תקשורת המונים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תקשורת המונים היא הכינוי לאמצעי התקשורת המגיעים לקהל יעד נרחב במיוחד. בין היתר ניתן למנות בקטגוריה זו - עיתונים, רדיו, טלוויזיה, אינטרנט, קולנוע וספרות. לתקשורת המונים קיים תפקיד חשוב בעיצוב דעת הקהל ובתפיסת הציבור הרחב את המציאות.
לכל אמצעי תקשורת קיים קהל יעד, הוא ציבור הצרכנים של אמצעי זה, וארגון מייצר (מערכת עיתון, בוני אתר, תחנת שידור וכו'). כמו כן, מחולקים אמצעי התקשורת לעולם התוכן, והמדיה - האמצעי שבאמצעותו מופץ התוכן. ביניהם קיים קשר הדוק.
תקשורת זו מאופיינת לרוב בדפוסים המוניים, כלומר - אין צרכן התקשורת אחראי על תוכנה וצורתה, ואינו תופס את יכולת העיצוב שלו את אמצעי התקשורת. אמצעי תקשורת אלו מיוחדים מאמצעי תקשורת אחרים בכך שהם מיוצרים על ידי ארגונים מעטים מסוימים, ונצרכים על ידי קהל גדול ופאסיבי.
רשת האינטרנט נבדלת בחלקה מהגדרה זו, משום שחלק ניכר ממנה מנוהל על ידי ההמונים - צרכני התקשורת עצמם. אתרים שהוקמו על ידי העיתונות הממוסדת (כגון אתרי החדשות הגדולים) עדיין כבולים ל"כללים" שהיו תקפים לפני עידן האינטרנט, ולכן עדיין שייכים להגדרה של תקשורת ההמונים המסורתית, אך אתרים קטנים ובעיקר גולשים פרטיים אינם רואים עצמם מחויבים לכללים אלו. כך קורה שבעוד שבתקשורת נמנעים פרסומים שונים עקב איסור פרסום או עקב בעייתיות מוסרית לפרסום ידיעה זו או אחרת (למשל תמונות של ראש ארגון טרור לאחר חיסולו), ניתן למצוא אותן בפורומים, בחדרי הצ'ט, באתרים פרטיים וברשימות תפוצה. מאפיין נוסף המצוי לרוב בתקשורת ההמונים, הינו אקטואליות- תקשורת ההמונים עוסקת מבחינה תוכנית בתחומים רלוונטיים לתקופת ההווה עבור קהל-היעד.
מבחינה כלכלית, עלותה של תקשורת ההמונים מורכבת מעלות האמצעים הטכניים ליצירתה ולהפצתה, ומשעות העבודה של הסגל האחראי על התוכן (בעיקרו כותבים ועורכים). עלות זו עשויה להיות ממומנת באמצעים רגילים, כלומר- על ידי גוף ציבורי או על ידי תשלום של הצרכן, אולם מקובלת צורת מימון נוספת בחברה הקפיטליסטית - פרסום.
חוקר תקשורת מרכזי במאה העשרים הוא מרשל מקלוהן, שטבע את המושג הכפר הגלובלי, שמשקף את עולמנו בעידן התקשורת האלקטרונית. רעיון מרכזי נוסף של מקלוהן הוא "המדיום הוא המסר", שמציין שהשינויים בחברה מתרחשים בעקבות שינויים במדיום. המדיום הוא הדומיננטי, הוא זה שקובע את אופי החברה ולא המסר, כפי שהיה נהוג לחשוב.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה של אמצעי תקשורת ההמונים
אמצעי תקשורת המונים היו קיימים מהעת העתיקה, בצורת מחזוות בתרבות היוונית והרומית. העדויות הראשונות להדפסת ספרים הם מסין בשנת 868, אך ככל הנראה הודפסו ספרים גם לפני כן. תחילת התפתחותם של אמצעי תקשורת ההמונים החלה במהפכת הדפוס. המצאת מכונת הדפוס באמצע המאה ה-15 על ידי יוהן גוטנברג החלה הפצה של ספרים שלא היו נפוצים עד אז בגלל הקושי ביצורם (על ידי העתקה). המצאה זו סימנה את תחילת המהפכה בתפיסה האנושית והשפעותיה הובילה לשינויים חברתיים נרחבים (הוצאת החינוך מידי הכנסייה, עלייה בחילוניות, עלייה בידיעת קרוא וכתוב, הפצת המדע וכדומה) שאפשרו הפצה של אמצעי תקשורת המונים.
