הלוח העברי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הלוח העברי הוא לוח שנה המבוסס על שילוב של מחזור הירח ומחזור השמש. גרסתו הנוכחית, שמשמשת את כל הקהילות היהודיות היום, פורסמה בשנת ד'קי"ט (4119; שנת 359 לספה"נ) על ידי הלל נשיאה. גרסה זו מבוססת על אלגוריתם שחוזה את מולדי הירח ואת חילופי העונות על-פי חישובים אסטרונומיים מתמטיים, בלי צורך להיעזר בתצפיות ישירות.

הלוח העברי נבדל מהלוח הגרגוריאני, המבוסס על מחזור השמש בלבד. הוא דומה ללוח השנה הסיני, המבוסס אף הוא על שני המחזורים גם יחד, אם כי אין קשר היסטורי בין הלוחות האלה. הערבים השתמשו בלוח דומה ללוח העברי עד ראשית האסלאם במאה ה-7 לספירה. מאז בטל עיבור השנים, וכיום הלוח המוסלמי נקבע על פי מחזור הירח בלבד.

תוכן עניינים 1 עקרונות הלוח העברי 1.1 היום העברי 1.2 החודש העברי 1.3 חודשי השנה העבריים 1.4 השנה העברית 1.5 מניין השנים בלוח העברי 1.6 מועדים בלוח העברי 2 הלוח העברי על פי הראייה 3 הלוח העברי הקבוע 3.1 גיבוש הלוח העברי הקבוע 4 עקרונות הלוח הקבוע 4.1 קביעת השנים המעוברות 4.2 מספר הימים בכל חודש 4.3 סוגי שנים 4.4 לא אד"ו ראש 5 קביעת המולד הממוצע של שנה מסוימת 5.1 הדחיות בלוח השנה 5.1.1 דחיית מולד זקן 5.1.2 דחיית ב-טו-תקפ"ט ודחיית ג-ט-ר"ד 5.2 סיכום 5.3 ימי המועדים בשבוע 5.4 עיגול דרב נחשון 6 מחלוקת רס"ג ובן מאיר 7 בעיות בלוח העברי והצעות לתיקונים 8 הלוח העברי בתקופת המקרא 9 לוחות שנה בתקופת בית שני 10 הלוח העברי הקראי 11 שימוש בלוח העברי 12 ראו גם 13 לקריאה נוספת 14 קישורים חיצוניים 15 הערות שוליים

[עריכה] עקרונות הלוח העברי

[עריכה] היום העברי

יממה בלוח השנה העברי מתחילה עם שקיעת השמש, ומסתיימת עם שקיעת השמש הבאה, או עם צאת הכוכבים שאחריה. בלוח הגרגוריאני, לעומת זאת, יממה אחת נמשכת מחצות הלילה עד חצות הלילה הבא.

הנוהג לציין את ראשית היום לעת ערב מקבל ביטוי במקרא, בספר בראשית. בסיפור בריאת העולם נאמר בסיומו של כל יום: "ויהי ערב ויהי בוקר", ומכאן שהיום החדש מתחיל בערב; כך הבינה זאת הגמרא. בנוסף, העובדה שחגים מסוימים מתחילים בערב על פי ההלכה, הביאה לחיזוק המסורת כי היום בלוח העברי מתחיל עם שקיעת השמש: "... בעשור לחודש השביעי הזה יום הכיפורים הוא מקרא קודש יהיה לכם ועיניתם את נפשותיכם ... בתשעה לחודש בערב, מערב עד ערב תשבתו שבתכם" (ויקרא כ"ג, 26, 32).

הנוהג לציין את תחילת היום בערב היה קיים בבבל העתיקה, ויש חוקרים הטוענים כי זה מקור המנהג. במצרים העתיקה, לעומת זאת, היה נהוג לציין את תחילת היום עם זריחת השמש.

[עריכה] החודש העברי

החודש העברי מבוסס על מחזור שינוי צורתו של הירח, ממולד הירח, עבור במילואו וכלה במולד הבא. האופן שבו נראה הירח לצופה מכדור הארץ תלוי במיקומו של הירח ביחס לשמש וביחס לכדור הארץ. הזמן שעובר בין מולד ירח אחד למשנהו נקרא החודש הסינודי, ומשכו נובע הן מסיבוב הירח סביב כדור הארץ, והן מסיבוב כדור הארץ סביב השמש. משך החודש הסינודי אינו קבוע, ואורכו הממוצע הוא 29.5305888531 ימים (29 ימים, 12 שעות, 44 דקות, ו-2.9 שניות בקירוב).

חודש סינודי מסוים עשוי להיות ארוך מהממוצע ב-7 שעות ו-12 דקות לכל היותר או קצר מהממוצע ב-6 שעות ורבע לכל היותר (אורכו בין 29.27 ימים ל-29.83 ימים), וזאת משום שמסלוליהם של כדור הארץ סביב השמש ושל הירח סביב כדור הארץ אינם מעגליים, אלא אליפטיים, ועל כן, בהתאם לחוקי קפלר, מהירות התנועה שלהם אינה קבועה. בטווח שנים גדול, האורך הממוצע של החודש הסינודי כשהוא נמדד ביממות ארציות מתקצר בשברירי שניות, היות שאורך יממה על פני כדור הארץ מתארך כתוצאה מפעולת כוחות הגאות והשפל.

כיוון שמספר הימים בחודש חייב להיות שלם, נקבע שהחודש העברי יכיל 29 ימים או 30 ימים. חודש עם 29 ימים נקרא חודש חסר וחודש עם 30 ימים נקרא חודש מלא. אופן הקביעה האם חודש הוא חסר או מלא הוא שונה בלוח העברי על פי הראייה מבלוח העברי הקבוע הנהוג בימינו. בלוח על פי הראייה, אורך החודש היה נקבע בסופו של החודש על פי השאלה האם בלילה של היום השלושים לחודש כבר נראה מולד הירח של החודש הבא. בלוח הקבוע, לעומת זאת, נקבע אורך החודש על פי תבנית שנקבעה מראש, חודשים מסוימים תמיד מלאים ואחרים תמיד חסרים. שני חודשים, חשוון וכסלו, הם בעלי אורך משתנה, בלוח הקבוע, ואורכם נקבע לפי אורך השנה, שנקבע על פי זמן המולד הממוצע של חודש תשרי הקודם וזה שאחריו.

[עריכה] חודשי השנה העבריים

שמות החודשים המשמשים בימינו מקורם בשמות בבליים, שאומצו בזמן גלות בבל. בתקופות מוקדמות יותר ניתנו לחודשים העבריים שמות מספריים, כשניסן הוא החודש הראשון, ואדר הוא החודש השנים עשר.

במקרא, נזכר חודש ניסן כחודש הראשון, כי בו יצאו בני ישראל ממצרים: "הַחדֶשׁ הַזֶה לָכֶם ראשׁ חֳדָשִים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵי הַשָנָה" (שמות יב, ב). השמות הבבליים, המקובלים גם היום, מופיעים במגילת אסתר ובספרי עזרא ונחמיה בצד מספור החודשים מניסן.

• וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, אֶל בֵּית מַלְכוּתוֹ, בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי, הוּא חֹדֶשׁ טֵבֵת בִּשְׁנַת שֶׁבַע, לְמַלְכוּתוֹ. (מגילת אסתר פרק ב, פס' 16)
• בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְעַשְׁתֵּי-עָשָׂר חֹדֶשׁ, הוּא חֹדֶשׁ שְׁבָט, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם, לְדָרְיָוֶשׁ הָיָה דְבַר יְהוָה, אֶל-זְכַרְיָה בֶּן בֶּרֶכְיָהוּ, בֶּן עִדּוֹא הַנָּבִיא, לֵאמֹר. (זכריה פרק א, פס' 7)
• בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן, בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן, מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר. (מגילת אסתר פרק ג, פס' 7)
• וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בָּעֵת הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הוּא חֹדֶשׁ סִיוָן, בִּשְׁלוֹשָׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ, וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה מָרְדֳּכַי אֶל הַיְּהוּדִים. (מגילת אסתר פרק ח, פס' 9)
• דִּבְרֵי נְחֶמְיָה, בֶּן-חֲכַלְיָה: וַיְהִי בְחֹדֶשׁ כִּסְלֵו שְׁנַת עֶשְׂרִים, וַאֲנִי הָיִיתִי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה. (נחמיה פרק א, פס' 1)
• וַתִּשְׁלַם הַחוֹמָה בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לֶאֱלוּל לַחֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם יוֹם (נחמיה פרק ו , פס' 15)

בתנ"ך מצוינים גם שמות אחרים לחודשים כמו "ירח האיתנים" לתשרי (וַיִּקָּהֲלוּ אֶל-הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, כָּל-אִישׁ יִשְׂרָאֵל, בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, מלכים א פרק ח - ב'), "ירח בול" לחשוון (וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל, הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי, כָּלָה הַבַּיִת, לְכָל-דְּבָרָיו וּלְכָל-מִשְׁפָּטָו; וַיִּבְנֵהוּ, שֶׁבַע שָׁנִים, מלכים א פרק ו - ל"ח) ו"חודש זיו" לאייר (בַּשָּׁנָה, הָרְבִיעִית, יֻסַּד, בֵּית יְהוָה בְּיֶרַח, זִו, מלכים א פרק ו - ל"ז). ככל הנראה, מקורם של שמות אלו בשפה הפניקית, והם מובאים בתנ"ך רק בספר מלכים בגלל השפעה תרבותית פיניקית בעקבות המסחר שלמה המלך עם הפניקים.

