הנחת תפילין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מצוות הנחת תפילין היא מצווה שלפיה יש להניח תפילין מדי יום, למעט ימים מיוחדים. על פי ההלכה מניחים את התפילין ביום ולא בלילה, בימי חול ולא בימי שבת וחג. בעבר רווח הנוהג להניח תפילין כל היום, אך בימינו נהוג להניח תפילין רק במהלך תפילת שחרית, ולעתים בתפילת מנחה בימי צום. התפילין מכילות שתי יחידות עצמאיות: "תפילין של יד" ו"תפילין של ראש".
התפילין מכילות תכנים רוחניים ופסוקים שבהם שמותיו של אלוהים, ולכן ההלכה שמייחסת להן קדושה, מחייבת לשומרן מריחות רעים ולכלוך. חובה זאת הביאה לנוהג לפיו לא מחנכים ילדים להנחת תפילין אלא מתחילים להניח תפילין בגיל בר מצווה, בניגוד למצוות אחרות בהן מחנכים ילדים לקיימן מגיל צעיר. בכך הפכו התפילין לאחד הסמלים של בר המצווה.
תוכן עניינים |
[עריכה] מצוות הנחת תפילין
הציווי בתורה אומר: "וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ, וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ", (שמות י"ג, ט'). נחלקו הדעות האם כוונת הפסוק הפשוטה היא ציווי הנחת אביזר ייחודי כלשהו, או שמא לביטוי מטפורי שמטרתו להורות על זכירת המצוות.
על פי מסורת היהדות האורתודוקסית, כפי שהתקבלה בתורה שבעל פה, הציווי הוא על הנחת אביזר בשם "תפילין", שצורתו כפי שהתקבלה במסורת, על כל פרטיה, היא "הלכה למשה מסיני". כלומר: איננה כלולה במקרא, אבל צוותה בהר סיני כפירוש המקרא ועברה במסורת תורה שבעל פה. וכפי שכתב הרמב"ם:
| "תפילין על קלף, ומזוזה על דוכסוסטוס, וספר תורה על הגויל, הלכה למשה מסיני. שי"ן של תפילין, וקשר של תפילין, ורצועות שחורות, ותפילין מרובעות, ומעברתא דתפילין, הלכה למשה מסיני. נכרכות בשערן, ונתפרות בגידין, הלכה למשה מסיני" | ||
| -- הקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות | ||
לעומת זאת, היו מפרשני מקרא המסורתיים, כמו הרשב"ם, שנטו לומר כי ביטויים אלה הינן מטפורה בלבד. הרשב"ם כתב: "יהיה לך לזיכרון תמיד כאילו כתוב על ידך, כענין 'שימני כחותם על לבך' (שיר השירים ח' ו')".
במדרש המופיע בתלמוד (בבלי, ברכות ו ע"א) נאמר כי הקב"ה מניח כביכול תפילין בהן נכתבות פרשיות המורות על ייחודו של עם ישראל, וכי האל אף מראה למשה את קשר התפילין שלו. יש המפרשים מדרש זה לפי פשוטו, ובכך טוענים שמנסחי המדרש תפסו שלאל יש תפילין, ויש הטוענים שכוונת המדרש היא אליגורית, בדרך משל ונמשל, ויש להבין את נמשל הנאמר (זו למשל דעת הרמב"ם בהקדמה לספרו "מורה נבוכים").
חז"ל אומרים שכל הקורא קריאת שמע ללא הנחת תפילין, כאילו מעיד עדות שקר בעצמו וכאילו הקריב קורבן ללא מנחה ונסכים. (בבלי, ברכות י"ד, ב') מפני שעושה מעשה הצהרתי, לא תיקון ממשי. עוד קשרו חז"ל לתפילין סגולה לאריכות ימים כאשר הם נסמכים על הפסוק "ה' עליהם יחיו" (ישעיהו ל"ח ט"ז).
