אגודת הלהט"ב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אגודת ההומואים, הלסביות, הביסקסואלים והטראנסקסואלים בישראל, או בשמה הרשמי "האגודה לשמירת זכויות הפרט", נוסדה בשנת 1975 והנה מלכ"ר - מוסד ללא כוונת רווח. יושב הראש של האגודה כיום הוא מייק המל, וקדמה לו נורה גרינברג.

האגודה פועלת על מנת לקדם את זכויות האזרח של ההומואים, הלסביות, הביסקסואלים והטרנסג'נדרים במדינת ישראל. האגודה היא ארגון המבוסס על מתנדבים. היא מקיימת סניפים רשמיים בתל אביב, באר שבע, קריית שמונה ואילת, אך פעילותה פרושה על פני כל הארץ.

תוכן עניינים 1 הקמת האגודה ושנותיה הראשונות 2 פעילותה הפוליטית 3 שרותים ופעילות חברתית 4 הישגים פוליטיים 5 הישגים משפטיים 6 הערות שוליים 7 קישורים חיצוניים

[עריכה] הקמת האגודה ושנותיה הראשונות

אגודת הלהט"ב הוקמה בשנת 1975 כ"עמותה לשמירת זכויות הפרט", על ידי קבוצה של 12 הומואים ולסביות, וביניהם יעקב פזי ותיאו מיינץ. שמה של העמותה נקבע בשל העובדה שרשם העמותות סירב לקבל את המילים "הומואים" ו"לסביות". בין השנים 1977 ועד מחצית שנות השמונים, פעלה האגודה מביתו של יונתן דנילוביץ'. בשנים הראשונות עיקר פועלה של העמותה היה בעריכת מסיבות ומפגשים חברתיים לחברי הקהילה ההומו-לסבית. חברי האגודה נרשמו תחת שמותיהם הפרטיים, ומסרו רק את כתובות תאי הדואר שלהם. כמו כן, קיבלה את פניהם של תיירים ועולים חדשים, שפנו באמצעות תיבת דואר. בשנת 1979 אירחה האגודה, ביוזמת דנילוביץ', את כנס ארגוני הלהט"ב היהודיים. האורחים מחו"ל השתתפו באירוע שישנם המחשיבים כמצעד הגאווה הראשון, שהתקיים בכיכר מלכי ישראל (כיום כיכר רבין). בשנה זו הקים פעיל האגודה דני לחמן את "הקו הלבן" כקו סיוע לפונים במצוקה. הקו נסגר בשנת 2005.

[עריכה] פעילותה הפוליטית

במרץ 1988 בוטל סעיף 351 לחוק העונשין, שאסר על משכב זכר, כנראה מבלי שהאגודה הייתה מעורבת ישירות בפעילות לביטולו.^[1] אף על פי שהסעיף היה לאות מתה (כלומר לא נאכף) בספר החוקים הישראלי מאז 1950 בעקבות הנחייתו של היועץ המשפטי לממשלה, חיים כהן, בשל המשמעות הסמלית של ביטולו היו לכך השלכות מרחיקות לכת מבחינת קהילת הלהט"ב הקטנה, והביאו לשינוי בתפיסה הפוליטית של האגודה. בשנת 1989 החלה לפעול "עצמה" – הזרוע הפוליטית, בהנהגתם של מרק טננבאום, הדר נמיר וג'ויס סאלא.

בשנים 1989-1992 פעלה "עצמה" לתיקון חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, מתוך תפיסה כי מתוך כלל החוקים המפלים את אוכלוסיית הלהט"ב, ישנם הסיכויים הגבוהים ביותר להביא לתיקון חוק זה. כמו כן, באותה העת כבר ידעו הפעילים שבבית הדין לעבודה מתנהלת תביעתו של חבר ועד האגודה יונתן דנילוביץ' נגד חברת אל על, בדרישה להעניק הטבות לבן זוגו, המגיעות לבני זוג ידועים בציבור הטרוסקסואלים. סיבה נוספת להתמקדות בחוק זה, הייתה העובדה שבראשות ועדת העבודה והרווחה עמדה חה"כ אורה נמיר, דודתה של הדר נמיר. את נוסח החוק החליפי הציע עוה"ד דן יקיר, מהאגודה לזכויות האזרח, שעסק בנושא קידום זכויות להט"ב במסגרת לימודי התואר השני שלו, בארצות הברית. בדצמבר 1991 התקבל התיקון לחוק, ובכך היה להישג הפוליטי המשמעותי הראשון של האגודה. בשנת 1994 הסתמך בית המשפט העליון על סעיף זה, כאשר קבע כי חברת אל-על הפלתה את דנילוביץ' בצורה אסורה, והכיר לראשונה בזכויות של בני זוג מאותו המין.^[2]

בשנת 1990 הניחה ליאורה מוריאל, יו"ר האגודה, זר ב"יד ושם" לזכר ההומואים שנספו בשואה.

