רמב"ם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק ברבי משה בן מימון. אם התכוונתם לפירושים אחרים, ראו רמב"ם (פירושונים).

רמב"ם
תאריך לידה	28 במרץ 1138
תאריך פטירה	13 בדצמבר 1204
זרם	אריסטוטליות , פילוסופיה יהודית
תחומי עניין	תאולוגיה, מטאפיזיקה, אתיקה

רבי משה בן מימון, או בקיצור הרמב"ם (28 במרץ 1135 - 13 בדצמבר 1204 ; י"ד בניסן ד'תתצ"ה - כ' בטבת ד'תתקס"ו), מגדולי הפוסקים בכל הדורות, מחשובי הפילוסופים בימי הביניים, איש אשכולות, מדען, רופא, חוקר ומנהיג, שכונה גם "הנשר הגדול". אחד האישים החשובים והנערצים ביותר ביהדות. עליו נאמר "ממשה עד משה לא קם כמשה". החזיק במשנה רציונלית-שכלתנית מובהקת שבאה לידי ביטוי בכתביו. הרמב"ם מוכר כפילוסוף גם בתרבות הערבית והאירופית. בערבית הוא מוכר כמוסא בן מימון (موسى بن ميمون), או בשמו הערבי המלא: موسى بن ميمون بن عبد الله القرطبي الإسرائيلي (מוסא בן מימון בן עבדאללה איש קורדובה הישראלי). בלשונות אירופה מקובל לכנות את הרמב"ם Maimonides (מיימונידס) על שום האופן בו נכתב שמו ביוונית: Μωησής Μαϊμονίδης (מואיסיס מאימונידיס).

תוכן עניינים 1 תולדות חייו 1.1 הולדתו וצעירותו 1.2 מרכז חייו 1.3 מותו ולאחר מותו 1.4 ציוני דרך עיקריים בחייו 2 כתביו 2.1 פירוש המשנה 2.2 משנה תורה 2.3 מורה נבוכים 2.4 ספרי רפואה 2.5 רשימת כתביו העיקריים 3 מתפיסותיו העקרוניות 4 ספריו 5 ראו גם 6 לקריאה נוספת 7 הערות שוליים 8 קישורים חיצוניים 8.1 כתביו 8.2 מאמרים שונים על משנת הרמב"ם

[עריכה] תולדות חייו

[עריכה] הולדתו וצעירותו

על תאריך הולדתו של הרמב"ם קיימות עדויות סותרות. בסוף פירושו למשנה כתב הרמב"ם: "אני משה בר מימון הדיין... התחלתי לחבר פירוש זה הספר ואני בן שלוש ועשרים שנה והשלמתיו במצרים ואני בן שלושים שנה שהיא שנת ט' וע' לשטרות". כוונתו שסיים בשנת א'תע"ט למניין השטרות המקבילה לשנת ד'תתקכ"ח ליצירה (1168). אם נולד שלושים שנה לפני סיום כתיבת הספר, הרי שנולד בשנת ד'תתצ"ח (1138). לעומת זאת, באיגרת המיוחסת לנכדו של הרמב"ם, רבי דוד הנגיד, נכתב שהרמב"ם נולד ב-3 שנים קודם לכן, בי"ד בניסן ד'תתצ"ה (1135). מה גם שייתכן כי האותיות ה וח באלפבית העברי קרובות מאוד בצורתן ומדובר פשוט בפליטת קולמוס או קושי בהבנת הכתב. משום כך, נהוג כיום על פי רוב לשלב את התאריכים תחת הקביעה שהרמב"ם נולד בערב פסח, י"ד בניסן ד'תתצ"ח 1138 בעיר קורדובה שבספרד, בה שימש אביו, רבי מימון הדיין, כדיין הקהילה.

