יוסף בן מתתיהו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוסף בן מתתיהו (נולד בשנת 38 - נפטר בשנת 100 לערך) נודע גם בשם יוספוס פלביוס (Josephus Flavius) שהיה עיוות של שמו הרומאי טיטוס פלביוס יוספוס - היסטוריון, סופר ומצביא יהודי בתקופת המרד הגדול.
תוכן עניינים |
[עריכה] מפקד הגליל במרד הגדול
יוסף בן מתתיהו נולד בירושלים למשפחת כוהנים יהודית מיוחסת. אימו הייתה מצאצאי החשמונאים. מנעוריו היה ברוך כשרונות, והקדיש שנים לא מעטות ללימודי דת. בגיל 19 הצטרף לפרושים. שהה מספר שנים ברומא, ואף לימד זכות על יהודים שנידונו לענישה. כאשר הוקמה ממשלת המרד בתקופת המרד הגדול, הוחלט למנות את יוסף המתון שזה עתה שב מרומא למפקד הגליל. זאת למרות חוסר ניסיונו בארגון צבאי. יריבו הגדול בגליל היה יוחנן מגוש חלב, יצואן שמן עשיר שאף בנה את חומות גוש חלב מכספו. יריבות זו נבעה מרקע אידאולוגי ואישי כאחד. למרות היריבות החליט יוסף למנות את יוחנן למפקד גוש חלב. בן מתתיהו ארגן את החיים בגליל, ביצר ערים, הקים סנהדרין, מינה מנהיגות מקומית בכל עיר, ואסף צבא גדול שמנה מאה אלף לוחמים וחמשת אלפים פרשים.
על רקע מתינותו ופשרנותו הוא ניתקל באוייבים ובעימותים. יוחנן מתנגדו ניסה להתנקש בחייו, וכאשר יוספוס נמלט, הלך הלה והאשים את יוספוס בפני הסנהדרין, שקיבלו את טענותיו וביקשו להעבירו ממנהיגותו. אך החלטה זו בוטלה על רקע התנגדותם של אנשי טבריה. לאחר שציפורי השלימה עם רומא, ניסה לעלות עליה אך קסטיוס גלוס הקדימו.
בעת ההתקפה הרומאית היה בן מתתיהו ביודפת, ופיקד עליה לאורך המצור שנמשך 47 ימים. במהלך המצור רצה להיכנע ולפתוח את שערי העיר לרומאים, אך תושבי העיר הניאו אותו מהמעשה. לאחר נפילת יודפת, יוסף ועשרות מאנשיו ברחו למערה. כאשר התגלו על ידי הרומאים, אנשיו שלא רצו ליפול בשבי הרומי, בחרו להתאבד בדקירה והטילו פור ביניהם הקובע את סדר הריגתם. בן מתתיהו נשאר האחרון מבין המגינים ביחד עם לוחם נוסף, ושניהם החליטו שלא להתאבד ולמסור את עצמם לרומאים על מנת להציל את חייהם. בשל אקט זה והעברת נאמנותו למצביאים הרומאים, רבים ראו בו בוגד בעמו. הוויכוח סביב דמותו ממשיך להתקיים עד עצם היום הזה.
[עריכה] ההיסטוריון
עם נפילת יודפת, בשנת 67, נאסר יוסף בן מתתיהו בידי הרומאים, אולם התיידד לאחר מכן עם אספסיאנוס, אשר נעשה לימים קיסר רומא, בעקבות נבואה שניבא בן מתתיהו לאספסיאנוס כי האחרון יתמנה להיות קיסר, ולאחר שנתממשה [1]. ידידות זו, והסיוע לרומאים בכיבוש הארץ כנראה הצילה את חייו, שכן הרומאים נהגו לצלוב את ראשי המורדים למען יראו וייראו. במקום זאת נלקח לרומא, שם חי בחסות הקיסרים ממשפחת הפלביים, ומכאן מקור שמו הרומאי. על ייחוד מעמדו של יוספוס ניתן ללמוד מהפסל שנבנה בדמותו בספרייה הציבורית שברומא.
