יום הכיפורים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חגי ישראל ומועדיו: יום הכיפורים
שם:	יום הכיפורים
נחגג ב:	י' בתשרי
סיבה:	ציווי מקראי. "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ. שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם, וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם. וְכִפֶּר הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִמְשַׁח אֹתוֹ, וַאֲשֶׁר יְמַלֵּא אֶת יָדוֹ לְכַהֵן תַּחַת אָבִיו; וְלָבַשׁ אֶת בִּגְדֵי הַבָּד, בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ. וְכִפֶּר אֶת מִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ, וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ יְכַפֵּר, וְעַל הַכֹּהֲנִים וְעַל כָּל עַם הַקָּהָל יְכַפֵּר. וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם, לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטֹּאתָם אַחַת, בַּשָּׁנָה; וַיַּעַשׂ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה." [1]
סמלים:	צום, בגדים לבנים, מחילה
מתקשר ל:	ראש השנה

יוֹם הַכִּפֻּרִים (מכונה בלשון הדיבור יום כיפור או בקצרה כיפור), אחד ממועדי ישראל, נחשב ליום הקדוש ביותר בשנה, (על אף שמבחינת חומרת העונש על חילול היום, השבת חמורה ממנו). חל בעשרה בתשרי. במוקד היום עומדות התשובה והסליחה, ועל פי ציווי התורה וחז"ל נוהגים בו חמישה איסורים: אכילה, שתייה, סיכה (סיכת הגוף בשמן), רחיצה, נעילת הסנדל (נעילת נעל עור) ותשמיש המיטה (קיום יחסי אישות). זהו הצום היחיד העשוי לחול אף בשבת.

במקרא מכונה "שבת שבתון", ובמשנה יום טוב ^[2]. על פי חז"ל ביום כיפור לאחר שמשה רבנו שהה בהר סיני 40 יום, שהחלו מראש חודש אלול, נמחל ונסלח לישראל על חטא העגל, ומשה ירד מסיני עם הלוחות השניים ^[3].

תוכן עניינים 1 טיבו של יום כיפור 2 יום הכיפורים במקדש 3 מנהגים וסממני היום בימינו 3.1 צום ותענית 3.2 איסור מלאכה 3.3 תפילה 3.4 חשבון נפש ותשובה 3.5 לבישת בגדי לבן 3.6 כפרות 3.7 תקיעת שופר 4 מנהגים קדומים 5 ערב יום הכיפורים 5.1 הסעודה המפסקת 6 יום הכיפורים בישראל 7 בקרב השומרונים 8 באסלאם 9 קישורים חיצוניים 10 הערות שוליים

[עריכה] טיבו של יום כיפור

על מטרתו של יום הכיפורים כותבת התורה^[4] :

וְהָיְתָה לָכֶם, לְחֻקַּת עוֹלָם: בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ--הָאֶזְרָח, וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם: מִכֹּל, חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי ה', תִּטְהָרוּ.

רעיון התשובה מוזכר בתורה בכמה מקומות, וספרי הנביאים מרחיבים עליו בפסוקים אין-מספר. יום הכיפורים על פי תפיסת חז"ל (בהתאם לפסוקים לעיל) הוא היום המרכזי לסליחה, למחילה ולטהרה, שבו האל מוחל וסולח לעוונות עמו ישראל. כיון שלהלכה אין מחילה ללא תשובה, מוקדש יום זה להתנקות ולהשתחרר מחטאים וקיבעונות שליליים ולהתחלת השנה החדשה עם מצפון נקי וראש שקט.
על פי חלק מהדעות בחז"ל, יש ליום הזה אטמוספירה טהורה, שמכוחה לטהר את האדם, גם מבלי שישוב בתשובה. "עיצומו של יום מכפר". לכל הדיעות, אין יום הכיפורים מכפר על עבירות שבין אדם לחברו אלא אם כן ביקש את מחילת חברו.