משפחתו של הרמב"ם נקראה בשם משפחת 'בן עובדיה' (בערבית: 'אבן עבד אללה'), על שם אבי המשפחה הראשון ברשימות היחס של הרמב"ם, ר' עובדיה דיין קורדובה. יש הממשיכים את שושלת היוחסין של הרמב”ם עד רבי יהודה הנשיא, חותם המשנה, המתייחס לזרעו של דוד המלך. בין הרמב"ם לר' עובדיה דיין קורדובה 7 דורות:

• ר' עובדיה הדיין
• ר' שלמה
• ר' עובדיה הדיין
• ר' יוסף הדיין
• ר' יצחק הדיין
• ר' יוסף החכם
• ר' מימון הדיין
• הרמב"ם

בשנת 1148, כשהיה הרמב"ם בן עשר, נאלצה משפחתו לעזוב את קורדובה שבספרד בעקבות פלישתם של האל-מוואחידון מצפון אפריקה ורדיפתם את יהודי האזור. לאחר מסע נדודים שארך כעשר שנים, ניסתה המשפחה להתיישב בעיר פס שבמרוקו. משם עלה רבי מימון ומשפחתו לארץ ישראל,אולם שהייתם לא עלתה יפה וכעבור כמה חודשים הגיעה משפחתו של הרמב"ם למצרים. (ד'תתקכ"ו), שם נשא לאשה את בתו של ר' מישאל הלוי בן ר' ישעיהו החסיד הלוי אלתקא (חתנו של רבי דוסא בן יעקב) ושם גם נולד לו בנו היחיד: אברהם (1186- 1238).

[עריכה] מרכז חייו

אביו של הרמב"ם, רבי מימון, השפיע רבות על הגותו וכן מורו המובהק של רבי מימון - רבי יוסף אבן מיגאש עליו כתב: "כי לב האיש ההוא בתלמוד מבעית למי שיסתכל בדבריו ועומק שכלו בעיון עד אשר כמעט נאמר בו 'וכמוהו לא היה לפניו מלך' במנהגו ובדרכו", כמו גם רבו של הר"י מיגאש - רבי יצחק אלפסי, הרי"ף.

אך למרות הערצתו, הרגש הותך בכור ההתבוננות השכלית והוא לא נשא להם פנים ולא היסס מלבקרם (הלכות שחיטה, יא, י, הל' אישות, ה, טו, הל' טוען ונטען, ג, ב והל' זכייה ומתנה, ג, ח). הרמב"ם הושפע כל כך מהר"י מיגאש ואביו - ר' מימון, עד שכינה אותם 'רבותי', על אף שלא למד אצלם בגופו.

שנים רבות התפרנס הרמב"ם, ששימש כמנהיג הדתי של קהילת קהיר, מגלגול כספיו בידי אחיו, דוד, שהיה בעל ספינה וסחר באבנים יקרות (עיסוק כ"מטיל מלאי" לתלמידי חכמים, המותר על פי פסקיו); אך לאחר טביעת אחיו בים על ספינתו בערך 1183 (דבר שגרם לרמב"ם לאבלות גדולה וכתוצאה מכך שכב שנה שלמה חולה), נאלץ הרמב"ם לעסוק ביגיע כפיו והפך לאחד מטובי הרופאים בקהיר.

בשל מומחיותו הרבה ברפואה, נאלץ הרמב"ם לשמש כרופאו של הוזיר אל-אלפצ'ל, המשנה למלך, בשנת 1185, כתוצאה מכך, בילה חלק ניכר מעיתותיו בארמון המלוכה. הוא אף נתן מזור להמונים שצבאו על דלתותיו. הרמב"ם שימש כפוסק לקהילה היהודית ושמו יצא למרחוק ובכלל זה לכלל יהדות התפוצות. אפשר לציין את חלק מקהילות תימן, שהושפעו מאוד מהאיגרת אשר כתב להם ומכונה אגרת תימן, בעקבות הפרעות הקשות אשר נערכו במקום מושבם, אף כי הרמב"ם היה מפורסם בקהילה זו עוד לפני כן. בתוך מפרסומו של הרמב"ם בקרב יהודי תימן הייתה להם הערצה רבה כלפיו, והם אף הוסיפו לנוסח הקדיש את שמו של הרמב"ם: "בחייכון וביומיכון ובחיי דרבנא משה בן מימון".

