סטריאו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סטריאו (Stereo) הוא מושג בטכנולוגיית קול ושמע המתייחס להקלטת או השמעת צליל בשני ערוצים נפרדים. הקלטת סטריאו מושמעת באמצעות שני רמקולים, כשהצלילים הבוקעים מהאחד שונים בדרך-כלל מהצלילים הבוקעים מהשני.
בשפה יום-יומית נאמר בדרך-כלל המושג סטריאו כקיצור של מערכת סטריאו - מכשיר משולב המכיל כמה אמצעים להשמעת מוזיקה (נגן קלטות, נגן תקליטורים, פטיפון וכדומה), מגבר (מכשיר המנקז אליו את האותות המגיעים ממכשירי הניגון השונים ומגביר את עוצמתם) ורמקולים.
המושג הנתפס כמנוגד לסטריאו הוא מונו - הקלטה בערוץ אחד. מספר הרמקולים עצמו אינו יכול להפוך לסטריאו צליל שהוקלט במונו; אדם יכול לחבר למערכת השמע שלו מספר בלתי מוגבל של רמקולים, אך אם ההקלטה לה הוא מאזין הוקלטה במונו, הרי שהצליל שיבקע מכל אחד מהרמקולים יהיה זהה.
בראשית ימי ההקלטות (בתחילת המאה ה-20) בוצעו כל ההקלטות במונו; ב-1957 פותחה הקלטת הסטריאו ומאז זהו הסטנדרט. במרוצת הזמן פותחו אפשרויות הקלטה במספר רב יותר של ערוצים (קוודרו, למשל, בו קיימים ארבעה ערוצים), אך הקלטת סטריאו נותרה הנפוצה ביותר.
הקלטת סטריאו מותאמת למערכת השמיעה האנושית, המורכבת משתי אוזניים. הקלטת סטריאו הופכת את המוזיקה למלאה ועשירה, וניתן ליצור באמצעותה אפקטים קוליים מעניינים. בשירים רבים, בוקע צליל התופים מרמקול אחד וצליל הגיטרות, למשל, מהרמקול השני; לעתים, בקטעים בהם שני קולות שירה (שני זמרים, או זמר אחד שקולו נשמע "כפול") יבקע הקול האחד מהרמקול האחד, והקול השני מהרמקול השני. שני אפקטים אלו מפתיעים את השומע ומרתקים אותו אל היצירה, וכן יוצרים לעתים אפקט של "דיאלוג" (בין שני זמרים או בין שני כלי נגינה).
בימינו עוברים בהדרגה ממערכות שני רמקולים לרב ערוצים המקיפים אותך ונותנים אפקט הנקרא סראונד כמו סט רמקולים של 5.1 עד 7.1. התמיכה קימת בנגני DVD, במשחקים ובמערכות קולנוע ביתי. אפילו נוצרו אוזניות רבות רמקולים (3-4 רמקולים בכל אוזניה) כאשר מבחינת עיבוד זוג רמקולים קדמי אחד מדמה את הרמקול המרכזי (ה-1 ב-5.1). אגב יש טכניקה המאפשרת קדוד רב ערוצי לתוך מערכת סטריאו אבל הגישה העדיפה היא קידוד דיגיטאלי על פני מחבר SPDIF או USB או שן כחולה או העברה אנלוגית רב ערוצי (6 לרוב).
[עריכה] מערכות סטריאו
מערכת סטריאו, כאמור, הינה מערכת עם שני רמקולים לפחות המשמיעים צליל בסטריאו. מערכת סטריאו יכולה לכלול רכיבים כמו רדיו AM-FM , נגן תקליטורים, טייפ להשמעת קלטות, פטיפון להשמעת תקליטים, כניסת AUX עבור הזנת ערוצי שמע נוספים, כניסה למיקרופון ועוד. מערכות מודרניות יכולות גם להשמיע מוזיקה בפורמט MP3 ופורמטים אחרים.
[עריכה] מוזיקה סטריאופונית
מוזיקה המוקלטת ומושמעת בשני ערוצים – ימין (R) ושמאל (L). מוזיקה סטראופונית (Stereophonic), או בקיצור – סטראו (או סטריאו) באה לחקות את חוש השמיעה אצל האדם.
הקלטת מוזיקה בשני ערוצים מופיעה כבר במאה ה-19, אך מיוחסת בעיקר לשניים, ששיכללו אותה בשנות ה-20 של המאה ה-20, עד שהוכנסה לשימוש תעשייתי בשנות ה-50: אלן דוואר בלומליין (Alan Blumlein) מחברת EMI וארתור קלר (Arthur Keller) מחברת מעבדות בל.[1]
הקלטת צליל בעזרת שני מיקרופונים המרוחקים זה מזה (למשל, שני מיקרופונים הסמוכים לאוזניו של אדם), מקרבת את הצליל שמוקלט לדרך בה האדם רגיל לשמוע אותו. בשנות ה-30 הוכח כי ניתן ליצור אף אפקטים של מרחב תלת-ממדי באמצעות שני רמקולים בלבד.
כדי לשמוע מוזיקה שהוקלטה בסטראו (בשני ערוצים) יש צורך בשני רמקולים המחוברים לכל ערוץ בנפרד (ימין ושמאל). למרות שקיימות כיום שיטות חדישות יותר המשתמשות במספר ערוצים רב יותר, דוגמת מוזיקה היקפית (Surround), אין הדבר מחייב כי איכות השמע מהן תהיה טובה יותר מאשר הקלטה סטראופונית.