הוגים רבים דנו בשאלה הגדולה של התשובה, כיצד מעשה החטא שהאדם עשה יכול להתבטל ולהתפוגג, אף שהדבר כבר נעשה, ולעתים אף יש לו תוצאות ורישומים בעולם, אך ברור הוא שרעיון התשובה הוא רעיון יסודי ביהדות, הכרוך עם חג זה.

לא ברור מה היה טיבו של יום הכיפורים בתקופות קדומות, והחוקרים חלוקים מתי נוסד החג. יש המחלקים בין הצום (שאינו מוזכר במקרא מחוץ לתורה) לבין יום הטיהור של המקדש. במגילת המקדש, יום הכיפורים נתפס כיום של טיהור המקדש, אך במקורות חז"ל יום הכיפורים מופיע גם כיום של חניכת המקדש והכהן הגדול.

יום הכיפורים מכונה רבות, גם בפי רבנים, "היום הקדוש ביותר" בשנה^[5] , זאת על סמך ההדגשה הרבה של מאפייני הקדושה של האל בתפילות היום והקדושה שבהתנתקות מהוויות העולם באיסור המלאכה ובצום. עם זאת, ישנם המדגישים ^[6] כי השבת קדושה מיום הכיפורים, על סמך האמירה בתפילת שבת: "וקידשתו מכל הימים" ובהתאם לכך שעונש חילול שבת חמור מעונש חילול יום הכיפורים, ומספר העולים לתורה בשבת גדול מביום הכיפורים. הרב עדין אבן ישראל ^[7] טוען שמבחינת ההלכה אכן השבת קדושה מיום הכיפורים, אולם מבחינות אחרות יום הכיפורים הוא היום הקדוש ביותר.

[עריכה] יום הכיפורים במקדש

ערך מורחב – יום הכיפורים בבית המקדש

אופיו הקדום של החג נסוב ברובו סביב העבודה בבית המקדש. למעשה, במקרא מוצג יום זה כיום שבו מכפרים על המקדש מטומאות בני ישראל, ונראה כי כפרתם של בני ישראל נועדה "לנקות" אותם כדי לאפשר את המציאות שבה שוכנת נוכחות אלוהית תמידית בתוך עם שמטבע הדברים חוטא ["וכיפר... וכן יעשה לאהל מועד השוכן אתם בתוך טומאותם" (ויקרא ט"ז, ט"ז)].

ביום זה נהג במקדש סדר יום מיוחד, שבמרכזו הכהן הגדול, אשר נכנס - בפעם היחידה בשנה - אל תוך קודש הקודשים, המקום המקודש ביותר במקדש, שאליו אסור לאף אדם להיכנס באף זמן מלבד לכהן הגדול בזמן זה. עבודת יום הכיפורים כוללת הקרבת קורבנות מיוחדים: מוקרב פר לחטאת ואיל לעולה, ומובאים שני שעירים שעליהם נערך גורל - שעיר אחד משולח לעזאזל ושעיר אחד מוקרב. את דם הפר ודם השעיר מזים לפני ארון הברית בקודש הקודשים ועל הפרוכת בהיכל. על הקורבנות מתוודה הכהן הגדול על עוונותיו, עוונות אחיו הכהנים, ועל עוונות עם ישראל.

כן כוללת העבודה הקטרת קטורת, שנעשית בקודש הקודשים. ביציאתו משם מתפלל הכהן תפילה קצרה על עם ישראל. הקטרת הקטורת ביום הכיפורים היוותה סלע מחלוקת בימי בית שני בין הפרושים והצדוקים, כאשר הצדוקים טענו שיש להקטיר את הקטורת קודם הכניסה לקודש הקודשים, ובכך להיכנס בענן לשם, ואילו הפרושים טענו שיש להקטיר אותה רק בפנים. יש הקושרים ויכוח לכאורה טכני זה עם אמירות מהותיות, כגון השאלה האם יש לגשת אל האל בדעה צלולה או בערפל מיסטי, או דיונים אחרים.

