שבועה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שבועה היא התחייבות של אדם, או אישור ואימות של דבר, בכל הקדוש והיקר לו. לעתים תוך הזכרת שם ה', ולעתים תוך הוספת קללה שתחול עליו או על הקרובים אליו אם לא יקיים את דבריו או אם אין אמת בדבריו. המילה "שבועה" נגזרת משבע, שכן השבועה הקלאסית הייתה תוך הזכרת שם אלוהים, והמספר 7 מייצג את קדושת האלוהים שקבע מימי בראשית את היום השביעי לאות על בריאת העולם.
בתורה מופיע האירוע בו נשבעו אברהם ואבימלך וכרתו ברית ביניהם, תוך מתן תוקף על ידי הצגת שבע כבשים. אירוע זה התקיים בבאר שבע, ועל שם מעמד שבועה זה נקבע שמו - "באר שבע".
מאז ומתמיד הייתה השבועה מתן תוקף מיוחד להתחייבות או לאמת דבר שבפי האדם. נראה שהרמת היד בשבועה מקורה כבר בזמן העתיק, להורות שנשבעים באל שבשמים, כפי שניתן לראות משבועה נוספת של אברהם ומחזיונו של הנביא דניאל. [1]
תוכן עניינים |
[עריכה] השבועה בתנ"ך
בתנ"ך נראה ששבועה הייתה מנהג מקובל. מספר פעמים אנו נתקלים בביטוי "חי ה'" בשבועות. השבועות הראשונות מופיעות אצל אברהם: כאשר הוא נשבע למלך סדום, שהוא לא יקח שלל מהמלחמה (בראשית יד כב). בהמשך אליעזר עבד אברהם מתבקש להשבע על ידי אברהם כי לא יביא אישה ליצחק מבנות הכנעני אלא מחרן ממשפחת אברהם (בראשית כ"ד). יעקב מבקש מעשיו להשבע לו על מכירת הבכורה (בראשית כ"ה ל"ג). יעקב ולבן כורתים ברית אי לוחמה בגלעד, ויעקב נשבע באלוהי אביו (בראשית ל"א נ"ג). יוסף נשבע לאביו יעקב שלא יקבור אותו במצרים אלא בארץ ישראל בקברי אבותיו (בראשית מ"ז ל"א) ובדומה יוסף משביע את בני ישראל שיעלו את עצמותיו לארץ ישראל כאשר הם יצאו מארץ מצרים (בראשית נ' כ"ה).
כאשר ישראל נכנסים לארץ הם נשבעים לכרות ברית שלום עם הגבעונים. [2] לאחר שהתברר כי הגבעונים רימו אותם ולא באו מארץ רחוקה כפי שסיפרו, מסופר כי ישראל לא יכלו להפר את הברית והשבועה שנשבעו בשם ה', ולכן כעונש הפכו אותם לחוטבי עצים ושואבי מים. יהושע נשבע שבועה נוספת שבה הוא מקלל את האיש שיבנה את יריחו מחדש (יהושע ו' כ"ו). מאוחר יותר שאול המלך נשבע לבנו יהונתן כי לא יהרוג את דוד. והוא משתמש בביטוי "חי ה'". שבועה שהוא מפר אותה מאוחר יותר, כאשר הוא מנסה להורגו בכל זאת. (שמואל א', י"ט ו'), גם אצל בעלת האוב שאול משתמש בביטוי "חי ה'", ונשבע שלא יקרה לה רע (שמואל א', כ"ח י'). גם דוד נשבע מספר פעמים: לשאול שלא ישמיד את צאצאיו. לא לאכול ביום שבו נרצח אבנר בן נר כסימן לאבלותו הרבה, לשמעי אוייבו שהוא לא ימיתהו, ולבת שבע שיעתר לבקשתה כי שלמה ימלוך תחתיו.
עוד מסופר בתנ"ך כי מלך יהודה אסא, כופה על העם להשבע שבועת אמונים לאלוהים כנגד עבודת האלילים שרווחה. והעם נשבע בכל לבבו ורצונו ושמח על כך. [3] בדומה לכך עזרא משביע את העם לעזוב את הנשים הנוכריות. [4]
שבועה מסוג שונה היא שבועתו של גדליהו בן אחיקם שנבוכדנצר השני, מלך בבל מעמיד בראש ישראל, נשבע לעם שהם יקבלו הגנה מפני העמים שמסביב, אם יכנעו למלך בבל. [5] שבועה מעניינת נוספת היא השבועה שהמלך צדקיהו נשבע לנביא ירמיהו, לא להרוג אותו ולא למסור אותו בידי אלו שרוצים להורגו, בתמורה לכך שיספר לו את העתיד שצופן לו.[6]
בתנ"ך מוצאים לא רק שבני אדם נשבעים אלא גם האל נשבע. לתפיסתו של משה ה' נשבע בעקבות חטא המרגלים כי הבוגרים מגיל 20 באותו מעמד לא יכנסו לארץ ישראל (במדבר ל"ב י', דברים א' ל"ד). וכן הוא נשבע שמשה לא יכנס לארץ ישראל, בעקבות מעשיהם של ישראל (דברים ד' כ"א).