ארבעה משמות החודשים של הלוח הגרגוריאני בשפה הטורקית מתאימים לשמות חודשי השנה העבריים (שמות אלה קיימים גם בערבית): פברואר מכונה בטורקית "שובאט" (Şubat), אפריל מכונה בטורקית "ניסאן" (Nisan), יולי מכונה "טמוז" (Temmuz) וספטמבר - "איליל" (Eylül).

[עריכה] השנה העברית

ערך מורחב – שנה מעוברת בלוח העברי

<< >> אדר ב'
א	ב	ג	ד	ה	ו	ש
						א
ב	ג	ד	ה	ו	ז	ח
ט	י	יא	יב	יג	יד	טו
טז	יז	יח	יט	כ	כא	כב
כג	כד	כה	כו	כז	כח	כט
לוח לשנת ה'תשס"ח כל ימות השנה
מקרא: חג

שנה עברית נמשכת לאורך מחזור אחד של חילופי עונות השנה, אולם היא חייבת לכלול מספר שלם של מחזורי ירח. לפיכך, שנה עברית נמשכת 12 חודשים - שנה פשוטה, או 13 חודשים - שנה מעוברת. המקרא מסביר את הסיבה לעיבור השנה בחובה לקיים את חג הפסח באביב. "שָמוֹר אֶת חדֶשׁ הָאָבִיב" (דברים טז, א) על פי פרשנות התלמוד, "שמור אביב של תקופה שיהא בחדש ניסן" (בבלי, מסכת ראש השנה כא, א).

כיום, ידוע, שחילופי העונות נובעים מהקפת כדור הארץ את השמש. הקפה אחת כזאת מכונה באסטרונומיה שנה טרופית. שנה טרופית אחת ארוכה בכ-11 ימים מ-12 מחזורי ירח, ואילו כללה השנה העברית 12 מחזורי ירח בלבד, היה חג הפסח "נודד" לעבר החורף. כדי למנוע זאת, קובעים שנה מעוברת, בת 13 חודשים, בכל פעם שהפער מצטבר לכדי מחזור ירח שלם. יום השתוות היום והלילה באביב (20 או 21 במרץ לפי הלוח הגרגוריאני) אמור לחול בחודש ניסן, אם כי לפעמים הוא חל בחודש אדר ב'.

שנה בת 13 חודשים מכונה "שנה מעוברת" (כמטאפורה לאישה מעוברת, כלומר אישה בהיריון). קביעת השנים המעוברות מכונה "עיבור". העיבור הוא, למעשה, הכפלתו של חודש אדר לאדר א' ואדר ב'. הבחירה בחודש אדר אינה מקרית והיא נובעת משתי סיבות - הראשונה היא העובדה שהעיבור נועד לשמור על מועד חג הפסח באביב, והשנייה היא העובדה שבלוח העברי הקדום חודש אדר היה החודש האחרון בשנה, כפי שעולה ממניין החודשים בתנ"ך, כמו גם מתעודות שונות, למשל מגילות ים המלח.

מסורות וכללים שונים קובעים כיצד יש לנהוג בשנים מעוברות במועדים החלים בחודש אדר. ימי הפורים מצוינים באדר ב', על מנת לסמכם לחג הפסח. גם ציון יום פטירתו של משה (ז' באדר) נקבע לאדר שני. גם חגיגת בר מצווה של מי שנולד בחודש אדר נדחית לאדר ב'. לעומת זאת, אזכרות לנפטרים מוקדמות לחודש אדר א'. אירוע שחל בשנה מעוברת באחד משני חודשי אדר, יצוין בשנה פשוטה בחודש אדר. כיוון שבאדר בשנה לא מעוברת יש 29 ימים בלבד, נקבע הכלל הבא לגבי אירועים שחלו ב-ל' באדר א': חגיגות בר מצווה ואירועים משמחים אחרים נדחים ל-א' בניסן. אזכרות לנפטרים מוקדמות ל-ל' בשבט.

[עריכה] מניין השנים בלוח העברי

מניין השנים בלוח העברי המודרני הוא חישוב מספר השנים שעברו ממועד תאורטי שהוא א' בתשרי של השנה שבה (באמצעה או בסוֹפהּ) החלה בריאת העולם על פי המסורת היהודית (יש מסורות וגרסאות שונות לגבי ראשית המניין). מניין זה מתבסס, בעיקרון, על החיבור המכונה סדר עולם, או "סדר עולם רבה" המתאר את ההיסטוריה של העולם מאדם הראשון ועד הקיסר אדריאנוס, על פי התנ"ך ומסורות שונות. חיבור זה נזכר בתלמוד (בבלי, יבמות פב ע"ב) ומיוחס שם לרבי יוסי בן חלפתא.

בגרסאות מוקדמות של הלוח העברי היה נהוג מניין מיום שהושלמה בריאת העולם על פי המסורת היהודית, ומוקדם יותר נמנו השנים לפי כהונתם של מלכים או לפי אירועים היסטוריים בולטים. אחד המניינים החשובים שהיו נהוגים בעבר הוא מניין השטרות, הנהוג עד היום אצל יוצאי תימן. דרך נוספת למניית השנים הייתה המניין לחורבן הבית.

את השנה נהוג לסמן בגימטריה, למשל ה'תשס"ז: ה' - 5000, ת - 400, ש - 300, ס - 60, ז - 7 = 5767; יש כאלה שמציינים את אותה שנה בצורת ה'ןס"ז: ה' - 5000, ן - 700, ס - 60, ז - 7 = 5767.

[עריכה] מועדים בלוח העברי

למעט השבת, הקבועה על פי ימי השבוע ללא קשר ללוח, שאר המועדים בלוח העברי נקבעים על פי תאריך בלוח העברי (יום בחודש). יוצא דופן הוא חג השבועות אשר נקבע על פי חז"ל בספירה של 50 יום מחג הפסח, ועל כן לפני קביעת הלוח יכול היה, לפחות באופן תאורטי, לחול בין ה' בסיון לז' בסיון. עם המעבר ללוח הקבוע, אשר קבע את אורכי החודשים ניסן ואייר, נקבע גם מועד חג השבועות לו' בסיון בלבד. ימי תענית, נקבעים גם הם בתאריכים קבועים, אולם הם נדחים או מוקדמים אם הם חלים בשבת. מועדים אשר אינם קבועים מן התורה וקשורים לפעילויות האסורות בשבת, נדחים או מוקדמים גם הם.

[עריכה] הלוח העברי על פי הראייה

בניגוד למצב כיום, שבו הלוח מבוסס על חישוב שחוזה את מולד הירח, אך אינו תואם אותו במדויק, בימי בית ראשון ובית שני נקבעו ראשי החודשים כהכרזה של בית הדין, לפי ראיית הירח ממש. בסוף החודש העברי, בשעות היום הירח חשוך ואינו גלוי לעין, ואילו בלילה הוא מוסתר על ידי כדור הארץ ואינו נראה. מולד הירח, שבו נראה הירח כסהר דק ושוקע דקות לאחר שקיעת השמש, מציין את ראשיתו של החודש החדש. אם נראה סהר הירח של החודש החדש בסוף היום ה-29 בחודש, נקבע היום שאחריו כראש החודש הבא. אם לא, נדחה ראש החודש ביום נוסף ללא תלות בראיית המולד.

