נדר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נדר פירושו התחייבות שנעשית מתוך רצון חופשי, בפני אלוהים, לעשות פעולה מסוימת, או להימנע ממעשה מסוים, בדרך כלל במצב של בקשת משאלה. הנדר הוא כעין עסקה עם האל, שבו בתמורה להגשמת משאלה, האדם יקבל על עצמו התחייבות מסוימת. הנדר היה קיים בתרבות העתיקה. אזכור לו אפשר למצוא בתרבות הכנענית באגדת כרת שבו המלך כרת נודר נדר לאלים ונעשה חולה בשל שלא הגשים את נדרו.
ביהדות, מקור דין נדר נאמר בספר במדבר (ל', ג) איש כי יידור נדר לה', או השבע שבועה, לאסור איסר על נפשו, לא יחל (= יחלל) דברו, ככל היוצא מפיו יעשה. אנו מבחינים, אפוא, כי "נדר" ו"שבועה" נכתבו יחד בתורה. אולם יש הבדלים מהותיים והלכתיים ביניהם (הדבר מתבטא בכך שלדיני שבועה מוקדשת בתלמוד מסכת נפרדת, מסכת שבועות).
תוכן עניינים |
[עריכה] סוגי נדרים
קיימים מספר סוגי נדרים, ביניהם:
- נדרי איסור - בהם אדם אוסר חפץ מסוים בשימוש לו, או אוסר לאחרים להנות ממנו או מחפציו. לנדרים אלו מוקדשת בתלמוד מסכת נדרים.
- נדרי הקדש - בהם מקדיש אדם את בהמתו לקורבן או את ממונו לבית המקדש (בדק הבית), או שמתחייב להביא קורבן (לדוגמה: "הרי עלי "עולה"), או לתרום ממון (לדוגמה: "הרי אלי דמים לבית המקדש"). דיני נדרי הקדש כלולים בעיקר מסכת ערכין.
- נדרי נזירות - להם מוקדשת מסכת נזיר.
- נדרי תענית - שמקבל אדם על עצמו להתענות. דיני נדרים אלו מופיעים במסכת תענית (דפים יא, יב).
- נדרי מצוה, ועוד.
[עריכה] מצוות בנדרים
מצוות עשה מן התורה לקיים נדר, והיא נלמדת מהפסוקים "ככלל היוצא מפיו יעשה", "מוצא שפתיו תשמור" (דברים כ"ג, כד). העובר על הנדר עובר על מצוות לא תעשה של "לא יחל דברו" (ספר במדבר שם).
מכמה סיבות, ובהן איסור "לא יחל", ראו חז"ל נדרים ככלל כדבר שלילי: "רבי נתן אומר: כל הנודר כאילו בנה במה, והמקיימו כאילו מקטיר עליה" (בבלי נדרים, ס' ע"ב).
[עריכה] התרת נדרים
מי שנדר ומתחרט על נדרו יכול לבוא לפני בית דין, ו"להישאל" על נדרו ובית הדין מתירים לו את הנדר. על ידי התרה זו נפקע הנדר כאילו לא נפרע מעולם. דין זה אינו מפורש בתורה אולם נמסר במסגרת תורה שבעל פה, עד שחז"ל אמרו עליו "היתר נדרים פורחים באוויר ואין להם על מה שיסמוכו (מן המקרא)".
בית דין מתירים את הנדר על ידי "פתח", שהנודר אומר שאילו היה שם לבו לעניין מסוים לא היה נודר, והרי זה כאילו היה הנדר בטעות. מחלוקת החכמים האם ניתן להתיר על סמך חרטה בלבד.
התרת נדרים מבטלת את הנדר רק מרגע ההתרה, אך לא לפני כן.
[עריכה] הליך התרת הנדר
על מנת להתיר את הנדר, הנודר עצמו צריך להופיע בבית הדין ולא למנות שליח. המתיר הוא תלמיד חכם מובהק, ואם אין תלמיד חכם ניתן לקבץ בית דין של שלשה הדיוטות. הנודר מפרט את נדרו, ומנמק מדוע הוא ניחם מנדרו ורוצה להתירו. המתיר שואל: ניחמת בך מנדרך? וכאשר התשובה היא חיובית, אומר לו: מותר לך (או בלשון דומה). ומכאן ואילך הנדר בטל.
[עריכה] התרת נדרים בשבת
באופן עקרוני, אין מתירים נדרים בשבת. מלבד נדרים שהם צורך השבת (כגון:אדם שנדר שלא יאכל בשר, והנדר מפר את שמחת השבת שלו).
[עריכה] נדרים בלתי ניתנים להתרה
- נדר על דעת רבים - אם הציבור הדירו אדם, אי אפשר להתיר את הנדר, אלא לצורך מצווה.
