משנה תורה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לשכתב ערך זה הסיבה לכך: תוכן פגום ולוקה בחסר, כתיבה לא אינציקלופדית. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. |
משנה תורה הוא ספר הלכתי שכתב רבי משה בן מיימון, הידוע בראשי התיבות של שמו "הרמב"ם". חיבור הלכתי זה נחשב ליצירה המסכמת והמקיפה ביותר של התורה שבעל פה.
תוכן עניינים |
[עריכה] שם הספר
הרמב"ם קרא לספרו משנה תורה "לפי שאדם קורא תורה שבכתב תחילה, ואחר כך קורא בזה, ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה, ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם". גדולי ישראל, ובייחוד הראב"ד, נרתעו משמו הנועז של הספר כשני לתורה. הראב"ד מתח על הספר ביקורת חריפה, ובין השאר על שם הספר. טענתו הייתה שיומרני מצדו של הרמב"ם להחליף את כל הספרים שקדמו לו.
מסיבה זו ואחרות, נפוץ יותר השימוש בכינוי הנוסף של הספר - היד החזקה על שם ארבעה עשר (י"ד) הספרים הכלולים בו, וכשמו של הפסוק האחרון בתורה "ולכל היד החזקה, ולכל המורא הגדול, אשר עשה משה לעיני כל ישראל".
[עריכה] ייחודו של הספר
בחיבור זה אסף הרמב"ם את כל ההלכות של התורה שבעל פה מכל המקורות השונים: תלמודים ומדרשי הלכה, וקיבץ אותן באופן שיטתי ותמציתי לפי נושאים בלשון ברורה ובהירה ובארכיטקטורה מורכבת אך בהירה. בחיבור זה הרמב"ם הקיף את כל עולם ההלכה, כולל מצוות שלא רלוונטיות לתקופת הגלות והעדר המקדש. בפרט בולט הפירוט הנדיר (יחסית לספרי הלכה אחרים) ביחס למצוות הקשורות לקורבנות, לבית המקדש ותפעולו, ולמלוכה בישראל.
למרות שהרמב"ם כיוון לפסוק הלכה לדורות בחיבורו, ולמטרה זו כינס בעצם את כלל ההלכות בחיבור זה, בסופו של דבר החיבור לא התקבל על כלל עם ישראל שומרי המצוות, אך הוא היה לאחד משלושת מקורות הפסיקה (ה"רגלים") המרכזיים של השולחן ערוך של רבי יוסף קארו (יחד עם פסיקות הרי"ף והרא"ש), שהתקבל כספר בסיס לפסיקת הלכה בתפוצות רבות. למעשה, עד להופעת השולחן ערוך שימש הרמב"ם כפוסק העיקרי בעולם היהודי למעט בקהילות אשכנז. לאחר הופעת השולחן ערוך, הפסיק לשמש הרמב"ם כפוסק העיקרי, ומרכז הכובד בפסיקת ההלכה עבר לשולחן ערוך. יהודי תימן המשיכו לראות ברמב"ם את הפוסק העיקרי, בייחוד בתחומי חושן משפט יורה דעה ואבן העזר. בתחומי אורח חיים, ניכרו השפעות לשולחן ערוך, בקרב חלק ניכר מיהודי תימן.
כאמור, ההלכות במשנה תורה מסודרת על פי סדר שיטתי, אך מקורותיהן בחז"ל מפוזרים על פני ספרים רבים. במשנה תורה לא כתב הרמב"ם את מקורותיו, אלא הביא הלכה פסוקה בלבד. באגרת[1] שכתב לאחר זמן הוא מיצר על כך עקב סיפור שהיה ובו לא זכר את מקור ההלכה[2]. בהמשך האיגרת מתעתד הרמב"ם לכתוב ספר שיציין את המקורות הלא טבעיים של ההלכות; קרי - אם המקור להלכה איננו במסכת העוסקת בנושא. לגבי מקורות במסכת העוסקת בנושא סבור הרמב"ם שאין צורך לציין מקור כי הבא לפסוק הלכה צריך להיות בקי במסכתות הרלוונטיות.
