הומוסקסואליות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הומוסקסואליות היא נטייה מינית המאופינת במשיכתו המינית והרגשית של אדם אל בני מינו (אטימולוגיה: הומו (זהה ביוונית) + סקס (מין בלטינית) = "מין זהה", "אותו מין"). משיכה מינית של אשה אל אשה אחרת נקראת גם לסביוּת.

הומוסקסואל הוא גבר הנמשך בעיקר לגברים, ואינו נמשך כלל, או נמשך בצורה פחותה משמעותית לנשים.

בהתאמה לסבית היא אישה הנמשכת בעיקר לנשים, ואינה נמשכת כלל, או נמשכת בצורה פחותה משמעותית לגברים.

הגדרת המונחים "הומוסקסואל" ו"לסבית" אינה מוסכמת על כל החוקרים; ראו להלן בפסקה: הסתייגויות.

יש להבחין בין הומוסקואלים ולסביות לבין טרנסקסואלים וטרנסג'נדרים, שהם אנשים המבקשים להפוך לבני המין הנגדי, או חשים כי המין שנולדו אליו שגוי.

תוכן עניינים 1 מונחים 2 סמלים 3 נטייה מינית 3.1 נטייה מינית כרצף 3.2 נטייה מינית איננה ניתנת לבחירה או לשינוי 3.3 השערות לגבי הגורמים המשפיעים על הנטייה המינית 3.3.1 תאוריות של הומוסקסואליות נרכשת 3.3.2 השפעה גנטית על הנטייה המינית 3.3.3 השפעת הסביבה בשלב העוברי 3.4 הסתייגויות 3.4.1 הפער בין משיכה התנהגות וזהות 3.4.2 נטייה מינית כקטגוריה מודרנית 4 התנהגות הומוסקסואלית בטבע 5 יחס החברה להומוארוטיקה וליחסי-מין הומוסקסואליים לאורך ההיסטוריה 5.1 הומוסקסואליות ביוון העתיקה וברומי 5.2 הומוסקסואליות בקרב קבוצות לוחמים 5.3 רדיפת הומוסקסואלים באירופה הנוצרית 5.4 היחס להומוסקסואליות מראשית העת החדשה 6 מצעד הגאווה 7 מקומם של הומוסקסואלים ולסביות בחברה כיום 7.1 התיחסות להומוסקסואלים ולסביות בחקיקה ובפסיקה 7.2 המעמד המשפטי של לסביות והומוסקסואלים בישראל 7.3 הומוסקסואלים ולסביות בצה"ל 7.4 הומוסקסואלים בצבא בריטניה ובצבא ארצות הברית 8 הורות הומו-לסבית 9 קהילה הומו-לסבית וארגונים בישראל 10 מחלת האיידס 11 ראו גם 12 קישורים חיצוניים 12.1 מקורות מידע מוסמכים 12.2 תנועות וארגונים בישראל 12.3 אתרים ישראליים בנושא 12.4 כתבות ושונות 12.5 לקריאה נוספת 13 הערות שוליים

מונחים

המונח "הומוסקסואליות" נטבע ב-1869 על ידי העיתונאי האוסטרי-הונגרי קרל מריה קרטבן, במסגרת מאמר שכתב בגרמנית. מונח זה נקלט במהירות והחליף מונחים אחרים שהיו נפוצים עד אז, כמו "סִימִילִיסקסואליות", "אוּרָנִיזם" ורבים אחרים.

למרות שהמונח הומוסקסואליות מתאר את הנטייה המינית הן אצל גברים והן אצל נשים, לתיאור הומוסקסואליות נשית מקובל יותר השימוש במונח לסבּיוּת, אשר נגזר משמו של האי היווני לסבוס, שבו חיה המשוררת הקלאסית סאפפו, שכתבה שירי אהבה לנשים.

המילה "הומו" (בריבוי: "הומואים") נמצאת גם היא בשימוש נרחב בעברית המדוברת, ובמידה הולכת וגדלה גם בעברית הכתובה. אף כי במקורה היא הייתה כינוי גנאי פוגעני, הרי שעם השנים היא הפכה למונח נייטרלי לגבר הומוסקסואל, ואף נפוצה בשימוש בקרב הומוסקסואלים בארץ. היא המילה הנפוצה ביותר באתרי אינטרנט הפונים להומוסקסואלים בעברית, ומופיעה לעתים קרובות בעיתונות. לעתים קרובות משתמשים במילה "הומו" לתרגום המילה gay מאנגלית, כשמדובר בגבר. על כל פנים, בלשון הדיבור היא עדיין משמשת לפעמים גם כעלבון או קללה, בהתחשב בדובר ובצורה שבה היא נאמרת.

גם המילים "גאה", "עליז" ו"גיי" מציינות אדם בעל נטייה מינית הומוסקסואלית. שלושת המונחים האלה נגזרו או תורגמו מהמילה האנגלית gay, שמשמעותה המקורית "שמח, עליז", אך במאה ה-19 בבריטניה קיבלה משמעות לוואי של "פרוצה, אישה לא מוסרית", ואחר-כך "הומוסקסואל נשי". בימינו, בעולם הדובר אנגלית המילה gay נחשבת כמילה נייטרלית לתיאור הומוסקסואל או לסבית, ומשמעויותיה, הן המקורית והן האחרות, אבדו כמעט לגמרי. יש נטייה לאמץ את המילה הזו בשפות אחרות, בעיקר שפות אירופיות, בזכות העובדה שאין לה כשלעצמה קונוטציות שליליות או חיוביות [1].

המונח המנוגד ל"הומוסקסואליות" הוא "הֶטֶרוֹסקסואליות", כלומר, משיכה למין הנגדי. ("הטרו" ביוונית = "שונה, אחר"). באנגלית מקובל להשתמש במילה "סטרייט" (straight - "ישר") כניגוד ל"גיי" (gay), ומילה זו התקבלה גם בעברית מדוברת לתיאור הטרוסקסואל.

סמלים

שני הסמלים הבולטים המשמשים פעילי ציבור וארגונים העוסקים בענייני ההומואים והלסביות ובזכויותיהם הם המשולש הורוד ההפוך, ודגל הגאווה בעל ששת צבעי הקשת.

המשולש הורוד שימש את הנאצים בתקופת השואה לסימונם של גברים הומוסקסואלים בחלק ממחנות הריכוז בנוסף לסימון יהודים בטלאי צהוב, ולסימון מיעוטים וקבוצות אסירים אחרים. רדיפת הומוסקסואלים הייתה חלק ממדיניות תורת הגזע, ונעשתה בעזרת סעיף 175 לחוק העונשין הגרמני שהורחב בתקופת השלטון הנאצי לשם כך.

דגל הגאווה בששת צבעי הקשת הוא אחד הסמלים הידועים של תנועות השחרור של ההומוסקסואלים, הלסביות, הטרנסג'נדרים והביסקסואלים (ראשי תיבות: להט"ב). צבעוניותו מסמלת את ערכי הרבגוניות והסובלנות שהוא בא לקדם. הוא נקרא כך משום שנועד לבטא תחושת ערך עצמי, היינו גאווה, שהומוסקסואלים לסביות וטרנסג'נדרים, הרגישו כי נשללה מהם, על שום היותם שונים בנטייתם המינית, או בזהותם המגדרית.