[עריכה] השבועה בתלמוד ובהלכה היהודית
השבועה נזכרת בתורה בספר במדבר (ל, ג): "איש כי ידור נדר לה', או הישבע שבועה, לאסור איסר על נפשו, לא יחל דברו, ככל היוצא מפיו יעשה". התורה אומנם כרכה יחד את איסורי נדר ושבועה, אולם קיים הבדל מהותי ביניהם, כי בעוד שהנדר מוגדר בתלמוד כ"איסור חפצא", היינו שהחפץ הוא זה שאסור בשימוש, הרי שהשבועה נחשבת ל"איסור גברא", שאיסור השימוש בחפץ הוא על האדם (=גברא), בעוד שהחפץ הינו חפץ מותר.
הנשבע לשקר או שעבר על שבועתו מתחייב בעונש מלקות או בקורבן.
[עריכה] סוגי השבועות
- שבועת ביטוי - שבועה שלא נולדה כתוצאה מדין ודברים שיש לנשבע עם אחרים, אלא שהוא החליט מעצמו להישבע על התחייבות עתידית או על אימות פעולה שכבר נעשתה. השם "ביטוי" נגזר מהפסוק "או נפש כי תישבע לבטא בשפתיים להרע או להיטיב, לכל אשר יבטא האדם בשבועה" (ספר ויקרא (ה, ד). העובר על שבועת ביטוי או שנשבע לשקר חייב להביא לבית המקדש קורבן עולה ויורד.
- שבועת שוא - שבועה זו היא בעצם "שבועת ביטוי" אלא שבשבועה זו ברור מיד לכל בשעת השבועה שהדברים שאומר אינם אמת (=הנשבע על שיש שהוא זהב), או שברור שהם אמת ואין צורך להישבע עליהם (=הנשבע על אבן שהיא אבן), או הנשבע על דבר שמן הנמנע לעשותו (=הנשבע שלא יישן 3 ימים), או שנשבע לבטל מצווה (=שלא יניח תפילין). הנשבע "שבועת שוא" בזדון חייב בעונש מלקות.
- שבועת העדות - התובע בשני עדים שיעידו עבורו בבית דין, ונשבעו לשקר שלא ראו דבר. על שבועת העדות חייב קורבן עולה ויורד.
- שבועת הפיקדון - התובע מחברו תביעת ממון וחברו מכחיש ונשבע על כך. אם בדיעבד נודע שנשבע לשקר חייב הנתבע לשלם את הממון ולהוסיף על כך "חומש" (=חמישית), וכן עליו להביא קורבן אשם גזילות.
- שבועת הדיינים - שבועת הדיינים הוא שם כולל לכל סוגי השבועות שמשביעים הדיינים בבית דין בתביעות ממון שבין אדם לחברו. בית הדין משביעים את הנתבע להישבע ובכך הוא נפטר מתשלום. שבועה זו מתחייבת בשלושת המקרים הבאים:
-
- מודה במקצת - הנתבע מודה בחלק מהתביעה.
- עד אחד - שישנו עד אחד בלבד שדברי התובע אמת.
- שבועת השומרים - שבועת שומר שהופקד בידיו פיקדון ואבד או נגנב, במקרים מסוימים.
קיימים סוגי שבועות נוספות שתוקנו על ידי חז"ל ושאינם מופיעים בתורה, כגון: "שבועת הנוטלים" ו"שבועת היסת".
[עריכה] קישורים חיצוניים
[עריכה] סימוכין והערות שוליים
- ^ "וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם: הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ." (בראשית יד כב)
וראו גם, "וָאֶשְׁמַע אֶת הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם כִּי לְמוֹעֵד מוֹעֲדִים וָחֵצִי וּכְכַלּוֹת נַפֵּץ יַד עַם קֹדֶשׁ תִּכְלֶינָה כָל אֵלֶּה:" (דניאל י"ב ז') - ^ "וַיַּעַשׂ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ שָׁלוֹם וַיִּכְרֹת לָהֶם בְּרִית לְחַיּוֹתָם וַיִּשָּׁבְעוּ לָהֶם נְשִׂיאֵי הָעֵדָה" (יהושע ט' ט"ו)
- ^ "וַיִּשָּׁבְעוּ לה' בְּקוֹל גָּדוֹל וּבִתְרוּעָה וּבַחֲצֹצְרוֹת וּבְשׁוֹפָרוֹת: וַיִּשְׂמְחוּ כָל יְהוּדָה עַל הַשְּׁבוּעָה כִּי בְכָל לְבָבָם נִשְׁבָּעוּ וּבְכָל רְצוֹנָם בִּקְשֻׁהוּ וַיִּמָּצֵא לָהֶם וַיָּנַח ה' לָהֶם מִסָּבִיב: (דברי הימים ב, ט"ו י"ד-ט"ו)
- ^ עזרא י' ה'
- ^ "וַיִּשָּׁבַע לָהֶם גְּדַלְיָהוּ וּלְאַנְשֵׁיהֶם וַיֹּאמֶר לָהֶם אַל תִּירְאוּ מֵעַבְדֵי הַכַּשְׂדִּים שְׁבוּ בָאָרֶץ וְעִבְדוּ אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל וְיִטַב לָכֶם:" (מלכים ב', כ"ה כ"ד)
- ^ ירמיהו ל"ח ט"ז.