על הספר נכתבו פירושים והשגות שונות, והבולטים שבהם הם הגהות הראב"ד שנכנסו לגוף הטקסט ברוב מהדורות הספר, והכסף משנה (פירושו של רבי יוסף קארו, בו הוא גם תר אחר מקורותיו התלמודיים של הרמב"ם). פירושים רבים ל"משנה תורה" עוסקים בפענוח מקורותיו של הרמב"ם, ועד ימינו ממשיכים להתפרסם ספרים התרים אחר מקורות תלמודיים לפסיקת הרמב"ם.
[עריכה] מטרת הספר ע"פ הרמב"ם
בהקדמה לספר כותב הרמב"ם:
- ובזמן הזה תכפו צרות יתרות, ודחקה שעה את הכול, ואבדה חכמת חכמינו, ובינת נבונינו נסתתרה; לפיכך אותן הפירושין והתשובות וההלכות שחיברו הגאונים, וראו שהם דברים מבוארים, נתקשו בימינו, ואין מבין ענייניהם כראוי אלא מעט במספר... ומפני זה נערתי חוצני, אני משה בירב מיימון הספרדי...וראיתי לחבר דברים המתבררים מכל אלו החיבורין, בעניין האסור והמותר והטמא והטהור עם שאר דיני תורה: כולן בלשון ברורה ודרך קצרה, עד שתהא תורה שבעל פה כולה סדורה בפי הכול, בלא קושיה ולא פירוק, ולא זה אומר בכה וזה אומר בכה, אלא דברים ברורים קרובים נכונים, על פי המשפט אשר יתבאר מכל אלו החיבורין והפירושין הנמצאים מימות רבנו הקדוש ועד עכשיו...עד שיהיו כל הדינין גלוויין לקטן ולגדול בדין כל מצוה ומצוה, ובדין כל הדברים שתיקנו חכמים ונביאים: כללו של דבר, כדי שלא יהא אדם צריך לחיבור אחר בעולם בדין מדיני ישראל; אלא יהיה חיבור זה מקבץ לתורה שבעל פה כולה, עם התקנות והמנהגות והגזירות שנעשו מימות משה רבנו ועד חיבור התלמוד... לפיכך קראתי שם חיבור זה משנה תורה, לפי שאדם קורא תורה שבכתב תחילה, ואחר כך קורא בזה, ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה, ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם.
[עריכה] ההתנגדות לספר
לצד ההתלהבות לה זכה הספר עם פרסומו, הוא זכה גם להתנגדויות חריפות. הסיבות המרכזיות להתנגדות לספר היו:
- הרמב"ם בחר שלא לכתוב על פי הסדר שבו כתוב התלמוד, אלא על פי נושאים. למרות שהיו תקדימים לסטייה זו מן התלמוד (בעיקר בתקופת הגאונים) שיטתו של הרמב"ם עוררה כעס רב, בעיקר מצד מנהיגים שלא קיבלו את סמכותו.
- הרמב"ם לא ציין את המקור לכל הלכה שכתב. כיוון שהסמכות ההלכתית המוסכמת היא של התלמוד, נהוג עד היום לצטט את הסוגיות הרלוונטיות בעת פסיקת הלכה. הרמב"ם נמנע מכך, וזאת הייתה שיטתו ברבים מחיבוריו כולל בספרו החשוב האחר מורה נבוכים. הלכות רבות בספר מבוססות על החלטות של הרמב"ם שמקורן לא ברור: החל מסוגיות זניחות בתלמוד הירושלמי, ועד פסיקות המבוססות על דברי גאונים. ללא ידיעת המקור, טענו כלפיו, איך נקבל את פסיקתך?
