ערבה (צמח)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערבה

מיון מדעי
ממלכה:	צמחים
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו־פסיגיים קדומים
סדרה:	מלפיגאים
משפחה:	ערבתיים
סוג:	ערבה
מינים
כ-350
שם מדעי
Salix

ערבה (Salix) היא שם לסוגי עץ נשיר וסוגי שיח. ישנם 350 מיני ערבה השוכנים בעיקר באזורים הלחים של המקומות הקרים בחצי הכדור הצפוני. הערבה היא צמח נשיר ועליה על פי רוב מאורכים, אך במינים מסוימים העלים מעוגלים.

הערבה מתרבה ברבייה מינית על ידי פרחים ממין זכר וממין נקבה המופיעים כתפרחת (קבוצת פרחים הערוכים על ציר משותף) על צמחים אחרים. התפרחות מופיעות בתחילת האביב, מעט לפני שהעלים מנצים. פרי הערבה הוא הלקט קטן המכיל אין-ספור זרעונים זעירים (בגודל של 0.1 מ"מ בערך) בתוך אבקה לבנה, המסייעת לפיזורם ברוח. זני הערבה השונים יכולים לעשות הכלאה זה עם זה וליצור תת-זנים מעורבים, הן בטבע והן בזנים מתורבתים.

בין עצי הבר בארץ ישראל מצויים ארבעה מיני ערבה‏‏^[1]:

ערבה לבנה
ערבת שלושת האבקנים
ערבה מחודדת
ערבה מדומה

[עריכה] ארבעת המינים

ביהדות נמנית הערבה עם ארבעת המינים של חג סוכות המוזכרים בספר ויקרא.

	וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת, וְעַרְבֵי-נָחַל; וּשְׂמַחְתֶּם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים.
-- ויקרא פרק כ"ג

. לפי משנה תורה:

	"ערבי נחל" האמורות בתורה, אינן כל דבר הגדל על הנחל, אלא מין ידוע, הוא הנקרא "ערבי נחל"; עלה שלו משוך ופיו חלק וקנה שלו אדום, וזה הוא הנקרא ערבה. ורוב מין זה גדל על הנחלים, לכך נאמר "ערבי נחל"; ואפילו היה גדל במדבר או בהרים, כשר.
-- משנה תורה, הלכות לולב פרק ז'

בגרסת ספר נחמיה לארבעת המינים לא מופיעה הערבה

	וַיִּמְצְאוּ, כָּתוּב בַּתּוֹרָה: אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה בְּיַד-מֹשֶׁה, אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. טו וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ, וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל-עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי-זַיִת וַעֲלֵי-עֵץ שֶׁמֶן, וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת: לַעֲשֹׂת סֻכֹּת, כַּכָּתוּב
-- נחמיה פרק ח'

[עריכה] ערבה בוכייה

ערבה בוכיה - Salix Babylonica

המין ערבה בוכייה הידוע גם בשמות "ערבת בבל" ו"ערבת בכות" נפוץ בגינות נוי כצמח תרבות, בולט בשפע ענפיו הדקים והמאורכים והעלים הנטויים כלפי מטה הנראים כמו מפלי מים. מקור הערבה הבוכייה בסין והיא הגיעה במשך הזמן לאירופה בנתיב דרך המשי.

בתנ"ך הערבה נזכרת באחד ממזמורי הבכי הידועים והמצוטטים ביותר - תהילים קל"ז, ובו קינתם של הגולים מיהודה לבבל לאחר חורבן בית ראשון:

	א על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון: ב על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו: ג כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון: ד איך נשיר את־שיר יהוה על אדמת נכר: ה אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני: ו תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי
-- תהילים קל"ז

תרגום התנ"ך ללטינית זיהה את העץ עם העצים שאנו מכירים כ"ערבות הבוכיות". השם הלטיני של העץ נגזר מאותו פרק תהילים: Salix Babylonica, כלומר ערבה בבלית. הזיהוי הזה פיוטי ומתאים לצורתו של העץ כי ענפי עץ הערבה נוטים מטה כאילו היו שחוחים מבכי, אבל הוא בעייתי עובדתית. לא היו "ערבות בוכיות" בבבל באותה עת: מקור הצמח בסין והוא הגיע מערבה רק מאות שנים מאוחר יותר.

בעקבות הלטינית, קיבל העץ באנגלית את השמות crying willow, ו- weeping willow, שפירושם ערבה בוכה או ערבה מתייפחת. במאה ה-18 נעשתה הערבה פופולרית בגני אנגליה ועד מהרה הופיעו ציורי ערבה על מצבות ועיטרו מכתבי תנחומים. העברית המודרנית תרגמה את השם מילולית.

נתן יונתן קיבע את הערבה הבוכייה בתרבות בישראלית כשכתב את השיר "האיש ההוא" ובו השורות המפורסמות: "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא, אשר היה כערבות הבוכיות".

בארץ מוצאו של העץ, סין, נקשרה לערבה סמליות הפוכה דווקא: הגדילה המהירה והקלות שבה ניתן להצמיח עץ חדש בתקיעת ענף בריא בקרקע (אפילו כשהענף מוכנס הפוך), עשו את הערבה לסמל של התחדשות, חיים ואלמוות.

בחצר בית הכנסת הגדול בבודפשט מצויה אנדרטה מרשימה בצורת עץ ערבה בוכייה העשוי ממתכת, ועל אלפי עליו חרוטים שמות יהודי בודפשט שנספו בשואה.