במסכת ראש השנה מובאים הלכות ותאורים של נהגים שנועדו לעודד את הציבור להגיע לבית הדין ולהעיד על ראיית מולד הירח, בעדות שנקראה "עדות החודש". ההלכה קובעת שתיקון הלוח הוא מספיק חשוב כדי להתיר לעדים לחלל שבת על מנת להגיע לבית הדין ולהעיד לצורך קידוש החודש. בית הדין היה בוחן את העדים בדרכים המקובלות של וידוא שאין סתירות בין עדויות העדים, כדי לבדוק את אמינותן, ובנוסף נעזרו חברי בית הדין בידע האסטרונומי שלהם לאמת את עדויות העדים. אולם כלל ברזל נקבע, על מנת למנוע פיצול בלוח, שההחלטה הסופית לגבי תאריך ראש החודש מסורה בלעדית בידי בית הדין הגדול וכל קביעה שלו, אפילו היא מוטעית בעליל ואפילו מוטעית בזדון, היא הקובעת לכל דבר ועניין ^[1].

ישנן דעות שבית הדין לא היה כובל עצמו אך ורק לעדות הראייה, אלא היה משתדל למנוע מחגים מסוימים לחול בימים מסוימים (ערב שבת, שבת, יום ראשון) על ידי פסילת העדים או אי קבלתם ובכך לגרום לעיבור החודש ^[2].

לאחר קביעת מועד ראש החודש, בית הדין היה מודיע ליהודים בכל רחבי ארץ ישראל וגם מחוצה לה, על מועד ראש החודש. שיטה אחת להעברת הודעות הייתה הדלקת מדורות שציינו את קביעת החודש החדש. אך לאחר שהיו נסיונות של צדוקים להעביר מידע שגוי, עברו לשיגור שליחים.

בנוסף לקביעת אורכי החודשים, בית הדין היה מתכנס כדי להחליט האם לעבר את השנה ולהוסיף בסוף השנה, לאחר חודש אדר, חודש נוסף. בית הדין היה מחליט לפי מספר שיקולים שכללו את החשבון האסטרונומי (מועד שוויון היום והלילה) והמצב החקלאי: מידת הבשלת השעורה בארץ, מצב פירות האילן.

לפי דעות מסוימות (כך דעת רס"ג, ורבנו חננאל) מאז ומעולם קבעו חודשים אך ורק על פי החשבון, וכל עניין עדות העדים וראיית הירח התחדשו בתקופת בית שני לאימות החשבון המקובל, וזאת כנגד טענות הבייתוסים ודומיהם. רוב ההיסטוריונים גורסים כי שיטת התצפית והעדות ושיטת החישוב המתמטי-אסטרונומי שימשו זו בצד זו עד לימי הלל נשיאה.

[עריכה] הלוח העברי הקבוע

[עריכה] גיבוש הלוח העברי הקבוע

עקב קשיים בפרסום מועדי ראשי החודשים, קבע בשנת 359 לספירה רבי הלל נשיאה (המכונה "הלל השני"), מצאצאי רבי יהודה הנשיא, את חשבונות לוח השנה העברי כפי שהוא מקובל עד לימינו. מאז לא נוהגים לקדש ראשי חדשים לפי ראיית הירח אלא לפי חשבונותיו של הלל. כמו כן בוטל עיבור השנה לפי מציאת האביב בארץ ישראל והחלו לעבר שנים לפי מחזור של 19 שנים.

אין לנו עדות ישירה על תקנתו של הלל נשיאה, ואנו לומדים על העניין רק ממקורות מאוחרים: החיבור "ספר העיבור", מאת ר' אברהם בר חייא הנשיא, שנכתב במאה ה-12 לספירה, ומאזכור בחיבורו של הרמב"ן "ספר הזכות". מקורות אלה מזכירים תאריך המקביל לשנת 359 לספירת הנוצרים, אולם לאור העובדה שאין אזכורים מוקדמים יותר לתקנה, נראה שכללי הלוח היו ידועים רק לקבוצה מצומצמת של חכמים. מניתוח של מסמכים שנתגלו בגניזת קהיר נראה שסביב שנת 840 לספירה התגבשו כללי הלוח ואוחדו שיטות שונות למניין השנים, כך שהכללים הפכו נגישים לכל אדם. למעשה, במאה ה-9 לספירה קיבל לוח השנה העברי באופן סופי את הצורה המוכרת לנו היום.

חיזוק להנחה שהלל נשיאה הוא שהנהיג את חשבונות הלוח באופן בלעדי באמצע המאה ה-4 לספירה, עולה מכך שבתקופה זו נוצרה עילה לקביעת החשבונות עקב התחזקות הנצרות. בוועידת ניקיאה, שהתכנסה בשנת 325, נקבעה ופורסמה השיטה לחישוב מועד חג הפסחא הנוצרי. על פי המסורת הנוצרית נצלב ומת ישו ביום שישי שחל בחול המועד פסח, וקם לתחייה ביום ראשון שאחריו. הנוצרים הראשונים הקפידו להתאבל על ישו ביום שישי של חול המועד, ולחגוג את תחייתו ביום ראשון שאחריו. בוועידת ניקאה הוחלט לבטל סופית את הקשר ליהדות שהתבטא בצורך לברר את מועד חג הפסח בקרב היהודים, ונקבע שחג הפסחא ייחגג ביום ראשון, שחל אחרי מילואו של הירח, שנראה אחרי ה-20 במרץ, הוא יום שוויון היום והלילה לפי הלוח הרומי שהיה נהוג אז (וגם לפי הלוח הגרגוריאני היום). עם פרסום הכללים האלה, עלה החשש שהנוצרים ינסו למנוע מהיהודים להודיע על ראשי החודשים.

חשבונותיו של הלל נשיאה מתאמים למעשה בין שלושה מחזורי זמן: מחזור הירח החודשי שמקביל להשתנות צורת הירח ומסלולו עד לחזרתו לצורה ולמסלול המקורי, מחזור השמש השנתי שמקביל להשתנות אורכי היום והלילה, כלומר לארבע עונות השנה, ומחזור השבוע - שישה ימי עבודה ויום מנוחה. כיוון שמחזורים אלו אינם חופפים, השילוב ביניהם מורכב למדי.

הפעלת הכללים לחישוב לוח השנה מאפשרת לראש השנה לחול סמוך למולד הירח, (כשהסטייה יכולה להיות בת יומיים או שלושה ימים). מצד שני, מועדו של ראש השנה יחול תמיד זמן קצר לפני או אחרי מועד שוויון היום והלילה בסתיו. (בספטמבר או בשבוע הראשון של אוקטובר לפי הלוח הגרגוריאני). ומצד שלישי מועדו של ראש השנה לא יחול לעולם בימים א',ד',ו' (כך נמנע מיום הכיפורים למשל לחול סמוך לשבת). יתרון נוסף של חשבונו של הלל הוא ביכולת לחזות את מועדי הלוח העברי שנים רבות מראש.

הכללים שגיבש הלל נשיאה (בפרט אלה המסתמכים על חישובים אסטרונומיים) היו ידועים גם לפניו, ושימשו כ"גיבוי" לשם חישוב מועד ראש החודש במקרה של מזג אוויר גרוע, או אם אין אפשרות לקבל עדים שיעידו על מופע סהר הירח.

חלק מחכמי ישראל במהלך הדורות (וביניהם הרמב"ם) הצדיקו את המעבר ללוח העברי הקבוע בכך שהכול הלכה למשה מסיני. כלומר, גם קידוש החודשים לפי תצפית ועדות, וגם קידוש החודשים לפי חשבון (בזמן שאין סנהדרין, או בזמן שיש סנהדרין, כשנוצר צורך, למשל כאשר השמים מעוננים למשך כמה ראשי חודשים ברציפות), הם מן ההלכות שניתנו למשה בסיני.

[עריכה] עקרונות הלוח הקבוע

הלוח הקבוע מבוסס על מספר עקרונות:

1. השנים המעוברות נקבעות מראש על פי קביעות מחזורית של 7 שנים מעוברות בכל מחזור של 19 שנים
2. אורכי החודשים העבריים, למעט חשוון וכסלו, קבועים
3. מספר הימים בשנה פשוטה הוא בין 353-355 ובשנה מעוברת בין 383-385. ההבדל מתבטא באורכי החודשים חשוון וכסלו, כלומר קיומם או אי קיומם של ל' בחשוון ול' בכסלו.
4. היום בשבוע בו חל ראש השנה נקבע על פי המולד הממוצע של חודש תשרי של אותה השנה.
5. אורך השנה, וממילא אורכי החודשים חשוון וכסלו, נקבע על סמך מספר הימים בין ראש השנה של השנה הנוכחית לראש השנה של השנה העוקבת.
6. ימי השבוע בהם יכול לחול ראש השנה מוגבלים

[עריכה] קביעת השנים המעוברות

בשנה טרופית יש כ-12.368 מחזורי ירח, ובכל 19 שנים טרופיות יש כ-234.997 מחזורי ירח, כלומר מספר כמעט שלם של חודשים סינודיים. בלוח העברי הקבוע נקבע שבכל מחזור של 19 שנים יהיו 235 חודשים, 7 חודשים יותר משיש ב-19 שנים של 12 חודשים. פירוש הדבר, שבכל מחזור של 19 שנים, המכונה "מחזור קטן", יש 7 שנים מעוברות. בלוח הקבוע נקבע שבכל מחזור קטן, השנים המעוברות יהיו: 3, 6, 8, 11, 14, 17, 19. מקובל לסמן את השנים הללו באותיות עבריות: ג, ו, ח, י"א, י"ד, י"ז, י"ט, ובראשי תיבות: גו"ח אדז"ט.