- הרמב"ם מציג את ספרו כספר פסיקה המקיף את כל התורה שבעל פה. לדברי מתנגדיו גישה זו עלולה להטעות את הציבור כאילו דעתו היא הדעה היחידה והמחייבת (ייתכן שלכך אכן התכוון הרמב"ם). לשם כך כתב הראב"ד ספר השגות על משנה תורה (שכאמור מופיעות היום ברוב מהדורות המשנה תורה), בו חלק על הרמב"ם והזכיר עמדות אחרות במקומות אחדים בהם הסכים עם הרמב"ם אך סבר שיש להציג גם דעות אחרות.
[עריכה] מבנה הספר
הספר מורכב מהקדמה ולאחריה ארבעה עשר חלקים.
- הקדמת הספר: הכוללת פתיחת המחבר על שלשלת המסורת והצורך בספר, מצוות עשה, מצוות לא תעשה, ומבנה הספר - פירוט מבנה ארבעה עשר חלקי משנה תורה.
- ספר המדע: הלכות יסודי התורה, הלכות דעות, הלכות תלמוד תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, הלכות תשובה.
- ספר אהבה: הלכות קריית שמע, הלכות תפילה וברכת כוהנים, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, הלכות ציצית, הלכות ברכות, הלכות מילה, סדר התפילה.
- ספר זמנים: הלכות שבת, הלכות עירובין, הלכות שביתת עשור, הלכות שביתת יום טוב, הלכות חמץ ומצה, הלכות שופר וסוכה ולולב, הלכות שקלים, הלכות קידוש החודש, הלכות תעניות, הלכות מגילה וחנוכה
- ספר נשים: הלכות אישות, הלכות גירושין, הלכות ייבום וחליצה, הלכות נערה בתולה, הלכות סוטה
- ספר קדושה: הלכות איסורי ביאה, הלכות מאכלות אסורות, הלכות שחיטה
- ספר הפלאה: הלכות שבועות, הלכות נדרים, הלכות נזירות, הלכות ערכים וחרמים
- ספר זרעים: הלכות כלאיים, הלכות מתנות עניים, הלכות תרומות, הלכות מעשרות, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין, הלכות שמיטה ויובל
- ספר עבודה: הלכות בית הבחירה, הלכות כלי המקדש והעובדים בו, הלכות ביאת המקדש, הלכות איסורי מזבח, הלכות מעשה הקרבנות, הלכות תמידין ומוספין, הלכות פסולי המוקדשין, הלכות עבודת יום הכיפורים, הלכות מעילה
- ספר קרבנות: הלכות קרבן פסח, הלכות חגיגה, הלכות בכורות, הלכות שגגות, הלכות מחוסרי כפרה, הלכות תמורה
- ספר טהרה: הלכות טומאת מת, הלכות פרה אדומה, הלכות טומאת צרעת, הלכות מטמאי משכב ומושב, הלכות שאר אבות הטמאות, הלכות טומאת אוכלין, הלכות כלים, הלכות מקוואות
- ספר נזיקין: הלכות נזקי ממון, הלכות גניבה, הלכות גזילה ואבידה, הלכות חובל ומזיק, הלכות רוצח ושמירת נפש
- ספר קניין: הלכות מכירה, הלכות זכייה ומתנה, הלכות שכנים, הלכות שלוחין ושותפין, הלכות עבדים
- ספר משפטים: הלכות שכירות, הלכות שאלה ופיקדון, הלכות מלווה ולווה, הלכות טוען ונטען, הלכות נחלות
- ספר שופטים: הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, הלכות עדות, הלכות ממרים, הלכות אבל, הלכות מלכים ומלחמות.