נטייה מינית

ערך מורחב – נטייה מינית

נטייה מינית היא שילוב ארוך טווח של משיכה מינית ורגשית הכוללת רגשות, מחשבות ופנטזיות. הנטייה המינית נעה בין הומוסקסואליות מוחלטת לבין הטרוסקסואליות מוחלטת, ובטווח זה קיימים מספר סוגים של נטייה מינית ביסקסואליות (משיכה רגשית ופיזית לשני המגדרים). רצף זה הוגדר בשנת 1948, על ידי אלפרד קינסי, בעת שביצע מחקר נרחב על הרגלי המין של גברים אמריקאים. במחקר זה, שכלל אלפי נחקרים, דיווחו 37% מהם על התנסות מינית הומוסקסואלית אחת לפחות בחייהם.

נטייה מינית כרצף

אלפרד קינסי הציע סולם של 7 דרגות לתיאור משיכה מינית, שבו 0 מציין הטרוסקסואליות מוחלטת ו-6 מציין הומוסקסואליות מוחלטת. וביסקסואליות נחשבת לדרגה 3 בסולם קינסי. סולם קינסי מבטא את התפיסה כי ניתן לראות משיכה מינית כרצף בין משיכה בלעדית למין השני ובין משיכה בלעדית לאותו המין זאת בניגוד לתפיסה הדיכוטומית שטוענת שאדם הינו סטרייט או שהינו הומו.

נטייה מינית איננה ניתנת לבחירה או לשינוי

הנטייה המינית כשלעצמה אינה נתונה לבחירתו של האדם, אלא בגורם כלשהו הטבוע באדם מגיל צעיר (אולי אף מלידתו). רוב אנשי המקצוע העוסקים בנושא מקבלים כיום את ההשערה הזאת. רובם מקבלים גם את ההשערה כי נטייה מינית איננה ניתנת לשינוי, לאור כישלונם של ניסיונות בשיטות מגוונות לשנות נטייה מינית.

פרקטיקות לשינוי הנטייה המינית שמתבססות על פסיכואנליזה או על שיטות טיפול אחרות לא הוכחו כיעילות. שיטות אלה נקראות תרפיה רפראטיבית. גם ניסיונות לשנות נטייה מינית באמצעות תרופות (בדרך כלל מתן מינונים גבוהים של הורמוני המין טסטוסטרון או אסטרוגן) הוכחו כבלתי-יעילים ואף כמסוכנים. לפיכך, כללי האתיקה של פסיכולוגים, סקסולוגים, יועצים חינוכיים ועובדים סוציאליים מנחים אותם שלא לנסות לשנות את נטייתו המינית של הומוסקסואל הפונה אליהם.

ארגונים בעלי אוריינטציה דתית הרואים בהומוסקסואליות חטא, טוענים שמידה מסוימת של שינוי בנטייה המינית אפשרית, וכי אפשר "ללמד" הומוסקסואלים המעוניינים בכך לקיים אורח חיים הטרוסקסואלי ולהפיק ממנו סיפוק. ארגון הפסיכיאטרים האמריקאי קובע ^{[1] [2]} כי אין שום הוכחה כי ניתן לשנות נטייה מינית באמצעות טיפולים [2]. בנוסף, הארגון מביע חשש לפיו תרפיה רפראטיבית כרוכה בסיכונים פוטנציאליים גדולים, ביניהם גרימת דיכאון, חרדה והרס עצמי.

אלן טיורינג, מתמטיקאי בריטי דגול, שתרם לפיצוח קוד האניגמה הנאצי, וייסד את תחום מדעי המחשב, התאבד לאחר שנכפה עליו טיפול שכזה.

השערות לגבי הגורמים המשפיעים על הנטייה המינית

הגורמים המשפיעים על נטייה מינית (בשפה מקצועית: האטיולוגיה של התופעה), אינם ברורים די הצורך. הדבר נכון הן לגבי נטייה מינית הטרוסקסואלית והן לגבי נטייה מינית הומוסקסואלית. אף לא ברור אם נטייה מינית אצל גברים ואצל נשים מתעצבת באותה צורה. הוצעו כמה הסברים להתהוות נטייה מינית אצל בני-אדם ולחלקם אף הוצגו תימוכין אמפיריים, אך אף הסבר לא הוכח במידה משביעת-רצון.

ההסברים שהועלו מציעים שלוש סיבות עיקריות להתעצבות נטייה מינית: סיבה גנטית , סיבה סביבתית ביולוגית וסיבה סביבתית פסיכולוגית. כיום מקובל להניח כי נטייה מינית מושפעת משילוב של הגורמים הנזכרים לעיל, וכי היא מתקבעת כבר בגיל הרך.

המחקרים מאז שנות ה-50 של המאה ה-20 מתבססים בעיקרם על דיווחיהם של הומוסקסואלים ולסביות ושל אנשים שראיינו אותם (אלפרד קינסי הוא הבולט שבהם, ראו להלן). מחקרים אלו ניסו להשתמש בשיטות שונות על מנת להתגבר על חוסר שיתוף פעולה מצד נחקרים שנובע מכך שנושא המיניות בכלל, ונטייה מינית הומוסקסואלית בפרט הם נושאים עליהם קיים במידה רבה טאבו גם כיום ואפילו בארצות המערב.

ההתמקדות בנטייה ההומוסקסואלית דווקא, נובעת ככל הנראה מהדעה הרואה בנטייה המינית ההטרוסקסואלית הנפוצה יותר את המובן מאליו, ובנטייה מינית ההומוסקסואלית את החריג הדורש הסבר. הטיה זו אף גרמה לכך שחוקרים ניסו למצוא קשר בין נטייה מינית הומוסקסואלית לבין חוויות חריגות וטראומות בתקופת הילדות, כפי שמפורט בהמשך.

תאוריות של הומוסקסואליות נרכשת

על פי הסבר אחד, יכולה נטייה הומוסקסואלית לנבוע מתקיפה מינית שנחוותה בגיל צעיר. הומוסקסואלים אכן מדווחים על שיעור גבוה יותר של תקיפות מיניות בצעירותם, אך ייתכן שיחסי הסיבה והמסובב הפוכים, והקושי להתמודד עם הנטייה הוא שהופך נערים הומוסקסואלים פגיעים לביצוע פשע מיני בהם. השערה אחרת, של הפסיכולוג דריל בם, היא שהנטייה המינית אינה מוּלדת, אך דרך ההתנהגות המגדרית היא מולדת. ילדים הנוטים מטבעם לחבב את משחקי המין השני מפתחים יחס של קרבה אליו, ויחס של זרות למינם שלהם. יחס זרות זה, מעין "תפיסה אקזוטית" של המין אליו הם שייכים, הופך בבגרות למשיכה מינית אליו. לפי הסבר זה, בניגוד למה שמקובל לחשוב, חינוך נפרד בילדות לא יעודד הומוסקסואליות אלא ההיפך, שכן הריחוק מהמין השני בילדות הוא שהופך בבגרות למשיכה אליו. התאוריה הזאת אינה מבוססת דיה מבחינה אמפירית.