עבודת כהן גדול המיוחדת ליום הכיפורים נעשית בבגדי לבן - ארבעה בגדים פשוטים מבד, לעומת בגדיו הרגילים של הכהן הגדול, בגדי זהב, הכוללים ארבעה בגדים נוספים ומפוארים, שבו הוא עובד גם ביום זה את העבודות הרגילות. נראה שבגדי הלבן מסמלים עמידה של התבטלות כלפי האלוהים, כהתאמה ליום זה של טהרה וכפרה, לעומת הפאר הרגיל שיש בעבודת מלך מלכי המלכים.

הכהן הגדול היה עורך את כל עבודות היום (כולל העבודות הרגילות). בין עבודה רגילה לעבודה המיוחדת ליום הכיפורים, הוא היה טובל במקוה ומחליף את בגדיו. בנוסף, הכנות רבות היו נערכות לפני יום הכיפורים (ביניהם, היה פורש מאשתו שבעה ימים קודם לכן) על מנת שיבוא מוכן כדבעי אל עבודת יום זה, במיוחד הקטרת הקטורת שנחשבת כ"עבודה קשה שבמקדש".

[עריכה] מנהגים וסממני היום בימינו

ליום הכיפורים מספר מאפיינים: איסורים: צום (איסור אכילה ושתיה), איסור מלאכה (כמו בשבת), איסור נעילת נעלי עור ושאר חפצי עור, איסור רחיצה, איסור סיכת הגוף ואיסור על קיום יחסי מין. מצוות: חשבון נפש, סעודה מפסקת, חזרה בתשובה.

[עריכה] צום ותענית

ביהדות, יום הכיפורים הוא יום צום ותענית. המצווה היסודית ביום זה, על פי ההלכה, היא עינוי הגוף, ככתוב בתורה ^[8] :

וְהָיְתָה לָכֶם, לְחֻקַּת עוֹלָם: בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ--הָאֶזְרָח, וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם.

איסור על חמשת עינוגי הגוף - אכילה ושתייה, רחיצה, סיכה בשמנים, יחסי מין, ונעילת נעלי עור ^[9]. ע"פ חלק מהדעות רק אכילה ושתייה אסורות מן התורה, ושאר העינויים מקורות באיסור חכמים.

מטרת הצום מבוארת בתורה, בפסוק הסמוך לציווי על העינוי ^[10]

כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם: מִכֹּל, חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי ה', תִּטְהָרוּ.

טיב הקשר בין העינוי לכפרה איננו מפורש, אך נראה שתענית מהווה תנאי הכרחי לכפרת האדם מישראל. דינו של זה שאינו מתענה הוא כרת.

בשונה מצומות אחרים ביהדות (כדוגמת תשעה באב) אשר בהם הצום הוא ביטוי לאבלות, ביום הכיפורים מטרת הצום היא לעינוי הגוף כתנאי לכפרה וכדי לשחרר את האדם ממגבלות הגוף ובכך לעשות אותו דומה למלאכים שאין להם צרכים גופניים, כדי שיוכל להתרכז בעבודה הרוחנית של היום.

יום הכיפורים נחשב כיום חג מכיוון שביום זה ה' מכפר על חטאי עם ישראל. הבדל זה בין הצומות מקבל ביטוי בהלכות הסעודה המפסקת. בערב תשעה באב נאסר על פי חז"ל לאכול בסעודה זו יותר מתבשיל אחד, נאסרה אכילת בשר ונאסרה שתיית יין. לעומת זאת, על ערב יום הכיפורים דרשו חז"ל: "כל האוכל ושותה בתשיעי – מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי" (כלומר, עריכת סעודה טובה ודשנה בערב יום הכיפורים משולה לצום של שני ימים: יום הכיפורים עצמו וערב יום הכיפורים).