ניתן אם כן, לבדוק האם שנה מסוימת היא שנה מעוברת על ידי מציאת השארית בחלוקת ערך השנה ב-19 ובדיקה האם היא שווה לאחד מהמספרים הבאים: 0, 3, 6, 8, 11, 14, או 17. לדוגמה: שנת ה'תשס"ה, מספרה 5765 (ה אלפים=5000 + ת=400 + ש=300 + ס=60 + ה=5). חלוקת 5765 ב-19 נותנת 303 ושארית 8 (8/19 303 = 5765/19). לפיכך, שנת התשס"ה היא שנה מעוברת.

בזכות העיבור, במחזוריות של 19 שנה תאריכים עבריים וגרגוריאניים נפגשים (למשל ט' באב תשמ"ה חל ב-27 ביולי 1985 וט' באב תשס"ד חל ב-27 ביולי 2004), או נופלים קרוב זה לזה, בסטייה של עד חמישה ימים (למשל ט' באב תשמ"ז חל ב-4 באוגוסט 1987 וט' באב תשס"ו חל ב-3 באוגוסט 2006).^[3]

[עריכה] מספר הימים בכל חודש

בלוח העברי הקבוע, מספר הימים בכל חודש קבוע מראש, למעט החודשים חשוון וכסלו שמספר הימים בהם משתנה בהתאם לאורך השנה. באופן כללי, אורך החודשים הוא 29 ימים ו-30 ימים לסירוגין.

שמות החודשים ומספר ימיהם, לפי סדרם המקובל כיום: תשרי (30 ימים), חשוון (29-30 ימים), כסלו (29-30 ימים), טבת (29 ימים), שבט (30 ימים), אדר (29 ימים), ניסן (30 ימים), אייר (29 ימים), סיוון (30 ימים), תמוז (29 ימים), אב (30 ימים), אלול (29 ימים). בשנה מעוברת נוסף חודש אדר א' שבו יש 30 יום.

[עריכה] סוגי שנים

נקודות החופש בלוח העברי הקבוע לגבי שנה מסוימת הן שלוש:

1. קיומו או אי-קיומו של חודש אדר א' באורך של 30 יום
2. קיומו או אי קיומו של יום ל' בכסלו
3. קיומו או אי קיומו של יום ל' בחשוון (ל' בחשוון לא ייכלל בשנה בה לא נכלל ל' בכסלו)

על כן, בלוח העברי הקבוע יש שנים בשישה אורכים שונים:

• חסרה - שנה בת 353 לפשוטה ו-383 למעוברת, חשוון וכסלו בשתיהן מכילים 29 ימים
• כסדרה - שנה בת 354 לפשוטה ו-384 למעוברת, בחשוון 29 ימים ובכסלו 30 ימים
• שלמה - שנה בת 355 לפשוטה ו-385 למעוברת, בחשוון ובכסלו 30 ימים

בקביעת הלוח העברי הקבוע נקבע גם שראש השנה לא יחול בימים ראשון (א), רביעי (ד) ושישי (ו). כלל זה נקרא "לא אד"ו ראש". מגבלות אלו על היום בו חל ראש השנה ועל אורך השנים מקטינות את מספר האפשרויות ל-14 סוגי שנים שונות, הנקראים גם "קביעויות". נהוג לסמן את קביעויות השנים על פי היום הראשון של ראש השנה, אחת מהאותיות ח', כ' וש', המציינת אם השנה חסרה, כסדרה או שלמה ועל פי היום הראשון של פסח. כך למשל, הקביעות "בחג" מציינת שנה המתחילה ביום שני, היא חסרה, ופסח חל בה ביום שלישי.

מידיעת קביעות השנה ניתן לדעת את היום בשבוע בו חל כל אחד מהחגים ואת הפרשה הנקראת בכל אחת משבתות השנה. סוגים שונים של שנים מופיעים בלוח הקבוע בשכיחויות שונות. כך למשל, הקביעות הכז מופיעה בכ-18% מהשנים לעומת הקביעות השא שמופיעה רק ב-3.3% מהשנים, כלומר אחת לשלושים שנה. כדי לדעת את הקביעות של שנה מסוימת יש לחשב את היום בשבוע של ראש השנה של השנה המסוימת ושל זאת שאחריה.

[עריכה] לא אד"ו ראש

ערך מורחב – לא אד"ו ראש

דחייה זו נועדה לעקוף שתי בעיות הלכתיות: הקושי לקיים את יום הכיפורים כשהוא חל בצמידות ליום השבת (כלומר כשהוא חל ביום שישי או ביום ראשון), מצב זה יגרום לשתי בעיות: האחת, שבמוצאי הצום או ביום השבת לא יהיו ירקות טריים לאכול מפני שהם נלקטו לפני יומיים; והשנייה, שאדם שנפטר ביום הראשון לא יוכלו להיקבר ועלול להתרחש חילול כבוד המת. בחג אחר הצמוד לשבת אין את הבעיות הללו מפני שבחג מותר לבשל ומותר לטלטל מתים לקבורה. הסיבה שלא יחול ביום ראשון היא האיסור ההלכתי לקיים את מנהג חביטת הערבות כשהושענא רבה חל בשבת, משום איסור מוקצה. ישנם הסוברים שגם בזמן שנהגו לקדש את החודש על פי הראייה, בית הדין היה משתדל למנוע מצב בו ראש השנה חל בימים ראשון, רביעי ושישי וקביעת הכלל בלוח הקבוע רק קיבעה נוהג קדום.

הרמב"ם נותן במשנה תורה (הלכות קידוש החודש פרק ז, הלכה ח) טעם אחר לדחיית אד"ו. לשיטתו הדחייה נובעת משיקולים אסטרונומיים, כדי לכוון כמה שיותר במדויק לזמן המולד האמיתי. הראב"ד תקף דעה זו (הלכות קידוש החודש פרק ז הלכה ח), וחכמים נוספים הביעו הסתייגות ממנה, שכן אינה מוזכרת בתלמוד.

[עריכה] קביעת המולד הממוצע של שנה מסוימת

הלוח העברי הקבוע משתמש בערך ממוצע של מולד הירח כדי לקבוע את מועד ראש השנה של כל שנה. על ידי הוספת מספר מחזורי הירח החל מנקודה שרירותית הנקראת "מולד תוהו" כפול אורך מחזור הירח, מחשבים את מועד המולד של השנה עבורה רוצים לקבוע את הלוח.

הלוח הקבוע משתמש באורך מחזור ירח ממוצע של 29 יממות 12 שעות ועוד 793/1080 של שעה (44 דקות ו-3¹/₃ שניות). מקובל לציין פרק זמן זה באותיות: כ"ט י"ב תשצ"ג. ערך זה של מחזור הירח הממוצע קרוב מאוד לחודש הסינודי שנמדד בימינו והוא ארוך ממנו רק ב-0.456 שניות, אך ייתכן שההפרש היה קצת יותר גדול בעת קביעת הלוח. הפרש זה גורם לתזוזת החודש העברי ב- 1.5679 שעות כל 1000 שנים, הפרש שאיננו מביא לסטייה ניכרת בין קביעות הלוח העברי למציאות האסטרונומית, בגלל אופיו הבלתי מדויק ממילא של הלוח העברי הקבוע.

יש חוקרים המעריכים שהידע המדויק יחסית על אורך החודש הסינודי שהיה בידי קובעי הלוח העברי מקורו בבבל ויוון, שכן הערך של אורך החודש העברי המשמש את הלוח העברי מופיע אצל האסטרונום היווני תלמי באלמאגסט (במאה ה-2 לספירה) ובלוחות בבליים של המאה ה-4 לפני הספירה.