הקושי העיקרי בהסברים האלה הוא המסקנה הנובעת מהם כי הומוסקסואליות ממוקדת באנשים שעברו חוויות חריגות בילדותם או בנעוריהם, או באנשים שהתנהגותם בגיל הילדות הייתה חריגה. הדוח של אלפרד קינסי שפורסם בארצות הברית ב-1948 הראה כי התופעה נפוצה הרבה יותר ממה ששיערו תחילה, וכי היא נפוצה בקרב כלל הנחקרים, בין אם חוו ילדות נורמלית ובין אם לאו. מחקרים נוספים [3] שנעשו בעקבות קינסי אישרו את רוב הממצאים שלו, אם כי צמצמו את הערכותיו בנוגע לשיעור ההומוסקסואלים באוכלוסייה. נראה כי ההסברים דלעיל אינם מסבירים את כל מקרי ההומוסקסואליות, אם כי ייתכן שיש בהן כדי להסביר סוגים מסוימים של התנהגות הומוסקסואלית.

הסברים שונים מתחום הפסיכואנליזה שניסו לקשר נטייה הומוסקסואלית לקשר בעייתי בילדות עם אחד ההורים, אף הם אינם די מבוססים מבחינה אמפירית. כיום מקובלים ביותר הסברים ביולוגיים ולא פסיכולוגיים להומוסקסואליות, אף כי גם הם עדיין לא הוכחו במידה משביעת רצון.

השפעה גנטית על הנטייה המינית

נטען שגנים העוברים דרך משפחת האם זוהו כקשורים לנטייה חד-מינית בגברים, אולם תאוריה זו לא עמדה במחקרי המשך. מנגד, מחקרים גנטיים אחרים מצאו שדווקא נטייה לסבית זוהתה כבעלת פוטנציאל תורשתי. במחקרים נמצא שבין תאומים זהים קיים דמיון רב יותר בנטייה המינית מאשר בתאומים לא זהים בסקר שערך Kenneth S. Kendler ^[3] נמצא כי הסיכוי של תאום זהה שאחיו הומוסקסואל להיות גם כן הומוסקסואל הוא כ 32% בהשוואה ל13% אצל זוגות תאומים לא זהים. מחקרי תאומים מעין אלו מראים על השפעה גנטית על הנטייה המינית אך לא במידה המצדיקה את ראיית ההומוסקסואליות כגנטית גרידא (תאומים זהים נושאים מטען גנטי זהה לכן תופעות גנטיות אמורות להתבטא בהם במידה שווה).

השפעת הסביבה בשלב העוברי

לפי חלק מהמחקרים, נטייה הומוסקסואלית קשורה לסביבה ההורמונלית שחווה העובר במשך ההריון ^[4]. כמה תכונות הקשורות במידת החשיפה של העובר להורמוני מין קשורות גם להומוסקסואליות:

• היחס בין אורך האצבע לאורך הקמיצה (Digit ratio): אצל גברים הקמיצה בדרך כלל ארוכה מהאצבע ואצל נשים האצבעות הללו נוטות להיות דומות יותר באורכן. נראה שיחס האורכים הזה מושפע מהחשיפה העוברית לטסטוסטרון. כמה מחקרים הראו כי התפלגות יחס האצבעות אצל הומוסקסואלים קרובה יותר להתפלגות הנשית מלגברית (יש חפיפה רבה בין ההתפלגות של היחס הזה בשני המינים)
• בממוצע, גברים הומוסקסואלים מדווחים על התבגרות מינית מוקדמת יותר מגברים הטרוסקסואלים (גיל פליטת זרע ראשונה וגיל התחלת יחסי מין).
• לגברים הומוסקסואלים עצמות זרוע, יד ורגל קצרות יותר. העצמות הללו צומחות מדסקית סחוסית בקצותיהן , ההתארכות נפסקת כאשר הדסקית הזו נעלמת כלומר כאשר הסחוס הגמיש הופך לעצם קשה.הורמון המין הנשי אסטרוגן אחראי על התגרמות דסקית הגדילה והפסקת ההתארכות. השוני באורך הסופי של העצמות עשוי לרמוז, לכן, על "נשיות הורמונלית" של גברים הומוסקסואלים ^[5].
• שיעור האיטרים (שמאליים) נמוך משיעורם אצל הטרוסקסואלים וקרוב לאחוז השמאליות בקרב הנשים.
• במבחנים של תפיסה מרחבית (למשל סיבוב "מחשבתי" של גוף) קיבלו גברים הומוסקסואלים ציונים נמוכים משל הטרוסקסואלים לעומת זאת הם הצליחו יותר במבדקים מילוליים וזיכרון חזותי (מאפיינים נשיים) ^[6]
• הסיכוי להיות הטרוסקסואל גבוה באופן מובהק אצל בנים בכורים ושיעור ההומוסקסואליות עולה ככל שלאדם יש יותר אחים בוגרים. הסיכוי להומוסקסואליות עולה ב33% עם כל אח בוגר (אחיות אינן משפיעות על הסבירות הזו). חישוב פשוט מראה כי סיכוייו של מי שיש לו שלושה אחים בוגרים להיות הומוסקסואל יותר מכפולים מסיכוייו של הבכור. ניתוח סטטיסטי (בהתחשב בגודל הממוצע של משפחה בארצות הברית) העלה שאחד מכל שבעה הומוסקסואלים שם צריך לייחס את חברותו בקהילה לאחיו הבוגרים. יש המשערים כי מערכת החיסון של האם לומדת להכיר חומרים האופיינים לעוברים זכרים כזרים והיא מייצרת נגדם נוגדנים הנלחמים בהם ביתר יעילות עם כל "זריקת דחף" נוספת (כלומר עם כל עובר נוסף ממין זכר).

ככל מחקרי מוח הראו הבדלי גודל במספר מצומצם של גרעינים במוח (למשל בהיפותלמוס) בין הומוסקסואלים גברים להטרוסקסואלים נשים וגברים, אולם לא נקבע אם שוני זה הוא הגורם להומוסקסואליות, או ביטוי להתנהגות המינית השונה (כלומר, קשר הסיבה והמסוּבב אינו ברור).

גרגורי קוקרן העלה ב-1999 את ההשערה השנויה-במחלוקת כי הומוסקסואליות עשויה להיות תוצאה של חשיפה בשלב מוקדם מאוד לגורם פתוגני (חיידק או וירוס).[4] גם השערה זו טרם נבדקה בכלים מחקריים.

