איליה קפיטולינה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איליה קפיטולינה (בלטינית: COLONIA ÆLIA CAPITOLINA) הוא שמה של העיר שהוקמה בידי הקיסר הרומי אדריאנוס בסביבות שנת 130 לספירה, על חורבות העיר ירושלים.
מצבה של ירושלים בפרק הזמן שבין חורבן בית שני בשנת 70 ועד לראשיתה של התקופה הביזנטית עמום מבחינת הידיעות ההיסטוריות עליה. על פי עדותו של יוסף בן מתתיהו אנו יודעים כי לאחר המרד הוצב בירושלים החרבה הלגיון העשירי פרטנסיס הרומאי, אשר מיקומו בעיר היה לצד המגדלים פצאל, היפיקוס ומרים ואזור קטע החומה המערבי, אזורים שאותם לא החריבו הרומים בעת דיכוי המרד.
מאוחר יותר בשנת 130 לספירה, אדריאנוס החליט לייסד בה קולוניה צבאית בעת שביקר בעיר. השם "אליה" נגזר משם משפחתו של הקיסר ו"קפיטולינה" משמו של האל יופיטר קפיטולינוס, שלכבודו נבנה מקדש במקום בו עמד בית המקדש היהודי. בעניין המועד המדויק של הקמתה, קיים היה ויכוח במחקר באם חל טרם מרד בר כוכבא ואם כך, הוא אשר שמש כזרז העיקרי לפרוץ המרד בשנת 132. ולחלופין, דעה אחרת המבוססת על תיאורו של ההיסטוריון אוזביוס, טוענת שהעיר איליה קפיטולינה נוסדה רק בשנת 136, לאחר דיכוי מרד בר כוכבא. מה שהכריע בסופו של דבר, היה גילויים של מטמוני מטבעות של הקולוניה יחד עם מטבעות של המרד ולפיכך יודעים כי כבר הייתה העיר קיימת בשעת המרד.
השם המקוצר אליה (AELIA) המשיך לשמש את העיר גם במרבית התקופה הביזנטית ואף בראשית התקופה הערבית הקדומה.
על פי עדותו של דיו קסיוס הוקם בהר הבית מקדש ליופיטר, המטבעות שנטבעו בעיר מעידים על הפולחנים הפגאניים שהיו נהוגים בעיר בתקופה זו.
באמצע המאה השלישית לספירה החל יורד מעמדה של העיר במערך העירוני של האזור, אז החל פינויו ההדרגתי של הלגיון העשירי מבסיסו בעיר. נראה כי רק בימיו של קונסטנטינוס בראשית התקופה הביזנטית חזר מעמדה של העיר כמרכז דתי חשוב של האימפריה בה שכנה כנסיית הקבר אשר היוותה מוקד פולחני.
תוכן עניינים |
[עריכה] חלוקת השטח הכללית של העיר
ברוב הערים הייתה התוכנית העירונית תוצאה של פשרה בין הדגם האידאלי לבין המציאות הטופוגרפית והאורבנית, מאחר ובמרבית הערים היו קיימים הן נתוני שטח והן מבנים שאלצו את המתכננים להתחשב בהם. תוכניתה של אליה קפיטולינה מהווה דוגמה נאה לכך. אף על פי שהוקמה העיר מחדש על ידי אדריאנוס על גבי שטח חרב, בכל זאת זאת נשתמרו שני אלמנטים ארכיטקטונים חשובים בה והם – מתחם הר הבית ההרודיאני והקטע הדרומי של של החומה המערבית ומגדל דוד. בצפון העיר בתחום, הרובע הנוצרי והרובע המוסלמי שבעיר העתיקה של ימינו, נוסד בימי אדריאנוס חלקה העירוני-אזרחי של העיר. בדרום העיר, בתחום הרובע היהודי והרובע הארמני של ימינו, ובהר ציון מדרומה, הוקם החל משנת 70 לספירה בסיסו של הלגיון העשירי.