[עריכה] נוסחאות משנה תורה
בנוסח משנה תורה נפלו במהלך השנים שיבושים רבים: הן בנוסח ההלכות, הן באיורים והן בחלוקת ההלכות. מקורות השינוי היו טעויות העתקה שנתקבעו בדפוס, עריכה מסוימת על ידי מעתיקים שונים ש"תיקנו" את הנוסח לזה הראוי לפי דעתם, והצנזורה הנוצרית במדינות אשכנז, שינתה כל היגד של יחס אליה או אל תפיסתה (למשל ביחסי אישות) מהנוסח המקורי במקומות רבים. אם נוסיף לכך את העובדה כי הרמב"ם תיקן מספר פעמים את הנוסח בעצמו, נמצא שבמקומות רבים, הנוסח הקיים בפנינו אינו משקף את הנוסח שיצא מתחת ידי הרמב"ם.
כדי לברר את הנוסח המדויק, יש להיעזר בכתבי יד ובנוסחאות מדויקות, שלא נגעה בהם העריכה של המעתיקים, ושלא נגעה בהם יד הצנזורים. פעמים רבות דווקא הנוסחאות המשובשות הן שהביאו לקושיות על דברי הרמב"ם במשנה תורה, ולאחר בירור הנוסח המקורי התבטלו הקושיות מאליהן.
[עריכה] מהדורות מדויקות
מאז מחצית המאה-20 קיימות חמש מהדורות של החיבור כולו על פי כתבי יד ודפוסים ישנים, ועוד כמה של חלקים ממנו:
- מוסד הרב קוק הוציא מהדורה של ספר המדע על פי כתבי יד, עם שינויי נוסחאות.
- מהדורת אינטרנט של מכון ממרא על פי רוב כתבי יד תימן.
- מהדורתו של שבתי פרנקל - מהדורה בה נוסח הפנים הוא נוסח דפוסים ראשונים עם נספחים לנוסחאות כתבי יד, ובה פרשנים "קלאסיים" לצד אחרים, וכן מערכת משוכללת של מפתחות.
- מהדורתו של הרב יוסף קאפח - מהדורה בה נוסח הפנים מתבסס בעיקר על כמה מכתבי היד התימניים וכן נוסף בה קיצור תמציתי של הסוגיות שנדונו על ידי מפרשי הרמב"ם במרוצת הדורות.
- מהדורת "יד פשוטה" של הרב נחום אליעזר רבינוביץ' - מהדורה המתבססת על מספר כתבי יד (המשתנים מכרך לכרך בהתאם להערכת דיוקם) בתוספת פירוש מקורי למשנה תורה. עד כה נדפס כמחצית מהחיבור.
- מהדורת "משנה תורה מדויק" של הרב יצחק שילת - מהדורה ללא פירושים ובה נוסח הדפוסים הנפוצים מסודר כנגד הנוסח המוגה. עד כה נדפסו ארבעה כרכים כאשר הקצב שתיכנן המהדיר הוא של שני כרכים מדי שנה.
- מהדורה המכילה בנוסח הפנים שלה את המהדורות המבוססות על כתבי היד המדויקים בעיקר על פי מהדורת הרב קאפח וכתבי יהודי תימן, ללא כל פרשנות נלוות ובכרך אחד (1008 עמודים), יצאה לאור על ידי 'מפעל משנה תורה' שליד ישיבת אור וישועה (מהדורת יוחאי מקבילי, העורך הראשי). המהדורה מכילה חילופי נוסח משמעותיים בלבד מהמהדורות המובילות, ומפתחות רבים.
[עריכה] פרשנים קלאסיים
לספר משנה תורה ישנם פרשנים רבים, אולם ישנם כמה פרשנים הנחשבים כקלאסיים, שנדפסים עמו בדרך כלל ברוב המהדורות:
- מגדל עוז - ר' שם טוב ב"ר אברהם אבן גאון (נולד כנראה בשנת ה'מ"ז 1287).
- מגיד משנה - ר' וידל די טולושא (בערך ה'ס' 1300 - בערך ה'ק"י 1350).
- יקר תפארת (רדב"ז) - רבי דוד בן זמרא (ה'רל"ט 1479 - ה'של"ג 1573).
