ה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק באות באלפבית העברי. אם התכוונתם לאות באלפבית הערבי, ראו ه.

אותיות סופיות

ה היא האות החמישית באלפבית העברי, ושמה ה"א.

ה' היא אחת מארבע אותיות אהו"י, שהן אמות הקריאה. ה' משמשת אם קריאה במרבית המקרים שבהם היא מופיעה בסוף מלה. כאשר מופיע מפיק בה' בסוף מלה, וכאשר היא מופיעה שלא בסוף מלה, היא נהגית כמו האות h במלה האנגלית hot.

בהתאם לחלוקתן של אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, ה' נמנית עם ארבע האותיות הגרוניות: אהח ע. מבחינה פונולוגית היא מייצגת עיצור חוכך סדקי בלתי-קולי.

בגימטריה ערכה 5, ובהתאם לכך יום ה' הוא יום חמישי וכיתה ה' היא הכיתה החמישית בבית הספר. כאשר האות ה' מופיעה בראש תאריך עברי, פירושה 5,000, למשל: שנת התשס"ה היא השנה ה-5765 בלוח העברי.

האות ה' היא קיצור של השם המפורש של אלוהים, ומבוטאת "השם" או "אדונָי". האות ה' היא גם קיצור של המלה "האדון".

בקבלה מסמלת האות ה' את העולם הזה ואת הניסויים והפיתויים שבו.

האות ה' היא אחת מאותיות השימוש, והיא מצטרפת למילה במשמעויות שונות, התלויות בהקשר:

ה' הידיעה: מציינת שמדובר בעצם מסוים, ידוע, למשל "הילד" לעומת "ילד".
ה' השאלה: מופיעה בראש משפט שאלה, למשל במשפט הידוע: "הרצחת וגם ירשת?"
ה' המצטרפת בסוף שמו של מקום קרויה "ה' המגמה", והיא מציינת תנועה בכיוון זה, למשל: ירושלימה = אל ירושלים. הביתה = אל הבית.