לדוגמה דברי הרמב"ם במורה נבוכים בנושא ^[11] :

טעמו של הציווי על צום כפור ברור גם כן: לתת את דעת התשובה. והוא היום שבו הוריד אדון הנביאים את הלוחות השניות ובישׂר להם שנסלח חטאם הגדול. ואותו יום נעשׂה לנצח יום תשובה ועבודת ה' צרופה. לכן הורחק ממנו כל עונג גופני (מצוות העינוי) וכל מאמץ להשׂיג תועלת גופנית (איסור המלאכה), כוונתי לעשׂיית מלאכות, ומצטמצמים בו באמירת הוִידוּיים, כלומר, בהודאה בחטאים ובתשובה מהם.

צום יום הכיפורים נהוג גם בשבת ודוחה את מצוות עונג שבת, בניגוד לצומות האחרים, שכולם מדברי חכמים, אשר במקרה שהם חלים בשבת נדחים או מוקדמים (תענית אסתר). אמנם, לפי ר' דוד אבודרהם צום עשרה בטבת היה דוחה את השבת אילו היה חל בה, דבר שאינו עומד למבחן בימינו בגלל הלוח העברי הקבוע הנוהג היום.

[עריכה] איסור מלאכה

בהמשך לציווי על העינוי, מצווה התורה גם על שביתה:

תְּעַנּוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ -- הָאֶזְרָח, וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם.

איסורי המלאכה ביום כיפור זהים לאיסורי המלאכה בשבת, ואין בהם את ההקלה הכתובה בימים טובים – התרת "מלאכת אוכל נפש". בדומה למצוות העינוי, גם עבירה על איסור המלאכה גוררת עונש כרת.

[עריכה] תפילה

נוהגים להתפלל בבית הכנסת רוב רובו של היום. מתפללים את התפילות הרגילות של חג: (לפי הסדר) ערבית, שחרית, מוסף, מנחה) ונהוג להתפלל עטופים בטלית בכל התפילות. בחלק מקהילות האשכנזים נוהגים גם ללבוש קיטל לפי הפסוק "אם יהיו חטאיכם כשנים - כשלג ילבינו, אם יאדימו כתולע - כצמר יהיו". לצורך מילוי נפח התפילות הוספו פיוטים רבים.

בנוסף מתפללים ביום הכיפורים:

• ספרדים (לפני אמירת כל נדרי): שני פיוטים, "לך אלי תשוקתי", שחיבר אברהם אבן עזרא ו"שמע קולי אשר ישמע בקולות" שחיבר רב האי גאון.
• אשכנזים (לפני אמירת כל נדרי):"תפילה זכה", התפילה הראשונה בסדר התפילות, שבה האדם מתוודה וסולח לאנשים שפגעו בו. תפילה זו נאמרת בשקט בין האדם לעצמו.
• "כל נדרי", התפילה הציבורית הפותחת של יום כיפור, לפני תפילת ערבית, בה מתירים את הנדרים של השנה החולפת, ובעיקר נדרים שאינם מדעת, שהם מעשים שאנו חוזרים עליהם שוב ושוב (ובחלק מהנוסחים גם של השנה הבאה) ושבה מתחילים את יום כיפור.
• תפילת מוסף של יום הכיפורים כוללת את "סדר העבודה" שבו מפרטים את סדר העבודה במקדש בעבר, מכיוון שזה היום היחיד שבו היה נכנס הכהן הגדול לקודש הקודשים בבית המקדש, לבקש כפרה על העם.
• "תפילת נעילה" - שבה מסיימים את יום כיפור.
• בשמע ישראל נהוג להגיד את הפסוק "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בקול רם במקום בלחש כנהוג בדרך כלל.
• וידוי - בכל אחת מתפילות יום כיפור כולל תפילת מנחה שלפני יום כיפור משולב הוידוי כשהוא מסודר לפי אותיות האלף בית "אשמנו, בגדנו, גזלנו, דיברנו דופי וכו'." כדי ליצור מכלול מקיף ושלם של וידוי סביב רובם של העבירות הקיימות.

