אדריאנוס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פובליוס אליוס טריאנוס אדריאנוס (בלטינית Publius Aelius Traianus Hadrianus) הנקרא בקיצור אדריאנוס או הדריאנוס, (24 בינואר 76 - 10 ביולי 138) קיסר רומא משנת 117 ועד מותו. אדריאנוס נחשב כשלישי מבין חמשת הקיסרים הנאורים, ותקופת שלטונו נחשבת כאחת המשגשגות שבין תקופות שלטון הקיסרים. מנגד, במסורת היהודית הוא מוכר כדמות שלילית ביותר, בשל גזירות השמד שגזר שזכו לכינוי גזירות אדריאנוס, ובשל דיכוי מרד בר כוכבא, שהביא למותם של מאות אלפים, ובהם עשרת הרוגי מלכות.
תוכן עניינים |
[עריכה] חייו
[עריכה] נעוריו ותחילת דרכו
אדריאנוס נולד בעיר איטליקה (כיום בסמוך לעיר סביליה בספרד) למשפחת מתיישבים רומית עשירה. הוא היה קרוב רחוק של קודמו בתפקיד טריאנוס. אביו מת בהיותו כבן 14 שנים. אדריאנוס חונך כמנהג הרומאים העשירים באותה התקופה, והצטיין במיוחד בשפה היוונית, עד כדי כך שידידיו כינוהו "גרייקולוס" (יווני קטן).
אדריאנוס הצטרף לצבא הרומי בתקופת שלטון הקיסר דומיטיאנוס. לאחר מות הקיסר נרווה היה זה אדריאנוס שהודיע על כך ליורשו של נרווה, טריאנוס. לאחר מכן מונה למפקד לגיון באזור פאנוניה, ולאחר מכן למושל הפרובינקיה פאנוניה. כן כיהן בתפקידים שונים בעיר אתונה וקיבל את האזרחות האתונאית.
בתקופת שלטון טריאנוס היה אדריאנוס פעיל במלחמות כנגד הדקים (דקיה, פרובינקיה המצויה באזור רומניה והונגריה של היום), והקיסר שיבח אותו על פעולותיו.
בימיו האחרונים ניהל טריאנוס מלחמה שמטרתה להכרית את האימפריה הפרתית. במהלך מלחמה זו חנו אדריאנוס ולגיונותיו בעורף החזית המזרחית בסוריה. המלחמה הייתה כשלון, וטריאנוס חלה ומת בשנת 117.
בניגוד לתקופה השושלת היוליו קלאודית או תקופת השושלת הפלאבית, בה מונה בנו של הקיסר (או אחיו) ליורשו, היו הקיסרים שבאו אחרי מות דומיטיאנוס ממנים את יורשם מקרב הבכירים בממשלם אף ללא קרבת דם אליהם. כך מינה נרווה את טריאנוס. אך טריאנוס לא הספיק למנות את יורשו בעודו בחיים. כפי הנראה היה בדעתו למנות את שר הצבא לוקיוס קוייטוס, אך הוא לא הספיק לעשות זאת בטרם מת. אשתו של טריאנוס, פלוטינה, שנטתה חסד לאדריאנוס, הוכיחה באמצעות מסמכים מזויפים כי טריאנוס אימץ את אדריאנוס לבן, וכך מינה אותו הסנאט הרומי לקיסר. עם זאת, מקור כוחו של אדריאנוס לא היה באימוצו על ידי טריאנוס, כי אם בתמיכת הצבאות במזרח והסנאט.
[עריכה] אדריאנוס וצבאו
על אף היותו מנהלן מוכשר ובעל יכולת צבאית מוכחת, החליט אדריאנוס כי האימפריה הרומית מתוחה אל מעבר ליכולת ההגנה שלה. ההתקוממות הכללית של עמי המזרח (ובהם היהודים) בימי טריאנוס, הביאה את אדריאנוס למסקנה כי על האימפריה להחזיק בגבולות בני הגנה, דבר העדיף על מדיניות הכיבושים של טריאנוס, אשר שאף להרחיב את גבולות האימפריה ככל האפשר. מכיוון שכך, ויתר אדריאנוס על כיבושי קודמו בפרתיה ובארמניה, נסוג ממסופוטמיה וכן הסיג מעט את גבול צבאותיו בבריטניה, תוך שהוא בונה חומה (שחלקים ממנה קיימים עד ימינו) שהפרידה בין פראי הצפון, ובין האזור הדרומי של בריטניה שהיה לפרובינקיה רומית. חומת אדריאנוס בבריטניה הייתה אך אחת משורה של ביצורים מאסיביים בכל גבולות הממלכה, שכונו "לימס" - רשת של מחסומים נייחים וביניהם דרכים, מצדיות, מבצרים, מגדלי איתות ותצפית, שיצרו קו הניתן להגנה.
