ספר תורה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ספר תורה הוא מגילת קלף שעליה כתובה התורה בשלמותה, מתחילת ספר בראשית ועד סוף ספר דברים. ספר תורה נחשב לתשמיש הקדושה המקודש ביותר ביהדות, ונוהגים בו כבוד והידור. בשמחת תורה נוהגים לרקוד עם ספרי התורה.
תוכן עניינים |
[עריכה] מצוות כתיבת ספר תורה
ישנה מצווה על כל אדם מישראל לכתוב ספר תורה, שנאמר "ועתה כתבו לכם את השירה", ומי שיש בידו ספר תורה אסור לו למכור את הספר, אפילו שהוא עני ואביון שאין לו מה לאכול, ומותר למכור את הספר ולהשתמש בכסף רק ללמוד תורה או לשאת אישה. בתום כתיבתו של ספר תורה נהוג להכניסו לבית הכנסת בחגיגה גדולה. כיום לדעת רוב הפוסקים יוצאים ידי חובה זאת בקניית שאר ספרי קודש. המלך חייב בכתיבת שלשה ספרי תורה: אחד שיהיה מונח על לבו, שני שיהיה קורא בו ושלישי שיהיה מונח בבית גנזיו.
[עריכה] כתיבת ספר תורה
דיני העשייה והכתיבה של ספר התורה הם המורכבים והחמורים ביותר מבין תשמישי הקדושה ביהדות. יש לכתוב את ספר התורה בידי אדם שהוכשר לכך במיוחד, הקרוי סופר סת"ם. ספר התורה עלול להפסל בגלל בעיות שונות שהנפוצות שבהם הן טעות בכתיבה, מילה חסרה או מיותרת או מילה שכתובה באופן לא מדויק. בספר תורה פסול לדעת רוב הפוסקים אסור לקרוא בציבור, ויש לתקנו אם הדבר אפשרי. על פי הרמב"ם ישנם עשרים דברים שפוסלים את ספר התורה, ואם אחד מהם קיים בו, הוא נחשב "כחומש מן החומשין שמלמדין בהן התינוקות ואין בו קדושת ספר תורה ואין קורין בו ברבים" (הלכות תפילין מזוזה וספר תורה פרק י)
[עריכה] הקלף
עיבוד הקלף שעשוי מעור של בהמה טהורה נעשה בדרך מיוחדת:
- שלושה עורות הן - גוויל, וקלף, ודוכסוסטוס. כיצד: לוקחין עור הבהמה או עור החיה, מעבירין שיער ממנו תחילה; ואחר כך מולחין אותו במלח, ואחר כך מעבדין אותו בקמח; ואחר כך בעפצה וכיוצא בו, מדברים שמקבצין את העור ומחזקין אותו. וזה הוא הנקרא גוויל. (הלכות תפילין: פרק א : ו)
- שכתב ספר תורה או תפילין על עור שלא עיבדו לשמן - הרי אלו פסולין (הלכות תפילין א:יד)
ישנם שני סוגי עיבוד, שאפשר לעבד בהם קלף: עיבוד בסיד (נהוג ברוב קהילות ישראל), ועיבוד בעפצים (בעיקר תימנים).
השינויים העיקריים בין שני סוגי העיבודים: בעיבוד בסיד: העור כמעט ולא נמלח, והסיד הנו כמעט החומר היחיד המשתתף בעיבוד. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הנם חומרים חיוניים להצלחה בעיבוד.
הקלף המתקבל בעיבוד בעפצים, שונה מן הקלף המתקבל בעיבוד סיד, בשלשה דברים עיקריים. בעיבוד בסיד: הקלף לבן וקשה, הקלף יכול לחזור למצב שקודם העיבוד, האותיות שנכתבות עליו, נזוקות בהשריה במים. בעיבוד עפצים: הקלף מתקבל חום (הגוון תלוי בסוגי העפצים) ורך, אי אפשר להחזירו לקדמותו, והכתב לא ניזוק במים.
ראשון הפוסקים שאימץ את העיבוד בסיד היה רבנו תם.
