הדס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק בצמח הריחני. אם התכוונתם לאל השאול היווני, ראו האדס.

הדס

מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	הדסאים
משפחה:	הדסיים
סוג:	הדס
שם מדעי
Myrtus

פריחת ההדס

פרי ההדס

ההדס (שם מדעי: Myrtus) הוא צמח ממשפחת ההדסיים (Myrtaceae). ההדס נפוץ בחורש הים תיכוני.

תוכן עניינים

1 מאפיינים
2 טקסונומיה
3 ההדס בתרבות
- 3.1 ההדס בארבעת המינים
- 3.2 ההדס ברפואה העממית
4 ההדס בתנ"ך
5 לקריאה נוספת
6 קישורים חיצוניים

[עריכה] מאפיינים

ההדס מגיע לגובה של בין 80-250 ס"מ, ולו עלים נגדיים המדיפים ריח חזק, אין לעליו פטוטרת והם חלקים וגלדניים, אורך העלים בין שלושה לחמישה סנטימטר והם מכילים שמן אתרי המקנה להם ריח נעים. פרחי ההדס בעלי חמישה עלי גביע וחמישה עלי כותרת, לבנים בדרך כלל, ומספר גדול של אבקנים הפורצים מתוכם ומשווים לפרח כולו גוון לבן-צהוב. הפרחים מואבקים על ידי החרקים והזרעים מתפזרים בעזרת ציפורים שאוכלות את פרות ההדס. הפרי הוא ענבה המכילה זרעים רבים שקוטרה כ-5 מ"מ. הפרי הבשל צבעו סגול-כחול כהה. ההדס גדל גם בישראל. תחומי התפוצה שלו בישראל הם: במורדות הגולן ובמדרונות יובשניים בגליל העליון, כמו כן הוא מצוי בדרום הכרמל, בעיקר במעזבות. בעבר ניתן היה לראותו בתחומי עמק הירדן, אך משם הוא נכחד. נפוץ גם כשיח נוי תרבותי. הוא שיח ירוק עד או עץ קטן שמגיעים עד חמישה מטרים (בתרבות).

[עריכה] טקסונומיה

ההדס הוא הנציג היחיד ממשפחת ההדסיים בארץ ישראל. משפחת ההדסיים נפוצה בעיקר באוסטרליה, כשהמין המרכזי הוא כנראה האקליפטוס. בנוסף, כוללת המשפחה פירות כגון: פיטנגו,גויאבה, ציפורן (תבלין) ופיג'ואה.

[עריכה] ההדס בתרבות

ההדס תופס מקום נכבד במיתולוגיה ובדת של העמים. הרומאים ראו בו את השיח של האלה ונוס, ייתכן שזהו מקור המנהג שפשט בראשית העת החדשה באירופה לקלוע את עלי ההדס בעטרתה של הכלה. ההדס גם משמש כצמח שממנו הופק בושם. בסרדיניה ובקורסיקה מפיקים מן ההדס ליקר הנקרא "מירטו". ה"מירטו" האדום מופק מפירות ההדס המושרים באלכוהול למשך כמה חודשים ואז מעורבבים עם סירופ סוכר. ה"מירטו" הלבן מופק מעלי הצמח המושרים באלכוהול. בסרדיניה נחשב הליקר המיוחד והריחני לאחד המשקאות הלאומיים של האי. כמו כן נתייחדו עוד פרקים לשני שימושים נוספים:

[עריכה] ההדס בארבעת המינים

על פי המסורת ההדס הוא "ענף עץ עבות" (ויקרא כג מ), אחד מארבעת המינים עליהם מברכים בחג הסוכות; בתלמוד הבבלי, מסכת סוכה דף לב ע' ב: "תנו רבנן: 'ענף עץ עבות', שענפיו חופין את עצו ואי זה הוא? הוי אומר זה הדס". אבל לפי הדיון שם נראה שקודם הייתה המסורת ורק אחר כך בא ההסבר והנימוק מהמקרא. עוד התלבטה הגמרא (שם), למה לא יהיה זה ההירדוף, וענו שדרכיה (של התורה) דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" (משלי, ג), וההרדוף הוא צמח שישרוט הידיים, מפני שחוד עלהו עשוי כמחט, או משום שכתוב: "והאמת והשלום אהבו" (זכריה, ח), והוא אין בו לא אמת ולא שלום, שעשוי להיות סם המוות. עוד נלמד מהפסוק: "ענף עץ עבת", שמשום שכתוב עבת לשון יחיד, חסר אות ו"ו, צריך שיהיו ה"עבת"=שלושה (הנביא מיכה (ז, ג) מציין שלושה חטאים ומסיים "ויעבתוה", היינו ששלושה ענינים נקראים "עבות" ועיין עוד ברש"י וברד"ק שם על מיכה) עלים יוצאים מקן אחד, לכן אין הוא בא מהזית, שעליו גדלים בזוגות. עוד נדרש על ההדס שארבעת המינים הם כנגד איברי האדם ופעולותיו העיקריות: לב, שפתיים, עמוד שדרה, עיניים. ההדס הוא כנגד העיניים. לכל מעשה רע שעושה האדם באחד מאיברים אלה נקרא כופר באיבר זה וגם להיפך- לכן בא ההדס כנגד העיניים (כד הקמח לרבנו בחיי)