מקובל היה להניח שהעיר נבנתה על פי עקרונות תכנון עירוניים רומיים, היינו עקרונות תכנון צבאיים, בעלי רשת רחובות מצטלבים. עדות לכך רואים בתיאורה של ירושלים במפת מידבא ובתוכניתה של העיר העתיקה של ימינו שרבים מתוואי הרחובות בה המשיכו לאורך כל התקופות. הממצא הארכאולוגי חושף התפתחות מורכבת יותר.
[עריכה] בסיס הלגיון העשירי
מיקומו של בסיס הלגיון שנוסד בגבעה הדרומית מערבית בשנת 70, המשיך להתקיים באזור גם בתקופה שלאחר יסודה של אליה קפיטולינה. הממצאים אשר השאירו עדות לקיומו של בסיס הלגיון העשירי בעיר הם בעיקר אלפי שברי רעפי חרס, שרבים מהם טבועים בחותם מלבני ובתוכו מספר רב של צירופים הנושאים קיצור שמו של הלגיון העשירי פרֶטֶנְזִיס . נמצאו בנוסף שברי רעפים נושאי טביעה עגולה ובה שם קיצור הלגיון יחד עם סמליו: ספינת המלחמה (ה"גלירה") וחזיר הבר.
הלגיון העשירי מוזכר בכמה כתובות מן התקופה הרומאית שנתגלו בירושלים, אך רק כתובת אחת ידועה לנו משטחו המשוער של בסיס הלגיון, בגבעה הדרומית-מערבית. סיכום החפירות באזור הגבעה מלמד כי במקום זה חנתה יחידה צבאית מצומצמת מן הלגיון העשירי. הלגיון שכן כאן במבנים פזורים ברחבי הגבעה. יחידות אחרות של הלגיון העשירי שכנו במקומות אחרים הסמוכים לעיר כמו רמת רחל, וגבעת רם ממערב לה, שבה נחשפו שרידי בית היוצר של רעפי הלגיון.
לא נתגלה שום שריד לביצור סביב האזור בו משערים ששכן הלגיון, הגנתו התבססה ככל הנראה על שרידי ה"חומה הראשונה" מימי בית שני, ובמזרח על שרידי מצוק הסלע החצוב שממול לכותל המערבי. בסיס הלגיון התקיים בירושלים עד שהועבר לבסוף לאילת בסוף המאה השלישית לספירה.
[עריכה] השער הצפוני
"שער נאפוליס" שערה הראשי של העיר אליה קפיטולינה נקבע במקום שבו היו שרידים קודמים של חומה מימי בית שני. מדובר ככל הנראה על שרידי החומה השנייה מימי הורדוס. שרידי השער הקדום הם מן המרשימים משרידי העיר אליה קפיטולינה. שרידי השער נחשפו מתחת ליסודותיו של שער שכם העות'מאני בחומתה הצפונית של העיר העתיקה של ימינו. חלקים ראשונים מן השער נחשפו על ידי ר"ו המילטון בשנים 1938-1937, כאשר עיקר החשיפה בוצעה על ידי הנסי בשנים 1966-1964 במסגרת משלחת חפירות קניון בירושלים. בשנים 1984-1979 המשיך מ. מגן בחשיפת שרידי השער. מדובר על שער עם שלושה פתחים, כאשר המרכזי שבהם הוא הגבוה יותר. השער היה מוגן משני צידיו במגדלים מאסיביים. מן הפתחים נשמר רק זה המזרחי, וצורתו מעידה על כך שהשערים היו בעלי קשתות עם פרופיל מדורג נסוג. לצד הפתחים בלטו עמודים. שרידיהם של שניים מהם אשר ניצבים על גבי פדסטל גבוה לצד הפתח המזרחי, הם עדות לשילובם של עמודים. מעל לקשתו של הפתח המזרחי קבועה כתובת ששובצה ככל הנראה בשימוש משני, כתובה בלטינית ותרגומה: "לפי החלטת הדקוריונים של אליה קפיטולינה". מפתח הכניסה המזרחי נשתמרו קמרון התקרה, סף הפתח ורצפתו. מן הפתח נמשך מסדרון קטן אל המגדל המזרחי – קירותיו של המגדל בנויים אבני גזית גדולות בעלות סיתות הרודיאני אופייני. רוב האבנים הן בשימוש משני (על פי אופן סידורן). המגדל המזרחי נשתמר לכל גובהו המקורי (כ 11.8 מ'). גם המגדל המזרחי השתמר ברובו למעט קירו הדרומי. כיום מקובלת הדעה שהשער נבנה בעת ייסודה של אליה קפיטולינה. השער הוקם כשער ניצחון מפואר שציין את גבולה של העיר בצפון, ובהחלט ניתן לראות במבנה סממנים ארכיטקטוניים של שערי ניצחון כפי שמכירים ברחבי האימפריה הרומית.