הסתייגויות

הפער בין משיכה התנהגות וזהות

נטייה מינית מוגדרת כשילוב בין רצונו של האדם, התנהגותו, וזהותו, ולכן אין מבחנים חיצוניים מוחלטים לקביעת נטייתו המינית של אדם. אנשים עשויים להתנהג שלא בהתאם לנטייתם המינית, לתקופה קצרה או כתוצאה מסיטואציה חולפת, ואין בכך להעיד על נטייתם המינית. לדוגמה, בסביבות חד מיניות נוצרים פעמים רבות קשרים אינטימיים בין שני אנשים בני אותו המין, שבסביבה פתוחה יעדיפו את בן המין הנגדי. ולעומת זאת בחברות שמרניות יעדיפו אנשים לחיות עם בין המין הנגדי גם אם הם נמשכים באופן בלעדי לבני מינם.

מתבגרים רבים חווים פנטזיות ומשיכה לשני המינים, והדבר אינו תלוי בנטייתם המינית ולא מאפשר להסיק לגבי היותם הטרוסקסואלים, הומוסקסואלים או ביסקסואלים.

אנשים רבים המקיימים יחסי מין עם בני מינם מעדיפים לזהות עצמם כסטרייטים, או כביסקסואלים (עיינו בפיסקה העוסקת בשיעור ההומוסקסואליות באוכלוסייה). אנשים מזהים עצמם כבעלי נטייה מינית הומוסקסואלית עושים זאת ברוב המקרים רק לאחר שעברו תהליך אישי ארוך כפי שמתאר המודל של קאס לגיבוש זהות מינית הומוסקסואלית.

נטייה מינית כקטגוריה מודרנית

עצם החלוקה של אנשים על סמך רצונותיהם, ומינו של האדם בו הם חושקים, הינה פרקטיקה מודנית. ישנם פילוסופים פוליטיים וחברתיים הטוענים כנגד כל ניסיון להגדיר אדם כמשתייך לקבוצה או מעמד מסוים על-פי סוג יחסי המין שהוא מקיים. המפורסם ביניהם גור וידאל קובע כי ניתן לדבר על יחסי מין הומוסקסואלים אך לא על אנשים הומוסקסואלים.

השימוש במונח הומוסקסואליות בהתייחס לחברות קדם-מודרניות הינו בעיתי, מכיוון שפעמים רבות תפיסת המיניות בחברות אלו היא שונה. בחברות מסורתיות מסיומות יחסי מין בין בני אותו המין מקובלים, אך הם כפופים לכללים חברתיים השונים מהמקובל בחברה המודרנית והם אינם מהווים תחליף לקשר ממוסד בין גבר ואישה.

התנהגות הומוסקסואלית בטבע

ערך מורחב – הומוסקסואליות בבעלי חיים

יחסים הומוסקסואלים תוארו בעבר כיחסים שאינם כדרך הטבע. אולם בפועל תועדו עד היום 1,500 מינים של בעלי חיים שנצפו מקיימים התנהגות הומוסקסואלית [5]. חוקרים בעבר התעלמו מתופעה זו מטעמים שונים. מקרה שכזה זכה לתשומת לב העיתונות בישראל כאשר זוג נשרים זכרים בגן החיות התנ"כי בירושלים החלו לחזר זה אחר זה ואף בנו יחדיו קן.

פרטים של בונובו ("שימפנזה ננסי") מקיימים ביניהם יחסי מין לצורך הנאה או לצרכים חברתיים (יצירת קשר או "ברית" בין שני פרטים לצורך הגנה או חיפוש מזון) ולא רק לצורך רבייה. יחסי מין להנאה או לצרכים חברתיים מתקיימים בלהקות של בונובו גם בין פרטים מאותו המין. עם זאת, יש שוני מהותי בין ההומוסקסואליות בקרב קופי הבונובו, לבין ההומוסקסואליות אצל בני אדם - אצלם לא נצפתה התנהגות הומוסקסואלית קבועה.

לעומת זאת, פינגווינים, הידועים גם הם כחיות הנוטות לשמור על מערכות יחסים אקסקלוסיביות, לא רק לצורך רבייה, נצפו פעמים רבות בזוגות חד-מיניים. ביניהם, מפורסמים וונדל וקאס, זוג פינגווינים אפריקאים מאקוואריום ניו יורק, אשר שומרים על מערכת יחסים אקסקלוסיבית כבר מעל 10 שנים. בגן החיות של סנטרל פארק, גם בניו יורק, אף ניתנה לזוג פינגווינים מאותו מין ביצה, בה טיפלו בני הזוג כראוי ודאגו לאפרוח שבקע ממנה. חיות אחרות המקיימות זוגיות חד מינית הן לווייתנים ועופות פלמינגו.

יחס החברה להומוארוטיקה וליחסי-מין הומוסקסואליים לאורך ההיסטוריה

הומוסקסואליות ביוון העתיקה וברומי

ערך מורחב – הומוסקסואליות ביוון העתיקה

בעוד שבמערב, עם עליית הנצרות עד המחצית השנייה של המאה ה-20, תייגו פעילות הומוסקסואלית כסטייה, בעת העתיקה המצב היה שונה. לפי עדויות ההיסטוריונים הרומאים פעילות הומוסקסואלית הייתה נפוצה בקרב הלוחמים הקלטים. גם היוונים לא ראו בכך כל פגם, אלא להפך, בירכו על התופעה וחשבו שגברים שמשרתים לצד מאהביהם צפויים להילחם בצורה טובה; כך התבנים הקימו את החבורה המקודשת של תבאי שהייתה יחידת עילית של צבאם וכל חבריה הורכבו מזוגות של מאהבים. גם בצבא הספרטני הדבר היה מקובל. סוג נוסף של יחסי מין בין גברים הקשור ליחסים שבין בכיר וזוטר, אך ללא ההקשר הצבאי, התקיים ביוון הקלאסית. כמעט כל הפילוסופים היוונים קיימו יחסי מין עם גברים אחרים, בדרך כלל עם שוליותיהם הצעירים. אפלטון, כפי שמשתקף בדיאלוג המשתה, סבר שמשכב אישה מביא לפורקן גופני בעוד שמשכב זכר מביא גם לפורקן הנפש. משכב זכר הייתה נורמה מקובלת בקרב בני אצולה רבים, ביוון העתיקה, סין, בביזנטיון, ובפרס של ימי הביניים.

הרומאים הסתייגו בהתחלה מהתופעה והתנגדו לה בתוקף. אחרי כיבושה של יוון במאה ה-2 לפנה"ס התרבות היוונית החלה לחדור לאימפריה הרומית ועם הזמן רוב הרומאים, במיוחד אנשי מעמד הביניים, קיבלו את הפעילות ההומוסקסואלית ולא ראו בה סטייה. לעומתם האריסטוקרטיה הרומית ראתה בפעילות הומוסקסואלית תופעה מגונה. המשורר הרומי גאיוס ואלריוס קאטולוס (84 - 54 לפסה"נ) מציין בשיריו את ההומוסקסואליות לגנאי, מתקיף את מתנגדיו על "נשיותם" ומהלל את מוסד הנישואין, אך לצד שירי האהבה המפורסמים שלו ל"לֶסְבּיה" (היא קלודיה מֶטֶלוּס) הוא כתב גם שירי חשק לנערים ושירי אהבה נכזבת לגבר בשם יובנטיוס. על כל פנים, גם ביוון וגם ברומא היה קוד התנהגות מורכב שראה התנהגויות הומוסקסואליות מסוימות כנורמטיביות, ואחרות כפסולות; בין השאר התנהגות הומוסקסואלית שנתפסה כנשית (מין אנאלי פאסיבי, התנהגות "רכרוכית" או "זנותית") נחשבה לגיטימית רק עבור עבדים ונערים, אך בקרב אזרחים מבוגרים הייתה עלולה להוביל לעונש.

