קידוש החודש
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מצות קידוש החודש היא המצוה הראשונה שנצטוו בה בני ישראל, עוד בהיותם בארץ מצרים, והיא מהווה את הבסיס של הלוח העברי, שעל פיו נחגגים כל החגים והמועדים ביהדות.
עיקרה של המצוה הוא חובתם של בית דין סמוך בארץ ישראל לקבוע, מדי חודש בחודשו, מתי יחול ראש החודש, על פי עדותם של אנשים שראו את הירח בחידושו. החודשים בלוח העברי הם באורך של 29 או 30 ימים, לפי הטבלה המצורפת. אם יש עדים שראו את הירח החדש בתחילת הלילה (לאחר שקיעת החמה) של היום השלושים, בית הדין מקדשים את החודש החדש, והחודש הקודם הוא בן 29 יום בלבד. אם לא הגיעו עדים שראו את הירח החדש, היום השלושים נחשב על החודש הקודם ואין צורך בעדים לקדש את ראש החודש למחרת.
עם השנים, כאשר הלכה והדלדלה סמכותם של בתי הדין בארץ ישראל, החל תהליך של קיבוע הלוח שאותו יזם הלל נשיאה (בתקופת האמוראים), והחלו בקביעת החודשים על פי החישוב, ולא על פי הראייה. עם זאת, ישנם הסבורים כי גם בימינו נעוץ הדבר במעין אישור של בית דין שנמצא בארץ ישראל, וזה מתבצע למעשה על ידי ברכת החודש המתקיימת בשבת שלפני ראש החודש (הקרויה גם "שבת מברכים").
תוכן עניינים |
[עריכה] מקור המצוה
בעודם במצרים, נאמר למשה רבנו על ידי אלוהים להודיע לבני ישראל על קביעת החודש (שמות יב, א-ב):
- "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה".
וכך כותב על כך הרמב"ם (בעקבות חז"ל) (משנה תורה הלכות קידוש החודש א, א):
- "כך אמרו חכמים, הראה לו הקדוש ברוך הוא למשה במראה הנבואה דמות לבנה, ואמר לו, כזה ראה וקדש".
נראה שדרשת חז"ל נסמכת על המילה "הזה" (שאותה הם דורשים בכל מקום כהצבעה על דבר הנראה לעין), ואין זה פשטם של הכתובים, אך מסורת קידוש החודש היא עתיקת יומין, גם אם לא נלמדה מן הפסוק הזה, אלא רק נסמכה עליו.
[עריכה] מדיני המצוה
בימים קדומים, היו מגיעים אנשים (שאינם פסולי עדות) שראו את הלבנה בחידושה אל מקום הסנהדרין, ומשנתקבלה עדותם על ראיית הירח, הכריז בית הדין על היום כראש חודש, והפיץ את הידיעה על ידי השאת משואות אש בראשי ההרים.
מאחר שמצות קידוש החודש היוותה סלע מחלוקת בין הפרושים לכיתות אחרות ביהדות בתקופת בית שני, אשר התנגדו לפירושם של חז"ל למצוה ולהקניית הסמכות לקביעת לוח השנה בידי בית הדין הפרושי, החלו חלק מהם לנסות ולטרפד את הליכי קידוש החודש, על ידי שליחת עדי שקר וכן על ידי השאת משואות בזמנים כוזבים. בעקבות זאת, נוספו הליכים של דרישה וחקירה ובדיקת העדים (מן הבולטים בתחום זה היה רבן גמליאל), וכן בוטל מוסד המשואות וההודעה על קידוש החודש הועברה באמצעות שליחי בית דין שנשלחו לכל מקומות מושבותיהם של היהודים.
חז"ל החשיבו מאוד מצווה זו, בהיותה מסד לקביעת מועדי השנה בכללה, והתירו על כן לחלל עליה את השבת, אם נצרך העד לעבור את תחום שבת כדי להודיע בהקדם האפשרי לבית דין על ראיית הירח. בנוסף, ניתן אישור לפסיקותיהם של בית הדין בעניין גם אם נתגלו כטעות במציאות. וכך דרשו חז"ל: "אלה מועדי ה' אשר תקבעו אֹתם במועדם" (ויקרא כג, ד) - "אתם אפילו שוגגין, אתם אפילו מזידין, אתם אפילו מוטעין" (ראש השנה כה, א).