קריאה בתורה: הקריאה היא מתוך פרשת אחרי מות. זהו היום היחיד בשנה בו שישה עולים לתורה (בשבת - שבעה). מפטיר קוראים בעניני היום מתוך פרשת פינחס. ההפטרה מתחילה במילים "ואמר סלו סלו" (ישעיהו נז, יד-נח).

פיוטים ותוספות: מקובלים פיוטים רבים ביום הכיפורים. בעיקר אצל האשכנזים "ונתנה תוקף", (בתפילת מוסף) המתחיל ב:"ונתנה תוקף קדושת היום, כי הוא נורא ואיום, ובו תינשא מלכותך וייכון בחסד כיסאך ותשב עליו באמת". "סדר העבודה" בתפילת מוסף: פיוט על מראהו של הכהן הגדול בצאתו בשלום מן הקודש, שמתואר שם ברוב הדר. גרסה קדומה מאוד של שבח זה של מראה כהן, מופיעה כבר ספר בן סירא, מתקופת בית שני. פיוט מרגש על עשרת הרוגי מלכות. "אל נורא עלילה" (של משה אבן עזרא) לפני תפילת נעילה. "שלוש עשרה מידות הרחמים" בתפילת הנעילה. פיוט התחינה "הנני העני ממעש" לפני תפילת העמידה של מוסף.

[עריכה] חשבון נפש ותשובה

יום כיפור אמנם מכפר על העבירות שבין אדם למקום (לאל), אך על עבירות שבין אדם לחברו אין כפרה מהאל עד שיפייס את חברו, ועל כן אמרו חז"ל ש"עבירות שבין אדם לחברו, אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה (ויפייס) את חברו". כתוצאה מכך נוצר מנהג שבו אנשים עושים חשבון נפש ותשובה, מבקשים סליחה איש מרעהו לקראת יום זה, ומיישבים חשבונות ישנים בדרכי שלום. זהו כנראו גם המקור לברכת הבנים הנהוגה בערב יום הכיפורים.

בנוסף, מכיוון שלרוב הדעות אין יום הכיפורים מכפר ללא תשובה, נוהגים לעשות חשבון נפש כללי על כל מעשיו של האדם. מנהג מרכזי של יום כיפור הוא וידוי דברים שהוא תהליך שבו מתוודה האדם על חטאיו לפני האלוהים ומכיר בהם. הוידוי (יסוד הַכָּרָתִי) הינו חלק מתהליך התשובה שכולל חרטה על החטא (יסוד נפשי), עזיבת החטא (יסוד מעשי) וקבלה לעתיד שלא לחזור על החטא (יסוד רוחני). אף שהוידוי צריך להיות ספונטני ואישי, תפילת הוידוי של יום כיפור, מסודרת ומנוסחת לפי סדר האלף בית "אשמנו, בגדנו, גזלנו...". עם זאת, רבים מוסיפים את חטאיהם האישיים לווידוי. נהוג שמתחילים בוידוי כבר בתפילת המנחה שלפני יום כיפור (שמא יחנק בסעודה המפסקת וימות ללא כפרה), והיא חוזרת בכל תפילה מתפילות יום כיפור.

[עריכה] לבישת בגדי לבן

נוהגים ללבוש חולצה לבנה או שמלה לבנה כרמז לטהרה (כך גם היה מנהגן של בנות ירושלים בתקופת חז"ל) ^[12]. ייתכן שמקורו של המנהג הינו בבגדי הלבן של הכהן הגדול, המיוחדים לעבודת יום הכיפורים. יש קהילות בהן נשות הקהילה קונות או מכינות לחזן (או שליח הציבור) בגד לבן במיוחד ליום הכיפורים, על פי הפסוק "בעוון נדרים - אשתו של אדם מתה" מסכת שבת (לב). ומתוך הנחה שמי שמתיר את הנדרים מציל את נשות הקהילה ממוות.