מולד תוהו נקבע ביום שני, בשעה החמישית ו 204 חלקים (23:11 בערך). את מספר החודשים M שעברו מאז מולד תוהו ועד ראש השנה של שנה Y (לדוגמה עבור תשס"ח Y=5768) ניתן לחשב בעזרת הנוסחה:

M=INT((Y-1)/19)*235+MOD(Y-1,19) או M=INT((235Y+1)/19). 

המולד של תשרי בשנה Y יהיה על כן: M * אורך מחזור הירח + מולד תוהו, לאחר צמצום השבועות השלמים. ראש השנה של שנה Y יהיה ביום שבו חל המולד, אך יידחה על ידי ארבעת התנאים בפסקה הבאה.

[עריכה] הדחיות בלוח השנה

בלוח הקבוע ארבע תנאים לדחיית ראש השנה מלהיות ביום בו יוצא המולד הממוצע של תשרי:

• מולד זקן: אם מולד ראש השנה (ע"פ החישוב) חל לאחר צהרי היום (כלומר, ברבע האחרון של היום העברי אחרי השעה ה-18).
• ג-ט-ר"ד: אם מולד ראש השנה נופל ביום שלישי (ג), אחרי תשע (ט') שעות ו204 (ר"ד) חלקים מן השעה, בשנה פשוטה.
• ב-טו-תקפ"ט: אם מולד ראש השנה נופל ביום שני (ב), אחרי חמש עשרה (ט"ו) שעות ו589 (תקפ"ט) חלקים מן השעה, בשנה שאחרי שנה מעוברת.

ואחרי שלוש דחיות אלו, בודקים את נתוני הדחייה הרביעית:

• לא אד"ו ראש: ראש השנה לא יחול בימים א', ד', ו' בשבוע, אלא יידחה ליום שלמחרת (בדרך זו הוא יכול להידחות פעמיים; פעם אחת בגלל אחת הסיבות הראשונות ופעם נוספת בגלל "לא אד"ו ראש").

את פירוט הדחיות מקובל לכתוב כמעין בית-שיר בחרוזים, כדי להקל על זכירתן:

לא אד"ו ראש

מולד זקן בל תדרוש

ג"ט ר"ד בפשוטה גרוש

בט"ו תקפ"ט אחר העיבור עקור מלשרוש

[עריכה] דחיית מולד זקן

ההנחה היא שדחיית מולד זקן נועדה לגשר על ההפרש בין המולד האסטרונומי (זמן קיבוץ המאורות, הזמן שבו הירח נמצא הכי קרוב לקו המחבר בין כדור הארץ לשמש) המשמש בלוח הקבוע לבין המולד הנראה המשמש בלוח על פי הראייה. בגמרא, בדבריו של אבא, אביו של ר' שמלאי, מופיעה האמירה הבאה הטוענת שהפער בין המולדות הוא 6 שעות:

	מחשבין את תולדתו: נולד קודם חצות – בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה; לא נולד קודם חצות – בידוע שלא נראה סמוך לשקיעת החמה.
-- מסכת ראש השנה דף כ, ע"ב

בהתאם לכך נקבע בדחיית "מולד זקן" שאם המולד הממוצע האסטרונומי הוא אחרי חצות היום (18 שעות) ראש השנה ייקבע למחרת, כי הירח לא ייראה באותו ערב. אולם ייתכן מאוד שלא זאת הסיבה לדחיית מולד זקן מכיוון שבכל מקרה הוא אינו מספיק כדי להגיע להתאמה בין המולדות, מכיוון שגם אם מולד הירח היה מוקדם יותר והמולד אכן ייראה באותו ערב, ראש השנה יהיה רק למחרת ולא באותו יום. בנוסף, למרות נחרצותם של דברי רבי אבא, רק ההפרש המינימלי בין המולד האסטרונומי לנראה הוא בסביבות שש שעות. לרוב ההפרש הרבה יותר גדול משש שעות, ומידע זה היה ככל הנראה בידי חכמי הגמרא וקובעי הלוח הקבוע. יתרה מזאת, מכיוון שהמולד האסטרונומי המשמש בלוח הקבוע הוא המולד הממוצע, ההפרש בין המולד האסטרונומי למולד הראייה יכול להיות אף גדול יותר. אמנם, מפרשים אחרים על דברי התלמוד הללו מפרשים אותו בדרך אחרת מרש"י (ובראשם בעל המאור). ייתכן, על כן, שדחיית "מולד זקן" נקבעה כזכר ללוח על פי הראייה או מסיבה אחרת לגמרי ^[4].

[עריכה] דחיית ב-טו-תקפ"ט ודחיית ג-ט-ר"ד

דחיות אלו מורכבות משני גורמים, אולם רק כפועל יוצא ולא כדחיות "עצמאיות" שטעם וסיבה להן. לפי שכדלעיל הוסבר, שלא ניתן לקבוע את ראש החודש, ובפרט את ראש השנה (ר"ח תשרי), ליום בו המולד התרחש לאחר חצות היום, הרי שיכול להיווצר מצב בו אם המולד יתרחש ביום שלישי בשנה פשוטה בשעה תשיעית ו-204 חלקים, הרי שהמולד שלאחריו יהיה ביום שבת בשעה ה-18 ליממה, וידחה מתוקף כלל "מולד זקן" ליום ראשון ומשם - ליום שני, מתוקף כלל "לא אד"ו ראש". לפי חישוב זה אורך השנה יהיה 356 ימים, דבר שאינו אפשרי לפי הכללים הבסיסיים של אורך השנה הפשוטה (המוגבלת לאורך שבין 353-355 ימים). לכן, נדחה מולד ג"ט ר"ד ליום חמישי (כלומר, ליום רביעי, ומשם - ליום חמישי), וממילא תתקצר השנה לכדי 354 ימים - שנה כסדרה.

מאותה סיבה דוחים את מולד ב"טו תקפ"ט שלאחר שנה מעוברת. מכיוון שאם אמנם יהיה המולד ביום שני, 15 שעות ו-589 חלקים, נמצאנו למדים שהמולד שקדם לו היה ביום שלישי, 18 שעות בתוך היממה. ושוב, בגלל "מולד זקן" ו-"לא אד"ו ראש", נדחה את המולד ליום חמישי, ונותרנו עם שנה מעוברת בת 382 ימים בלבד, מה שכאמור חורג מגבולות אורכי השנה האפשריים (383-385). לכן, נדחה את המולד ליום ג' וממילא "תתארך" השנה לכדי 383 ימים, ותתאים למסגרת.

[עריכה] סיכום

בטבלה שלהלן מובא חישוב של שכיחויות סוגי השנים. הטור הימני מציג את השנים במחזור הקטן עבורם השורה מתייחסת ושני הטורים שאחריו מגדירים טווח של זמן בו חל המולד הממוצע. הטור הרביעי מימין מגדיר את אורך הטווח והטור החמישי נותן את האחוז מסך הכל השבוע (168 שעות) שהטווח מכסה. בטור השישי מופיע סוג השנה והטור האחרון משמאל מציין את השכיחות של הקביעות.

שנים	מולד מ	מולד עד	אורך הטווח	אחוז מהשבוע	קביעות	מספר שנים במחזור	אחוז טווח המולד בשנים	אחוז הקביעות
פשוטה	ז' 18	א' 9 204	15 204	9.041	בחג	12	5.710	5.7
פשוטה	א' 9 204	ב' 15 589	30 385	18.069	בשה	12	11.412	11.8
לא אחרי שנה מעוברת ב', ה', י', יג, טז	ב' 15 589	ב' 18	2 491	1.461	בשה	5	0.384
אחרי שנה מעוברת א', ד, ז', ט', יב, טו, יח	ב' 15 589	ב' 18	2 491	1.461	גכה	7	0.538	6.3
פשוטה	ב' 18	ג', 9 204	15 204	9.041	גכה	12	5.710
פשוטה	ג' 9 204	ה' 9 204	48 0	28.571	הכז	12	18.045	18.0
פשוטה	ה' 9 204	ה' 18	8 876	5.245	השא	12	3.313	3.3
פשוטה	ה' 18	ו' 0 408	6 408	3.796	זחא	12	2.397	4.3
לפני שנה מעוברת ב', ה', ז', י', יג, טז, יח	ו' 0 408	ו' 9 204	8 876	5.245	זחא	7	1.932
לפני שנה פשוטה א', ד, ט', יב, טו	ו' 0 408	ו' 9 204	8 876	5.245	זשג	5	1.380	13.7
פשוטה	ו' 9 204	ז' 18	32 876	19.530	זשג	12	12.334
מעוברת	ז' 18	א' 20 491	26 491	15.747	בחה	7	5.802	5.8
מעוברת	א' 20 491	ב' 18	21 589	12.825	בשז	7	4.725	4.7
מעוברת	ב' 18	ג' 18	24 0	14.286	גכז	7	5.263	5.3
מעוברת	ג' 18	ד' 11 695	17 695	10.502	החא	7	3.869	3.9
מעוברת	ד' 11 695	ה' 18	30 385	18.069	השג	7	6.657	6.7
מעוברת	ה' 18	ו' 20 491	26 491	15.747	זחג	7	5.802	5.8
מעוברת	ו' 20 491	ז' 18	21 589	12.825	זשה	7	4.725	4.7

[עריכה] ימי המועדים בשבוע

למבנה השנה (כסדרה, חסרה, שלמה), אין השפעה על היום בשבוע שבו יחולו החגים והמועדים, מאחר שכולם נמצאים בין אדר לבין מרחשוון (שלאחריו), וחלק זה בשנה הוא קבוע. החלק הבלתי קבוע הוא מרחשוון וכסלו (שיכולים להיות שניהם מלאים, שניהם חסרים, או מרחשוון חסר וכסלו מלא), ואדר (שמוכפל בשנה מעוברת).

