רמקול
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רמקול (הלחם של המילים "רם" ו"קול") הוא מתמר המשמש להפיכת אותות חשמליים לצלילים שאותם ניתן לשמוע. רמקול בסיסי בנוי ממגנט קבוע ומסליל של מוליך חשמלי החופשי לנוע בתוך השדה המגנטי הקבוע של המגנט. אל הסליל מחוברת דיאפרגמה - (ממברנה דקה, צפידה למחצה) בצורה המזכירה חרוט רחב בסיס. שולי הממברנה מחוברים אל מסגרת מתכתית בחיבור גמיש שאיננו מונע את תנועתה. המגנט הקבוע מחובר אל המסגרת המתכתית בחיבור קשיח. כאשר זרם חשמלי עובר בסליל מושרה מתוך הסליל שדה אלקטרומגנטי שעוצמתו וכיוונו יחסיים לעוצמת וכיוון הזרם החשמלי. שדה אלקטרומגנטי זה גורם לתנועה של הסליל ביחס למגנט הקבוע הנגרמת מהכוחות הפועלים בין השדה המגנטי הקבוע והשדה האלקטרומגנטי המושרה מתוך הסליל. תנועת הסליל גורמת לתנועה של הממברנה המחוברת אליו, וזו דוחפת את האוויר שמסביבה בכיוון ובעוצמה יחסיים לכיוונו ועוצמתו של הזרם החשמלי העובר בסליל. מכאן שכאשר הזרם החשמלי העובר בסליל מתנודד, הוא יגרום לתנודה של הממברנה בקצב ובעוצמה התואמים לקצב ועוצמת תנודות הזרם, ולהרעדת האוויר סביב הממברנה. תנודות האוויר הנוצרות הן גלי קול - הצלילים המופקים מהרמקול.
בדרך כלל הרמקול נתון בתיבת תהודה אליה מקובעת המסגרת המתכתית שלו. תיבת התהודה משפרת את הצליל המופק ומקנה לו עומק, מגינה על הרמקול מפני פגיעות, ומסתירה אותו ובכך משפרת את המראה העיצובי החיצוני שלו.
נהוג לחלק את הרמקולים לשני סוגים:
- רמקול אקטיבי - שמכיל בתוכו מגבר המחזק את האותות החשמליים הנכנסים. אות הכניסה של הרמקול מגיע ישירות מקדם-מגבר וללא כל הגברה. האות מקבל הגברה ומועבר לרמקול. השימוש ברמקול אקטיבי נועד למספר מטרות:
- נוחות - כאשר המגבר והרמקול מגיעים ביחידה אחת הם מתחברים ישורות למקור הצליל.
- הגברת תחום תדרים מסוים - לדוגמה - סאבוופר במערכות קול המגביר את תחום התדר התחתון.
- התאמת ההגברה ואיכותה לתחום תדרים מסוים.
- רמקול פאסיבי - לא מכיל מגבר, דורש מגבר חיצוני.
תוכן עניינים |
[עריכה] סוגים
עם הזמן אמצעי השמע התפתחו ונוצרו מספר שיפורים. אחד השיפורים הוא להפריד את תחומי התדרים השונים לרמוקלים ייעודיים שכן זו בעיה עבור רמקול בודד לחולל את כל תחום התדרים באיכות גבוהה. לצלילים הנמוכים (תדירות נמוכה) יש אורך גל גדול, ולכן נדרשת הזרמה גדולה של אוויר שאיננה אפשרית ברמקול קטן. לשם כך נבנה הוופר- רמקול גדול יחסית המסוגל להזרים הרבה אוויר. עבור צלילים בתדרים גבוהים (מאוד מהירים) יש צורך להניע את הממברנה במהירות גבוהה, בעיה קשה עבור רמקול רגיל. לשם כך המציאו את הטויטר- רמקול קטן יחסית אשר מסוגל לנוע בתדירויות גבוהות ולהשמיע צלילים גבוהים באיכות טובה.