בדיני כשרות ארבעת המינים ישנם תנאים רבים המגדירים אילו מינים הם כשרים, אילו כשרים ואילו מהודרים. להלן כמה מהדינים המגבילים את ההדס:

על עלי ההדס להיות משולשים- היינו שיוצאים שלושה עלים מכל בסיס.
כדי שהדס יהיה מהודר, על עליו להיות שוכבים זה על זה וחופים את עצו, כך שלא ייראה, כמו שכתוב לעיל.
כדי שיהיה מהודר, על עליו להיות "משולשים", באורך של שלושה טפחים, בדיעבד, ההדס כשר גם אם רק רובו "משולש", אך יש להסתפק אם הכוונה שרוב השטח (3 טפחים) יהיה מכוסה בבסיסים משולשים (ברצף) או שרוב הקינים בשלושת הטפחים יהיו משולשים (גם לא רצוף).
עליו של ההדס צריכים להיות קטנים ולא גדולים משתי ציפורני אגודל.
יש מחמירים שלא להחשיב את ראש ההדס אם הוא ירוק ורך, מאחר שכרגע אינו עץ, רק ירק, יש מחלוקת בין הראשונים, אם "רך שסופו להקשות", יכול להיות נידון כקשה, לכן אולי יש להחמיר ולא להחשיבו בתוך 3 טפחים כמו כן, הדס שראשו קטום, ראוי שלא לקחתו גם כן.
על ההדס להיות ירוק והדס כמוש ויבש, ראוי להחמיר בו.
בדומה לאתרוג, עליו להיות זריע, ולא מורכב.

כמו כן, ישנם עוד תנאים רבים ומקרים המגדירים מי מהם פסול ומי כשר, לכתחילה ובדיעבד.

בחינה מדוקדקת של הדס. ירושלים 2007

[עריכה] ההדס ברפואה העממית

ההדס הוא צמח חשוב מאוד גם בתחום הרפואה העממית. הוא משמש לטיפול בגירויי עור אצל תינוקות, טיפול בשערות, דלקות מעיים והקלת עצירות וקצרת.
לצורך שימוש: מייבשים את העלים וכותשים אותם לאבקה. את האבקה מערבבים בשמן זית ומורחים על עור מגורה. המשחה יעילה מאוד למניעת נשירה, על ידי עיסוי של שורשי השיער.
כמו כן היא יעילה לריפוי חבורות ופצעים- מניחים מעט מהמשחה בתוך תחבושת וחובשים.
לטיפול בבעיות מעיים ובאולקוס בפרט, חולטים בכוס מים רותחים שתי כפיות גדושות בעלי הדס.
לאסתמה: מבשלים 100 גרם עלים ירוקים במים. כשהאדים מתחילים לעלות, יוצרים מעין אוהל ממגבת מעל לראש ושואפים את האדים לדרכי הנשימה.

[עריכה] ההדס בתנ"ך

במקרא ההדס נחשב צמח רצוי, באחת מנבואות הישועה מתאר ישעיה את ישראל השבים לארצם, ההרים והגבעות פוצחים רינה ו: "תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ וְתַחַת הַסִּרְפַּד יַעֲלֶה הֲדַס" (ישעיהו נה יג), כעצים שיישבו את הישימון ויעלו במקום העצים הרעים שהיו קודם. נראה שגם כאן זהו משל לבני אדם, ישראל המצוינים יחליפו את יושבי הארץ.

בנבואת זכריה (א), מדבר זכריה על ה' שרוכב במצולה, בבבל, בין ההדסים ואחריו סוסים, אדומים, שרוקים ולבנים. הרוכב הוא ה', שביקש להחזיר העולם כולו לתוהו ובוהו, הסתכל בצדיקים העומדים סביבו- ההדסים, ונתקררה דעתו. משל זה נותן ביטוי לתפיסה ביהדות האומרת שהקב"ה מקבל שבח מהבריאה ומהצדיקים גם יחד, כל אחד בדרכו. הבריאה בעצם היותה קיימת והצדיקים באופן ישיר. משקלקלו בני האדם, שוב העולם אינו עומד אלא על שבחם של הצדיקים ובזכותם ממשיך להתקיים. ההדס נזכר עוד בתנ"ך בהקשר לחג הסוכות בנחמיה ח טו: "וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר: צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב" זהו ההדס השוטה, שאינו ראוי לעמוד בקריטריונים של ארבעת המינים, לכן ישמש לסוכך בו את הסוכה.

במדרש מדמים את בני ישראל לארבעת המינים; על ההדס נאמר: מה הדס זה יש בו ריח ואין בו טעם כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה (ויקרא רבה, אמור, פרשה ל). עיין עוד בפרק על ההדס בארבעת המינים, שם מובאים דברים נוספים.