[עריכה] רקע היסטורי
הדעה המקובלת במחקר מניחה כי בתקופת התנאים התפילין היו נחלתם של בודדים בציבור היהודי, בעיקר של החוגים הפרושים שכינו את עצמם "חברים" (לדברי יוסף בן מתתיהו מנו הפרושים 6,000 איש,[1] מתוך אוכלוסייה כוללת שגודלה, על פי חלק מהחוקרים, נע בין שניים לשלושה מיליון יהודים[2]). חז"ל התייחסו בחומרה לאי-הנחת תפילין, ובתלמוד נאמר: "איזהו עם הארץ? ... כל שאינו מניח תפילין"[3], וכן: "מעשה באשה אחת שנשאת לחבר והייתה קומעת לו תפילין על ידו; נשאת לעם הארץ והייתה קושרת לו קשרי מוכס (קשר המשמש להוכחת תשלום המס) על ידו"[4], ובחומרה רבה יותר נאמר: "פושעי ישראל בגופן, מאי ניהו (מי הם)? אמר רב: קרקפתא דלא מנח תפילין"[5].
בתקופת בית שני נהגו להלך עם התפילין כל היום, וכמעט לכל מקום. כך למשל נהגו רבן יוחנן בן זכאי, אלישע בעל כנפיים ורבי עקיבא, ונראה כי שימוש זה רווח בין החכמים. כמו כן היו שנהגו להלך עם תפילין גם בשעות הלילה, וכך נהג רבי אליעזר בן הורקנוס. התלמוד מספר כי לוחמיו של בר כוכבא בביתר, יצאו למלחמה כאשר היו עטורים בתפילין[6].
היו חוקרים ששיערו שהצורה המוכרת לנו של מצוות התפילין מקורה במאה ה-12, מאחר שדיני התפילין הגיעו לכלל בשלות סופית רק אז. השערה זו מבוססת על העובדה שבמשנה אין תיאור מדויק של התפילין, דרך הכנתן או הנחתן, ואף בתלמוד הדינים אינם מפורטים מאד. אולם הממצא הארכאולוגי הראה הימצאות של תפילין בצורה דומה לתפילין שלנו מימי המרד הגדול, ונראה כי היה שימוש בתפילין כבר במאה ה-1 לספירה (ראו להלן). כמו כן, חיבור הלכתי מתקופת הגאונים בשם "שימושא רבא" מציג את שיטת עשיית התפילין המוכרת לנו.
[עריכה] תפילין של רש"י ושל רבנו תם
קיימות ארבע שיטות מרכזיות לסידור הפרשיות בתוך התפילין; בטרמינולוגיה ההלכתית השיטות השונות זכו לכינויים: שיטת רש"י; שיטת רבנו תם; שיטת הראב"ד; ושיטת השימושא רבא (חיבור בהלכות תפילין המיוחס לתלמיד של אחד הגאונים). (ראו הרחבה בערך תפילין#סדר הפרשיות)
בשולחן ערוך נפסק שיש להניח תפילין של רש"י כיון שכך הוא מנהג העולם, אולם ירא שמים צריך להניח גם תפילין של רבנו תם מחמת הספק. יש הדגשה של חשיבות הנחת תפילין של רבנו תם בין פוסקי ההלכה הנוטים לקבלה, זאת בעקבות דברי האר"י שאלו ואלו דברי אלהים חיים ולשתי הדעות יש טעם על-פי תורת הסוד. בהנחת התפילין ישנן שתי שיטות, על-פי השולחן ערוך והאר"י ורוב הפוסקים הספרדים יש להניח את שני הזוגות יחד. לדעת הפוסקים האשכנזים יש להניחם בזה אחר זה. בעקבות זאת יש הנוהגים ללבוש תפילין של רבנו תם לקראת סוף תפילת שחרית או בתפילת מנחה. ע"פ האר"י יש להניח במנחה תפילין של השימושא רבה שהן, על-פי שיטתו, מסודרות כתפילין של רש"י אלא שהן גדולות יותר (ברוחב אצבעיים על אצבעיים) וכך נוהגים היום חלק מהמקובלים. על-פי רבי מנחם עזריה מפאנו סדר התפילין של השימושא רבה הפוך משל רש"י ויש להניח בנוסף לתפילין של השימושא רבה גם תפילין על פי שיטת הראב"ד (שהם בסדר הפוך מתפילין של רבנו תם), וכך נוהגים היום חלק מחסידי חב"ד.