חפירות השער עוררו את השאלה האם העיר הייתה מוקפת חומה בתקופה זו. הדעה הרווחת כיום במחקר היא שמדובר כאן על שער ניצחון ולא כאלמנט של שער של עיר בצורה. לא נתגלו כל עדויות ודאיות לקיומה של חומת ביצור מן התקופה הרומאית.
[עריכה] הקרדו מאקסימוס
הקרדו מאקסימוס (הראשי) היה רחוב האורך הראשי של ירושלים. במפלס הכניסה של שער שכם (מקומו של השער הרומי) נחשף קטע של ריצוף אבן מימי אליה קפיטולינה. מידותיו של קטע זה – רוחבו נע בין 6-10 מ' ואורכו כ 30 מ'. נחשפו אבני ריצוף גדולות ועבות, שחלקן מגיעות לאורך של כ־2 מ'. חלק מהאבנים מחורצות על מנת למנוע החלקה של עגלות ובהמות והן שחוקות מאוד. הקטע הדרומי של הקרדו, שנחשף על ידי אביגד בתחום הרובע היהודי, נבנה (כך נראה על פי העדויות בשטח) רק בשלהי התקופה הביזנטית על ידי יוסטיניאנוס וככל הנראה לא קדם לו באזור רחוב רומאי, כפי שחשבו שנים רבות במחקר.
[עריכה] הפורום
מקומו של הפורום הוא באזור המוריסתן של ימינו, בשטח שתחום בין כנסיית הקבר בצפון, רחוב הנוצרים במערב, רחוב דוד בדרום ושלושת השווקים שברחוב בית הבד במזרח.
[עריכה] הקרדו המשני
כמה קטעי ריצוף מרחוב זה נחשפו ברחוב הגיא של ימינו שהתוואי שלו חופף את זה של הקרדו המשני. אבני הריצוף דומות מאוד לאלו אשר מרצפות את הכיכר הפנימית בשער שכם, ייתכן שמקורן בתקופה הרומאית, אך סביר להניח שחלק גדול מהן נמצא בשימוש משני משיפוצים שחלו באזור בתקופה הביזנטית. מסלולו ופרטי תוכניתו של רחוב הקרדו המשני נקבעו ככל הנראה בתקופת הקמתה של אליה קפיטולינה. תאור יפה של הרחוב ניתן לראות בבירור במפת מדבא המתוארכת לשנת 560, ימי הקיסר יוסטיניאנוס הראשון.
[עריכה] הפורום המזרחי
בתקופת ייסוד העיר הרומית נבנה מצפון להר הבית הפורום המזרחי של אליה קפיטולינה. השתמר ממנו חלק משער ניצחון מפואר עם שלושה פתחים שהקשת מעל לפתחו המרכזי עודנה ניצבת ומכונה "אקה הומו" (חלקה עובר כיום מעל לרחוב "דרך הייסורים"). רוחב הפתח המרכזי של השער היה 5.20 מ' וגובה הקשת המרכזית 6.25 מ'. בנוסף השתמר קטע ריצוף ששייך לאותו מכלול בנייה ומוכר בכינויו ליתוסטרטוס. הריצוף משקף איכות בניה גבוהה, גם פה התגלו האבנים שהן שחוקות ברוב שימוש ודוגמת חריצת האבנים שוב מופיעה. שרידי חלק מן השער ועיקר הריצוף משולבים כיום במבנהו של מנזר האחיות ציון, קטע נוסף של הריצוף נמצא בכנסיית ההרשעה שממזרח לו. קטע הריצוף שנתגלה במנזר "האחיות ציון" נבנה בימי אדריאנוס ושמש אז כחלק מרחבת הפורום המזרחי של אליה קפיטולינה. רחבה זו עוטרה כנראה בשורת עמודים, בנוסף שרידי מבנים וחדרים שנחשפו מעברה הצפוני של הרחבה שמשו בחלקם כחנויות. ברחבת הפורום ניצב שער הניצחון בן שלושה התאים, הוא שמש ככניסה המזרחית אל העיר.