[עריכה] מותו ולאחר מותו

הרמב"ם נפטר במצרים בכ' בטבת ד'תתקס"ה (20 בדצמבר 1204) בגיל 69. המסורת אומרת שלפי דרישתו המפורשת "אל נא תקברוני במצרים" הועברה גופתו ממצרים לטבריה ובה אכן עומד ציון שמקובל כמקום קבורתו. בחלקה זו קבורים אף השל"ה הקדוש ורבי יוחנן בן זכאי. לאחרונה הוקם במקום מבנה מפואר ורבים הם הבאים לעלות על קברי גדולי היהדות הטמונים שם, אף שהדבר בניגוד לקריאתו "לא יפנה אדם לבקר הקברות" (משנה תורה, הלכות אבל פרק ד הלכה ד).

על ההערצה שרחש העם לרמב"ם יעידו דברי המשורר יהודה אלחריזי: "בגללך אמר אלהים: נעשה אדם בצלמנו כדמותנו", והאמרה המפורסמת: "ממשה (בן עמרם) עד משה (בן מימון) לא קם כמשה!". ראוי לציין שבתחילה התקבלו פסקיו ללא עוררין בכל הקהילות, ולאחר התנגדות עזה נותרו יהודי תימן שהפכוהו לפוסק היחיד, אף שרובם ככולם של פסקי ההלכה ביהדות - המקובלות בקהילות היהודיות בעולם כולו - מתבססות על פסקיו. בשנת 1964 הוקמה על ידי שלטונות ספרד אנדרטה לזכר הרמב"ם בעיר הולדתו, קורדובה.

[עריכה] ציוני דרך עיקריים בחייו

[עריכה] כתביו

ערך מורחב – כתבי הרמב"ם

הרמב"ם היה האדריכל הגדול של ההלכה היהודית לדורותיה ואמן התימצות והסדרנות. בבחרותו כתב הרמב"ם בשפה "רבנית" (עברית מתובלת בארמית) שלושה חיבורים:

• 'פירוש הלכות קשות שבכל התלמוד' על רוב מסכתות התלמוד הבבלי,
• 'הלכות הירושלמי' - ספר המלקט הלכות מתוך התלמוד הירושלמי בדומה לחיבורו של הרי"ף על התלמוד הבבלי,
• קונטרסי השגות על הרי"ף בסוגיות בודדות בתלמוד.

חיבורים אלו נכתבו כטיוטות, והרמב"ם לא הספיק להגיהם ולהוציאם לאור; רובם אבדו, ונותרו רק שרידים מהם. כן כתב הרמב"ם בתקופת נעוריו את החיבור הפילוסופי 'מילות ההיגיון' (או בשמו המלא והמדויק: "ביאור מלאכת ההגיון"), אך לאחרונה יש מפקפקים אם אכן הרמב"ם חיברו.

[עריכה] פירוש המשנה

ערך מורחב – פירוש המשנה לרמב"ם

בגיל 23 (בשנת ד'תתקכ"א, 1161), בהיותו במרוקו, החל הרמב"ם בחיבור פירוש המשנה - חיבור מקיף על המשנה, המפרשה בבהירות, מביא את מסקנות התלמוד באשר לפירושה, ואף פוסק הלכה. חיבור זה נכתב בערבית, במשך שנות נדודיו של הרמב"ם, ונחתם במצרים בשנת ד'תתקכ"ח (1168).