[עריכה] כפרות

ערך מורחב – כפרות

יש הנוהגים כהכנה ליום כיפור, לסובב תרנגול מעל לראש ולומר "זה התרנגול ילך למיתה ואני אלך ואכנס לחיים טובים ארוכים ולשלום", ולבסוף לשחוט אותו ולעשות ממנו ארוחה לעניים. היום רבים נוהגים לסובב כסף בשווי של התרנגול סביב הראש ולתת אותו לצדקה.

מנהג זה דומה לשעיר לעזאזל שבו חיה נושאת על עצמה את עוון האדם, וייתכן מאוד שמנהג השעיר היווה לו השראה, וחודש לאחר ביטולו של השעיר בחורבן הבית.

ישנם השוללים מנהג זה משום "דרכי האמורי", והמחלוקת בדבר היא עוד בתקופת הראשונים, ובאה לידי ביטוי ברשב"א ור' יוסף קארו ששללו, לעומת הרמ"א שהתיר.

[עריכה] תקיעת שופר

בסוף תפילת נעילה, במוצאי הצום, תוקעים תקיעה אחת בשופר, זכר לתקיעת השופר בסוף יום כיפור של שנת היובל המודיע על שחרור העבדים, וכהודעה לציבור על סיום הצום.

[עריכה] מנהגים קדומים

• חיפוש שידוך - בימי המשנה נהוג היה ביום זה ובט"ו באב, לחפש שידוך בכרמים, כפי שנאמר במשנה "אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לבייש את מי שאין לו" ^[13]. וחכמים נותנים טעם, מפני שביום הזה האדם נקי וטהור ושמח יותר, ויחפש באמת בת זוג רצינית ולא משהו מקרי. יש אומרים שזאת גם הסיבה שקוראים בתורה את "פרשת אחרי" מות העוסקת באיסורי עריות, קרי עם מי אסור להתחתן.

• שילוח שעיר לעזאזל.

• עבודת כהן גדול.

[עריכה] ערב יום הכיפורים

מקובל שגברים הולכים לטבול במקווה טהרה אחרי חצות היום. ישנו מנהג עתיק בו הזכרים היו מתאספים במקווה או בבית הכנסת וכל אחד בתורו היה כורע ברך וסופג 39 מלקות בגב ובחזה, זכר לעונש המלקות הקדום מימי המקרא. גם היום יש כאלה שממשיכים ללקות, אבל בדרך כלל מדובר באקט סמלי בלבד. בדרך כלל המצליף היה משתמש ברצועה מעור של עגל והמהדרין היו משתמשים בשוט מיוחד. לפי תיאורו של יוסף יואל ריבלין, בקרב אנשי העיר העתיקה היו נוהגים לעשות שחזור (סמלי) של 4 מיתות שהיו נהוגות בימי הסנהדרין: סקילה, שריפה, הרג וחנק. כל זאת כדי לעורר את האנשים לתשובה לפני כניסת היום הקדוש.

[עריכה] הסעודה המפסקת

על פי הנאמר בפסוק "בתשעה לחודש בערב, מערב עד ערב תשבתו שבתכם", למדו חז"ל שכמו שישנה מצווה לצום ביום כיפור ישנה מצווה לאכול בערב יום כיפור. על אף שהמצווה נמשכת כל היום, הדגש בקהילות ישראל היה בעיקר על הסעודה המפסקת, המתבצעת סמוך לכניסת הצום. בקרב יוצאי תוניס יש מנהג לאכול ריבת חבושים, הריבה מסמלת את המתקת הדין, והחבוש – את כל החבושים בבית האסורים. האשכנזים נוהגים לאכול "קרעפלך" – כיסוני בצק ממולאים בבשר. הבשר מסמל את עולם החומר שאחראי לחטאים, והבצק העוטף – את התקווה ל"כיסוי" החטאים ברחמי שמים. היו שנהגו להכין בערב החג, חלות עגולות בדמות עופות עם כנפים, משום שלפי המסורת, ביום כיפור דומים ישראל למלאכים. מסופר על הגר"א כי היה נוהג לאכול צימוקים במשך כל היום כדי לא להפסיק ממצוות האכילה.