הומוסקסואליות בקרב קבוצות לוחמים

סוג דומה של יחסי מין הקשור לגבריות וללוחמה התקיים בתרבויות נוספות. למשל, אצל בני האזנדה, בדרום סודאן, הכוח הצבאי הקבוע של רווקים צעירים, "נשאו" נערים צעירים שסיפקו את צרכיהם המיניים עד אשר התעשרו מספיק כך שיכלו לשאת אישה. אותם נערים הפכו ברבות השנים ללוחמים, ו"נשאו" נערים משל עצמם. תופעה דומה התרחשה גם בגיניאה החדשה אצל בני הסמביה. במשך שבע שנים הנערים הצעירים הופרדו ממשפחתם וקיימו יחסי מין אוראליים עם בוגרים מהם. לדעת בני סמביה, על מנת להפוך ללוחמים קשוחים יש לבלוע זרע שפלטו לוחמים מבוגרים יותר - רצוי כמה שיותר לוחמים, ופעמים רבות ככל האפשר.

בתרבויות מסוימות, דוגמת זו שבניקרגואה, נעשתה הבחנה בין המחדיר לנחדר בשעת הפעילות המינית. בעוד החודר, שקיים יחסי מין גם עם נשים ואף נישא להן, נחשב לגבר נורמטיבי, ואף לגברי מאוד, הרי שהנחדר הועמד בקטגוריה מינית נפרדת. אך גם בחברות אלו הנחדר לא היה מורחק ומוקע מהחברה אלא היה חלק אינטגרלי ממנה. בתרבויות מסוימות, כגון בסיביר יוחסו לחלקם סגולות מיוחדות, כמו יכולת שמאניסטית. למעשה, ההומוסקסואליות כקהילה נפרדת ממוסדת ומוקעת התקיימה רק בחברה המערבית. המקרה הדומה ביותר לזה הוא ההיג'רה שבהודו. אך גם שם, גבר המקיים יחסי מין עם היג'רה אינו נחשב להומוסקסואל, בעוד שבחברה המערבית הוא עשוי להיחשב ככזה.

רדיפת הומוסקסואלים באירופה הנוצרית

לאורך ההיסטוריה ובמקומות רבים בעולם נחשבה הפעילות ההומוסקסואליות לפשע, ואנשים שקיימו פעילות כזו נרדפו. אחת הסיבות העיקריות לכך היא התרבות היהודית והסתעפויותיה בנצרות ובאיסלאם. בתורה (ויקרא יח, כב) נאמר: "ואת זכר לא תשכב משכבי אשה, תועבה היא". זהו אחד המעשים הראויים על-פי הכתוב (ויקרא כ, י"ג) לעונש מוות (אם כי עונש כזה אינו נהוג עוד בהלכה היהודית): "ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה, תועבה עשו שניהם, מות יומתו דמיהם בם". בעקבות כך נחשב קיום יחסים הומוסקסואליים בין גברים בדת היהודית, בדת הנוצרית ובאסלאם לחטא חמור.

בתחילת המאה ה-4 קיבל קונסטנטינוס את הנצרות כדתה הרשמית של האימפריה הרומית והסובלנות המינית פסקה לחלוטין כי הנצרות בדומה ליהדות רואה ביחסי מין אלו חטא. בימי הביניים היו הומוסקסואלים נתונים לרדיפות ואף היו עלולים להישרף על המוקד בעוון קיום פעילות הומוסקסואלית. בעת החדשה, כבר לא שרפו הומוסקסואלים על המוקד, אך היחס אליהם היה קשה, והם נכלאו לעתים קרובות. יחסי מין הומוסקסואליים הוצאו מחוץ לחוק בחלק ניכר ממדינות אירופה. עם התפתחות ענפי הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 התפתחה גישה חדשה להומוסקסואליות. במקום לראות בהומוסקסואלים פושעים, החלו לראות בהם לוקים במחלת נפש ונעשו ניסיונות לפתח טיפולים כדי לרפאם. שתי הגישות, זו הרואה בהומוסקסאליות פשע וזו הרואה בהומוסקסואליות מחלה התקיימו זו בצד זו עד שנות השבעים של המאה ה-20.

היחס להומוסקסואליות מראשית העת החדשה

רדיפת הומוסקסואלים הגיעה לשיא בגרמניה הנאצית, שבה, בהתאם לסעיף 175 לחוק העונשין הגרמני, נשלחו גברים הומוסקסואלים למחנות ריכוז, וזכו ליחס בלתי-אנושי. בחלק ממחנות הריכוז סומנו הומוסקסואלים באמצעות טלאי ורוד בצורת משולש הפוך שנתפר על בגדיהם. הנשים הלסביות בגרמניה הנאצית סבלו אף הן התנכלויות, אך לא נרדפו באופן שיטתי כגברים. אנדרטה באמסטרדם, הנקראת "הומומונומנט", מציינת את זכרם של כל ההומוסקסואלים שנרדפו לאורך הדורות בשל נטייתם.

היחס להומוסקסואלים התחיל להשתנות רק במחצית השנייה של המאה ה-20. הלגיטימציה שניתנה להומוסקסואליות במערב היא מהשינויים התרבותיים הגדולים ביותר שחלו בתקופה זו. ברוב ארצות העולם השלישי, לעומת זאת, נותר היחס להומוסקסואליות שלילי. במדינות אסלאמיות רבות הומוסקסואליות אסורה על פי החוק, באיראן, ערב הסעודית, מאוריטניה, ניגריה וסודאן העונש על גילוי הומוסקסואליות הוא מוות.^[6][7] עם זאת, למעט באיראן שמאז המהפכה האסלאמית ב-1979 הוציאה להורג יותר מ-4,000 אנשים שהורשעו בהומוסקסואליות,^[8] שאר המדינות נוטות להקל בעונשים ולהגבילם לקנסות, מאסר בפועל והצלפות פומביות.^[9] לצד אלו, קיימות מספר מדינות כמו לבנון, ירדן, טורקיה, אינדונזיה ומאלי בהן קיום יחסים חד-מיניים אינו אסור, אך נחשב למגונה ועל כן מוסתר מהציבור.

