הרצחת וגם ירשת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הביטוי "הרצחת וגם ירשת?" משמעותו שנעשה עוול על גבי עוול. ביטוי זה שמור בדרך כלל לתוכחה כנגד עוולות חמורות וחריפות שפוגעות בצדק וכללי המוסר הבסיסייים, כאשר בנוסף יש בהן הפקת הנאה ותועלת מפירות העוולה שהיא בחינת הגדלת העוולה מבחינת עושה העוולה, ומנגד "הוספת חטא על פשע" בבחינת הגדלת העוולה כלפי הקורבן.

[עריכה] מקור

מקורו בספר מלכים א' (פרק כ"א פסוק י"ט):

שם מתוארים סיפור כרם נבות היזרעאלי ודברי התוכחה של אליהו הנביא כלפי אחאב.

"ודיברת אליו לאמור, כה אמר ה', הרצחת, וגם ירשת; .... כה אמר ה', במקום אשר לקקו הכלבים את - דם נבות, ילקו הכלבים את דמך" ....

הסיפור המקראי על כרם נבות מציג במלוא עוזה את עוולת הנישול ורמיסת הצדק הטבעי, ומהווה אחד מהלקחים המוסריים העזים והנוקבים ביותר בקוד האתיקה היהודי. למן ימי המקרא ועד ימינו - משמש ביטוי זה להצגת הכשל המוסרי של הפקת הנאה וטובה מפירותיה של עוולה חמורה.

הסיפור שזור בשרשרת עוולות, הסתה וכזב שנעשים כלפי נבות על ידי איזבל ואחאב. אחאב חשק בכרם נבות ומנסה לשדלו להעבירו לידיו בתשלום, נבות מסרב לוותר על נחלתו.

איזבל אשת אחאב מסיתה את הציבור כנגד נבות, תוך שימוש כוזב במערכת המשפט, בשם ה' ובשם המלכות, בבידוי ראיות על ידי סוכניה, ומביאה לסילוקו ולסקילתו למוות של נבות. עם מות נבות יורשים אחאב ואיזבל את כרם נבות, כדין מי שפשע כנגד המלך.

[עריכה] פרשנים ותלמוד

על פי הפרשנים, משמעות השאלה היא "הכיצד אחאב רוצח את נבות ולאחר מכן יורש אותו כקרוב, שיורש את קרוביו (מצודת דוד, שם)?" אפשרות נוספת מתבססת על הקוד המקראי על פיו נכסיו של אדם שבגד במלך והוצא להורג עוברים למלך, עך שהשאלה היא "האם הריגתו של נבות הייתה בדין, כך שאחאב לוקח לו את נכסיו?" (מלבי"ם, שם)

ניתן לבצע הקבלה של הדבר לחוק המקראי והתלמודי על פיו לא עונשים את האדם בעונש כפול. כך למשל, אדם שעשה מעשה שיש בו מוות וגם תשלום ממוני, כמו למשל רציחת אדם תוך כדי הריסת רכושו, אם עונשו מוות – יהיה פטור מהעונש הממוני הקל.

[עריכה] לקריאה נוספת

• דניאל פרידמן, הרצחת וגם ירשת: משפט, מוסר וחברה בסיפורי המקרא, תל אביב: דביר,2000.