[עריכה] השרידים באזור העופל
במסגרת חפירותיו של ב' מזר בשנים 1978-1968 באזור העופל שמדרום למתחם הר הבית שנבנה על ידי הורדוס נחשפו שרידים רבים מן התקופה הרומית. ליד הפינה הדרומית-מערבית של הר הבית נחשפו שני חדרי מבנה גדול ובנוסף בסמוך ל"קשת רובינסון" נחשפו שרידיו של מבנה נוסף בן ארבעה חדרים. רצפת המבנה עשויה הייתה שכבת טיח עבה בה נמצאו משוקעים כמה תנורי אפיה עגולים. עדות המחזקת את ההנחה כי אולי מדובר בבית מאפה - הוא חותם מלבני הנושא את הכתובת הלטינית PRIM ששמש אולי להטבעת ככרות לחם שנאפו במקום.
באזור זה נחשפו ממצאים רבים מן התקופה – מספר שברי פסלים עשויים שיש, פסלוני ברונזה, מספר רב של מטבעות (חלק נכבד מן המטבעות נטבע בעיר עצמה). שלל הממצאים מעידים כי בשטח זה הייתה פעילות בנייה ענפה, ויש הקושרים אותה לפעילות של חיילי הלגיון העשירי.
[עריכה] אזור עיר דוד
הממצא הארכאולוגי בשטח עיר דוד מורה על כך שאזור זה היה במשך רוב התקופה הרומית מחוץ לתחומה של אליה קפיטולינה. ושמש בעיקר כאזור מחצב של אבנים לבניית העיר. שרידי מחצבות נתגלו בחפירות קניון בשטח M שבצפון-מערב עיר דוד ובשטח S בעופל.
[עריכה] בריכת השילוח
מקובל לזהות את מערכת הבנייה של בריכת השילוח לתקופה הרומית, הבריכה חצובה בסלע ומוקפת קיר בנוי אבנים גדולות. ממדיה 25X24 מ'. סביב ארבעת קירותיה ניצבו כנראה סטווים מקורים הנתמכים בארקדה. מערב לבריכה נתגלה קטע רחוב מדורג היורד דרומה, הוא נתחם במערבו בדופן הסלע החצוב ובמזרח נסמך אל קיר הבריכה, גרם מדרגות זה בצורתו דומה לגרם המדרגות מימי בית שני שבחזית שערי חולדה. עובדה זו יחד עם ממצאים אחרים גרמו למספר חוקרים להעריך כי תוכנית זו של בריכת השילוח משקפת בנייה עוד מימי בית שני ולפיכך מקדימים בנייתה טרם ייסודה של אליה קפיטולינה.