לפי האמור, על פי הדחייה שקובעת לא אד"ו ראש, אפשר לגזור גם את הקביעות הבאות:

• לא בד"ו פסח: היום הראשון של פסח (ובהתאם לו גם תשעה באב) לא יחול בימים ב', ד', ו'.
• לא אד"ו סוכות: היום הראשון של סוכות (וכן שמיני עצרת) לא יחול בימים א', ד', ו'.
• לא אג"ו כיפור: יום הכיפורים לא יחול בימים א', ג', ו'.
• לא גה"ז שבועות - שבועות לא יחול בימים ג', ה', ז'.
• לא בד"ז פורים - פורים (דפרזין) לא יחול בימים ב', ד', ז'.

הכלל "לא אד"ו ראש" מביא לכך שרוב החגים יכולים לחול רק בארבעה מבין שבעת ימי השבוע. חלק מהחגים (אלו שלפני מרחשוון וכסלו, שהם משתנים באורכם) תלוי במועד ראש השנה שלפניהם (כיפור, סוכות), וחלק (אלו שמאדר ב' ואילך) תלוי בראש השנה שאחריהם (פורים, פסח, שבועות).

יוצאים מן הכלל הם חנוכה, עשרה בטבת וט"ו בשבט שחלים בין מרחשוון לאדר, ולכן יכולים לחול בחמישה או בשישה מתוך שבעת ימי השבוע. היום הראשון של חנוכה יכול לחול בכל יום בשבוע מלבד שלישי. עשרה בטבת אינו חל בימים שני ושבת, וט"ו בשבט אינו חל בימים ראשון ושישי.

פורים מתנהג בעניין זה כשאר החגים כיוון שהוא חל תמיד באדר ב', ולא באדר א'. חודש אדר ב' הוא קבוע באורכו ובמיקומו יחסית לראש השנה הבא אחריו.

לאור כל זאת, יש סימן לחישוב היום בשבוע של רוב המועדים בשנה מסוימת, בהינתן היום בשבוע של אחד מהם. השיטה מוצגת במקורות על-פי ימי חג הפסח. הסימן מתואר על פי שפת האתב"ש. לכל יום משבעת ימי חג הפסח, שמסמנים באותיות א-ז (למשל - א' - יום ראשון של פסח, ב' - יום שני, וכן הלאה), יש חג שיחול באותו יום בשבוע:

• א - תשעה באב הבא.
• ב - שבועות הבא.
• ג - ראש השנה הבא.
• ד - קריאת התורה (הכוונה ליום שמחת תורה בחו"ל, שהוא יום טוב שני של גלויות של שמיני עצרת).
• ה - צום (יום כיפור הבא).
• ו - פורים הקודם.
• ז - עצמאות. יש מאנשי זמננו שמציינים שיום ז' של פסח מתאים גם לעצמאות - יום העצמאות שהתחדש בשנת התש"ט (הכוונה ל-ה באייר, ולא למועד יום העצמאות בפועל, שנדחה או מוקדם לעתים קרובות). אחרים מזכירים שהאות "ע" מתאימה גם למילה "עגל". ועשיית העגל במדבר אירעה לפי המסורת יום לפני שבעה עשר בתמוז, אותו היום בשבוע שבו חל ז' של פסח.

[עריכה] עיגול דרב נחשון

הלוח העברי חוזר על עצמו (ביחס למולד הירח וליום בשבוע) כמעט במדויק מדי 13 מחזורים של 19 שנים, שהם 247 שנה. חזרה מושלמת מתרחשת רק מדי 689,472 שנים.

חישוב המחזוריות הזו מיוחס לרב נחשון גאון והוא מכונה עיגול דרב נחשון. לוח השנה התמידי שבהלכות ראש חודש שבספר טור אורח חיים לרבי יעקב בן אשר, אשר קוּצַר על ידי המדפיסים באחת המהדורות הראשונות, מבוסס על עיגול זה. בשל חוסר הדיוק של העיגול, תוקן הלוח על ידי רבי חזקיה דה סילוה בספרו פרי חדש, לגבי השנים תרס"ב, תרס"ג, ושנים אחרות.

[עריכה] מחלוקת רס"ג ובן מאיר

ישנן עדויות כי בזמנו של רבי סעדיה גאון (רס"ג), שפעל בתקופת הגאונים, התחוללה דרמה גדולה בנוגע לקביעת מועדי השנה (המושפעים כדלהלן מקביעת היום בו יחול ראש השנה). באותה תקופה היה רס"ג ראש בני הגולה בבבל. בארץ ישראל, באותה תקופה, שימש בתפקיד ראש הישיבה רב בשם בן מאיר (באשר לשמו הפרטי - הדעות חלוקות; יש הטוענים ששמו היה אהרן). ממכתבים שנתגלו בנושא ניתן ללמוד כי לבן מאיר הייתה מסורת מעט שונה באשר ל-3 כללי הדחיות הראשונים. ההבדל העיקרי היה נעוץ בדחיית "מולד זקן". לשיטתו, "מולד זקן" יידחה ליום המחרת רק אם המולד יתרחש לאחר י"ח שעות ותרמ"ב (642) חלקי השעה. כתוצאה מכך גם דחיות ב"טו תקפ"ט ו-ג"ט ר"ד, משתנות ונהפכות להיות ב"טז קמ"א ו-ג"ט תתמ"ו.

ההבדל בא לידי ביטוי בשנים ד'תרפ"ב-ד'תרפ"ד. מולד תשרי בשנת ד'תרפ"ב (שנה מעוברת) חל ביום רביעי 11 שעות ו-932 חלקים. לפיכך על ראש השנה להדחות ליום חמישי לכל הדעות. בשנת ד'תרפ"ג היה המולד ביום ג', 9 שעות ו-441 חלקים. כאן מתחילה המחלוקת להשפיע. לשיטת רס"ג על ראש השנה להדחות בעקבות 'ג"ט ר"ד', ואילו לשיטת בן מאיר (ג"ט תתמ"ו), אין לדחות את ראש השנה. מולד תשרי בשנת ד'תרפ"ד חל בשבת, 18 שעות ו-237 חלקים. שוב, לשיטת רס"ג יש לדחות את רה"ש ("מולד זקן") ואילו לשיטת בן מאיר, המולד "נופל" עדיין בטווח המותר, ועל כן אין לדחות את רה"ש. קביעת יום ראש השנה אינה משפיעה רק על חג זה עצמו, כי אם על כל המועדים האחרים בלוח השנה, מה שהעצים את השלכות המחלוקת לממדים אדירים.

לאחר דין ודברים קשים מאד, הסתגר כל אחד מגדולים אלו בדעתו. בן מאיר טען כי קביעת המועדים מסורה לאנשי וחכמי ארץ ישראל. ואילו רס"ג טען לעומתו, כי אומנם כך היה בזמן שבית המקדש התקיים, אבל כאשר מחשבים את השנה ממילא בחשבון מתמטי, בלי קשר לעדים ולסנהדרין היושבת בירושלים, אין כל יתרון בעובדת היות בן מאיר חכם ארצישראלי. ואומנם, באותן שנים נהגו קהילות ישראל בבבל ובארץ ישראל מנהגים שונים ביחס לימי המועדים. הקהילות התאחדו ללוח אחיד בשנת ד'תרפ"ה, שבה לא הייתה מחלוקת בנוגע לקביעת הלוח. ברבות השנים, גברה דעתו של רס"ג על דעת בן-מאיר ונותרה היחידה שלפיה נהגו ונוהגים כל קהילות ישראל בתפוצות לכוון את לוח השנה שלהם.