[עריכה] קו זמן להתפתחות אמצעי תקשורת המונים
- 1453: המצאת מכונת הדפוס והדפסת הספר הראשון, התנ"ך.
- 1605: הוצאה לאור של העיתון המודפס הראשון בעיר שטרסבורג. העיר הייתה חלק מהאימפריה הרומית הקדושה והעיתון הודפס בגרמנית.
- 1620: העיתון הראשון באנגלית.
- 1825: התצלום הראשון מצולם על ידי ניספור נייפס.
- 1830: המצאת הטלגרף.
- 1876: המצאת הטלפון ושיחת הטלפון הראשון על ידי אלכסנדר גרהם בל.
- 1878: המצאת הגרמופון.
- 1890: חיבור מנהטן לרשת טלפוניה.
- 1895: המצאת טכנולוגית הצילום הרציף (ראינוע, קולנוע) על ידי האחים לומייר.
- 1897: המצאת הטלגרף האלחוטי.
- 1898: המצאת הרמקול.
- 1915: תחילת השימוש בדואר אויר.
- 1916: המצאת מכשיר הרדיו.
- 1920: הקמת תחנת הרדיו הראשונה.
- 1922: הקמת הBBC.
- 1926: הקמת NBC.
- 1927: סרט הקולנוע הראשון, זמר הג'אז.
- 1933: המצאת רדיו FM הראשון.
- 1935: שיחת הטלפון הראשונה מסביב לעולם.
- 1936: הBBC מתחיל שידורי טלוויזיה סדירים.
- 1939: תחילת שידורי הטלוויזיה הסדירים בארצות הברית.
- 1951: הצגת הטלוויזיה הצבעונית.
- 1957: החללית הרוסית ספוטניק משדרת אותות רדיו ממסלול סביב כדור הארץ.
- 1959: יצור מכונת הצילום על ידי חברת זירוקס.
- 1963: המצאת קלטת השמע.
- 1965: מלחמת וייטנאם הופכת למלחמה המשודרת הראשונה.
- 1969: שידור הנחיתה על הירח ל-600 מיליון איש בו זמנית.
- 1971: אינטל מציגה את מעבד המחשב.
- 1972: משחק המחשב הראשון בהפצה רחבה, פונג.
- 1975: המחשב השולחני הראשון יוצא לשוק.
- 1976: המצאת קלטת הווידאו.
- 1981: הצגת המחשב הנייד.
- 1982: סוני ופיליפס מפתחים במשותף את הקומפקט דיסק.
- 1983: התחלת השימוש בטלפון הסלולרי.
- 1991: פתיחת רשת האינטרנט הכלל עולמית.
- 1996: הצגת מכשיר הDVD.
- 1999: התעצמות פורמט המוזיקה MP3 על ידי חברת נאפסטר.
[עריכה] מודלים של תקשורת המונים
מטרת המודלים של תקשורת ההמונים הם לפשט, ולהראות בצורה גרפית רעיונות מופשטים. ניתן דרכם לראות כיצד תהליכים מתרחשים ומהם הגורמים המשפעים על התהליך כולו ועל חלקיו. כל מודל מציע דרך אחרת להבנת תהליך התקשורת בתקשורת ההמונים. מודלים מסוימים מתאימים רק לתחום צר של אמצעי תקשורת ההמונים.
[עריכה] מודלים לינאריים (קוויים)
במודלים לינאריים תהליך התקשורת הוא חד כיווני ממוען המסר לנמען. המוען הוא יוזם התהליך והנמען הוא פסיבי וללא יכולת להשפיע על התהליך.
[עריכה] מודל לאסוול (1948)
מוען – יוזם הפעולה. מסר – הדברים שהמוען מבקש להעביר. אמצעי או ערוץ – אמצעי התקשורת המדיום שדרכו מעביר המוען את מסריו. נמען – הפרט אליו מכוונת פעולת התקשורת. השפעה – השינוי המתחולל בנמענים כתוצאה מקבלת המסר. מידת ההשפעה שהושגה נבחנת במסגרת המודל באמצעות השוואה בין כוונת המוען, ההשפעה שרצה להשיג, ותגובת המוען.
- גרסת ברדוק למודל לאסוול (1958): ברדוק הוסיף למודל שני גורמים נוספים שמגדרים את אופי התהליך ואופי הבנת המסר המועבר בתהליך התקשורת:
- נסיבות: מסר יכול לקבל משמעיות שונות בהקשרים שונים.
- תכלית: המטרה לשמה הועבר המסר. אופי המסר יהיה שונה בהתאם למטרה שתכנן מוען המסר. לדוגמה, מידע בשיעור היסטוריה יועבר אחרת לתלמידי תיכון לעומת סטודנטים באוניברסיטה גם עם מדובר באותן עובדות בדיוק.