- כסף משנה - רבי יוסף קארו, מחבר השולחן ערוך (ה'רמ"ח 1488 - ה'של"ה 1575).
- לחם משנה - ר' אברהם ב"ר משה די בוטון (בערך ה'ש"ה 1545 - ה'שמ"ח - 1588).
- משנה למלך - ר' יהודה ב"ר שמואל רוזאניס (רוזנס) (ה'תי"ז - 1657 - ה'תפ"ז 1727).
[עריכה] קישורים חיצוניים
מיזמי קרן ויקימדיה |
---|
טקסט בוויקיטקסט: משנה תורה |
- משנה תורה להרמב"ם - הטקסט המלא, באתר של מכון ממרא.
- משנה תורה להרמב"ם, רומא?, דפוס שלמה בן יהודה ועובדיה בן משה, לפני ר"ם (1480), במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית של ישראל
- אבישי יורב, "משנה תורה" כבסיס ללימודי תושב"ע בבתי-ספר תיכוניים, באתר "דעת"
- שיעור יומי במשנה תורה לרמב"ם, באתר "חב"ד"
- אודות תקנת לימוד הרמב"ם היומי, של הרבי מליובאוויטש
- משנה תורה בכרך אחד, מתוך כתבי יד ועם 8 מפתחות, עם הקדמה על כל המהדורות הקיימות.
- אתר לתרגום משנה תורה לרמב"ם
- משנה תורה באתר לקסיקון תרבות ישראל.
- מכון הלכה ברורה ובירור הלכה מפתח לפירושים על משנה תורה לרמב"ם.
- 23 שעורים מוקלטים בספר המדע לרמב"ם (וידאו) מפי הרב אורי שרקי מתוך אתר מכון מאיר.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ הרב יצחק שילת, איגרות הרמב"ם, חלק ב, עמ' תמד-תמה, הוצאת מעליות. וכן: ר"י טברסקי, מבוא למשנה תורה להרמב"ם, ירושלים תשנ"א, עמ' 30.
- ^ בא אליי הדיין החסיד וקונטרס מן החיבור בידו, יש בו הלכות רוצח מספר נזיקין, והראה לי הלכה אחת, אמר לי: קרא זו. קראתי אותה. אמרתי לו: מה ספק יש בזו? אמר לי: באיזה מקום נאמרו דברים אלו? אמרתי לו: במקומן, או באלו הן הגולין או בסנהדרין בדיני רוצח. אמר לי: כבר חזרתי על הכול ולא מצאתי. אמרתי לו: שמא בירושלמי? אמר לי: בקשתי ולא מצאתי, לא בירושלמי ולא בתוספתא. השתוממתי כמו שעה, ואמרתי לו: אני זוכר שבמקום פלוני מגיטין נתפרשו דברים אלו. הוצאתי גיטין וחיפשתי ולא מצאתי. תמהתי ונבהלתי ואמרתי: היכן נאמרו דברים אלו? הנח עתה עד שאזכור מקומן. הוא יצא, ואני נזכרתי. שלחתי שליח והחזרתיו, והראיתי לו הדברים מפורשין בגמרא יבמות אגב גררא. תמה והלך. וכן תמיד אני בצער מזה שיבוא השואל וישאל: היכן נאמרו דברים אלו? ... ואם כך אירע לי ואני המחבר, מה יארע לשאר בני אדם?
כתבים בענייני הלכה - פירוש המשנה | ספר המצוות | משנה תורה | תשובות הרמב"ם כתבים פילוסופיים - מילות ההיגיון | מורה הנבוכים | הקדמות לפירוש המשנה - הקדמה לפירוש המשנה | הקדמה לפרק חלק | הקדמה למסכת אבות - "שמונה פרקים" איגרות - איגרת השמד | איגרת תימן | איגרת תחיית המתים כתבים רפואיים - פרקי משה | קיצורי גלינוס | על שמות הרפואות | תשובות רפואיות |