מאמרים רבים וחוקרים שונים ניסו לעמוד על טיבה של מסורת בן מאיר, שכן בעוד שנראה כי עמדת רס"ג מעוגנת בכתובים ובמסורות הידועות לנו, שיטת בן מאיר לא נזכרת בשום מקום אחר פרט אליו. אולם, לא נראה כי עד היום נמצאה הסיבה האמיתית לשינוי של בן מאיר.

[עריכה] בעיות בלוח העברי והצעות לתיקונים

מחזור השמש הממוצע שעולה מחשבון הלוח העברי הוא 365.24682 ימים. מספר זה גדול במעט ממספר הימים ב"שנה טרופית", שעומד על 365.24219. פער זה מצטבר ליממה אחת בכל 216 שנים, אולם הוא אינו מורגש כיוון שמועדי הלוח העברי ממילא נעים בעונות השנה במידה מסוימת. מאז שפרסם הלל השני את כללי הלוח העברי הצטבר הפער לכדי שבוע בערך.

לפער זה יש משמעות הלכתית מסוימת לגבי מועד חג הפסח. פסח חל באמצע חודש ניסן, שמוגדר במקרא ובתלמוד כ"חודש האביב". משמעות המילה "אביב" היא שלב מסוים בהבשלת התבואה, ואמנם הקראים עדיין מעברים את השנים על פי הופעת ה"אביב" בארץ ישראל. בתלמוד מובאים סימנים אחדים לזיהוי "חודש האביב", שמהם אפשר ללמוד כי פסח חייב לחול אחרי ה-20 במרץ, אולם לא נקבע מהו סוף עונת האביב.

אם נפרש שצריך רק שהאביב יחל לפני חג הפסח, אין כיום בעיה כיוון שפסח (ט"ו בניסן) אינו חל בימינו לפני ה-27 במרץ. אולם אם נפרש שצריך גם שפסח יחול סמוך לתחילת התקופה, אנו נמצאים כבר היום בבעיה, כיוון שפסח עשוי לחול בימינו עד ה-25 באפריל (ועד בכלל). לפי הפירוש הראשון (המקל) הפער מתחיל להיות בעייתי כעבור 3000 שנים לערך מהמעבר לשיטת החישוב. הפער יצטבר לכדי חצי חודש (216*15=3240), ולא רק שפסח לא יהיה בסמוך לתחילת חודש האביב אלא יהיה בחודש שלאחריו לתוך הקיץ (כלומר לא בחודש האביב). והבעיה מחריפה עם הזמן כאשר כל 6500 שנה בערך (216*30=6480) פסח עובר לחודש הבא (החודש השמשי של עונות השנה).

בעקבות הבעיה, טענו כמה רבנים שצריך לשנות את הלוח מעט, אך בינתיים רבים יותר המתנגדים לשינוי מטעמים שונים שבראשם החשש מפילוג שיווצר אם לא כל הקהילות היהודיות יקבלו את השינוי. בעיה דומה הייתה קיימת בלוח היוליאני. חג הפסחא הנוצרי (שמועדו: יום ראשון שאחרי הירח המלא שאחרי 20 במרץ) סטה מיום השוויון האביבי. הבעיה תוקנה רק כשהצטבר הפער ל-10 ימים, על ידי קבלת הלוח הגרגוריאני. החשש מפילוג ביהדות בעקבות תיקון לוח השנה יש לו על מה להסתמך - תיקון הלוח הנוצרי עורר מחלוקת והגביר את הפילוג בין העדות הנוצריות למשך מאות שנים, וגם כיום יש עדות נוצריות רבות שמסרבות לקבלו.

פתרון אפשרי לבעית הפערים המצטברים יוכל להיעזר בגלגל המזלות אשר תפקידו האסטרונומי הוא שיקוף מהלך סיבוב כדור הארץ סביב השמש ולכן, שיקוף עונת השנה והשלב בעונה בה אנו נמצאים. בימינו ליל הסדר יכול לחול בערך בגיזרה של 6° מזל טלה עד 6° מזל שור. יהיה זה הגיוני ובלתי סותר את עקרונות הלוח העברי (הדחיות בלוח השנה, למשל, הינן עקרון מנחה בלוח העברי, ואילו כללי העיבור הם רק פונקציה של עקרונות מנחים) אם יקבע, למשל, כי ליל הסדר לא יחרוג מהגיזרה של, נניח, 5° מזל טלה עד 7° מזל שור (הגיזרה המוצעת הינה ברוחב של קצת מעל 30° על מנת לאפשר את קיום העקרונות של "הדחיות בלוח השנה").

על פי הפתרון הנ"ל כאשר בשנה מעוברת מסוימת, לפי כל כללי הלוח מתקופת המשנה ואילך, ליל הסדר יחרוג מהגיזרה המוצעת, אזי שנה זו תיהפך ממעוברת לפשוטה והשנה שלאחריה תהיה מעוברת וכך יווצר כל פרק זמן מסוים סידור פנימי חדש לגבי השאלה מהן אותן 7 שנים מעוברות בתוך כל מחזור של 19 שנים, מבלי לפגוע בעקרונות המנחים של הלוח העברי. אולם, גם הצעה זו עלולה לעורר פילוגים והתנגדויות מסיבות שונות, ולשם הנהגתה יידרש, כנראה, אדם שתהיה כלפיו וכלפי דמותו הסכמה רחבה מאד, למיצער בנושא זה, ואשר יהיה מוכן לפעול למען יישום רעיון זה. לפי שעה (נובמבר 2006), ספק רב בשל סיבות רבות האם תקום בעתיד הנראה לעין דמות מסוג זה, שתוכל בתכונותיה השונות ודמותה הציבורית לאחד את העם היהודי סביב רעיון זה, מה גם שלוח השנה העברי הוא נושא עליו מסכימים כל זרמי היהדות.

[עריכה] הלוח העברי בתקופת המקרא

גרסאות הדומות ללוח העברי של ימינו שימשו את ממלכות ישראל ויהודה כבר בימי התנ"ך, אם כי היו גם לוחות שנה אחרים ששימשו את הציבור בתקופה ההיא. לוח שנה דומה מאוד ללוח העברי היה נהוג בבבל העתיקה, ובמצרים נהג לוח שהיה מבוסס על מחזור השמש בלבד. ממלכות ישראל ויהודה, לאורך התקופות השונות, היו מושפעות משני המרכזים, בבל ומצרים, אולם ההשפעה הדרמטית ביותר על לוח השנה העברי הייתה בתקופת גלות בבל. בתקופת גלות בבל נשאלו מן הלוח הבבלי שמות החודשים, ועקרונות חישוב שונים שמשמשים עד היום.

[עריכה] לוחות שנה בתקופת בית שני

בשלהי תקופת בית שני נהגו בקרב היהודים כמה לוחות שנה. היו הבדלים מסוימים בין לוח השנה של הצדוקים לבין לוח השנה של הפרושים, והיה לוח שנה נוסף ששימש את כת מדבר יהודה. הלוח האחרון היה מיוחד במינו, כיוון שהוא תיאם בין מחזור השבוע למחזור השמש, והתעלם לחלוטין ממחזור הירח. בלוח זה, השנה החדשה החלה באחד בניסן, שחל תמיד בתחילת האביב, קרוב למועד שוויון היום והלילה, והיא כללה 364 ימים, מספר המתחלק ב-7. השנה החלה, לפיכך, תמיד ביום רביעי, ולכל החגים היה יום קבוע בשבוע. את הימים החסרים היו משלימים, כנראה, באמצעות הוספת שבוע נוסף לשנה, כשהצטברו שבעה ימים מלאים.

[עריכה] הלוח העברי הקראי

ערך מורחב – הלוח העברי הקראי

יהודים קראים, המכירים רק בתורה שבכתב כמקור המחייב, לא קיבלו את כללי לוח השנה שקבע הלל השני והמשיכו לקדש ראשי חודשים לפי ראיית הירח בפועל. בהדרגה, בזמן הגלות, עם התפתחות המדע, נוספו קריטריונים של "אפשרות ראיית הירח" שמסייעים לקבוע מתי תיתכן ראייה של הירח. כיום מוכן הלוח העברי הקראי בידי בית הדין של הקראים בישראל בסיוע אנשי מדע.

[עריכה] שימוש בלוח העברי

בימינו הלוח העברי משמש בעיקר לקביעת החגים והמועדים הדתיים היהודיים. במדינת ישראל הוא מוכר כלוח רשמי בצד הלוח הגרגוריאני, המכונה לעתים "הלוח האזרחי".