מדיניות זו של שמירת הגבול בהגנה נייחת הייתה עלולה ליצור אי שקט בצבא, שעתה חסרה הייתה לו התעסוקה כנגד גורמים מבחוץ, והסכנה הייתה כי יפנה פנימה. בשל כך הרבה אדריאנוס לתור את האימפריה, להגיע אף ליחידות הצבא המרוחקות ביותר, ולהשליט משטר של אימונים ותרגולים שהיה בהם כדי להעסיק את היחידות.
בסיוריו ברחבי האימפריה (ובין היתר בפרובינקיית יהודה) ניסה אדריאנוס לאחד את המינהל והמשפט בפרובינקיות, וליצור מצב בו תהיה האימפריה לקהילה, יותר מאשר אגד של פרובינקיות הנשלט בניגוד לרצונו על ידי שלטון מרכזי זר. אדריאנוס פעל למען הענקת זכויות של אזרחות רומאית לאזרחי ערים רבות באימפריה. אף בביקורו של אדריאנוס ביהודה רצה אדריאנוס להרגיע את הרוחות ולצרף את העם היהודי אל הקהילה שהקים. במטבע שטבע לזכר הביקור נראה אדריאנוס כשהוא עומד ליד אישה המסמלת את יהודה, וילדים מגישים לו כפות תמרים כאות לשלום. על אף שאותות המרד כבר ניכרו מתחת לפני השטח בעת שביקר אדריאנוס ביהודה, לא הצליח הקיסר לגלותם בעת שערך את ביקורו.
על פי המדיניות החדשה לא היו עוד המדינות השוכנות בגבולה של האימפריה מטרות מיידיות לכיבוש או להפיכה למדינות גרורות נוסח ממלכת יהודה של ימי הורדוס, כי אם מדינות שתפקידן לחצוץ בין האימפריה ובין אויביה, ולאפשר מרווח פיזי בין האימפריה הרומית ובין מעצמות אזוריות כאימפריה הפרתית, דבר שיאפשר מניעתה של מלחמה כל עוד ירצו בכך הצדדים. מדיניות זו איפשרה את שמירת השלום בגבולות האימפריה, ואת תקופת השגשוג שידעה האימפריה בימי יורשיו של אדריאנוס - "הקיסרים הפילוסופים" אנטונינוס פיוס (החסיד) ומרקוס אורליוס.
הקונפליקט הצבאי הקשה ביותר בתקופתו של אדריאנוס היה עם היהודים בימי מרד בר כוכבא בין השנים 132 - 135. האבידות הרומאיות במרידה זו היו כה קשות, עד כי לאחר דיכויה נמנע הקיסר מלברך את הסנאט בנוסח המקובל "אם שלום לכם ולבניכם, טוב הדבר, שכן גם לקיסר ולצבאו שלום".
[עריכה] פועלו התרבותי
אדריאנוס תמך בקידום האומנויות. הוילה של אדריאנוס בטיבולי היא הדוגמה הרומית הטובה ביותר לגינון קלאסי. ברומא הרחיב את הפנתיאון שנבנה בימיו של מרקוס ויפסניוס אגריפה, ונתן לו את הצורה בה הוא השתמר עד ימינו. כאשר ביקר ביוון בשנת 125 ביקש ליצור פרלמנט שיאחד את הערים היווניות ביוון ובאסיה הקטנה. פרלמנט זה שכונה פנהלניון לא עלה יפה, ולא הצליח לאחד את ההלנים.
אדריאנוס היה ידוע בשל קשריו ההומוסקסואליים עם יווני צעיר בשם אנטינואוס. אנטינואוס זה מת מוות טראגי בעת ביקור במצרים בשנת 130. אדריאנוס הוכה ביגון, והקים לזכר הצעיר את העיר אנטינופוליס. הוא הכריח את האימפריה כולה להתעטף באבל לזכרו של אהובו המת, והפך אותו לאל. אנטינואוס היה האדם האחרון שהוכרז לאל בעולם העתיק. בשארית ימי חייו מימן אדריאנוס הקמת אלפי פסלים והטבעת מטבעות לזכרו של אהובו.
תקופת שלטונו הייתה תקופה של פריחת האומנויות, הציור והפיסול, הכתיבה והאדריכלות. בין היתר נכתבו בתקופתו ספריו של ההיסטוריון סווטוניוס אשר היה בתקופה מסוימת מזכירו האישי.