קביעת קידוש החודש חייבת להיעשות על ידי בית דין שנסמך על ידי סמיכת זקנים. משבטלה זו (לא ברור מתי בדיוק), הוחל לסמוך על הלוח המחושב, שאותו יזם הלל נשיאה ("הלל השני"), מצאצאיו של רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה וחותם תקופת התנאים. נחלקו הדעות בשאלה כיצד מבחינה הלכתית-פורמלית ניתן לקבוע את הלוח על פי חישוב, מאחר שהתורה מחייבת קידוש החודש על ידי בית דין. הלוח המחושב אינו תואם את הלוח שלפי ראייה משתי סיבות: 1) אי אפשר לחזות תופעות אקראיות כמו עכירות האוויר; 2) הלוח המחושב הופשט כדי לחשב אותו באופן ידני. יש האומרים שהלל השני, שהיה סמוך, קידש את החודשים מזמנו ועד חידוש הסמיכה; ויש האומרים שקידוש זה מתבצע על ידי קיבוץ היהודים בארץ ישראל, שמעולם לא התרוקנה לגמרי מהם (יש התולים זאת ב"ברכת החודש" המתבצעת בשבת שלפני ראש החודש). ההלכה של ימינו היא שמחשבים את הלוח העברי עד שתקום סנהדרין חדשה שתודיע על חזרה לקידוש לפי הראייה. כמו כן הרמב"ם כותב (הלק"ה ה"ב) "ודבר זה הלכה למשה מסיני הוא - שבזמן שיש סנהדרין, קובעין על הראייה; ובזמן שאין שם סנהדרין, קובעין על חשבון זה שאנו מחשבין בו היום. ואין נזקקין לראייה"
[עריכה] מטעמי המצוה
מצוה זו היא למעשה הבסיס של כל קביעת החגים והמועדים בלוח העברי, ועל כן חשיבותה הרבה. קביעתה על פי הירח מקנה למועדים היצמדות לחודש האמיתי, היינו למצבה של הלבנה ביחס לכדור הארץ. עם זאת, המועדים מוצמדים גם לשנת החמה, וזאת על ידי עיבור השנה, המתבצע אף הוא על ידי בית הדין, בראותם שהסטייה משנת החמה הופכת להיות משמעותית, וכי חג הפסח לא יהיה באביב (כיום מתבצע הדבר גם כן על ידי הלוח המחושב). כך מושג איזון בין שנת החמה לשנת הלבנה, שלא כבלוחות מקבילים (הלוח המוסלמי המבוסס רק על שנת הלבנה, והלוח הגרגוריאני, המבוסס רק על שנת החמה).
יש המתרגלים את ראיית מולד הלבנה גם בימינו משני טעמים: 1) כדי להכיר את המצבים שבהם ניתן לראות את הירח מיד עם התחדשותו. 2) כדי לרכוש את המיומנות הדרושה להבחנה בכך, כדי שיהיו עדים מומחים מוכנים לקביעה על פי הראייה, כפי שהיה נהוג בעבר.
כדי לקבוע את רגע הופעת הירח יש לדעת היכן להסתכל. יש להשתמש בתוכנת מחשב או תרשימים מוכנים מראש. המיקום של הירח נקבע באמצעות עצם בולט, כגון מיקום שקיעת השמש או כוכב זוהר. המרחק הזוויתי בין הירח לעצם וכן גובה הירח מעל האופק, נמדדים באמצעות אצבעות היד, האגרוף או הזרת (המרחק בין הבוהן לאצבע הקטנה כשהאצבעות מפוסקות) הפשוטה לפנים, אולם יש יתרון בשימוש בסקלות מכוילות. צופה המאמץ את עיניו, נוטה לפעמים לדמיין שראה את הירח. כדי לוודא שהראייה היא אמיתית, יש להפנות את העיניים לרגע למקום אחר ולחזור ולבדוק אם אמנם נראה הירח. לאחר שהירח נראה בעין, רצוי לרשום את ממצאי התצפית (לא בשבת).
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- רמב"ם ספר המצוות, עשה קנ"ג, ובהשגות הרמב"ן שם
- רמב"ם משנה תורה, הלכות קידוש החודש
- ספר החינוך, מצוה ד
- אגן הסהר ספר של הרב חיים צימרמן העוסק בענייני קידוש החודש וקו התאריך העברי
[עריכה] קישורים חיצוניים
- המכון ללימודי קידוש החודש בישיבת כרם ביבנה
- האגודה לצפייה בירח החדש
- אתר "חזון שמים" ללוח העברי
- הרב מרדכי פוגלמן, סמכות הדין בקידוש החודש, אתר "דעת"
- ריכוז מאמרים בנושא הלוח העברי, באתר "דעת"