[עריכה] משנה תורה

ערך מורחב – משנה תורה

תפארת גדולתו, וגולת הכותרת של הגותו ההלכתית היא יצירתו המונומנטלית משנה תורה או כפי שנקראה בפי הרבים שהתקשו לקבל את נועזות השם "משנה תורה" כשני לתורה ובחרו בשם: היד החזקה (על שם י"ד, 14, הספרים שבחיבור). עוד בזמן חיבורו של פירוש המשנה, החל בכתיבת ספר המצוות (בערבית) כמפתח ותוכנית לחיבור המתוכנן. בחיבור 'משנה תורה' עסק הרמב"ם עשר שנים, מתחילת שנת ד'תתקכ"ח (1167) עד שנת ד'תתקל"ז (1177). בשלהי ד'תתקל"ח (1178) הוסיף הרמב"ם לחיבורו את החלק האחרון של הלכות קידוש החודש, שהיה אז כעין חיבור עצמאי. העתקתו ושכלולו של החיבור נמשכו עוד מספר שנים, ולפי מסורת אחת נסתיימו בכסלו ד'תתקמ"א (1180), אף כי במשך כל חייו לא פסק הרמב"ם מלהגיה ולתקן את חיבורו (כמו גם את פירושו למשנה). עם יציאתו של הספר לאור הועתק פעמים רבות מכתבי יד ונתרבו בו השיבושים שהחמירו עם יציאת הדפוס, "תיקוני" חכמים, והשמטות הצנזורה הנוצרית. בימינו הודפסו כמה וכמה מהדורות שתוקנו על פי כתבי יד ודפוסים ישנים (במיוחד מהדורות הרב יוסף קאפח ומהדורת שבתי פרנקל בה נעשו השוואות בן כל כתבי היד, ובעיקר כתבי יד מתימן הנחשבים אמינים במיוחד), ויותר מכל ספר אחר, נלמד הרמב"ם לפי מקורות מדויקים יחסית.

בחיבור זה, המחולק לפי נושאים, קיבץ וסידר הרמב"ם את כל ההלכות שבתלמודים לפי נושאים ותת-נושאים, בעברית משנאית צחה, מדויקת ובהירה. מפעל אדיר שדורש לא רק ידע בכל מכמני התלמודים, אלא בעיקר הבנה מפליגה ויכולת של ברירת העיקר מהטפל ותמצותו במילים ספורות (פעמים רבות תוך תרגומו מארמית, שפת התלמודים). אף שבתחילה קמו עליו עוררים מבני דורו, בעיקר בשל העובדה שלא כתב את מקורותיו לספרו כנוהג המקובל, הפך ספר זה להיות עמוד השדרה של ההלכה היהודית לדורותיה, ונלמד בכל תפוצות ישראל. יש אף הלומדים שיעור יומי קבוע בספר זה (ראו גם רמב"ם יומי). היקפם העצום של הנושאים הכלולים בו, הלכה והגות, מעשה וחזון, והמתח ביניהם יחד עם האחדות והסדר המאפיינים אותו - הם סוד קסמו של הספר, אשר מספר מפרשיו הישירים והעקיפים הדנים בהלכות הספר - עולה על אלפים רבים.

[עריכה] מורה נבוכים

ערך מורחב – מורה נבוכים

ציון דרך משמעותי ביותר הוא ספרו הפילוסופי-דתי הידוע מורה נבוכים (בערבית: "דלאלת אל-חאירין" - "מורה הנבוכים") שהפך להיות נכס צאן ברזל של הפילוסופיה היהודית. הרמב"ם החל לכתוב את החיבור, הכתוב בערבית, בשנת ד'תתקמ"ז (1187), וסיימו עד שנת ד'תתקנ"א (1191). בספרו זה, שנכתב במקורו עבור תלמידו - ר' יוסף בן יהודה, מתווה הרמב"ם את הדרך לאדם "הדתי הנבוך", שעיונו התורני והפילוסופי אינם מתחברים בידיו למקשה אחת. ספר זה נכתב על ידי הרמב"ם לאחר שניסה לכתוב ספרי מחשבה במתכונת אחרת ('ספר הנבואה' ו'ספר ההשוואה'[בגרסות אחרות 'ספר ההתאמה' או 'ספר התיאום']), שלא מצאה חן בעיניו כתוצאה סופית, ובמובן מסוים הספר כולל את הספרים האלה בעריכה שונה, כאשר העניינים העמוקים מפוזרים בספר, במעין 'צופן' אשר רק המשכיל יוכל לחדור אל תוכו.

