נבות היזרעאלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נבות היזרעאלי הוא דמות מקראית המופיעה לראשונה בספר מלכים א (מוזכרת גם במלכים ב פרק ט). בבעלות נבות היזרעאלי היה כרם בו חשק אחאב מלך ישראל, על כן פנה אחאב אל נבות וביקש ממנו לתת לו את הכרם ומשזה לא הסכים אמר לו שהוא יתן לו כסף או כרם אחר תחתיו. אך נבות מסרב מפני שהכרם היה נחלת אבותיו (יש הדורשים את שמו של נבות כקיצור של "נחלת אבות"), והוא לא מוכן לתת אותו אפילו למלך ישראל.

אחאב חוזר לביתו "סר וזועף על הדבר אשר דיבר אליו נבות..." (מלכים א כ"א 4). איזבל (אשת אחאב, הייתה ידועה כחוטאת גדולה יותר אפילו מאחאב) רואה את עצב בעלה ושומעת ממנו איך הוא הושפל על ידי פשוט עם.

על מנת להפטר מנבות מסדרת לו איזבל משפט ושמה בו עדי שקר, נבות מואשם ומוצא להורג בסקילה. איזבל חוזרת אל אחאב ואומרת לו שכעת הוא יכול לרשת את כרם נבות. אחאב הולך לקחת את הכרם אך שם מחכה לו אליהו הנביא ומנבא לו נבואת חורבן: "ודברת אליו לאמר כה אמר ה' הרצחת וגם ירשת? ודברת אליו לאמר כה אמר ה' במקום אשר לקקו הכלבים את-דם נבות ילקו הכלבים את-דמך גם-אתה" (מלכים א כ"א 19).

[עריכה] ראו גם

• תל יזרעאל