[עריכה] יום הכיפורים בישראל

צביון החיים בישראל משתנה בצורה משמעותית ביום הכיפורים, ויום זה זוכה ליחס שונה מזה שזוכים לו יתר חגי ישראל. מאפיינים בולטים של מועד זה, שאינם ניכרים בחגים אחרים:

• הפסקה כמעט מוחלטת של תנועת כלי הרכב בערים. תחבורה ציבורית מופסקת בהדרגה כבר החל מצהרי ערב יום כיפור. סגירה של נמלי הים והאוויר. כתוצאה מכך, רמת זיהום האוויר נמוכה באופן משמעותי מבשאר ימות השנה ^[14][15].
• הפסקה מוחלטת של שידורי הרדיו והטלוויזיה בכל הערוצים המקומיים.
• סגירה מוחלטת של כל הפעילות העסקית, כולל בורסה והקפאת שערי מטבעות. גם חנויות שפועלות בשבת אינן פועלות ביום הכיפורים, וגם רבים מהמפעלים הפועלים בכל ימות השנה אינם פועלים ביום זה^[16].
• על-פי סקרים כ 70% מכלל התושבים היהודים צמים, ובכללם כמחצית מן המגדירים עצמם חילונים.

רבים מאלה הרואים עצמם כחילונים, ואינם פוקדים את בתי הכנסת בשאר ימות השנה, פוקדים את בתי הכנסת ביום הכיפורים, ורואים את משמעותו הטקסית והסמלית חשובה ובעלת ערך, וכהזדמנות לבקש סליחה מכל האנשים שנפגעו ממעשי האדם. בשנים האחרונות, נפוצים במרכזים קהליתיים ובקיבוצים חילוניים, מנייני תפילה אלטרנטיבים הכוללים הסברים ופרשנות, תחת הכותרת "יום כיפור לכולם". בנוסף למאפיינים אלה, המתיישבים עם אופיו הדתי של החג, נוצרו גם מנהגים אחרים, מהם העומדים בסתירה לאופי זה:

• יום הכיפורים הוא יום תחילתה של מלחמת יום הכיפורים, ולכן החג מהווה גם יום זיכרון למלחמה קשה זו. בפרט ניכר הדבר בתקשורת הכתובה והאלקטרונית, לפני החג ואחריו.
• רוכבי אופניים וגלגיליות רבים, ובמיוחד ילדים, מנצלים את הפסקת התנועה המוטורית לנסיעה בכבישים.
• בימים שלפני יום כיפור יש גידול חד של כ-250 אחוזים בהיקף השכרות הסרטים מספריות הווידאו וה-DVD וכן, חלה עלייה חדה בקניית ובהשאלת ספרים.

[עריכה] בקרב השומרונים

יום הכיפורים, או "יום סלוחיה" (יום הסליחות) בארמית שומרונית (נהגה: yom saluwwaya), דומה במאפייניו העיקריים ליום הכיפורים בקרב היהודים: צום, תפילה ממושכת, והימנעות מעבודה. חובת הצום חלה על כל העדה, כולל ילדים, למעט תינוקות בני פחות משנה. זהו היום היחיד בשנה שבו הנשים מצטרפות לתפילת הציבור. בבית הכנסת בשכם קוראים את התורה מתוך כתב יד שומרוני עתיק, המכונה ספר אבישע, השמור בשאר ימות השנה בכספת. השומרונים אינם תוקעים בשופר.