מוסדות דתיים שמרניים, כמו הממסד הרבני בישראל, הכנסייה הקתולית והימין הנוצרי הפרוטסטנטי בארצות הברית ממשיכים לגנות ולהוקיע את ההומוסקסואליות, ולטעון שאורח חיים זה אינו כפוי על הפרט, והרוצה בכך יכול לעזוב אותו. יש רבנים ישראלים מהזרם הדתי-לאומי שמוכנים להודות בכך שהומוסקסואליות אינה עניין של בחירה, אולם גורסים כי התגברות על הנטייה, כלומר אימוץ אורח חיים הטרוסקסואלי, היא חובה דתית. אחד הרבנים המחזיקים בעמדה זו הוא הרב יובל שרלו. גם ישעיהו ליבוביץ' (אף שלא היה רב) הביע עמדה כזאת בתשובה למכתבים ששלחו אליו הומוסקסואלים דתיים. בכנסייה הקתולית התרכך מעט היחס להומוסקסואלים, והם נתפסים כיום יותר כתועים מאשר כחוטאים. בקרב זרמים דתיים ליברליים יותר היחס להומוסקסואלים שונה. מספר רבנים רפורמים, למשל, מסכימים לחתן בני אותו המין. הזרם הקונסרבטיבי, שלא לדבר על הזרם האורתודוקסי, דוחים בחריפות את רעיון נישואי בני אותו מין. בהקשר זה מוזכר המדרש האומר (מדרש רבה, ויקרא כ"ג): "דור המבול לא נמחו מן העולם אלא על ידי שכתבו גומסיות (שטרות נישואין) לזכר".

מצעד הגאווה

ערך מורחב – מצעד הגאווה

מצעד הגאווה הוא מצעד שנתי המתקיים בערים שונות ברחבי העולם ובישראל, בו מציינים לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסאולים (להט"ב) את מאבקם להכרה ולשוויון זכויות, ומכריזים על גאוותם בזהותם המינית השונה. מצעדים מתקיימים במרבית הערים הגדולות בעולם המערבי. בישראל מתקיים מצעד הגאווה בירושלים, בתל אביב, ובאילת. האירוע נחגג בדרך כלל בחודש יוני, כציון למהומות סטונוול.

כוונת הגאווה אותה מפגינה הקהילה באמצעות המצעד היא לשדר לכלל הציבור מספר מסרים:

• השוני בנטייה המינית או בזהות המינית איננו חסרון או בושה.
• עידוד יציאה מהארון והצהרה על כך שמי שבוחר לחיות מחוץ לארון, על אף הקשיים הכרוכים בכך, ראוי להתגאות בבחירתו.
• קריאה להשגת שוויון זכויות מלא לכולם בחוק ובפועל, בלי תלות בנטייה המינית או בזהות המגדרית.

מקומם של הומוסקסואלים ולסביות בחברה כיום

בתרבויות מסוימות נחשבה פעילות ההומוסקסואליות לסטייה, לעבירה פלילית ואף למחלת נפש. כיום המגמה הנפוצה במדינות המערב היא להכיר בהומוסקסואליות כנטייה מינית לגיטימית ולא כסטייה מינית. יש אף הרואים בהומוסקסואליות זהות המגדירה את האדם מבחינות רבות. בשנת 1973 הוציאה האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית את ההומוסקסואליות מרשימת ההפרעות הנפשיות, ה-DSM. במהדורה DSM II שיצאה לאור ב-1968 עוד מופיעה הומוסקסואליות ברשימת ההפרעות הנפשיות, אך במהדורות שיצאו מ-1973 ואילך אין התייחסות להומוסקסואליות כהפרעה. ב-17 במאי 1990 נקט גם ארגון הבריאות העולמי בצעד דומה.

התיחסות להומוסקסואלים ולסביות בחקיקה ובפסיקה

הומוסקסואליות נחשבה לעבירה פלילית בבריטניה. הסופר אוסקר ויילד נידון בסוף המאה ה-19 לשנתיים מאסר בעוון "הפקרות רבתי", כלומר מין הומוסקסואלי עם נערים שלא ממעמדו. בשנת 1952 הורשע המתמטיקאי אלן טיורינג בהומוסקסואליות, ובגזר הדין ניתנה לו האפשרות לבחור בין עונש מאסר לבין טיפול הורמונלי. טיורינג בחר באפשרות השנייה, וכעבור שנתיים התאבד באכילת תפוח מורעל, כנראה בעקבות הטיפול שניתן לו. כיום ידוע שאין בטיפול שקיבל, או בטיפול הורמונלי אחר, כדי לשנות נטייה מינית. החוק האוסר על הומוסקסואליות בבריטניה בוטל בשנות השבעים.

עד לאחרונה נחשבה הומוסקסואליות לעבירה פלילית בכמה ממדינות ארצות הברית. ב-2004 התקבל ערעור שהוגש על כך לבית המשפט העליון של ארצות הברית ונקבע כי חוקים נגד "מעשי סדום" סותרים את החוקה. בכך נהפכה החלטה שונה מ-1986 שבה נאמר כי הכשרת הומוסקסואליות תהווה "השלכת אלף שנים של הדרכה מוסרית". עוד קודם לכן נאסרה בארצות הברית אפליה על רקע הומוסקסואלי, אך הותר לארגון פרטי כתנועת הצופים לסלק משורותיו מדריך הומוסקסואל.

החל מסוף המאה העשרים ניכרת מגמה בקרב מדינות מעטות להתייחס לנישואים אזרחיים כאל זכות שהמדינה מחויבת להעניק לכל אזרחיה ללא הבדל נטייה מינית. נכון להיום המדינות שבהן קיימים נישואים חד מיניים הן בלגיה, גרמניה, הולנד, קנדה, ספרד ודרום אפריקה, וכן המדינות מסצ'וסטס וקליפורניה בארצות הברית. במדינות רבות אחרות (בעיקר באירופה) קיימת הכרה רשמית בזוגיות חד-מינית באמצעות איחודים אזרחיים המעניקים זכויות דומות לזכויות זוגות נשואים.

המעמד המשפטי של לסביות והומוסקסואלים בישראל

ערך מורחב – מעמד ההומוסקסואלים בישראל

מעמדם של ההומוסקסואלים והלסביות בישראל בחברה ובמשפט עבר שינויים מפליגים בשנים האחרונות. מאז שנת 1988, אין בישראל איסור על קיום יחסי מין בין שני אנשים מאותו המין. כמו כן, בני זוג מאותו המין זוכים לכל הזכויות הפיננסיות להם זוכים ידועים בציבור.

הומוסקסואלים ולסביות זוכים ליחס שוויוני בצבא ובמקומות העבודה. כמו כן, זוגות חד-מיניים שהתחתנו בחו"ל יכולים להירשם במרשם האוכלוסין בארץ.

עם זאת הומוסקסואלים ולסביות אינם נהנים עדיין משוויון זכויות חוקי מלא, והם נלחמים על מקומם בחברה. זוגות חד מיניים עדיין מופלים בנישואים ובאימוץ ילדים. בני נוער הומוסקסואלים ולסביות עדיין חשופים להתנכלות מצד סביבתם.