הספר "מורה נבוכים", כמו הגותו של הרמב"ם בכללה, הושפע במידה רבה מהאסכולה המוסלמית המכונה "כלאם", ובפרט מזרם המועתזילה, שדגל בהסברים לוגיים למצוות הדת ולמהות העולם, והסתייג מהסברים מיסטיים. "כלאם", כפי שמעיד שמה (שהוא בעצם תרגום לערבית של המונח היווני "לוגיקה"), הייתה אסכולה ששאפה ליישב בין הפילוסופיה היוונית הקלאסית של אפלטון ואריסטו לבין עקרונות הדת המונותאיסטית. "מורה נבוכים" הוא מעין גרסה יהודית של הניסיון הזה, אלא שבניגוד לכלאם שהכפיפו את מסקנותיהם הלוגיות לעמדות הדת הקבועות מראש, ועל פיהן קבעו את הנחות היסוד שלהם, הרמב"ם עבד בכיוון ההפוך והכפיף את פירושי הטקסטים המקודשים להיגיון. טענתו התאולוגית הייתה שכיוון שמקור התבונה האנושית ומקור הטקסט המקודש הוא אחד - האל, לא תיתכן סתירה אמיתית ביניהם.

הספר תורגם לעברית בידי שמואל אבן תיבון שגם התייעץ עם הרמב"ם במכתבים, וכך הגיע גם אל יהודי אירופה שלא היו דוברי ערבית. בשונה מהאופן שבו התקבל "משנה תורה", היחס אל הספר "מורה נבוכים" בקהילות היהודיות היה אמביוולנטי. היו שהחרימו ואף שרפו את ספריו, מתוך הטענה שיש בהם דברי כפירה. היו כאלו שביקרו את השפעתו היתירה של אריסטו והפילוסופיה היוונית בכלל, עליו ועל הגותו, והתנגדו לשיטת הרמב"ם של "קבל האמת ממי שאמרה". מאות שנים לאחר שדעך הפולמוס, כתב הגאון מווילנה, תוך רמיזה לדברי ספר מלכים (מל"ב יא, 4) על שלמה המלך, כי "הפילוסופיה היטתו (=את הרמב"ם) ברוב ליקחה". כמו כן רבי נחמן מברסלב התנגד ביותר ללימוד ספר זה בפרט, כמו גם ללימודי פילוסופיה בכלל. ר' נחמן טען, שניתן לזהות מי שלומד בספר זה - על ידי כך שפניו משתנות לרעה (דבריו מובאים בהרחבה בספר שיחות הר"ן ובספר חיי מוהר"ן, תחת הכותרת "להתרחק מחקירות").

הספר שהשתלב בהגות המוסלמית של התקופה, התקבל טוב יותר בקרב יהודי ארצות האיסלאם, מאשר בקרב יהודים אשכנזים שלא הכירו את ההגות המוסלמית, ועסקו פחות בפילוסופיה. ל"מורה נבוכים" הייתה השפעה לא-מבוטלת גם על הוגים נוצרים באירופה, בפרט תאולוגים נוצרים שהתעניינו בפילוסופיה היוונית הקלאסית, ובאופן שבו היא נתפסת בקרב מאמינים מונותאיסטים.

במרוצת הדורות תורגם הספר (שנכתב ערבית במקור) למספר שפות (בעיקר אנגלית, גרמנית וצרפתית) ובוריאציות שונות (בעברית למשל קיימים מספר תרגומים כגון תרגום יהודה אלחריזי, שמואל בן יהודה אבן תיבון, תרגום הרב יוסף קאפח ועוד). זאת בעיקר בגלל הבעייתיות בתרגום הספר, שכן הוא עוסק בתכנים פילוסופיים המותאמים לימי הביניים ובנוסף על כך כתב הרמב"ם בהקדמתו כי לכל מילה בחיבורו יש משקל רב והיא נבחרה בקפידה. לאחרונה יצא לאור תרגומו של פרופ' מיכאל שורץ מאוניברסיטת תל אביב ויחודו בכך שהוא מותאם לקורא בן זמננו, וכן בכך שהוא מביא חילופי גרסאות ונוסחים אפשריים, ומובאות רלוונטיות מעשרות ספרים, יהודיים ולא יהודיים כאחד.