[עריכה] אספקת המים לעיר
נוסף על אמת המים הנמוכה עוד מימי הבית השני, נבנתה בתקופה הרומית אמת המים הגבוהה לירושלים. אמה זו נמשכה לאורך כ־13 ק"מ, ממוצאה ב"בריכות שלמה" (כ 4 ק"מ מדרום לבית לחם), עד סיומה בשער יפו. האמה נמשכת בקו ישר לאורך קו פרשת המים. לאורך האמה קטעים ארוכים החצובים בסלע ואילו בקטעים אחרים רואים בנייה המשלימה חציבה רדודה. אמה זו ידועה מוכרת בעיקר מחלקה העובר בצינור אבן בסמוך לקבר רחל – באזור ג'בל מריר מתחילה השתפלות לעבר הבקעה שממערב לבית לחם שגובהה אינו עולה על 740 מ'. על מנת שלא להפסיד גובה אשר לו הייתה חשיבות מכרעת, בנו בבקעה צינור אבן (הפועל על פי עקרון של חוק הכלים השלובים), מערכת זו ידועה בשם "סיפון". תנועת המים בצינור יצרה לחץ בעזרתו המים ירדו לגובה של 740 מ' ועלו בהמשך לגובה של כ 480 מ'. צינור זה הגיע לאורך של כ־2-3 ק"מ אך מרבית חלקיו נשדדו או שמשו בבניות מאוחרות. הקטעים היחידים שהשתמרו ממערכת זו נמצאו סמוך לאזור קבר רחל, קטע באורך של 300 מ', וקטע נוסף במעלה הבקעה, צפונית מזרחית לקבר רחל. העמל שהושקע בשמירה על גובה האמה הוא שהניע חוקרים רבים למסקנה כי יעדה הסופי של האמה לא התחבר לאמה התחתונה באזור משכנות שאננים, אלא כל הכוונה הייתה לאפשר הגעתה לאזור העיר העליונה. הקושי עולה בעיקר מפני שאמנם נמצאת האמה בתוואי של עמק רפאים הגבוה (775 מ') יותר מאזור "בריכת חזקיהו" (765 מ'), אך בין שני המקומות ישנה בקעה נמוכה יותר שגובהה אינו עולה על 755 מ'. התגברות על קטע זה יכולה הייתה להתבצע רק באמצעות צינור סיפון. שרידים לכך לא נמצאו אך ייתכן כי שרידים באזור תחנת הרכבת של ימינו אפשר כי יש להם קשר עם מערך סיפון שהיה קיים בשטח. אלו המניחים כי האמה לא הושלמה מעולם, צריכים להתמודד עם השאלה מדוע אם כן נמצאו בה תיקונים והגבהות של מפלס הזרימה.
[עריכה] מערכות הקבורה בעיר
על מנת לאבחן קברים רומיים מן המאות השנייה והשלישית לספירה יש לאבחן סממני קבורה שיהיו פגאניים מובהקים, כאלו שיעזרו לנו להבחין בינם לבין קברים ביזנטים מאוחרים, המכילים כבר סממנים נוצריים. קברים בעלי אופי פגאני מובהק נתגלו מדרום לקברי המלכים בשנת 1934, הקברים הם מארבעה טיפוסים:
- קבר פיר בעל מדף בחלקו התחתון שעליו נשענו לוחות אבן המכסים את הקבר.
- טיפוס דומה של קבר, אך עם שתי קבורות, זו על גבי זו.
- קבר פיר, בו הפיר מתרחב לחדר שצורתו כפעמון ובתחתיתו חצובים הקברים.
- קבר עם פיר פתוח, בו הקברים הבודדים מכוסים בלוחות אבן.
קיים בנוסף קבר מטיפוס אחר, שנחשף ב־1932 ממערב לבניין ימק"א בירושלים – מדובר על קבר הבנוי אבני גזית עם מעבר צר, לידו היו קברים חצובים בסלע. לצד קברים מן המאות השנייה והשלישית לפנה"ס מצוי קבר בנוי מן המאה השלישית לספירה. בקבר נחשפו שלושה ארונות עופרת שעל אחד מהם מתוארים פרים ושני קופידונים עם אשכולות ענבים.
בין השנים 1974-1972 נחשפו חמישה קברי פיר חפורים לתוך תשתית קטע "החומה השלישית" מימי בית שני, צפונית לשער שכם. הקברים תוארכו על פי ממצא כלי החרס למאות השלישית והרביעית לספירה.
בין השנים 1989-1975, בחפירות שנערכו בכתף הינום, נחשף שדה קבורה ובו שרידי גופות שנשרפו (קרמציה) אשר הוטמנו בסירי בישול ונקברו באדמה. יש המשערים כי אזור זה שמש כמקום קבורתם של חיילי הלגיון העשירי. באזור נמצאו בנוסף מספר קברי שוחה ארוכים החצובים בסלע ומכוסים בלוחות אבן, אלו שמשו לקבורה במאה השלישית לספירה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- דורון בר, גבולה הדרומי של איליה קפיטולינה ומיקומו של מחנה הלגיון הרומי העשירי, פורסם ב"קתדרה" (גיליון 69, ספטמבר 1993), מאתר "סנונית"