הומוסקסואלים ולסביות בצה"ל

צה"ל אינו מפלה על רקע נטייה מינית. כל התפקידים בצה"ל לרבות תפקידי לחימה ופיקוד ותפקידים בעלי סיווג ביטחוני רגיש פתוחים בפני הומוסקסואלים ולסביות. נטייה מינית אינה מהווה עוד פרמטר בקביעת סיווגו הביטחוני של אדם. צה"ל מכיר בבני זוג מאותו המין ובכלל זה באלמנים ואלמנות של בן זוג מאותו המין [10]. פקודות צה"ל אוסרות על הטרדה על רקע נטייה מינית. כמו כן צה"ל מתיר לחיילים להשתתף באופן פרטי במצעדי הגאווה [11].

לא תמיד היו פני הדברים כך. בשנות השבעים ובשנות השמונים של המאה העשרים מנע צה"ל מהומוסקסואלים להתקדם לדרגת קצונה או להמשיך בשירות קבע. צה"ל אף דחף חיילים הומוסקסואלים שהודו בנטייתם, לדווח על חיילים אחרים המוכרים להם כהומוסקסואלים. ב-1993, על-פי החלטת ראש הממשלה ושר הביטחון, יצחק רבין, הותר להומוסקסואלים גלויים לשרת בקהילת המודיעין. קודם לכן, גויסו הומוסקסואלים לשירות סדיר בצה"ל, אולם הם נפסלו משירות בקהילת המודיעין, ולפעמים שוחררו משירות כסובלים ממחלת נפש. החלטתו של רבין הושפעה מאוד מעדותו של עוזי אבן, הומוסקסואל ששירת שנים רבות כפיזיקאי במערכת הביטחון ועסק בעניינים ביטחון רגישים. אבן שמר את זהותו המינית בסוד, עד שהחליט לחשוף אותה בכנס שנערך בכנסת ביוזמת חברת הכנסת יעל דיין. מספר שנים לאחר מכן, בכנסת ה-15 כיהן אבן כחבר כנסת מטעם מר"צ. הוא היה חבר הכנסת הראשון שהצהיר על נטייתו המינית בגלוי, ואף העמיד את ענייניהם של ההומוסקסואלים בראש סדר יומו.

הומוסקסואלים בצבא בריטניה ובצבא ארצות הברית

בארצות הברית ובבריטניה, שבהן לא נהוג שירות חובה, לא התקבלו הומוסקסואלים לצבא עד לתחילת שנות ה-90. בבריטניה הוחלט לגייס הומוסקסואלים ולסביות ללא אפליה. בארצות הברית לעומת זאת הנהיג ביל קלינטון מדיניות שמכונה "לא נשאל, אל תספר". במסגרת מדיניות זו, נמחקה השאלה בנוגע לנטיה מינית מטופסי הגיוס, והמתגייס, אינו חייב לדווח לשלטונות הצבא על נטיותיו. עדיין אם במהלך השירות נטיתו המינית של החייל תיחשף או שיתגלה כי החייל מקיים קשר אינטימי כלשהו עם בן מינו הוא יורחק מהשירות. המדיניות הוצגה כפתרון פשרה שיאפשר להומוסקסואלים לשרת בצבא ארצות הברית, אך בפועל מאז הונהגה המדיניות חלה עלייה תלולה במספר ההומוסקסואלים שהושעו משירות - למעלה מ-11,000 מאז החלת הנוהל [12].

הורות הומו-לסבית

ערך מורחב – הורות הומו-לסבית

הורות הומו-לסבית היא הורות שבה הזוג המגדל את הילד מורכב משני אנשים בני אותו המין או שלפחות אחד מהורי הילד הוא הומו או לסבית. הומואים ולסביות משמשים כהורים במסגרות משפחתיות שונות ומגוונות. אפשרויות העומדות בפני זוגות הטרוסקסואלים כגון אימוץ ילדי בן הזוג, אימוץ כזוג, והיעזרות באם פונדקאית, עדיין אינם זמינים לזוגות גברים ולזוגות נשים. נושא זה נמצא במרכז המאבק הציבורי של הקהילה ההומו-לסבית.

קהילה הומו-לסבית וארגונים בישראל

מנהיגי ציבור ומובילי דעת קהל טוענים כי ציבור ההומוסקסואלים והלסביות הינו קהילה ואף משתמשים בביטויים כמו "הקהילה ההומו-לסבית", "הקהילה הגאה", או "קהילת הלהט"ב" לרבות טרנסג'נדרים וביסקסואלים.

לעומתם הומוסקסואלים ולסביות רבים אינם חשים חלק מקהילה, או רצון להשתייך לקהילה זו או אחרת. הם אף טוענים כי הנטייה המינית כשלעצמה אינה מספיקה על מנת להגדיר את כלל ההומוסקסואלים והלסביות כקהילה.

על כל פנים בישראל פועלים מספר ארגונים שמטרתם תמיכה, קידום סובלנות, ומאבק על שיויון, ללסביות, הומואים, טרנס, ביסקסואלים ובני משפחותיהם. הארגונים פועלים באופן עצמאי, כל אחד בתחומו, ומשתפים ביניהם פעולה בנושאים שונים.

• אגודת הלהט"ב הינה הארגון הוותיק מכולם, מרכזה בתל אביב והיא מקימת פעילויות ברחבי הארץ למעט ירושלים
• הבית הפתוח מהווה מסגרת קהילתית תומכת ומוביל את המאבק לסובלנות ושיויון בירושלים
• תהל"ה מקיימת מסגרות תמיכה להורים ובני משפחה של לסביות הומואים בי וטרנס
• ארגון הנוער הגאה נותן מסגרת חברתית תומכת ומקבלת לבני נוער להט"ב
• חושן מקיים פעילות הסברתית בקרב הציבור הרחב לקידום הבנה וסובלנות כלפי להט"ב
• הו"ד - הומואים דתיים ארגון הומוסקסואלים דתיים
• בת קול מהווה מסגרת חברתית ללסביות דתיות ופועלת להסברה בקרב הציבור הדתי
• תאי הסטודנטים הלהט"בים מקיימים פעילויות באוניברסיטאות השונות
  • העשירון האחר באוניברסיטה העברית בירושלים
  • MG באוניברסיטת תל אביב
  • תא סגול באוניבסיטת בן-גוריון בבאר שבע
  • TQ בטכניון בחיפה

ראו גם קטגוריית ארגוני להט"ב בישראל.

מחלת האיידס

ערך מורחב – איידס

מחלת האיידס זוהתה לראשונה בחולים הומוסקסואלים, בראשית שנות השמונים. משנות ה-80 ואילך הפכה המחלה למגפה, שהתפשטה תחילה בעיקר בקרב גברים הומוסקסואלים. לכך היו כמה סיבות: הסיכוי להידבקות ביחסי מין אנאליים גבוה יותר מאשר במין וגינלי, אלא אם כן משתמשים בקונדום. הקונדום לא היה נפוץ בעבר בקרב גברים הומוסקסואלים, אולי משום שנחשב בעיקר כאמצעי למניעת הריון, ופחות כאמצעי למניעת מחלות מין. בנוסף, קיום יחסי מין עם פרטנרים מרובים נפוץ יותר בקרב גברים הומוסקסואלים מאשר אצל הטרוסקסואלים. המאבק באיידס הפך לנושא מרכזי בקרב ארגונים הומוסקסואליים, ואף לגורם מגבש לציבור ההומוסקסואלי, שהרגיש שהממשלות, ובייחוד ממשלת ארצות הברית בתקופה השמרנית של ממשל רייגן, מזניחות את המאבק במחלה בשל הומופוביה.