[עריכה] התרת נדרים בימים הנוראים
בימינו נהוג לערוך התרת נדרים קבועה, בערב ראש השנה. התרה זו נועדה עבור אלו שנדרו במהלך השנה ושכחו להתיר את נדרם. הטקס נערך במעמד 3 אנשים (ויש הנוהגים בעשרה). כמו כן, מבטלים למפרע בטקס זה כל הנדרים של השנה הבאה. עם זאת, ההתרה למפרע לא מועילה בכל המקרים (כגון אם נדר במודע כנגד ההתרה), ולכן נוהגים לקיים הפרת נדרים בכל שנה.
באופן דומה, תפילת כל נדרי בערב יום כיפור, נועדה להתיר נדרים שנעשו ללא מחשבה או מתוך הֶכְרַח.
שני מעמדים אלו נודעו כדי שהאדם המגיע לדין בפני בוראו בימים אלו יהיה נקי מעוון נדרים שלא הותרו.
[עריכה] הפרת נדרים
אב יכול להפר את נדרי בתו כשהיא נערה (עד גיל שתים עשרה וחצי). כמו כן, הבעל יכול להפר את נדרי אשתו הנשואה. "הפרה" הוא סוג ביטול נדר שונה מ"התרה", ואינו תלוי בשום פתח, חרטה או טעות. נוסף על כך, הפרת נדרים מבטלת את הנדר למפרע (לעומת התרה, שמבטלת אותם מכאן ולהבא, כאמור).
[עריכה] סיפורי נדרים בתנ"ך
נדרים בתנ"ך קיימים כאשר עומדים בפני אי וודאות וסכנה, לרוב לפני יציאה למלחמה, אם כי ישנם יוצאי דופן.
[עריכה] יעקב
סיפור הנדר הראשון הוא אצל יעקב אבינו. כאשר הוא בורח מאחיו עשו, ועומד לצאת מארץ כנען, ונמצא במצב של חוסר וודאות ואף בפני סכנות שאורבות בדרך.
- "וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר: אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. כא וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים. כב וְהָאֶבֶן הַזֹּאת, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי מַצֵּבָה, יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים; וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן-לִי, עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ." (בראשית כ"ח כ')
מאוחר יותר אלוהים מזכיר לו שנדר נדר, ועליו להגשימו.
- "אָנֹכִי הָאֵל, בֵּית-אֵל, אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה, אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר; עַתָּה, קוּם צֵא מִן-הָאָרֶץ הַזֹּאת, וְשׁוּב, אֶל-אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ." (בראשית ל"א י"ג)
[עריכה] מלחמת בני ישראל בערד
בדרכם לעבר הירדן המזרחי, עברו בני ישראל בנגב, שם תקף אותם מלך ערד, ושבה מהם אנשים. בעקבות כך נדרו ישראל נדר לה': "אם נתון תיתן את העם הזה בידי - והחרמתי את עריהם" (במדבר כ"א, ב). החרמת הערים משמעותה שהשלל יוקדש לה'.
[עריכה] יפתח הגלעדי
כאשר יפתח נלחם נגד בני עמון, הוא נדר לה' "והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי לקראתי בשובי בשלום מבני עמון, והיה לה' והעליתיהו עולה" (שופטים י"א, לא). יפתח אכן ניצח במלחמה, אך בשובו מהמלחמה, לרוע מזלו, יצאה לקראתו בתו, והוא נאלץ לעשות לה "את נדרו אשר נדר" (שם, פס' לט).
ממעשיו נראה שבאותה תקופה ייחסו חשיבות כה רבה לנדר שפחדו מלהפר אותו, ולכן יפתח על פי פשט הפסוקים מקריב את בתו. חז"ל מותחים ביקורת עליו, ועל פנחס שהיה בדורו ולא הפר את נדרו.
[עריכה] חנה
חנה, אשת אלקנה, הייתה עקרה, בעוד לצרתה, פנינה, היו ילדים, והיא הכעיסה אותה בשל כך. לבסוף, כשעלתה למשכן בשילה, התפללה לה', "ותידור נדר ותאמר: ה' צבאות, אם ראה תראה בעוני אמתך, וזכרתני, ולא תשכח את אמתך, ונתתה לאמתך זרע אנשים - ונתתיו לה' כל ימי חייו…" (שמואל א' א', יא). בעקבות נדרה נולד לה שמואל הנביא, שהוקדש להיות כהן לה'.
[עריכה] נדרים בימינו
לאחר תקנת רבן יוחנן בן זכאי שלא לנדור לאחר חורבן המקדש להקדש, מקובל כיום לנדור (אם בכלל) לתת תרומה לבית הכנסת או לצדקה.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- הלכות נדרים ושבועות בקיצור שולחן ערוך
- הלכות נדרים במשנה תורה לרמב"ם מתוך אתר סנונית
- על התרת נדרים במשנה תורה לרמב"ם - פרק ו' מהלכות שבועות מתוך אתר סנונית