[עריכה] מודל שאנון - וויבר (1949)
מודל זה מבחין בין מצבי צבירה שונים של המסר: בהתחלה המסר נמצא במחשבה/ ברעיון שנולד בראשו של המוען. לאחר מכן, צריך לתרגם או לקודד לסימנים ואותות, אותם ניתן לשדרם באמצעות משדר (לדוגמה מלים הנהגות בקול או מילם המועלות על הכתב). ולבסוף, הנמען צריך לבצע פעולה סימטרית – לקלוט את האותות בעזרת מקלט, ולפענחם – לתרגמם בחזרה למסר.
מרכיב ה"רעש" – הפער בין מה ששיגר המוען לבין מה שקלט הנמען. רעש הוא כל גורם שעלול לשבש העברה תקינה של האותות מהמשדר למקלט. קו טלפון משובש, טעויות דפוס וכו'. קליטת המסר נחשב למרכיב פסיבי. הפער בין המשודר לנקלט הוא הליקויים בתקשורת.
[עריכה] מודלים מעגליים (ספירליים)
ההבדל המרכזי בין המודלים המעגליים ללינאריים הוא במשוב (תגובה חוזרת) שמתקבל מהנמען המקורי של תהליך התקשורת.
[עריכה] מודל אוסגוד - שרם (1954)
מודל אוסגוד שרם מדגיש את תהליך ההבנה של המסר (פענוח), והעברת המסר (קידוד). במודל זה המוען והנמען המקוריים שווים במעמדם וממלאים תפקיד מסוים לסירוגין, והמוען אינו השלט בתהליך התקשורת. מודל זה הוסיף את רעיון ה"פירוש", כלומר המשמעות של המסר לגבי המוען והנמען. המודל מדגיש את התהליך שבו עובר שהמסר עובר בתהליך התקשורת: המוען המקורי מקודד מסר שעובר לנמען. הנמען מפענח את הקוד, מפרש אותו ומבין את משמעותו. ולאחר מכן מקודד מסר חדש.
[עריכה] מודל דה-פלר (1968)
מודל זה למעשה מכפיל המודל הלינארי של שאנון וויבר, והופך אותו למעגל סגור באמצעות המשוב. המוען הופך לנמען הנמען שהופך למוען וכך הלאה. זה איננו תהליך סימטרי, כיוון שהמוען משמש מקור עיקרי למסר, והמסרים של הנמען מוגדרים כמשוב. החידוש העיקרי שהוא מוסיף הינו שכלול מושג ה"רעש" – חל על כל מרכיבי התהליך.
[עריכה] מודלים סמיוטיים
[עריכה] מודל יאקובסון (1958)
כל פעולה תקשורתית מורכבת מכמה פונקציות, שכל אחת מהן ממוקדת בגורם אחר בתהליך התקשורת. הגורמים המשתתפים: מוען, נמען, מסר, הקשר, קוד- שפה מוסכמת, מגע. לפי מודל זה ישנן 6 פונקציות של תקשורת לשונית:
- הפונקציה הרפרנציאלית – מתרכזת בעולם שמחוץ לטקסט. קביעת עובדה, טעינת טענה, מסירת אינפורמציה. דוגמה: מהדורת חדשות. מבעים אירועי שיקרו או קרו.
- הפונקציה האמוטיבית – ממוקדת במוען – הבעת רגש מצדו.
- הפונקציה הקונאטיבית – מכוונת לנמען – נועדה להפעיל את הנמען. צורות ציווי, לדוגמה "צאי מכאן!"
- הפונקציה הפאטית – מילים המשמשות בעת פתיחה או סיום של תהליך התקשרות, לדוגמה "הלו", "מה העניינים".
- הפונקציה המטא לשונית – עוסקת בקוד עצמו, עוסקת בשיחה בסימני הלשון עצמם. "מה זאת הפונקציה המטא-לשונית"?
- הפונקציה הפואטית - שימוש בלשון כדי להדגיש את אופן העברת המסר. כמו בשירה. חריזה, מטפורות, פתגמים.
