ספר נחמיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ספר נחמיה הינו אחד מספרי התנ"ך, אם כי יש המחשיבים אותו כחלק מספר עזרא, ולא כספר בפני עצמו. הספר עוסק ברובו בשיקומו של היישוב היהודי בארץ ישראל על ידי השבים לארץ בתקופת ראשית בית המקדש השני, בסביבות המאה ה-6 לפנה"ס. הספר מתואר מנקודת מבטו של נחמיה, ראש יהודי הארץ באותה תקופה שמונה על ידי השלטון הפרסי.

[עריכה] ספר נחמיה כהמשך לספר עזרא

בדברי חז"ל לא נחשב ספר נחמיה כספר בפני עצמו, אלא הוא המשך של ספר עזרא ושני הספרים נחשבים כספר אחד שהחלוקה ביניהם היא מלאכותית, בדיוק כשני ספרי שמואל, למשל, שבעיני חז"ל כספר אחד לכל דבר.^[1] פעמים רבות מציינים מפרשים מתקופת הראשונים את ספר עזרא כמקור לפסוקים שמקורם למעשה בספר נחמיה, עובדה המעלה תמיהה אם לא מביאים בחשבון את העובדה ששני הספרים נחשבים כספר אחד. החלוקה לשני ספרים היא מאוחרת יותר ומתחילה בתרגום הוולגטה. גם מלשון הכתוב עצמו מוכח שמחבר ספר נחמיה איננו מחבר ספר עזרא, כאשר רואים שספר נחמיה^[2] חוזר לעסוק בקורות עזרא שכבר כתב את קורותיו בעצמו בספרו. הוכחה נוספת היא שיש נושאים רבים שחוזרים ונכתבים בספר נחמיה למרות שכבר נכתבו בספר עזרא, כגון^[3] רשימת העולים מבבל.^[4]

הגמרא^[5] מבארת שהסיבה שספר נחמיה לא התייחד כספר בפני עצמו היא משום שהחזיק טובה לעצמו ואמר "זכרה לי אלוקי לטובה" כמה פעמים במהלך הספר, כהשתבחות על מעשיו הטובים. סיבה נוספת היא משום שכאשר תיאר את תיקוניו בתחום הדת, הזכיר בכך את חטאי העם עד אותו הזמן וכך הוציא את דיבתם רעה.

[עריכה] זמן כתיבת הספר ומחברו

הספר נכתב בתחילת ימי בית שני, וסוף הספר מתאר מאורע שהתרחש בשנת שלושים ושתים לארתחששתא השלישי, מאורע המתוארך לפי רוב הדעות המסורתיות לשנת ג'תל"ח (348 לפנה"ס),^[6] ולפי דעות מודרניות לשנת 458 לפנה"ס.^[7]

ספר נחמיה נכתב ככלל על ידי נחמיה עצמו, ורוב הספר מסופר בגוף ראשון. עם זאת, יש מקומות בהם נחמיה מוזכר בגוף שלישי,^[8] מה שמעלה את האפשרות שנחמיה לא כתב חלקים אלו והם הוכנסו לספר על ידי אנשי כנסת הגדולה שערכו את הספר. אפשרות זאת מוצאת חיזוק בעובדה שהוזכרו בספר שמות אנשים שחיו כנראה אחרי תקופת נחמיה.^[9]