איש אשכולות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איש אשכולות הוא מושג הבא לתאר אדם בעל ידע מעמיק ורחב היקף בתורה או מלומד הבקי בתחומים רבים של המדע והאמנות.
תוכן עניינים |
[עריכה] מקור הביטוי
מקור הביטוי העברי "איש אשכולות" במשנה, במסכת סוטה, שבה נאמר "משמת יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים - בטלו האשכולות". התלמוד (מסכת סוטה מ"ז, ע"ב) מסביר: "מאי אשכולות? אמר רב יהודה אמר שמואל: איש שהכל בו". על פי ביאורו של רש"י; הכוונה לאיש שיש בו כל התורה כולה באמיתותה בלי דופי ובלי מחלוקת. כשהכונה לגדול בתורה הבקי בכל חלקי התורה כולה בנגלה ובנסתר וכפי שנאמר בהלכות גדולות למסכת תמורה: "שלא נמצא בו שום עוון ותורתו נתונה לו ממשה רבנו ללא דופי".
[עריכה] אנשי אשכולות מחכמי ישראל
למרות המיתוג הברור שנתנו חז"ל לראויים לשאת את התואר "איש אשכולות", הושאל הביטוי במהלך השנים ונעשה בו שימוש לסמל אנשי רוח וגדולי תורה, ששלטו בכל מכמני התורה והיו בעלי ידע מקיף ונרחב בכל חלקיה. בין המוגדרים כאנשי אשכולות כתואר מושאל ביהדות נמנים: רבי סעדיה גאון, רש"י, הרמב"ם שנמנה בתקופת ימי הביניים על חכמי דורו גם בין חכמי האומות ונודע כבעל ידע רחב בתחום הרוח והדת וכן גם בתחום הרפואה. רבי שמואל הנגיד, החכם דון יצחק אברבנאל, רבי אליעזר אשכנזי הנודע על שם ספרו מעשי ה', המהר"ל מפראג שמלבד גדלותו התורנית נודע כאסטרונום מחונן בקרב מלומדי ארצו ונחשב כיועץ מבוקש בחצר המלך, החיד"א, הגאון מווילנא, רבי יהונתן אייבשיץ ואחרים.
[עריכה] אנשי אשכולות מאומות העולם
.jpg/140px-Thomas_Young_(scientist).jpg)
בעת האחרונה הורחב השימוש במושג "איש אשכולות", על מנת לבטא גדולתם של אנשי רוח גם בתחומים שאינם תורניים, וגם כאלו שאינם יהודים.
רובם של הללו המוגדרים כאנשי אשכולות בעברית המודרנית, הינם בני תקופת הרנסאנס בשלהי ימי הביניים, בה עדיין לא הייתה חציצה ברורה בין תחומי מקצוע כמו; מתמטיקה, פיזיקה ורפואה. גדול אנשי האשכולות של תקופת הרנסאנס, הינו ללא ספק לאונרדו דה וינצ'י, שהיה צייר, פסל, מהנדס, אדריכל ומדען. הוא התעניין גם בביולוגיה (בעיקר של בני אדם) ובתעופה.
אישיות נוספת היא גלילאו גליליי אשר היה מתמטיקאי, אסטרונום, ממציא ופיזיקאי. הוא גילה את ממשותו הסלעית של הירח, הוא גילה את ארבעת ירחיו הגדולים של כוכב הלכת צדק, גילה את מופעיו של כוכב הלכת נוגה, תגלית שעזרה לחזק את אמיתות התאוריה ההליוצנטרית, ועוד. הוא גילה גם כי גופים בעלי משקל שונה, יפלו באותה המהירות בריק.
תומאס יאנג, איש אשכולות אנגלי שפעל בסוף המאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19, נחשב בעיני רבים כ"אדם האחרון שידע הכל". בקיאותו המדהימה הקיפה במומחיות וידע רחב ממדים, את כל תחומי האקדמיה המערבית בתקופתו.
