ידי שלמה לוי, 1987.
יומו האחרון של נידון למוות, קלוד גה, תירגם מצרפתית ניר רצ'קובסקי, הוצאת כרמל, 2008.

[עריכה] לקריאה נוספת

גרהם רוב, ויקטור הוגו - ביוגרפיה, הוצאת דביר, 2004.
בין מקור לתרגום: על תרגום השיר "בעז נרדם" לויקטור הוגו, מאת ז'ולייט חסין, נדפס בבקורת ופרשנות, 28, 1992.