[עריכה] מדיני התפילין
לפי ההלכה הנהוגה כיום, הזמן בו מותר להניח תפילין הוא במשך כל שעות היום, ואין מניחים תפילין בלילה; אף שאדם שהניחם במשך היום אינו מחויב להורידם מיד עם רדת הלילה. אין מניחים תפילין בשבת ובחג, מפני שהתפילין הם אות והמועדים הם אות, ואין צריך שני אותות בו זמנית. לשיטת חלק מהפוסקים מותר להניח תפילין בשבתות וחגים, אף שאין חובה על כך; אולם רוב הפוסקים אוסרים להניח תפילין בזמנים אלו. חל איסור להניח תפילין ללא גוף נקי (מצרכים). חלק מהפוסקים טענו שהדרישה ל'גוף נקי' כוללת אף הסרת מחשבות אסורות; ובעקבות הקושי להימנע ממחשבות אסורות צומצמו זמני הנחת התפילין. כך לדוגמה יש המעידים שהניחו תפילין רק בעשרת ימי תשובה. המנהג הנפוץ כיום הוא להניח תפילין בתפילת שחרית בלבד; ויש המסבירים נוהג זה בדרישה לגוף נקי אף ממחשבות אסורות.
על הנחת תפילין בחול המועד יש מחלוקת: לדעת חלק מהפוסקים קיימת חובה להניח, ואין פטור גורף ביום זה; אולם יש המשווים את ימי חול המועד לימי המועד, ולכן פוטרים מהנחה ביום זה. הרדב"ז מזכיר את המחלוקת ואומר שבספרד הכול פסקו לפי הרא"ש בענייני איסור והיתר. הוא מזכיר שתחילה הניחו תפילין ושהרא"ש היה מניח תפילין בחול המועד ומברך. לאחר זמן פורסם ספר הקנה (מתוך הקבלה). ולאחר שמצאו בקבלה שאין להניח תפילין בחול המועד – הפסיקו להניח תפילין בחול המועד. כיום בארץ ישראל רובם נוהגים שלא להניח תפילין בחול המועד, אך יש המניחים בצנעה בביתם; לעומת זאת מחוץ לגבולות ארץ ישראל רבים מקהילות האשכנזים המניחים תפילין בימים אלו, אך בקהילות הספרדים לא נהוג כלל להניח תפילין בחול המועד.
אבלים פטורים מתפילין בגלל שהן קרויות פאר, ולכן נהוג, בהרבה מקהילות עדות המזרח (למשל גאורגיה ומרוקו) וגם בחלק מקהילות האשכנזים שבתשעה באב לא מניחים תפילין עד לצהריים, ורק בתפילת מנחה של תשעה באב, שאותה נוהגים להקדים, מניחים תפילין ומתפללים בהם תפילת מנחה. יש בקהילות הספרדים שמניחים תפילין כבר בבוקר ומתפללים בהם רגיל ורק חולצים אותם לפני הקינות.
[עריכה] אופן הנחת התפילין וברכתן
,
בעת הנחת תפילין, קודם מניחים את ה'תפילין של יד' על קיבורת הזרוע ואחר כך את ה'תפילין של ראש' על הראש מעל המצח.
את ה'תפילין של יד' מניחים על היד החלשה יותר של המניח: איטר יד שמאלו (ימני) מניח ביד שמאל ואיטר יד ימינו (שמאלי) בימין. (לפי האשכנזים, היד החזקה (שעליה לא מניחים את התפילין) היא היד בה כותבים, ולפי הספרדים, היד החזקה היא היד החזקה בפועל) דין זה נלמד מכך שבשמות י"ג ט"ז נכתבה המילה 'ידך' עם ה בסופה כלומר 'ידכה'. מכאן למדו הרבנים שיש להניח את התפילין על היד הכהה של האדם - החלשה יותר.
את ה'בית' מניחים כאמור על השריר במרחק של שתי אצבעות מהמרפק, כאשר הוא צריך להיות נוטה לכיוון הלב.
לאחר שהתפילין קובעו על היד מסובבים את הרצועה שבע פעמים. במסורת החסידית והספרדית כורכים את הרצועה על האמה 7 פעמים בכיוון מהפנים אל החוץ, ובמסורת האשכנזית - בכיוון מהחוץ אל הפנים.
בשלב זה מניחים את ה'תפילין של ראש' על מקום השערות שעל המצח מול הרווח שבין העיניים. טעות נפוצה היא להניח את התפילין על המצח, אולם בהלכה נקבע שמקום ההנחה מסתיים בקצות השערות, והמניח אותן על המצח לא יצא ידי חובת המצווה.