בשעה שיוסף בן מתתיהו הסגיר עצמו לרומאים, הוא נשבה, אך שוחרר בפקודה מגבוה ואף הוענקה לו האזרחות הרומית. על פי הנוהג המשפטי של רומא זכה יוסף בן מתתיהו לשלושה שמות: הצמד הראשון היה טיטוס פלאביוס (על שם משפחת הקיסר, הפטרון החדש של יוסף) והשם השלישי היה פשוט "יוסף" (או "יוספוס" בתעתיק היווני-רומי).
בחצר הקיסר ברומא כתב בן מתתיהו, בשמו החדש 'יוספוס פלביוס', ספרים על חייו ועל תולדות העם היהודי.
למרות שיוסף בן מתתיהו הצטרף לפמליית המצביאים הרומיים (מיד עם שחרורו מן השבי) והיה עד לדיכוי המרד, ואת ספריו כתב ברומא (בארמון הקיסרים אספסיאנוס וטיטוס), הוא נחשב להיסטוריון אמין באופן יחסי. פרשה זו דומה לביוגרפיה של ההיסטוריון היווני המפורסם פוליביוס, אשר הוחזק ברומא כבן ערובה (168 לפנה"ס), כשיוון נכבשה על ידי הרומאים, וספרי ההיסטוריה שלו נחשבים לאמינים.
בן-מתתיהו נפטר זמן קצר לאחר שנת 100. זמן מותו המדויק שנוי במחלוקת.
[עריכה] ספריו
- "תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים" (ידוע גם בתור מלחמות היהודים). נכתב בעברית או ארמית ותורגם ליוונית, ראה אור בשנת 78 לספירה לערך) - בספר זה מתאר יוסף את מלחמות היהודים עם הרומאים בארץ ישראל. הספר מתאר את המרד הגדול, חורבן בית המקדש השני ונפילת מצדה (66-73 לספירה. פרקי הספר הראשונים מתארים את ימי החשמונאים עד לכיבוש ארץ ישראל בידי הרומאים.
- "קדמוניות היהודים" נכתב ביוונית, ראה אור בשנת 94 לספירה לערך - כולל עשרים חלקים המתארים את תולדות עם ישראל מתקופת המקרא ועד תחילת המרד הגדול (66 לספירה).
- "נגד אפיון" (ידוע גם בתור קדמות היהודים) - ספר נוסף המגן על היהדות. מדובר ביצירה אפולוגטית (מתגוננת), אשר נכתבה כחזית ביקורתית מול מסע ההשמצות של קבוצת סופרים מאלכסנדריה אשר השחירה את פני היהודים בכלל ותקפה את היצירה "קדמוניות היהודים" בפרט. בחיבור זה מבליט יוסף בן מתתיהו את קדמוניות העם היהודי ואת ההיבטים המוסריים של חוקיו, הלכותיו ומנהגיו. הספר הוא גולם שקם על יוצרו מכיוון שחלק מהמקורות האנטישמיים שיוספוס מביא הינם כתבים שנעלמו מן העולם, כתבים של היסטוריונים כגון מנתו המצרי אינם קיימים עוד, ו"נגד אפיון" הינו המקור היחיד שלהם. הטענות הנמצאות בספר מהוות בסיס לאנטישמיות המודרנית.
- "חיי יוסף" - הינו חיבור אפולוגטי אף הוא, הנכתב כאוטוביוגרפיה של בן מתתיהו. היצירה מותחת ביקורת על האשמותיו של ההיסטוריון היהודי יוסטוס איש טבריה. הלה הטיל את האחריות לפרוץ המרד בגליל על יוסף בן מתתיהו. בספר מודגשת מערכת היחסים בין יוסף בן מתתיהו לבין ההנהגה הירושלמית. זו האחרונה הקשתה לא מעט על מפקד הגליל למלא את משימותיו כפי שצריך.