בעקבות קריאה של האגודה לקיים גם בישראל את מצעד הגאווה, כבמדינות אחרות במערב, התארגן לראשונה מצעד הגאווה בישראל בשנת 1993. אבי סופר, יו"ר האגודה דאז, עם בן זוגו אבי רובינשטיין, ארגנו בשנת 1993 מסע ממונע של 14 כלי רכב, שנעו וצפרו ברחוב דיזנגוף, הלוך ושוב, כשהם מניפים את דגלי הגאווה. לראשונה צעדו בציבור הומואים שלא התחבאו או הסתירו את זהותם ואת ייחודם. מסע זה היווה את תחילתה של מסורת מצעד הגאווה הנערך מידי שנה, במהלך חודש יוני, בתל אביב, כבערים אחרות.

[עריכה] שרותים ופעילות חברתית

משנת 1994 החלה האגודה להפעיל קו קשב ומידע, בשם "יש עם מי לדבר". בכך ניתן על ידי מתנדבים שירות יומי לחברי הקהילה, בנושאים שונים, החל מפניות לצורך קבלת מידע, וכלה במצוקה שחווים הפונים (בדומה לער"ן).

בעבר, העסיקה האגודה עובדים סוציאלים שהעניקו שרותי תמיכה וייעוץ לפונים אליהם על רקע מצוקות אישיות. שירות זה בוטל ב-2007, במסגרת סדרת קיצוצים תקציביים שערכה האגודה.

האגודה מפיקה אירועי תרבות לקהילה, ובעבר אף הייתה המפיקה הראשית של מצעד הגאווה. בשנים 2005/6 המצעד נוהל בשיתוף פעולה בין האגודה לבין עיריית תל אביב, והחל משנת 2007 הוא מופק בבלעדיות על ידי העירייה. האגודה מוציאה לאור את ירחון הזמן הורוד, ומפיקה את תחרות גבר השנה מדי שנה.

שירות ההרצאות של האגודה הוקם כבר בשנת 1976, על ידי משה דב. בשנת 2001 עבר השירות רה-ארגון, שבסופו הפך לזרוע ההסברה של האגודה בשם חושן - חינוך ושינוי.
ביולי 2004 התאגד חושן כחברה לתועלת הציבור, והפך לארגון עצמאי.

בשנת 1995 נפתחו קבוצות הנוער הראשונות באגודה, במטרה לספק לבני נוער להט"ב חברה וסביבה תומכת. בשנת 2002 הוקם ארגון נוער גאה כזרוע של האגודה, על ידי יניב ויצמן שהיה עד אז מדריך באחת הקבוצות. הארגון פרש מהאגודה בשנת 2005 לטובת ניהול עצמאי, וכיום מונה הפעילות כ-28 קבוצות ברחבי הארץ, וכ-500 משתתפים.

[עריכה] הישגים פוליטיים

במהלך השנים הייתה האגודה שותפה להישגים משמעותיים במאבק לשוויון זכויות ולמניעת אפליה של ציבור הלהט"ב. להלן חלק מההישגים, שהאגודה הייתה שותפה להם, במישור הפוליטי:

• תיקון חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, באופן האוסר על אפליה במקום העבודה מחמת נטייה מינית (1992).
• הקמה, במסגרת הוועדה בכנסת לקידום מעמד האישה, של תת-ועדה לקידום נושאים הומו-לסביים (1992).
• תיקון פקודות הצבא על מנת להשוות את תנאי גיוסם, קידומם והצבתם של חיילים וחיילות הומוסקסואלים ולסביות לאלה של יתר החיילים בצה"ל (1993).
• תיקון לחוק איסור לשון הרע (1981), הקובע איסור לבזות או להשפיל אדם בשל נטייתו המינית (1997).

[עריכה] הישגים משפטיים

הישגים משפטיים, ובמיוחד כשמדובר בפסיקת בתי משפט מחוזיים או בג"ץ, הינם דבר מורכב ומחייב השקעה רבה. לעתים מתבטא הסיוע בהחזקת עורך דין מטעם הצד המבקש, ובמקרים אחרים מתבטא הדבר בסיוע של ממש בתחום הכספי והתקשורתי. להלן חלק מההישגים, שהאגודה הייתה שותפה להם, במישור המשפטי:

• פסיקת בית המשפט העליון וערכאות נמוכות יותר בעניינם של דנילוביץ' ושטיינר (1994, 1996), פסיקה המכירה בזכויות של בני זוג מאותו המין להטבות מסוימות עקב עבודת בן הזוג האחר.
• בג'צ 'קלפים פתוחים', המבטל את החלטת שר החינוך שלא לשדר תוכנית לבני נוער העוסקת בבני נוער הומואים ולסביות בישראל.
• פסק-דין שניתן על ידי בית-המשפט המחוזי בנצרת, שהורה למדינה לאפשר לבן זוג הומוסקסואל לרשת את דירת בן זוגו מזה 40 שנה, שנפטר ללא צוואה.
• בג"ץ המורה למדינה לאפשר לבת זוג לסבית להגיש בקשה לאימוץ ילדיה של בת זוגה מתרומת זרע.

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ יובל יונאי, "הדין בדבר הנטייה החד מינית" משפט וממשל ד תשנ"ח, עמ' 550.
2. ^ יובל יונאי, "הדין בדבר הנטייה החד מינית" משפט וממשל ד תשנ"ח, עמ' 551-556.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• אתר האגודה