לסיום יוצרים בבסיס היד ובגב היד עם רצועת התפילין את האות ש. מאחר שצורת הקשר שבתפילין של ראש היא ד, וצורת הקשר שבשריר ביד, היא האות י, נוצר צירוף המילה "שדי" שהוא משמות האלוהים. קהילות אחדות בעדות המזרח לא נהגו לכרוך את הרצועה בצורת ש'. יהודי תימן קושרים צורת אות ד' על כף היד ובאצבע האמה קושרים צורת ש', וביחד עם אות י' הנמצאת בסמוך לבית של תפילין של יד נוצרת המילה "שדי".
בעדות המזרח והספרדים נהוג לברך ברכה אחת על תפילין של יד ושל ראש, "להניח תפילין", ואילו האשכנזים נהגו לברך על תפילין של ראש ברכה נוספת "על מצוות תפילין". מחמת הספק באשר לברכה הנוספת על תפילין של ראש נפוץ כיום המנהג לומר מיד לאחר הברכה השנייה את המילים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", שנהוג לאומרן לאחר הגייה בשגגה של שם ה' ללא צורך.
חליצת התפילין מתבצעת בסדר הפוך מהנחתן. מתירים את קשרי כף היד, ואחר כך מסירים את יחידת הראש ביד שמאל, ולבסוף מסירים את יחידת היד. לפי המסורת הארץ ישראלית הקדומה נהגו לברך בזמן חליצת התפילין "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לשמור חוקיו" (תלמוד ירושלמי, ברכות ב, ג) מאחר שהחליצה נעשתה לעת ערב כאשר יש חובה להסיר את התפילין.
[עריכה] תפילין ונשים
החובה על הנחת תפילין חלה על גברים מגיל 13 שנים ומעלה. נשים פטורות מחובה זו כשם שפטורים ממנה עבדים וקטנים (מתחת לגיל 13) "נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת שמע ומן התפילין…" (משנה, מסכת ברכות פרק ג משנה ג). המשנה לא מסבירה מדוע הנשים פטורות. הסבר לכך בא בתלמוד הבבלי, שם טוענים שהנחת תפילין היא מצוות עשה שהזמן גרמא, שנשים פטורות מהן בדרך כלל. בתלמוד הבבלי (עירובין צו, א) נחלקו תנאים האם מצוות התפילין נוהגת גם בלילה ובשבתות וחגים. אם כן, אז היא מצוות עשה שאינה תלויה בזמן, וגם נשים חייבות בה. אם לא, אז היא מצוות עשה שתלויה בזמן ולכן נשים פטורות ממנה. להלכה נפסק שאף-על-פי שלילה הוא זמן להנחת תפילין, שבתות וחגים אינם זמן להנחת תפילין, ולכן נשים פטורות מהמצווה. יש המסבירים את הסיבה לפטור שניתן לנשים מתפילין, בחשיבות ניקיון הגוף בעת הנחת התפילין (דהיינו ניקיון מהפרשות ומהפחות) ונשים נחשבות לכאלו המתקשות לעמוד בכך.
ההלכה הקדומה התירה לנשים להניח תפילין אם הן רצו בכך, וכך פסקו למשל הרמב"ם רש"י ורבנו תם, אולם באופן עקרוני לא עודדו אותן לעשות כן. פסיקתו של הרדב"ז בספר השאלות ותשובות שלו קובעת כי אשה שהחליטה להניח תפילין מברכת על מצווה זו: "אשה שאם הניחה תפילין או ציצית - מברכת..." (שו"ת הרדב"ז, חלק ה סימן ס). בתלמוד הבבלי מסופר ש"מיכל בת כושי הייתה מנחת תפילין ולא מיחו בה חכמים" (בבלי, מסכת עירובין צו, א).
בזמנים מאוחרים יותר הפך חוסר עידוד הנשים להניח תפילין לשלילה מוחלטת של הנחת תפילין על ידי נשים, בעיקר על ידי הפוסקים האשכנזים. פסקי הלכה יהודיים מאוחרים כמו בשולחן ערוך, אסרו על נשים להניח תפילין כלל. גם לדעת הרמ"א, פוסק אשכנזי בן המאה ה-16, לא רק שנשים פטורות, אלא שאם הן מתעקשות להניח - מוחים בידן.
בחלק מהחוגים האורתודוקסים המודרניים מאפשרים לנשים להניח תפילין, אולם לרוב לא מעודדים זאת. בקרב ההרפורמים והקונסרבטיבים מאפשרים לנשים להניח תפילין ואף מעודדים אותן לעשות כן.