אדריאנוס מת בוילה שלו בבאייה בשנת 138.
[עריכה] אדריאנוס והיהודים
בתחילה קיבלו היהודים בעין יפה את עלייתו של אדריאנוס לשלטון לאחר מותו של טריאנוס, אשר היה שנוא על היהודים, ואשר בימיו התמרדו היהודים באימפריה כולה. אדריאנוס אף דיבר בתחילה על בנייתה מחדש של ירושלים, ועודד את התקוות לבנות מחדש את בית המקדש. אדריאנוס אף דיבר עם חכמי ישראל כיהושע בן חנניה, דן עמם בפילוסופיה ובתורת ישראל, ועל פי ילקוט שמעוני בהזדמנות מסוימת אף הביע אמפתיה לגורל היהודים:
- "אדרינוס אמר לו לרבי יהושוע בן חנניה: כמה קשה לצאן שרועה בין שבעים זאבים. אמר לו: כמה עז השומר שמצילה מכולם"
אך תקוות אלו נכזבו. הקיסר שינה את עמדתו, והחליט על הבניה המחודשת של ירושלים כעיר הלניסטית אלילית, בשם איליה קפיטולינה, ולאסור על כניסת היהודים בשעריה.
אין לדעת אם בניית ירושלים כעיר אלילית וגזירות השמד- אשר כללו איסורים על שמירת השבת ועל המילה, קדמו למרד או באו לאחריו. מכל מקום, היה אדריאנוס ההלניסטי, האויב של כיסופי הגאולה שפיכו בלב העם, שהונהג עתה על ידי שני מנהיגים כריזמטיים, איש הצבא בר כוכבא, והמנהיג הדתי רבי עקיבא בן יוסף.
המרד, משהגיע, היה קיצוני בעוצמתו, ולגיון רומי שלם, הלגיון ה-26 הושמד על ידי המורדים. אדריאנוס היה אף קיצוני בדיכויו.
לאחר שדיכא את המרד, החליט אדריאנוס, כאנטיוכוס אפיפנס בימי הממלכה הסלאוקית, לאסור על קיום מצוות בסיס של העם היהודי. את ירושלים החריב כליל והקים עליה את העיר איליה קפיטולינה. בגזירות השמד אסר על המילה ועל שמירת השבת, וכן על התפילה, ושמירת המצוות. בתקופה זו מתו עשרת הרוגי מלכות באכזריות ובייסורים, על שניסו לשמור על גחלת העם היהודי, ולשמור על התורה ועל המצוות בזמנים קשים אלו.
בתקופת אדריאנוס העמיק הפילוג בין הנוצרים לעם היהודי. שני מנהיגי הנוצרים, קודרטוס ואריסטידס, פנו אל הקיסר והודיעו לו באיגרת כי אין כל קשר בין הנצרות ובין היהודים.
בניגוד חד לתדמיתו החיובית של אדריאנוס בתרבות הרומאית, ביהדות הוא זכור כאדם אכזר, העומד בשורה אחת עם צוררים אחרים כפרעה, המן האגגי, נבוכדנצר, אנטיוכוס וטיטוס. במקורות היהודים הוצמד לשמו הכינוי "שחיק עצמות" - כלומר, איחול לכך שימות ותשחקנה עצמותיו.
דוגמה לייצוגו של אדריאנוס ביהדות ניתן למצוא במדרש איכה רבה פרשה ג:
- "יהודי אחד עבר לפני אדרינוס ושאל בשלומו. אמר לו: מי אתה? אמר לו: יהודי. אמר לו: וכי יש יהודי עובר לפני אדרינוס ושואל בשלומו? אמר: לכו והתיזו את ראשו! עבר יהודי אחר, ראה מה שנעשה בראשון ולא שאל בשלומו. אמר לו אדרינוס: מי אתה? אמר לו: יהודי. אמר לו: וכי יש יהודי עובר לפני אדרינוס ואינו שואל בשלומו? אמר: לכו והתיזו את ראשו. אמרו לו סנקליטון שלו: אין אנו יודעים מה אלו המעשים שאתה עושה: מי ששואל בשלומך - נהרג. ומי שאינו שואל בשלומך - נהרג! אמר להם: ואתם רוצים ליעצני היאך אני צריך להרוג בשונאי?".
[עריכה] לקריאה נוספת
היסטוריה אוגוסטה: חיי הדריאנוס. תרגם מרומית וצירף מבואות, הערות ונספחות דוד גולן. ירושלים, הוצאת אקדמון, 1989.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אדריאנוס, אנציקלופדיית דעת
