שבעה עשר בתמוז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

<< >> תמוז
א	ב	ג	ד	ה	ו	ש
					א	ב
ג	ד	ה	ו	ז	ח	ט
י	יא	יב	יג	יד	טו	טז
יז	יח	יט	כ	כא	כב	כג
כד	כה	כו	כז	כח	כט
לוח לשנת ה'תשס"ח כל ימות השנה
מקרא: צום

שבעה עשר בתמוז הוא יום תענית שהוא אחד מארבע תעניות, המציין את היום שבו הובקעה חומת ירושלים לפני חורבן בית המקדש השני. לפני חורבן בית המקדש הראשון נבקעה חומת ירושלים בתשעה לחודש תמוז (כמוזכר בירמיהו נב,ו-ז, אם כי בתלמוד ירושלמי מופיע שבבית ראשון נפרצו החומות בי"ז בתמוז גם ובגלל המצב הקשה התבלבלו בספירה) ולכן נקרא צום זה צום הרביעי (תמוז הוא החודש הרביעי לפי סדר החודשים העבריים המתחיל בניסן).

צום שבעה עשר בתמוז נמשך מעלות השחר ועד צאת הכוכבים.

בלילו של יום זה מתחילים ימי בין המצרים הנמשכים עד תשעה באב ונוהגים בהם מנהגי אבלות ההולכים ומחמירים ככל שמתקרבים לתשעה באב (שלושת השבועות המתחילים ב-י"ז בתמוז, תשעת הימים המתחילים בראש חודש אב, השבוע שחל בו תשעה באב, ותשעה באב עצמו).

[עריכה] הסיבות לתענית

מתוך המשנה, מסכת תענית ד,ו:

"חמשה דברים אירעו את אבותינו

בשבעה עשר בתמוז...

נשתברו הלוחות, ובוטל התמיד, והובקעה העיר,

ושרף אפוסטמוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל..."

הסבר:

חמישה דברים אירעו בי"ז בתמוז:

נשתברו לוחות הברית- ביום ט"ז בתמוז עשו עם ישראל את עגל הזהב ולמחרת ירד משה מהר סיני ושיבר את לוחות הברית.
הופסק קורבן התמיד- בכל יום ויום היו מקריבים בבית המקדש שני כבשים, אחד בבוקר ואחד בערב. גם בזמן המצור על ירושלים היו הכהנים מקריבים אולם בשבעה עשר בתמוז נבקעו חומות הר הבית וגם הכהנים נקראו להילחם ולא היה מי שיקריב את התמיד, לפי האגדה בגמרא היו היהודים קונים מהחילים הרומאים כבשים ב"שוק שחור"- היהודים היו משלשלים לרומאים כסף והרומאים היו נותנים שני כבשים. ביום י"ז בתמוז נתנו הרומאים חזיר במקום הכבשים ונתבטל בו קורבן התמיד.
נפרצו חומות ירושלים בזמן המצור- באותו יום ממש שבו בוטל קורבן התמיד.
נשרף ספר תורה על ידי איש בשם אפוסטמוס, שהיה ככל הנראה הנציב הרומי בארץ ישראל וייתכן כי הכוונה לטיטוס או לאדריאנוס
אותו אפוסטמוס גם העמיד פסל לעבודה זרה בבית המקדש.

[עריכה] אירועים נוספים

כיבוש ירושלים במסע הצלב הראשון (15 ביולי 1099) הרג אכזרי של יהודים ומוסלמים בעיר ושריפת בית הכנסת עם היהודים שהתבצרו בו.

[עריכה] מועד התענית

בזמן שבין חורבן הבית הראשון לבניין הבית השני חלה התענית ביום ט' בתמוז. עם בניין הבית השני הפכה התענית ליום שמחה. לאחר חורבן הבית השני חזר החיוב לצום באחד מימי "חודש הרביעי" (תמוז), אולם מכיוון שבחורבן זה נפרצו חומות ירושלים בשבעה עשר בחודש- עברה התענית לאותו היום.

בשנה שבה חל י"ז בתמוז בשבת נדחית התענית ליום ראשון, י"ח בתמוז. המקור לכך מגיע מדברי הנביא זכריה פרק ח', אשר מכנה צום זה בשם "צום הרביעי", כלומר צום החל באחד מימי חודש הרביעי, הוא חודש תמוז. אין בפסוק ציון של היום המדויק בתמוז בו חל הצום. לכן קבעו כי במקרה שחלה התענית בשבת, בה יש חובה של עונג שבת ("וקראת לשבת עונג"- ישעיה נ"ח), תידחה התענית ליום המחר.

[עריכה] הכרזה על התענית

אצל הספרדים ועדות המזרח (כמו גם בחלק מקהילות איטליה) נהוג להכריז על התענית בשבת שלפניו. וזה נוסח ההכרזה:

אחינו בית ישראל שמעו צום הרביעי יהיה ביום... יהפכהו הקב"ה לששון ולשמחה כמו שנאמר: "כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו".

הבהרה: ויקיפדיה איננה מקור לפסיקות הלכה.