[עריכה] גישות נוספות להנחת תפילין
הקראים לא מפרשים את הפסוקים שמהם למדו חז"ל על התפילין באופן מילולי, אלא כמטפורה, ולכן אינם מניחים תפילין כלל. השומרונים מקבלים את התורה (עם מספר שינויים) וגם הם אינם מניחים תפילין.
[עריכה] טעם המצווה
בהגות היהודית נמצאו התייחסויות רבות ושונות לטעם מצוות הנחת תפילין.
לפי ספר החינוך (מצוה תכא), האדם אף שהוא בעל נפש ושכל, בטבעו באשר הוא בעל גוף נמשך אחרי התאוות והיצרים, והוא צריך תזכורת ושומרים שיעזרו לו לזכור שיש לו נשמה וצלם, והתפילין הקשורות ליד ולראש הן חלק מהתזכורות הללו. תפילין של יד למען נחדל מעושק ידינו, ותפילין של ראש, כדי שלא נתור אחרי עינינו ואחרי יצר מחשבות לבנו. ומי שכבר זוכר איננו צריך לזאת, כמו הכהנים והלויים שבשעת עבודתם במקדש היו פטורים מתפילין.
הרמב"ם (הלכות תפילין, פרק ד') מייחס לתפילין קדושה גדולה מאוד, והשפעה רבה על התנהגותו של האדם, וכך הוא כותב: "קדושת תפילין קדושתן גדולה היא, שכל זמן שהתפילין בראשו של אדם ועל זרועו הוא עניו וירא שמים ואינו נמשך בשחוק ובשיחה בטילה, ואינו מהרהר מחשבות רעות אלא מפנה לבו בדברי האמת והצדק."
על פי הכוזרי (מאמר שלישי אות א - ל) התפילין הן אמצעי לחבר את תודעתו של האדם לעניין האלוהי, באשר כתוב בהם, יחוד השם, שכר ועונש, התחברות האלוה לנבראים, השגחה עליהם, וידיעה במעשיהם, ולכן יש להניח את התפילין על הראש - שהוא מקום המחשבה והזיכרון, ולהניח תפילין על היד - כנגד הלב שהוא מקור הכוחות.
על פי המהר"ל מפראג (נצח ישראל, פרק ז', עמ' מז-מח), התפילין הם חפץ קדוש, שמטרתו לגרום לאדם לדבקות עם אלוהים, בזה שהם מונחים כנגד מרכזי החיוניות שלו - המוח והלב, ומזרימים לו אנרגיית חיים, ופועלים על האדם בדומה למקוה טהרה. עוד הוא קושר בין הקדושה לבין היופי, וסובר שלכן נקראו התפילין 'פאר'.
על פי הרב קוק (בספר חבש פאר), התפילין הן כסוללות חשמליות למכון רוח הקודש של עם ישראל והם מפיחים רוחניות באנשים המניחים אותם.
לתפיסתו של הרב צבי יהודה קוק, התפילין הם זרי הדפנה של עם ישראל, שמסמלים שישראל בני חורין, חופשיים ואי אפשר לשלוט ברוחם.
[עריכה] הערות ומקורות
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 17, פרק 2, פסקה 4.
- ^ לסיכום דעות החוקרים השונים בנוגע לגודל האוכלוסייה בארת ישראל במאה הראשונה לספירה ראו: Anthony Byatt "Josephus and population numbers in first century Palestine", Palestine Exploration Quarterly 105 (1973), pp. 51-60.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות דף מ"ז עמוד ב'.
- ^ בכורות דף ל'.
- ^ ראש השנה דף י"ז עמוד א.
- ^ "אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: ארבעים סאה קצוצי תפילין נמצאו בראשי הרוגי ביתר." (בבלי, גיטין דף נז ע"ב)
[עריכה] קישורים חיצוניים
מידע מעשי
- הנחת תפילין צעד בצעד אתר מיוחד של בית חב"ד
- סרטון הדרכה להנחת תפילין - על פי מנהג תימן
- הלכות תפילין בקיצור שולחן ערוך
מאמרים ועיון
- מדוע הקראים לא מניחים תפילין?
- תפילין - להחזיר עטרה ליושנה - בעניין מצוות הנחת תפילין לא רק בתפילת שחרית
- אליעזר מלמד, הלכות תפילין, באתר "ישיבה"
- דיון גולשים על המקורות הראשוניים להנחת תפילין והעדויות לכך במקרא באתר "הייד פארק"
הבהרה: ויקיפדיה איננה מקור לפסיקות הלכה.