[עריכה] ספרי רפואה

הרמב"ם כאמור, התמחה ברפואה וכתב לא מעט ספרי רפואה בעניינים שונים כולל רפואה מונעת, רפואת הציבור ובהם הרגלי אכילה והתעמלות נכונים, שחלקם אף שילב בספר המדע, ספרו הראשון של המשנה תורה.

[עריכה] רשימת כתביו העיקריים

[עריכה] מתפיסותיו העקרוניות

הרמב"ם דגל בשלילת ההגשמה (ממשות פיזיקלית, גוף) ושלילת התארים (תכונות חיצוניות; רגשות, לדוגמה) מהאל מכל וכל. רובו המוחלט של החלק הראשון מספרו מורה נבוכים נועד לטהר את המחשבה היהודית משתי תפיסות אלו. שלילת שתי תפיסות אלו נגזרת לדעתו מהפסוק "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד", שכבר בתקופות קדומות היווה פסוק מכונן^[1], וזו הסיבה שכה הרבה ללחום בהן ואף קבע את "ייחוד האל" ו"שלילת ההגשמה" לשניים משלושה עשר העיקרים שניסח. תפיסת גשמות האל הייתה נפוצה בקרב ההמון היהודי כמו גם אצל מיעוט מחכמי ישראל (דוגמה מפורסמת: ר' משה תקו, בן תקופתו של הרמב"ם), ומפרספקטיבה של זמן ניתן לקבוע שמלחמתו של הרמב"ם בתפיסה זו נחלה הצלחה מוחלטת. התפיסה שעמה התעמת הרמב"ם בנושא תוארי האל רווחה הרבה יותר בקרב ההמון ובקרב החכמים, והצלחת הרמב"ם לגביה הייתה מועטה.

הרמב"ם הדגיש שיש לפרש את הפסוקים כך שביטויי ההגשמה אינם אלא לשון מושאלת, ושאת רבות מאגדות חז"ל יש לקבל שלא כפשוטן (בפרט אם הן סותרות ברובד זה את השכל), אלא להבינן כמשלים, בניגוד לרוב העם והחכמים בדורו. כמו כן, שלל הרמב"ם לרוב אמונות כגון אסטרולוגיה, העלאה באוב או פעולות מאגיות אחרות. בניגוד לרמב"ן, שסבר שיש בדברים אלו אמת - אלא שהתורה אסרתם, סבר הרמב"ם שאלו אשליות ותעתועים, ואין בהם ממש. כך, לדוגמה, כתב במשנה תורה:

	ודברים האלו כולן (הכוונה לפעולות מאגיות כגון כישוף או העלאה באוב), דברי שקר וכזב הן; והן שהטעו בהן עובדי עבודה זרה הקדמונים לגויי הארצות כדי שיינהו אחריהן[...] כל המאמין בדברים אלו וכיוצא בהן, ומחשב בליבו שהן אמת ודברי חכמה, אבל התורה אסרה אותן – אינו אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת.
-- משנה תורה, הלכות עבודה זרה, פרק יא הלכות יז-יח

הרמב"ם סבר שלכל המצוות יש סיבות וטעמים, שהם בכללם הקניית השקפות נכונות, מידות וטובות, וסילוק העושק והעוולה מהעולם. הוא אף הקדיש למעלה מעשרים פרקים במורה הנבוכים (חלק שלישי, פרקים כ"ו-מ"ט) לבניית שיטה מסודרת לטעמי מצוות רבים.

הרמב"ם גם אחד הראשונים הבודדים אשר אסר נמרצות קבלת טובת הנאה מדברי תורה. תוכן האיסור הוא בכך שרב או תלמיד חכם חייבים להימנע מקבלת כל טובת הנאה תמורת לימוד או הוראת תורה (חוץ ממקרים מסוימים בהם הנאה מדברי תורה מותרת). האיסור נשמר בקפדנות בתקופת חז"ל, בתקופת הגאונים התחיל רפיון בשמירתו, אך הופר רשמית רק אחרי כ150 שנה כאשר רשב"ץ חיבר חיבור המתיר הנאה מדברי תורה, אחריו פרסם רב יוסף קארו היתר נוסף. על היתר אחרון זה סומך כיום כל הזקוק לכך.