[עריכה] מודל פיסק (1985)
המוען והנמען הם שווים בתהליך התקשורת. פעולת התקשורת אינה יכולה להשיג לעולם את מטרתה מכיוון שהנמען מפענח את המסר מתוך מציאות חיצונית אחרת שיש לו. לעולם לא תהייה זהות מלאה בין המסר המעובר למסר הנקלט פענוח מכיוון שהמסר משתנה מקבוצת תרבות לאחרת. אי הבנה של המסר יכולה לנבוע מהבדלים תרבותיים. פענוח הוא סוג של יצירה מחדש של הטקסט. נבדל מהמודלים התהליכים: המוען וכוונותיו אינם נתפסים כדומיננטיים. הכובד עובר למסר, לטקסט ולפענוחו. פענוח הטקסט נעשה על רקע המטען התרבותי המורכב של המפענח. המפתח לתיאור התקשורת האנושית הוא בריבוי המשמעויות הנולדות מאינטראקציה בין סוגים שונים של קוראים, לסוגים שונים של טקסטים בנסיבות שונות.
[עריכה] תפקידי תקשורת ההמונים
לתקשורת ההמונים חמישה תפקידים מרכזיים. את שלושת התפקידים הראשונים קבע חוקר התקשורת הרולד לאסוול בשנת 1948. את שני התפקידים הנוספים קבעו החוקרים רייט בשנת 1959 ומקווייל 1984. אמצעי התקשורת ממלאים תפקידים אלה בנפרד וביחד. לדוגמה תוכנית דוקומנטרית על מלחמת ששת הימים יכולה למלא שלושה תפקידים בו זמנית: המשכיות, פרשנות ובידור. כל אמצעי התקשורת ממלאים תפקידים אלה אך יש אמצעים שבהם תפקידים מסוימים בולטים יותר. הטלוויזיה ממלאת בעיקר תפקיד של בידור ולעומת זאת העיתון ממלא בעיקר תפקיד של סיקור הסביבה ופרשנות.
- סיקור הסביבה: איסוף והפצה של מידע על אירועים, אישים, תהליכים וכו'. תפקיד זה בא לידי ביטוי בעיתונאות.
- תיאום ופרשנות: תפקיד זה אומר שעל התקשורת להסביר ולפרש אירועים שונים כאשר התקשורת נותנת המלצה לציבור כיצד יש להבין את האירועים. תפקיד זה ממלאים פרשנים שלהם מומחיות בנושא מסוים (פרשנים פוליטים, כלכלים וכו'). תפקיד זה יכולים למלא גם אנשים שאינם עיתונאים כגון מומחים אקדמאים שמובאים לאולפן טלוויזיה או כתבים טור פרשנות בעיתון.
- המשכיות: תפקידה של התקשורת ליצור המשכיות תרבותית, וליצור המשכיות מדור לדור. התקשורת מעבירה מידע שקשור להיסטוריה, לתרבות או לדת של החברה בה היא פועלת. בנוסף תפקיד התקשורת לחזק נורמות חברתיות, ומסבירה כיצד יש לנהוג. לדוגמה, דיווח על עונש שקיבל רוצח, מחזקת את הנורמה החברתית שאין לרצוח.
- בידור: תפקיד זה הוא להפיג מתחים שעלולים לערער את יציבותו של השלטון או החברה. אמצעי התקשורת יוצרים מצב שנקראה "אסקפיזם" (בריחה מהמציאות), כלומר אמצעי התקשורת בעזרת בידור, גורמים לאנשים אשר משתמשים באמצעי התקשורת לשכוח מצרותיהם הרגילות לתקופה קצרה. תפקיד זה בא לייד ביטוי בתוכניות טלוויזיה, שידור מוזיקה ברדיו וכדומה. תפקיד זה חשוב ליציבות השלטונית והיה ידוע עוד מתקופת האימפריה הרומית בכך שיש לספק להמונים "לחם ושעשועים".
- גיוס: גיוס של האוכלוסייה למען אינטרסים ערכים או לאומים, לדוגמה: גיוס תמיכה לחוק מסוים או להפלת שלטון. גיוס של התקשורת יכול להתבצע בשתי דרכים:
- גיוס גלוי: גיוס למען מטרה מסוימת כאש המטרה אינה מסותרת מהציבור. גיוס זה מתבצע בעיקר במבצעי התרמה כגון השירותרום.
- גיוס סמוי: גיוס של האוכלוסייה למען אג'נדות של מפעילי אמצעי התקשורת. לדוגמה, אם הדעה הרווחת בתקשורת היא שיש להתחיל בשיחות שלום עם סוריה ידגישו אמצעי התקשורת את הצורך בכך או הגישושים של הצד השני ובכך יצרו אווירה ציבורית שתתמוך במטרה זו.
-
ערך מורחב – הטיות פוליטיות בתקשורת
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: תקשורת המונים |
- PRNET.co.il, העיתון המקוון לענף יחסי הציבור בישראל