[עריכה] ספריו בראייה היסטורית
ספריו של בן מתתיהו משמשים כיום למקור העיקרי של ההיסטוריה היהודית בתקופה זו. חשיבות מיוחדת ניתנת לו לחקר כתות בית שני ובמיוחד הצדוקים והאיסיים, שהידיעות אודותם מחוץ לספר זה הן קלושות ביותר.
בנוסף, בספריו הנמצאים בידינו כיום ישנה התייחסות לישו ולהיווצרותה של הנצרות הקדומה, אם כי הסברה המקובלת היא כי הספר עבר עריכה נוצרית על מנת לשפר את יחס הכתוב לנצרות ולישו, ולא ברור מה מתוך הדברים נכתב במקור (להרחבה ראו העדות הפלוויאנית).
ישנן השגות באשר לעובדות מסוימות בספריו, בטענה שבן מתתיהו ביקש להחמיא לקיסרים שבקרבם ישב ולהציג את ההתנגדות לרומא כחסרת תועלת וכנובעת מדמגוגיה של המורדים החותרים מתחת לשלטון היהודי השוחר שלום. כמו כן הועלו נגדו טענות שיחסו למורדים היהודים הוא מגמתי וששאיפתו המרכזית היא להפריך את הטענה שהוא בגד בעם היהודי. בנוסף טען גדליה אלון כי במקרים רבים טישטש את הממדים האמיתיים של האלימות הרומית כלפי תושבי יהודה, אלימות שגבלה ברצח עם, ואת אכזריותה.
כנגד השגות אלה הובאו מראי מקום בכתביו, בהם מעביר בן-מתתיהו ביקורת נוקבת על השלטון הרומי.
[עריכה] אמינות ספריו
בכל הקשור לתיאורי הארץ יוספוס הוא כותב אמין ומדויק, ככל שהמחקר הארכאולוגי מתפתח מתגלים ממצאים שמאששים את התיאורים של יוספוס. המחקר הארכאולוגי גם יוצא נשכר מהבחנתו של יוספוס וציונו המדויק את הטופוגרפיה. הטופוגרפיה אינה משתנה באופן ניכר והיא מאפשרת לחופרים להבין את המפה אותה מצייר יוספוס.
יש רבים המקבלים גם את תיאוריו ההיסטורים המיהמנים בהיסטוריה רומאית שלא נוגעת ליהודים, אולם בכל הקשור לתיאור היהודים ניתן להבין במטרותויו האפולוגטיות: קודם כל הוא מבקש להציג את עריקתו למחנה האויב באור חיובי, תיאוריו של היהודים נגוע באפולוגטיקה קשה שבה הוא מבקש לצייר את עם ישראל כעם שוחר שלום ונאמן לאימפריה הרומאית בעוד שבתיאור הרומאים הוא נוקט חנופה לבני השושלת הפלבית. בולט במיוחד באי אמינותו הוא תיאור חורבן בית המקדש. המניע העיקרי לתיאור שיקרי זה הוא רצונו לנקות את פטרונו, הקיסר טיטוס, שביקש לשדר תדמית של קיסר נאור ומיטיב מאשמת החרבת מקום פולחן דתי - דבר שנחשב טאבו בעולם העתיק.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- פרופ' דוד פלוסר, יוספוס פלביוס, הוצאת אוניברסיטה משודרת - משרד הביטחון.
- חיי יוסף, מבוא, תרגום ופירוש: דניאל שוורץ. הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים, 2008.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- יוסף בן מתתיהו, אנציקלופדיית דעת
- תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים בתרגומו של ד"ר י.נ. שמחוני
- נגד אפיון, מאת יוסף בן מתתיהו
- דוד נחמן, ההלכה בכתבי יוסף בן מתתיהו, עבודת דוקטור, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן, תשס"ד
- מגן ברושי, מלחמות ההיסטוריון, בעיתון הארץ