הרמב"ם כרופא היה מראשוניה של הרפואה המונעת. בספריו הרפואיים ואף במשנה תורה הוא מדריך לתזונה נכונה והרגלי התעמלות. לרמב"ם הייתה ידיעה גם בפסיכולוגיה. אפשר לראות בו גם מראשוני הדוגלים ביהדות בטיפול פסיכולוגי. כפי שקבע בשמונה פרקים (פרק שלישי ורביעי), שהחולה בנפשו שתכונותיו נוטות אל הקיצוניות, צריך להתייעץ עם החכם - רופא הנפש, שיעזור לו לאבחן את מצבו וייעץ לו כיצד לאזן את תכונותיו ולהגיע לדרך האמצע, באמצעות עשייה מתמדת והפוכה לתכונה הקיצונית הקיימת בו - שיטה שלמד מאריסטו.

הרמב"ם התנגד נחרצות לתפיסה הדטרמיניסטית (ובכלל זה שלל גם את האסטרולוגיה כהבל), וטען שלאדם יש יכולת בחירה חופשית לשנות את תכונותיו.

את ייעודו הסופי של האדם, ראה בידיעתו את ה' ובהפניית כל מעשיו למען השגתו את האלוהים. מדרגתו של אדם המפנה את כל מעשיו להשגת האלוהים, קרובה בתפיסת הרמב"ם למדרגת הנביאים (שמונה פרקים, פרק ה').

מעניינת גם גישתו לנבואה. את הנבואה הוא רואה כדרגה העליונה ביותר שאליה יכול האדם להגיע, ואליה עליו לשאוף כל חייו. הגעה לדרגה זו היא באמצעות השכל. הנביא שנבואתו היא השלמה ביותר הוא משה רבנו, שבו ראה הרמב"ם כמופת וכדגל לכל הדורות. באברהם אבינו ראה הרמב"ם את אבי האמונה המונותאיסטית.

הרמב"ם כגדולי ישראל רבים, ראה בסגנון החיים האידאלי שילוב של חיי תורה ועבודה, של תורה שיש עמה מלאכה. כך ראה גם את עבודתו כרופא. יתרה מזאת, הוא ביקר בספריו קשות לומדי תורה שנסמכו על קופת הציבור, שעושים את התורה "קרדום לחפור בו" ואמר עליהם שהם "מכבים את נר הדת ומחללים שם שמים".

[עריכה] ספריו

• מילות ההיגיון - עיקרי תורת הלוגיקה בקצרה, נכתב בגיל 17. יש המפקפקים כיום בייחוסו לרמב"ם.
• הלכות הירושלמי - ספר שלא הגיע אל גמרו, הכולל ליקוט של המאמרים ההלכתיים מן התלמוד הירושלמי.
• פירוש המשנה לרמב"ם, כולל הקדמות הרמב"ם שהם מאמרים חשובים בפני עצמם, ובהן הקדמתו למסכת אבות הידועה בשם "שמונה פרקים לרמב"ם".
• ספר המצוות לרמב"ם - פירוט תרי"ג מצוות, והכללים למנייתן.
• משנה תורה - או 'היד החזקה'. קודקס הלכתי המקיף את כל תורה שבעל פה, הנחלק ל-14 ("יד") ספרים, ונחשב על ידי הרמב"ם כ'חיבורו הגדול'.
• מורה נבוכים - אחד מספרי ההגות המכוננים ביהדות. מורה ל"דתי הנבוך".
• אגרות הרמב"ם - מכתבים בעלי אופי מחשבתי או ביוגרפי.
• תשובות הרמב"ם - שו"ת בענייני הלכה.
• כתבים רפואיים בעניינים שונים.