גם כיום מחלת האיידס נפוצה בקרב הציבור ההומוסקסואלי, אם כי רוב מי שנדבקים בנגיף כיום הם הטרוסקסואלים, גברים ונשים, ולא גברים הומוסקסואלים. במערב אירופה, שיעור הנשאים בקרב גברים הומוסקסואלים דומה לשיעורם בקרב הטרוסקסואלים, ובאפריקה ובמזרח אסיה נפוצה מחלת האיידס דווקא בקרב הטרוסקסואלים, גברים ונשים.

בישראל ובארצות הברית, גם כיום, שיעור הנשאים בקרב גברים הומוסקסואלים גבוה יותר מאשר בציבור הרחב [13]. המודעות לצורך בקיום יחסי מין מוגנים גבוהה יחסית בציבור זה, אך בשנים האחרונות היא נשחקת. מאז שנת 2003 עלה משמעותית מספר הגברים ההומוסקסואלים שנדבקים באיידס עקב קיום יחסי מין ללא קונדום [14] [15].

ראו גם

• דוב (סלנג הומוסקסואלי)

קישורים חיצוניים

מקורות מידע מוסמכים

• השירות הפסיכולוגי הייעוצי של משרד החינוך - זהות ונטייה מינית
• התאחדות הפסיכולוגים האמריקאית - פורטל להט"ב (אנגלית)
• התאחדות הפסיכיאטרים האמריקאית (אנגלית)

תנועות וארגונים בישראל

• אגודת ההומואים, הלסביות הביסקסואלים והטרנסג'נדרס בישראל
• איגי - ארגון הנוער הגאה
• קל"ף - קהילה לסבית פמיניסטית
• הבית הפתוח בירושלים
• הפורום החיפאי
• גוף הסטודנטים הקווירי בטכניון
• בת קול - ארגון לסביות דתיות
• חושן - מרכז חינוך העוסק בנושאים של נטייה מינית וזהות מגדרית
• תהל"ה - תמיכת הורים של לסביות והומוסקסואלים

אתרים ישראליים בנושא

• GoGay - פורטל הומולסבי ישראלי
• gayart.info - קהילה גאה בתמונות
• לפניך ברעדה, אתר הומואים דתיים
• הו"ד - הומואים דתיים, אתר מידע ומאמרים בנושא הומואים דתיים בישראל.
• גאווה ישראלית, פורטל הומולסבי
• ה.ב.נ.ה - היום הבינלאומי למאבק בהומופוביה

כתבות ושונות

• שמעון גלבץ, "זמנים ורודים באתונה ובקנדהר" מאמר על מנהגי משכב הזכר באפגניסטן ובארצות ערב, ברומא וביוון העתיקה. פורסם בכתב העת המקוון "האייל הקורא"
• מיקה אהרון, "מי אמר סטייה - על הומוסקסואליות בראיה אנתרופולוגית", מתוך נענע
• הרב רונן לוביץ, סלידה סובלנות או מתירנות - יחס היהדות להומוסקסואליות דעות, גיליון 11
• זאב שביידל, אח(ר)ים בקרבנו - על מקומם של דתיים הומולסביים בחברה הדתית, אקדמות, גיליון י"ז
• ניתן לשנות נטיות הומוסקסואליות, כתבה ב-ynet
• לא ניתן לשנות נטייה הומוסקסואלית, מאמר תגובה ב-ynet
• על החופש הלא טריוויאלי לבחור נטייה מינית, אבשלום אליצור מגיב לתגובה, אתר קולמוסנט
• הטיעונים נגד טיפולי הסבה - תגובה לאבשלום אליצור
• ההיסטוריה של ההומוסקסואליות
• דיון בטיב היחסים בין דוד ליהונתן מתוך פורום "סיפורי התנ"ך" של אתר "נענע"
• יורם שורק, הומוסקסואליות בבעלי חיים ואהבה פלטונית, באתר נענע
• מרטין פלטשר, "Birds do it, bees do it", מגזין טיימז ברשת (באנגלית)
• יורם שורק, הומוסקסואליות בהיסטוריה האנושית, באתר נענע
• יורם שורק, מקורה של ההומוסקסואליות, באתר נענע
• זאב שביידל, המחקר והפסיכותראפיה בנושא של ההומוסקסואליות, מגזין אימגו

לקריאה נוספת

• גיא שילה, החיים בוורוד: בני נוער וצעירים - הומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים, הוצאת רסלינג, 2007.
• יונאי, "הדין בדבר נטייה חד-מינית - בין היסטוריה לסוציולוגיה", משפט וממשל ד' 531 (תשנ"ח)
• א' הראל, "בתי-המשפט והומוסקסואליות - כבוד או סובלנות?", משפט וממשל ד' 785 (תשנ"ח) (קיים ברשת בגרסה קצרה)
• טמיר, "הזכות לשוויון של הומוסקסואלים ולסביות", הפרקליט מה 94 (2000);
• הראל, "עלייתה ונפילתה של המהפכה המשפטית ההומוסקסואלית", המשפט ז' 195 (תשס"ב-2002);
• זהות ונטייה מינית מתוך אתר שפ"י (שירות פסיכולוגי-ייעוצי) של משרד החינוך
• רשימה ביבליוגרפית מקיפה בנושא הומוסקסואליות
• "מעבר למיניות", קובץ מאמרים בעריכת יאיר קידר, עמליה זיו ואורן קנר (הוצאת הקיבוץ המאוחד).
• סקירת המצב המשפטי בישראל בסוגיית הזוגות החד-מיניים

• דן יקיר ויונתן ברמן, נישואין בין בני אותו המין: האומנם הכרחי? האומנם רצוי? בתוך מעשי משפט, כתב עת של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב.

הערות שוליים

1. ^ ראו כאן את קביעת אגודת הפסיכולוגים האמריקאית
2. ^ ראו כאן את קביעת אגודת הפסיכיאטרים האמריקאית
3. ^ Kenneth S. Kendler et al. Sexual Orientation in a U.S. National Sample of Twin and Nontwin Sibling Pairs, Am J Psychiatry 157:11, November 2000
4. ^ סקירה מקיפה של מחקרים אלו:
   :The neurodevelopment of human sexual orientation Qazi Rahman, Neuroscience and Biobehavioral Reviews 29 (2005) 1057–1066
5. ^ Martin, J.T., Nguyen, D.H., 2004. Anthropometric analysis of homosexuals and heterosexuals: implications for early hormone exposure. Hormones and behavior 45, 31–39.
6. ^  :Rahman, Q., Wilson, G.D., 2003b. Large sexual orientation related differences in performance on mental rotation and judgement of line orientation. Neuropsychology 17, 25–31. Rahman, Q., Abrahams, S., Wilson, G.D., 2003a. Sexual orientation related differences in verbal fluency. Neuropsychology 17, 240–246.