[עריכה] באסלאם

בתחילת דרכה של האסלאם, בהשפעת היהודים שהתגוררו בחצי האי ערב, הורה מוחמד למוסלמים לקיים את הלכות יום הכיפורים, במה שנקרא יום עשוראא - היום העשירי של חודש מוחרם, הוא החודש ה-7 של השנה המוסלמית. לאחר הרעת היחסים בינו לבין השבטים היהודים, בשנה הראשונה שלאחר ההגירה קבע מוחמד צום חדש - הרמדאן על מנת להחליף את יום הכיפורים. לאחר קביעת הרמדאן כחודש צום חובה, הנביא לא ביטל את עשוראא אלא השאירו כאחד הימים הקדושים, שיכול המאמין לצום בו, ומוסלמים רבים מקפידים לצום בו עד היום. אולם כיוון שהלוח המוסלמי לא עבר עיבור לכן מועדו שונה ממועד יום הכיפור, והוא יכול להופיע בכל ימות השנה ^{[17] [18]}.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: יום הכפורים
טקסט בוויקיטקסט: הלכות יום הכיפורים בערוך השולחן
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יום הכיפורים

• הלכות יום הכיפורים בקיצור שולחן ערוך
• משנה תורה, הלכות שביתת עשור (איסורי המלאכה ודיני התענית), באתר של "מכון ממרא"
• משנה תורה, הלכות עבודת יום הכיפורים (יום הכיפורים במקדש), באתר של "מכון ממרא"
• מבחר מאמרים וסיפורים אישיים על אלול, ראש השנה ויום כיפור,באתר aish.co.il
• זמני כניסת הצום בתשס"ח - אתר Yeshiva
• Yom Kippur Prayers for Sephardic Jews
• ראיון עם הרב לאו על משמעות יום הכיפורים לעם ישראל, שגיב שטיינברג, אתר "אומדיה"
• מחזור ליום הכיפורים, מהדורת רדלהיים
• הלכות יום הכיפורים, מאת הרב אליעזר מלמד, באתר Yeshiva.org.il (ישיבת בית אל)

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ (ויקרא, פרק טז כט-לד)
2. ^ (מסכת תענית דף כו/ב)
3. ^ (מדרש רבה, איכה, פסקה לג)
4. ^ (ויקרא טז, כט-ל)
5. ^ הרב שמואל בעלקין, הפרדס שנה מ"ב חוברת ח', "חגי גרוס, מתפללים יחד ביום הכיפורים", "יוסי גולדמן, היום שאחרי", "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד / הרב יעקב פישר", "יום התשובה והאהבה, הרב שאר יישוב הכהן"
6. ^ הרב אביגדור נבנצאל, שיחות לפרשת השבוע, ספר שמות, עמוד שס
7. ^ בספרו אור פני מלך, [1]
8. ^ (ויקרא טז, כט)
9. ^ הרי"ף הרא"ש והשולחן ערוך צמצמו איסור זה לנעלי עור בלבד וכך ההלכה, בעוד רש"י ורבנו ירוחם הרחיבו איסור לזה לכל נעל נוחה, גם כזו העשויה מחומרים סינתטים, וכך נוהגים המחמירים, בשל הרצון לעשות שינוי מכל ימי השנה ולהרגיש תחושה של עינוי.
10. ^ (ויקרא טז, ל):
11. ^ (מורה הנבוכים ג, לט; בתרגום מיכאל שורץ)
12. ^ "אם יהיו חטאיכם כשנים - כשלג ילבינו".
13. ^ (מסכת תענית פרק ד' משנה ח')
14. ^ המשרד לאיכות הסביבה, ביום הכיפורים נרשמה איכות אוויר טובה מאוד בגוש דן ובירושלים
15. ^ צפריר רינת, שמיכה של חלקיקים, אתר "הארץ"
16. ^ יוצא דופן הוא מפעל נשר רמלה הפועל גם ביום הכיפורים.
17. ^ סורת אלבקרה פסוקים 182 - 187
18. ^ שראל בן זאב, היהודים בערב, הוצאת אחיאסף, ירושלים 1957