בחוק הפרשנות נאמר:

	"שנה" ו"חודש" - לפי הלוח הגריגוריאני, ואם צויינה תחילת תקופתם או סופה לפי הלוח העברי בלבד - לפי הלוח העברי.

המשמעות של קביעה זו היא שבדרך כלל מתפרשים חוקי מדינת ישראל לפי הלוח הגרגוריאני, למעט מקרים שבהם צוין בחוק התאריך העברי בלבד, ואז נוהגים לפי הלוח העברי. מקרים עיקריים שבהם משמש הלוח העברי בחוקי מדינת ישראל:

• מועדים שנתיים שיש להם חשיבות לאומית מצוינים לפי הלוח העברי. כך נקבע לגבי יום העצמאות, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, יום הזיכרון ליצחק רבין (י"ב בחשוון), ושני ימי הזיכרון שנתחדשו בשנת ה'תשס"ה: יום הרצל (י' באייר) ויום ז'בוטינסקי (כ"ט בתמוז).
• זכותו של אדם להצביע בבחירות נקבעת לפי יום הולדתו העברי. כך למשל, בבחירות לכנסת שנערכו ב-28 בינואר 2003, כ"ה בשבט תשס"ג, נקבע שכל מי שנולד עד כ"ה בשבט תשמ"ה יוכל להצביע.
• תקופת כהונתם של נשיא המדינה, הרב הראשי לישראל וחברי מועצת הרבנות נקבעת לפי הלוח העברי. כהונתו של הנשיא, למשל, נמשכת שבע שנים, לפי הלוח העברי.
• בחוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם, התשס"ב-2002 נקבע "חישוב גילים לפי חוק זה יהיה לפי הלוח העברי".
• בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986, נקבע "חישוב גילים ייעשה לפי הלוח העברי". כיוון שגיל הגיוס לצה"ל הוא 18 שנה, נוצר קונפליקט בין קביעה זו לבין אמנות בינלאומיות שישראל חתמה עליהן ובהן נקבע שהגיל המינימלי לגיוס חובה לכוחות לוחמים ולהשתתפות בפעילות לחימה הוא גיל 18 (לפי הלוח הגרגוריאני). לפתרון הבעיה תוקן חוק שירות ביטחון, כך שלא ניתן לגייס אדם שטרם מלאו לו 18 שנים לפי הלוח הגרגוריאני.
• חוק יסוד: הכנסת קובע (סעיף 9) כי "הבחירות לכנסת יהיו ביום ג' השלישי לחודש חשוון של השנה שבה תמה כהונתה של הכנסת היוצאת, אולם אם הייתה השנה שלפניה שנה מעוברת, יהיו הבחירות ביום ג' הראשון לאותו חודש".
• חוק קביעת הזמן, התשנ"ב-1992 תוקן בשנת 2005, וכפשרה נקבע כי תקופת שעון הקיץ בישראל תתחיל לפי הלוח הגרגוריאני ותסתיים לפי הלוח העברי.
• חוק השימוש בתאריך העברי, התשנ"ח-1998, קובע: "התאריך העברי יצוין בכל מכתב רשמי בשפה העברית הנשלח על ידי רשות ציבורית, ובכל הודעה רשמית לציבור בשפה העברית המתפרסמת מטעמה" (פטור מחובה זו ניתן לרשות מקומית שמרבית תושביה אינם יהודים, ולמוסד חינוך ולמוסד להשכלה גבוהה ששפת ההוראה בהם אינה עברית).
• בתיקון לחוק מרשם האוכלוסין נקבע כי תאריך לידה ותאריך פטירה יירשמו הן לפי הלוח העברי והן לפי הלוח הגרגוריאני, אך אדם רשאי לבקש כי בכל מסמך רשמי הניתן ממרשם האוכלוסין יופיע התאריך הגרגוריאני בלבד. בדברי ההסבר להצעת החוק נומק תיקון זה:

	ההבדל בין חישוב התאריך לפי הלוח העברי, הנקבע לפי שקיעת החמה, לעומת הלוח הגריגוריאני, גורם לעתים לרישום לא מדויק של מועדי הלידה והפטירה במסמכי מרשם האוכלוסין. רישום זה מביא לא אחת לטעויות בקביעת תאריכים בעלי חשיבות, הנוגעים למי שאליו מתייחס הרישום, כגון תאריך המילה, חגיגת ימי ההולדת, תאריך העלייה לתורה בבר המצווה ותאריך האזכרה השנתית לנפטר.

• גיל לצורך הרשמה למוסדות חינוך בהתאם לחוק לימוד חובה:

	"לצורך חוק זה, רואים אדם כאילו הגיע לגיל מסוים בראשית כל שנת-לימודים, אם יגיע לאותו גיל לפני יום א' בטבת שבאותה שנת-לימודים"
-- חוק לימוד חובה התש"ט-1949 [1], פרק חמישי, עמוד 10

בעקבות האיסור בחוק שעות עבודה ומנוחה על העבדת יהודי בשבת, הובאה שאלת תחילתה של השבת לבירור בבית הדין לעבודה. בבית הדין האזורי נפסק שלעניין זה, השבת מתחילה בחצות, על פי חוק הפרשנות. בית הדין הארצי הפך החלטה זו וקבע שלעניין זה זמני השבת נקבעים לפי ההלכה (כלומר סמוך לזמן השקיעה). בנוסף לשבת, נקבע בפקודת סדרי השלטון והמשפט, (סעיף 18א) כי "שבת ומועדי ישראל - שני ימי ראש השנה, יום הכיפורים, ראשון ושמיני עצרת של סוכות, ראשון ושביעי של פסח וחג השבועות, הם ימי המנוחה הקבועים במדינת ישראל".

ביכולת לדעת את צורת הירח על פי היום בחודש העברי נעשה שימוש על ידי חיילים היוצאים לפעולות ליליות ונזקקים לדעת את מידת ההארה של הירח באותו לילה. לשם כך משמש לוח מיוחד הקרוי "לוח אור ירח".

[עריכה] ראו גם

• על לוחות שנה נוספים ראו בערך לוח שנה
• שעון קיץ
• קו התאריך
• לוח אירועים שנתי
• לוח גזר

[עריכה] לקריאה נוספת

• רחמים שר שלום, שערים ללוח העברי
• אינג' יעקב לוינגר, על השמינית
• פרופ' ניסים וידאל, צבא השמים

[עריכה] קישורים חיצוניים

• הלוח העברי
• מחשבון ממיר עברי/לועזי
• השנה העברית באתר "השפה העברית"
• מבנה לוח השנה, באתר לוח השנה העברי
• מאמרים על הלוח העברי, מתוך: "התקופה", ח. י. בורנשטיין, באתר דעת
• יהודה איזנברג, הלוח העברי, באתר דעת
• רחמים שר שלום, מניין השנים וסדר העיבורים בתקופת הגאונים, באתר דעת
• שמעון אביגל, יסודות הלוח העברי, באתר בית המדרש לתורה והוראה אלון מורה.
• מאמר יסוד בלוח העברי, באתר "שורש"
• שי פירון, בואו נשתמש בלוח השנה העברי, באתר "כיפה"
• היכרות עם הלוח העברי, (E)
• זלמן מלמד, חשיבות הלוח העברי, באתר Yeshiva.org.il

תוכנות להצגה של הלוח העברי

• תוכנת קלוח, תוכנה של תאריך עברי לועזי, כולל זמני זריחה ושקיעה ועוד.
• לוח שנה עברי/לועזי כולל זמני היום וזמני השבת, באתר yeshiva.org.il
• המרה מתאריך לועזי לעברי ולהפך
• הסבר ואפשרות הורדה תוכנת לוח שנה עברי לועזי.
• ממיר תאריכים גלובלי

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ משנה, מסכת ראש השנה, ב' ח-ט
2. ^ הרב ראובן מרגליות, יסוד המשנה ועריכתה, מוסד הרב קוק, הדפסה שישית תש"ן, עמוד ח', נטען שם שכך מנעו את הקרבת קרבן פסח מלחול בשבת
3. ^ אורך השנה העברית בימים (חסרה, כסדרה, שלמה), ואורך השנה הלועזית בימים (רגילה, מעוברת), לא מאפשרים תמיד מפגש מדויק בין התאריכים (הן אורך העברית והן אורך הלועזית לא תלויים כלל במחזוריות בת 19 שנים).
4. ^ צבי ויינברגר, מקורות בחז"ל לחשבונות קידוש החודש ועיבור השנים, דף 2