[עריכה] ראו גם

• רציונליזם יהודי בימי הביניים
• שביל הזהב
• רמב"ם וקהלת
• שלושה עשר עיקרים
• שלילת התארים
• רמב"ם יומי
• שלילת הגשמות

[עריכה] לקריאה נוספת

• משה חלמיש (עורך), דעת הרמב"ם - ילקוט מאמרים בחקר משנת הרמב"ם, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2004.
• ישעיהו ליבוביץ, שיחות על פרקי-אבות ועל הרמב"ם, הוצאת שוקן, 1979.
• יוסף שה-לבן, הרמב"ם, הוצאת אור עם, 1978.
• ישעיהו ליבוביץ, אמונתו של הרמב"ם, הוצאת משרד הביטחון, בסדרת "אוניברסיטה משודרת", 1980.
• ב.ז. בנדיקט, הרמב"ם ללא סטיה מן התלמוד, אסופת שיעורים, מוסד הרב קוק, ירושלים תשמ"ה
• מנהיגות בעיתות מצוקה , על איגרות הרמב"ם, דוד הרטמן, מאנגלית - צבי זהר, תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1989.
• הרמב"ם, הלכה ופילוסופיה , דוד הרטמן, תירגם מאנגלית אביב מלצר, עם עובד, תל אביב, 1979.
• ד"ר אברהם בן עזרא, "דבר תורה ע"פ הרמב"ם" - דברי הגות מאת הרמב"ם מבוארים על ידי המחבר לפי נושאי פרשיות השבוע. בהוצאת "קרטוב" 2004.
• הקדמות הרב קאפח לכרכי משנה תורה, בהוצאת מכון משה, 1985-1997.

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ פסוק זה פותח את קריאת שמע, וחז"ל ראו בפסוקים שאתו ובו בפרט את תמצית "קבלת עול מלכות שמים".

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: רמב"ם
טקסט בוויקיטקסט: משנה תורה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רמב"ם

• מסמך רקע מוגש למליאת הכנסת לרגל ישיבה מיוחדת של הכנסת לציון 800 שנה לפטירת הרמב"ם, מתוך אתר הכנסת.
• רמב"ם באתר לקסיקון תרבות ישראל
• תולדות חייו ופועלו של הרמב"ם.
• מתיה קם, רמב"ם, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח.
• ישעיהו ליבוביץ, הרמב"ם - הפילוסוף, הפוסק, המאמין, אתר מט"ח
• ישעיהו ליבוביץ, הרמב"ם - האדם האברהמי
• דיוקנו של הרמב"ם, אתר מפעל משנה תורה
• רבי משה בן מימון - הרמב"ם באתר "MyTzadik"

[עריכה] כתביו

• תשובות הרמב"ם, ליפסיה 1861, באתר דעת
• איגרות הרמב"ם, ליפסיה 1861, באתר דעת
• מהדורת אינטרנט של ספרי מחשבת ישראל מאתר דעת - כולל כתבי הרמב"ם
• משנה תורה לרמב"ם - מאגר ספרות הקודש של אתר מקראנט
• חיבורי הרמב"ם; כתבי-יד ודפוסים קדומים. בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי
• משנה תורה לרמב"ם מאתר סנונית

[עריכה] מאמרים שונים על משנת הרמב"ם

• אורי לוי, ממשה עד משה, על הלכה, רפואה ואמונה מתוך מחקר משנתו של הרמב"ם.
• המוזיקה, בספריו של הרמב"ם, מתוך אתר מכון המוזיקה ביהדות.
• שיעור רמב"ם יומי (בעברית ובאנגלית, ובתוספת שיעורים מוקלטים).
• גדי כהן, עולם חסד יבנה - להבחנת הרמב"ם בין מצוות 'והלכת בדרכיו' למצוות 'ואהבת לרעך כמוך', באתר "דעת".
• רפואה והלכה בהגותו של הרמב"ם, ד"ר אוריאל לוינגר, אתר דעת.
• הרב ד"ר דרור פיקסלר, אסטרונומיה ואסטרולוגיה במשנת הרמב"ם (המאמר פורסם במקור ב"תחומין כרך יט עמודים 439-447)