בעיבוד בסיד ישנם שני סוגים עיקריים של קלף שעליהם נכתבים ספרי תורה, תפילין ומזוזות:
- קלף משוח:
- קלף זה עשוי מעור בהמה, שבשלבי הסיום של עיבודו מושחים אותו (ומכאן שמו) בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. הציפוי יוצר שכבה חלקה ולבנה, שעושה את הכתיבה על קלף זה לנוחה יותר ומהירה יותר.
- הקלף המשוח לוקה מבחינת ההלכה בשני הבטים:
- כמו כן, הציפוי נוטה להתבלות במהירות.
- קלף לא משוח - קלף שליל:
- קלף זה עשוי מעור ולדות של בקר שלא נעשתה בהם מלאכה. מבחינת ההלכה, זהו הקלף העדיף.
[עריכה] כתב סת"ם
-
ערך מורחב – כתב סת"ם
-
ערך מורחב – דיו סת"ם
כתב סת"ם הוא כתב שבו משתמשים לכתיבת ספרי תורה, מגילות, מזוזות ותפילין. כתב זה משמש את סופרי הסת"ם ונכתב באמצעות נוצה ודיו-סת"ם על גבי קלף. לכתב הסת"ם צורה מרובעת אופיינית, והוא מעוטר בתגים מעל אותיות מסוימות. כתב זה איננו מפוסק או מנוקד. ישנה אבחנה בין כתב אשכנזי לכתב ספרדי.
[עריכה] עיטור ספר התורה
לגבי צורתם ועיטורם של ספרי התורה שמכילים את המגילות ישנם מנהגים שונים: בעוד אצל עדות המזרח נהוג להכניס את ספרי התורה לתוך תיבה עגולה מעוטרת, אשר נפתחת כמו דלת ומגילת הקלף מועברת מחלק אחד לחלק השני לצורך קריאתה, אצל עדות אשכנז ,איטליה ומרוקו וחלק מקהילות אלג'יר. . נהוג לגלגל את הקלף על מוטות עץ ולעטוף אותו בבד קטיפה מעוטר. בקרב קהילות גאורגיה,המנהג להכניס את ספר התורה לתוך תיבת עץ כמו אצל עדות המזרח, אלא, שבחלק מהקהילות (כגון: קהילות קולאשי, כותאיסי, אוני ועוד),ישנם עמודי עץ חיים,שיוצאים מתחתית התיבה. לספרי התורה נלווים קישוטים וכלים שונים כגון: "רימונים", "מגן" ו"אצבע" מורה לקריאה בתורה.
[עריכה] קריאה בספר התורה
-
ערך מורחב – קריאת התורה
ספרי תורה מוצבים בארון הקודש בבתי הכנסת, ומשמשים לקריאה בתורה, בזמן התפילות. לאחר הקריאה בתורה או לפניה (בהתאם למנהג המקום) נוהגים להגביה את התורה להראות את תוכן הפרשה לכל הקהל, תוך כדי האמירה: "זאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל". הקריאה בתורה מתבצעת בניגון מיוחד, המסומן באמצעות טעמי המקרא, המשמשים גם לציון הפיסוק וצורת ההגיה הנכונה.
מכיוון שיש איסור להוסיף לספר התורה תווים מיותרים, הקורא בתורה חייב לזכור את הניקוד, טעמי המקרא וההטעמה הנכונים לכל מילה.
[עריכה] הכנסת ספר תורה
הכנסתו של ספר תורה חדש לבית הכנסת נעשית בטקס חגיגי, שתחילתו בכתיבה חגיגית של האותיות האחרונות בביתו של תורם הספר, והמשכו בתהלוכה מלווה בשירה ובריקודים מביתו של התורם אל בית הכנסת.
[עריכה] לקריאה נוספת
- תשובות הגאונים -דיני עיבוד והכתב.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- הרב אליעזר מלמד, מצוות כתיבת ספר תורה, ישיבה
הבהרה: ויקיפדיה איננה מקור לפסיקות הלכה.
- הסכם השאלת ספר תורה מתוך אתר בית הדין "משפט והלכה בישראל"