[עריכה] וופר
הוופר הוא אלמנט המשמש לשמיעת הצלילים הנמוכים, בדרך כלל בין 40 הרץ לבין כמה קילו-הרץ בודדים. סאב-וופר הוא אלמנט המשמיע צלילים אף יותר נמוכים מהוופר הרגיל, אך שמו נטמע בתור האלמנט היחיד האחראי לתדרים נמוכים. מקורו של השם הוא מאנגלית- Woofer- כמו כלב המשמיע קולות נמוכים של נביחות (Woof). מבנה הוופר מורכב כך שבמרכזו יש שדה מגנטי חזק, ובתוכו סליל, כאשר מזרימים לסליל זרם בתדירות מסוימת הסליל זז בהתאם לשדה המגנטי ויוצר תנועה בקונוס האלמנט כך שמתקבל צליל בתדירות המתאימה. בעקבות מספר השיטות הרבות שהמציאו כדי למנוע מגע של הסליל עם המגנט עצמו ובעקבות משתנים נוספים כמו גודל הקונוס, חוזק ומשקל המגנט וחופש התנועה שניתן לקונוס קיימים וופרים שונים המסוגלים להשמיע טווחי תדרים שונים.
[עריכה] טויטר
הטויטר הוא אלמנט לשמיעת הצלילים הגבוהים, בדרך כלל בין 2 קילו-הרץ לבין 20 קילו-הרץ. בעבר, היו נוהגים לייצר טויטרים כמו וופרים רק בקטן, אבל עם הזמן הבינו שההתנגדות גדולה מידי ומגבילה את הטויטר, שאמור לבצע רעידות קטנות באוויר בשביל ליצור קול בתדרים גבוהים, ולכן היום החלו לייצר טויטרים בצורת כיפה, שפועלים ברמה העקרונים כמו הוופר אך נתקלים בפחות התנגדות. סוג נוסף של טויטר נפוץ היום הוא מסוג רצועה, טויטר זה עובד בשיטה שונה מהטויטרים המפורטים למעלה אך סוג זה גםשתמש בשדה מגנטי על מנת ליצור תנודה.
[עריכה] מיד−ראנג'
המיד ראנג' מיועד להשמיע את תווך התדרים בין הוופר לטויטר, בדרך כלל בין 500 הרץ ל5 קילו-הרץ. המיד ראנג' קיים בשוק בשני סוגים, האחד הוא מסוג הקונוס העובד באופן דומה לוופר, השני הוא מסוג הכיפה שהוזכר אצל הטויטר ועובד באופן זהה. ניתן למצוא את אלמנט המיד ראנג' רק במערכות שמע של החל מ3 כיווני יציאה ומעלה וזאת בגלל שכאשר משתמשים רק בשני רמקולים רוצים לכסות את תחום התדרים המרבי ולכן ישתמשו בטויטר ווופר.
[עריכה] פול-ראנג'
הפול-ראנג' הוא אלמנט המשמש למערכות בעלות אלמנט אחד בלבד לכל יחידה. הפול-ראנג' מיועד להשמיע את תווך התדרים המרבי שאלמנט יחיד יכול להשמיע ולכן התדרים הקיצוניים סובלים מחוסר יעילות בהשמעתם.
[עריכה] ביי-אמפ
כאשר התקדמה הטכנולוגיה הבינו שגם למגברים יש קושי להפיק הספק שיפיק צליל מספיק חזק וטוב מכל האלמנטים ולכן יצרו את טנולוגיית הביי-אמפ. טכנולוגיה זו מאפשרת לחבר מגבר לאלמנט ספציפי או למספר אלמנטים המפיקים תחומי תדרים שונים, וכך לקבל צליל חזק יותר ואיכותי יותר. החיסרון בטכנולוגיה זו הוא הסירבול המתקבל: יש להוסיף מכשיר המפריד את בין הצלילים על מנת לשלוח לכל מגבר את תחום התדרים המתאים לו.
[עריכה] ראו גם
סוגי איזון בין רמקולים:
