נתן יונתן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נתן יונתן. (התמונה באדיבות משפחתו)
נתן יונתן. (התמונה באדיבות משפחתו)
כריכת הספר בליווי ציורו של משה גת
כריכת הספר בליווי ציורו של משה גת
שולחן עבודתו של המשורר(התמונה באדיבות מיכאלי)
שולחן עבודתו של המשורר(התמונה באדיבות מיכאלי)

נתן יונתן (20 בספטמבר 1923 - 12 במרץ 2004), משורר ישראלי. פרסם בחייו 9 קובצי שירה (לא כולל לקטים), 4 ספרי שירים וסיפורים לילדים ונוער וספר פרוזה אחד. עסק גם בתרגום שירה מיידיש לעברית. שיריו תורגמו לשפות רבות, ורבים מהם הולחנו והוקלטו על ידי מבצעים רבים. עם שירי הזמר הידועים שלו נמנים "הרדופים ליד החוף", "נאסף תשרי", "חופים הם לפעמים", "האיש ההוא", "החול יזכור", "דוגית", "כמו בלדה", "יש פרחים" ו"שיר אהבה ישן" ("אניטה וחואן").

תוכן עניינים

[עריכה] תולדות חייו

נתן יונתן (קליין במקור) נולד בספטמבר 1923 בקייב, בירת אוקראינה. בגיל שנתיים עלה לארץ ישראל עם הוריו, יונה ולאה (מאוחר יותר שינה את שם משפחתו ליונתן - צירוף שם אביו עם שמו). תחילה התגוררה המשפחה בקיבוץ גבעת השלושה, לאחר מכן בפתח תקווה, ובשנת 1935 נמנתה עם חלוצי המתיישבים במושב "בהדרגה" ששמו שונה לאחר מכן ל"מעש". כחניך בתנועת הנוער "השומר הצעיר" הצטרף ב-1945 לקיבוץ שריד, ובו התגורר 46 שנים, עד 1991.

נוף ילדותו ניכר היטב בשיריו, ומרכיבים שונים שלו מככבים ביצירתו. כך, לדוגמה, מוצאים התייחסות למבצר אנטיפטרוס ולמקורות הירקון בשירו "פתיחה אפשרית לאפילוג" (1980):

חַיַּי עָבְרוּ בֵּין הֲרִיסוֹת מִבְצָר עַתִּיק עַל מֵי הָעַיִן

לִשְׂדוֹת קוֹצִים וּבָרָקִיעַ הֵאִיר כּוֹכָב אֶחָד בָּהִיר
שֶׁקָּרָאתִי לוֹ בְּשֵׁם...

למד בבית הספר העממי פיק"א בפתח תקווה ולאחריו בתיכון מחוזי חקלאי גבעת השלושה. בשנת 1940, בהיותו בן 16, פרסם את שירו הראשון, "כשספינות הולכות הימה". השיר עסק בסוגייה הכאובה של ההעפלה והוקדש במיוחד למעפילים בספינה "אטלנטיק". השיר פורסם ב"על החומה", העיתון של "השומר הצעיר" בעריכת משה שמיר. בראיון עם חיים גורי בעיתון "על המשמר" בשנת 1980, סיפר על השיר:

"זאת הייתה תקופה שבה הייתה לשלונסקי השפעה דומיננטית עלי... אבל היה משהו בתוכי שגונן עלי, שלא עשני אפיגון לשלונסקי... בכלל אני חושב שהטון המינורי שלי נשאר מאז... והמשפט[1]: 'לבבות בוכים עם ערב, ארובות עשן כבות / כשספינות הולכות הימה, הן אינן שבות' מלווה אותי כל הזמן".

ספר שיריו הראשון, "שבילי עפר", יצא לאור ב-1951, ועד מותו פרסם כשלושים ספרים, בהם 9 קובצי שירה (לא כולל לקטים), 4 ספרי שירים וסיפורים לילדים ונוער, קובץ סיפורים למבוגרים וכן מבחרי שירים שתרגם מיידיש משל איציק מאנגר, דורה טייטלבוים, פרץ מרקיש, לייב קויטקו, איציק פפר, דוד הופשטיין ואחרים. לאחר מותו ראו אור אנתולוגיה מכל שיריו (2004) אותה הספיק לערוך בעצמו, מהדורה דו-לשונית של שיריו המתורגמים לאנגלית (2005) וקובץ שירים מעיזבונו של יונתן (2007).

נתן יונתן רכש את השכלתו הגבוהה באוניברסיטה העברית בירושלים ולאחר מכן באוניברסיטת תל אביב, בה קיבל תואר מוסמך בספרות כללית. כמו כן השתלם באוניברסיטת אוקספורד. הוא לימד במכללת אורנים, במכללת לווינסקי, באוניברסיטת חיפה ובבתי ספר תיכוניים. כיהן במשך 27 שנים (1971-1997) כעורך ראשי בהוצאת "ספרית פועלים". בין התפקידים הציבוריים שמילא: חבר מליאת רשות השידור (1981-1984), יו"ר אגודת הסופרים העבריים בארץ ישראל (1983-1984) ונשיא האגודה (1995-1999). בשנותיו האחרונות היה "משורר אורח" במערכת החינוך, ונפגש במסגרת זאת עם מאות תלמידים מכל רחבי ישראל, הנחה סדנאות לכתיבה יוצרת בבית אריאלה, בבית הסופר, ועוד. הרבה בהרצאות בנושאי הספרות העברית בקהילות יהודיות ובאוניברסיטאות ברחבי העולם ושימש כנציג הסופרים בכנסים ובמפגשים בינלאומיים רבים.

שיריו של יונתן תורגמו ללשונות שונות וראו אור באנגלית, ביידיש, בערבית, ברוסית, בספרדית, בפורטוגזית, בצרפתית, בגרמנית, בהולנדית, בבולגרית, בוייטנאמית ובסינית. הוא זכה בפרסים ספרותיים רבים, ובהם פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, פרס נוצת הזהב של אקו"ם על מפעל חיים, פרס אוניברסיטת בר-אילן, ופרסים ע"ש הסופרים: ביאליק, למדן, זאב, פיכמן, ברנר, אלתרמן ועוד.

בתחילת שנות ה-40, בקן השומר הצעיר בפתח תקווה, הכיר את צפירה שה-לבן. ב-1945 עברו השניים לקיבוץ שריד וכעבור שנתיים נישאו. בראשית שנות ה-60 נשלחו בני הזוג לשליחות בארצות הברית מטעם הסוכנות היהודית. בנם הבכור ליאור (נולד ב-1952), נפל במלחמת יום הכיפורים בהיותו מפקד מחלקת טנקים בצפון תעלת סואץ והוא בן 21. בנם השני, זיו, נולד ב-1961. בשנות השמונים עבר יונתן לחיות עם נילי כרמל, וגידל עמה את בתה מנישואים קודמים נטע (נולדה ב-1968) ואת נכדה תום (נולד ב-1988). נפילתו של בנו ליאור העמיקה ביונתן כאב שהכה בו עד יום מותו (עליו גם כתב שירים רבים, ראו בפרק על יצירתו).

נתן יונתן נפטר ב-12 במרץ 2004, לאחר מחלה. הוא נטמן בחלקת ההורים השכולים בבית הקברות בקריית שאול. ביום קבורתו יצא לאור הספר "שירים בכסות הערב", מבחר מכל שיריו, שהפך במהרה לרב-מכר.

[עריכה] קווי יסוד לשירתו

[עריכה] מאפייני שירתו[2]

במשך כל שנות פרסומה (1940 – 2004), שירת נתן יונתן עברה שינויים מרחיקי לכת, הן בפרוזודיה ובצורת השיר, הן בעיצוב הדיוקן הלירי, הן ביחסי הדובר לעצמו ולנמעניו והן בתפיסת הפונקציה השירית בכללותה. אך עם זאת, נותרו בה יסודות עקביים המתבטאים הן בצורה והן בתוכן:

מבחינת הצורה שומר השיר היונתני על הבעתו הנקייה והבהירה. זהו יסוד מרכזי שמהותו שאיפה לקומוניקאטיביות, פתיחות לפני הקורא והליכה לקראתו מתוך הצורך בו. יונתן מסרב להסתגר במגדל-השן ולשורר לעצמו בלבד. שירתו מתנגדת לאיזוטריות, מתוך תפיסה שהשיר אינו שלם לעולם עד שהוא מעורר הד בלב הקורא.

מבחינה תימאטית שומר שירו של יונתן על התעניינות מרובה בחליפות-הזמן. זהו מרכזו התימאטי הקבוע, המייצר גם את הטון האופייני האלגי שלו.

הריאליה היונתנית מתמקדת במספר מראות אופייניים: יסוד המים (ים ונחלים), יסוד השממה, הכפר והדרכים ובזמנים נבחרים – הערב והסתיו. עצם ההתמדה בהם במשך 60 שנות שירה מעידה על האותנטיות שלהם. יש התאמה רבה בין המראות הנבחרים לבין הזמנים הנבחרים – כולם משרים אותה תוגה מהורהרת ומשמשים חומרים לאותה תימאטיקה, ההגות בזמן.

הזיקות האנושיות בשיריו (החברתיות והארוטיות גם יחד) מצביעות על צורך המשורר להתנחם במגע עם בני האדם. שירת נתן יונתן נאחזת בבריות, דווקא מתוך מודעות מלאה לעראיות הקיום האנושי. לכן לא נמצא בה מרירות אנטי-חברתית שהפכה רווחת בשירה העברית מאז שנות החמישים, אלא דווקא מאמץ לגשר, ליצור קרבה ושיתוף למרות הקושי. עקרון מנחה זה בשירת יונתן הוא הפן האחר של אותו מטבע המביא לבהירות הצורנית של שירתו, כמוזכר לעיל, מתוך הצורך בזולת ובהקשבתו.

תפקידו של השיר לפי תפיסת יונתן הוא להמציא פתרון אסתטי נגיש לתהיות פילוסופיות וקיומיות גדולות. הערכים האסתטיים, הן של העולם והן של השירה, מהווים נחמה גדולה. גם כאן ניכרת ביונתן נטייה אמנותית-רומנטית, ולכן זוהי שירה של נופים ראשוניים, של טבע בראשיתי המשמש מערכת המראות המרכזית על כל המשמעויות הרוחניות שיש לדבר. שירה זו רחוקה בדרך כלל מן העירוניות ההומה של שירה מודרניסטית. המראות היונתניים האופייניים, המוצבים בחזית השיר בצורה קונקרטית, מהווים חלק מאותו פתרון אסתטי לשאלה מטאפיזית, ויש להם מן המשותף: הן מראות הים, הן מראות המדבר והן מוטיב הדרכים מגלמים כולם התפשטות מרחבית בלתי מוגבלת וחזרה נצחית (המזכירה גם את קוהלת). השאיפה אל האינסוף היא אחת השאיפות החזקות ביותר של יונתן, והוא משיג אותה דרך עיצוב המראות בשיר.

שלושת הגורמים האחרונים (הריאליה, הזיקות האנושיות והשיר על תפקידיו) משמשים "הצלה" או "נחמה" אל מול נקודת התורפה הקיומית, הנגזרת מכוח החלופיות. אפשר לומר, שבשירתו של יונתן הגורם הראשוני במעלה הוא המודעות לחליפת הזמן, וכי הגורמים המצילים הנ"ל נגזרים ממנו. יונתן עצמו ניסח זאת הן בשפה יומיומית בראיון מאוחר: "יש התנחמות ביופי הנצחי, בדברים הנשארים אחריי", והן במספר רב משיריו, כגון בשורות הבאות מהשיר "הפלגה" (1984):

...הַזְּמַן אוֹזֵל וְכָלֶה. בִּנְקִיקֵי הַחוֹף מַקְצִיף וְרוֹתֵחַ הַגַּל.

גַּם בְּאוֹקְטוֹבֵּר הַשָּׁנָה מַשְׁחִיר הַזָּהָב עַל הַיָּם
מָה לַעֲשׂוֹת בְּכָל זֶה אֵיךְ בָּאִים אֶל דּוּמִיַּת-הַסִּפְרִיָּה
אֶל מִפְרְצֵי הַשֶּׁקֶט הַלְּבָנִים לְחַפֵּשׂ נִחוּמִים בְּכִתְבֵי חֲכָמִים

...

אֶת עַצְבוּת הַלַּיְלָה הָאַחֲרוֹן לְהַמְתִּיק בְּשָׂפָה זָרָה
לְבַקֵּשׁ הַצָּלָה עַל קֶרֶשׁ צָף שֶׁל מִלָּה.
לְהִשָּׁאֵר קֶצֶף עַל מַיִם רַבִּים
כְּמָשׁוֹט לְהִנָּעֵץ בַּחוֹל
לְהַלְבִּין רָחוֹק
כַּחֲצָבִים.

התפקיד הפואטי-פסיכולוגי של מעשה-השיר בעיני יונתן לפי השורות הנ"ל: זוהי הצלה בכוח המילה – ולו הצלה רופפת על קרש צף מעל תהום (כנרמז מן הגל המקציף) – אך עדיין ההצלה היחידה האפשרית מול הזמן האוזל וכלה.

גם מבחינת התשתית הלשונית והתרבותית ניכרת עקביות רבה לאורך יצירתו של נתן יונתן: המקורות שעליהם נבנית השירה תמיד נוכחים בשיר, אם בציטוט ישיר או אם בוואריאציות של הרמזים. המקורות הם בראש ובראשונה – המקרא, ובמיוחד ספר קוהלת. לצד המקור העברי בולטת ספרות יוון הקלאסית ובמיוחד הומרוס והרקליטוס, כאשר בין שני העולמות אין כל מתח. בשניהם מודגש היסוד הימי – סמלי הנהר, הנחל והים כגילומי הזמן והנצח, וזו כנראה הסיבה לקשר העמוק שבין משורר עברי עכשווי לבין מקורות כה קדומים.

התמורות בשירת יונתן לא היו עניין פתאומי ומפתיע ולא התרחשו ב"קפיצות" בין אופנות משתנות, כי אם בהבשלה איטית ומבוקרת, מתוך צורך עצמי ומתוך קשב לחידושי הפואטיקה בתקופה הנסערת ביותר של השירה הישראלית החדשה. היה זה תהליך מצטבר של ניסיון שירי, המשתכלל והולך מתוך עצמו, ובה בעת נפתח לקלוט השפעות המתאימות לו מבחוץ. בדיעבד, ניכר קו ההתפתחות מקובץ לקובץ כמאבק ממשי על פואטיקה אישית ועצמית.

תמורות אלו חובקות שני תחומים, השלובים זה בזה: מעבר מפרוזודיה מדודה וסגורה אל מבנים פתוחים וגמישים מציין פריקת עול של אסכולה סמכותית ורבת הישגים, וכן סילוק של מעצורים פנימיים. כתוצאה מכך, מתחדשים גם הנושאים ונעשים אישיים יותר. כלומר, ההשתחררות ממסגרות של חריזה ומשקל נותנת חופש גם להבעה ולחשיפה אישית. יש כאן ממש נוסחה: ככל שהשירים חופשיים יותר מבחינה צורנית ופרוזאיים יותר מבחינת הלשון, כך הם גמישים יותר, נכונים יותר להבעות אישיות ולווידויים ליריים.

[עריכה] מקורות ההשראה לשיריו

שירתו של יונתן ספוגה בנופי טבע ארץ-ישראליים ומלאים אהבה לאדמה ולמולדת. שירים רבים שלו הם שירי געגועים לארץ, והם נכתבו בתקופות בהן היה בשליחויות שונות בחו"ל.

מקור השראה מרכזי נוסף של יונתן הם המקורות בכלל והתנ"כיים בפרט. גיבורי התנ"ך מככבים ברבים משיריו באופן מתוחכם ומשמשים רובד נוסף של משמעויות לשיר. בשנת 1998 יונתן אף כינס 30 שירים בהשראת המקרא והאגדה בקובץ "שירים על ספר הישר". בין הדמויות המקראיות החביבות על יונתן: איוב, יונה וקהלת. על ספר קהלת אמר: "בי הייתה ואף מתחזקת קרבה רגשית, רוחנית, כמעט אישית אל קהלת, ורבים משירי כתובים בהשראתו". דוגמה מובהקת לשיר כזה היא השיר "קהלת מביט בשולמית":

קֹהֶלֶת מַבִּיט בַּשּׁוּלַמִּית

לְעֵת יַיִן-שֶׁל-עֶרֶב
נַפְשׁוֹ יוֹצֵאת אֵלֶיהָ וְנִבְהֶלֶת
וְיָדוֹ הָעֲיֵפָה מוֹחֶקֶת
שׁוּרָה אַחַר שׁוּרָה מִתּוֹךְ
הַפֶּרֶק הָאַחֲרוֹן שֶׁלּוֹ, קֹהֶלֶת.
הוּא מַבִּיט וּמַבִּיט
נַפְשׁוֹ נִמְלֵאת חֲשֵׁכָה וָטַל
רְסִיסֵי לַיְלָה נוֹצְצִים
בְּעֵינֶיהָ שֶׁל הַשּׁוּלַמִּית
וְקֹהֶלֶת מַבִּיט.

בשירתו של נתן יונתן תופס השכול מקום נכבד, ועשרות משיריו הוקדשו לבנו ליאור ולחברים ומכרים נוספים שנפלו במלחמות השונות. בין השאר כתב בשיר "גל אחרון":

...וַאֲנִי בְּכָל כּוֹחִי נֶאֱחָז

בְּפֵרוּר זִכָּרוֹן
מְכַוֵּן אֶת הַלֵּב לַמָּקוֹם
שֶׁבּוֹ רְאִיתִיהוּ עוֹזֵב
בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה
הָעֶצֶב שֶׁהָיָה בְּעֵינָיו
מַפְנֶה אֵלַי אֶת גַּבּוֹ
עוֹלֶה עַל רִכְבּוֹ
עוֹזֵב אֶת הַבְּלָמִים
וְהַכְּלִמָּה שׁוֹבֶרֶת אוֹתִי
לְעוֹלָמִים.

או בשיר "איש מביט בבנו":

אִישׁ מַבִּיט בִּבְנוֹ

וְרוֹאֶה בְּעֵינוֹ אֶת מָה שֶׁהָיָה
וּמָה שֶׁהִנּוֹ וּמָה שֶׁיִּהְיֶה כְּשֶׁהוּא
עַצְמוֹ כְּבָר אֵינוֹ
וְכָל הַמַּרְאֵה הַזֶּה אֵיךְ כָּבָה
כְּמוֹ בְּמַכַּת-רַעַם
וּמִי יָמֹד אֶת יְגוֹנוֹ
אִם הוּא כְּשֹׁרֶשׁ עֵץ
אוֹ הוּא כַּאֲמִירוֹ
...
וְרַק אָב וּבְנוֹ הוֹלְכִים
שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו
וְלֹא אֵשׁ וְלֹא עֵצִים
וְלֹא שֶׂה וְלֹא שׁוֹפָר
וְלֹא הָיְתָה עוֹד כָּאַהֲבָה הַהִיא
עַל עָפָר.

רבים מייחסים בטעות שירים אחדים של יונתן לנושא האבדן, אף שנכתבו לפני האסון, במידה מסוימת של חוש נבואי, כפי שהגדיר זאת יונתן בעצמו. כך, למשל, "עוד שיר על אבשלום" הכתוב כהספד של אב על בנו, נכתב שלוש שנים לפני המלחמה. השיר המולחן "זמר לבני" שהולחן והוקלט על ידי שלמה ארצי לאחר נפילת הבן, נכתב כשהיה ליאור רק בן 3. שיר נוסף המיוחס בטעות לשכול הוא "החול יזכור" המדבר על אובדן "הנעורים שבאו פתע אל סופם" ולא על אובדן החיים (כך העיד המשורר עצמו בראיון רדיופוני).

[עריכה] מקומו של נתן יונתן בזמר העברי

לאחר נתן אלתרמן וחיים נחמן ביאליק, נתן יונתן הוא המשורר המולחן ביותר בזמר העברי. קרוב למאתיים שירים שלו זכו ללחנים, חלקם לכמה לחנים שונים. כמה משיריו הפופולריים זכו אף לעשרות ביצועים של זמרים והרכבים שונים (על פי אקו"ם: "אניטה וחואן" זכה לכ-80 ביצועים, "חופים" - לכ-50).

מן הראוי לבצע הפרדה בין שתי חטיבות של שירים מולחנים של נתן יונתן:

  • האחת כוללת בעיקר מילים שכתב בצעירותו ללחנים הרוסיים ששימשו מנגינת רקע לילדותו: אותם שרו לו הוריו, אותם שר בתנועת הנוער ומהם שאב השראה. ביניהם נמנים "דוגית נוסעת", "על ענפי שיטה", "שאון התותחים נדם", "טוב ללכת בדרכים" ועוד. המנגינה המקורית של האחרון נכתבה במקור כ"קנטטה לסטלין" על ידי ל. רבוצקי והשידוך בינה לבין מילותיו העבריות של יונתן נעשה בזכות רעייתו דאז צפירה, שהייתה מורה למוזיקה בקיבוץ בו התגוררו. אפשר לקרוא לשירים הנכללים בחטיבה זו כ"פזמונים" שנכתבו כמעין תחביב, ומטרתם העיקרית הייתה חברתית-חינוכית: לשיר אותם בתנועה, ללמדם בשיעורי מוזיקה בבתי-הספר וכו'. מכל מקום, אין לראות בשירים הללו מייצגים את שירתו הקאנונית והמאוחרת של יונתן, ומכאן הצורך בהפרדה.
  • החטיבה השנייה נוגעת לשירים שנכתבו כשירה לירית לכל דבר, והולחנו מאוחר יותר. בהמשך דרכו כמשורר, שיריו של יונתן זכו לאהבתם של מלחינים מהשורה הראשונה, ובזכות כך הופצו לציבור הרחב, והפכו לנכסי צאן וברזל של החברה הישראלית.

המלחין הבולט ביותר בשיתוף הפעולה שלו עם נתן יונתן הוא חברו נחום היימן, שהלחין עשרות שירים שלו. בין הלחנים המוכרים של היימן למילות יונתן: "אניטה וחואן" (שנקרא במקור "רומנסה" או "שיר אהבה ישן"), "חופים הם לפעמים", "החול יזכור", "שירים עד כאן" ועוד.

גידי קורן הלחין אף הוא שירים רבים למילות יונתן, וביניהם: "כמו בלדה" ("אם זר קוצים כואב"), "אם העולם", "שני אלונים", "בסוף הדרך" ועוד. להקת "האחים והאחיות", שהקים קורן ב-1971, הוציאה אלבום משיריו של יונתן, קיימה שיתוף פעולה הדוק איתו לאורך השנים והקליטה שירים נוספים שלו במהלך שנות פעילותה. בשנת 2004 התאחדה הלהקה ובהופעותיה חלק נכבד הוקדש לשיריו.

שלמה ארצי הלחין כמה שירים של יונתן, לאחר שנפגשו בתחילת שנות ה-70 וארצי קיבל מיונתן ספר שירים שלו. בין השאר הלחין את "הרדופים ליד החוף", "זמר לבני", "האיש ההוא", "רק עלה" ועוד. שירו "האיש ההוא" הפך להמנון אחרי רצח יצחק רבין. יונתן כתב את השיר כבלדה אוטוביוגרפית על עצמו, על חייו ומותו, מעל שלושים שנה קודם לכן, והוא שויך לאורך השנים על ידי הציבור והתקשורת לדמויות מרכזיות שהלכו לעולמן, כגון יצחק שדה ויגאל אלון. לאחר רצח רבין, הקדיש אותו נתן לראש הממשלה המנוח, שהיה מכר קרוב שלו ובן דורו.

גם סשה ארגוב הלחין כמה משיריו של יונתן, ובהם "אל הנירים האפורים", "מילים", "שיר ארץ", "שיר אהבה" ועוד. נתן יונתן זכה, כאמור, לחיבתם של מלחינים רבים נוספים, בהם ידועים כמו צביקה פיק ("נאסף תשרי", שנכתב על ידי יונתן כשיר קינה אישי ע"פ שירו של שמואל הנגיד, שנפתח במילים "מת אב ומת אלול"), מוני אמריליו ("יש פרחים", "לכל אחד ירושלים"), יאיר רוזנבלום ("היה לנו הכל") אך גם צעירים כמו מיקה קרני ("כל קיץ") ורמי גורן ("צלילי קסטה רחוקים" המוכר כ"פלורידה").

בין הזמרים שהרבו לבצע משיריו: חוה אלברשטיין, חני ליבנה, רונית אופיר, יזהר כהן ושלמה ארצי

פרופ' יגאל שוורץ אמר על שירי יונתן:

"הוא איפשר גם למי ששירה אינה התחום הטבעי שלו להיות חלק ממנה. אין שום מקום אחר שבו יש חיבור כל-כך אינטנסיבי בין שירה למוזיקה פופולרית. יונתן עשה חיבורים חשובים בין חוויות של טיולים על החוף, ארץ-ישראל היפה, חוויות התבגרות, מלחמות ושירים לבנו ליאור. הוא הצליח להלך על החבל הדק שבין סנטימנטליות ונאיביות לבין הגבוה, ואיפשר את שני העולמות".

[עריכה] שאלת ההתקבלות

בניגוד לאהדת הקהל הרחב, המלחינים והזמרים ובמידה רבה גם התקשורת, לא זכה יונתן להכרת הממסד האקדמי והביקורת הספרותית. בכל הנוגע לאקדמיה, החוגים לספרות והמבקרים - שירתו לא קנתה לה את המעמד הראוי לה, לא נלמדה באוניברסיטאות ובבתי הספר ולא זכתה להתייחסות מיוחדת במדורי הספרות. בנוסף לכך, לדעת רבים היה ראוי יונתן לפרס ישראל אף כי לא זכה בו.

לאורך השנים תמיד הפרידו אותו גם ממשוררים בני דורו ואלה הקרובים אליו בתפיסותיהם ובשירתם. האקדמיה מעולם לא הכירה בו כממשיך דור אלתרמן-שלונסקי-גולדברג או כשייך לאסכולת זך-עמיחי-רביקוביץ' ואחרים, ובמידה רבה בצדק.

יונתן אכן לא יצר מהפכה בזירת השירה כשלונסקי, לא כתב כתיבה פוליטית כאלתרמן ולא מרד בדור הקודם לו כזך. כתיבתו הייתה מאז ומעולם מינורית, אף פעם לא ביקשה לזעזע, ואפשר שזו הייתה מכשלתו העיקרית. מן הצד השני, אפשר שדווקא בזכות עובדה זו התקבל באהבה כה רבה על ידי הציבור הרחב.

גם נסיבות שונות הקשורות למסלול היצירה שלו, שחלקן הן יד המקרה וחלקן נובעות מאופיו האישי - אפשר שיש להן חלק בעניין זה. כך, למשל, ניתן לומר ש"החמיץ" את המהפכה הפואטית של "חבורת לקראת" (או שאולי מלכתחילה אופיו לא זימן אותו לכך) ובעצם לקח לו זמן רב יותר מלבני דורו להתנתק מאסכולת הכתיבה השלונסקאית ולהתחיל לפתח את הקו הפואטי האישי שלו.

כך, בעוד ספרי השירים הראשונים של חבורת "לקראת": משה דור,דוד אבידן,משה בן-שאול, אריה סיון, יהודה עמיחי ונתן זך - שהחלו להנהיג סגנון חדש - פורסמו בשנת 1955[חבורת "לקראת" התגבשה בשנים 1952-54] והמתקפה הידועה של זך על אלתרמן התרחשה ב-1960, הספר הראשון של יונתן שהחל לנטוש את הקו השלונסקאי היה "שירים לאורך החוף" ב-1962 שכלל עדיין ערבוביה של שירים "ישנים" מול "חדשים".

אולם לאוהבי שירתו של יונתן לא הייתה סיבה להצר על כך. יש הטוענים ש"פיגור" זה מנע ממנו את פרס ישראל המיוחל, אולם דווקא התפתחות איטית, לא מתוקשרת, נטולת מרפקים זו, היא שאפשרה את צמיחת הקו הייחודי והאישי שלו, שמתיישב עם אישיותו.

לבטים פואטיים אלה מצאו לעצמם ביטוי, כצפוי, גם בשירים עצמם. כך, במעין תגובה-עצמית לשיר "החורף חורש את הים" מספרו הראשון ("שבילי עפר", 1951), פרסם יונתן בספרו "שירים לאורך החוף" מ-62 את השיר "שוב החורף חורש את הים". השיר הראשון כתוב בנוסח שלונסקאי מובהק, הן מבחינה צורנית - חמישה בתים מרובעים (שניים מהם בפיצול שורות) עם הקסמטר אנפסטי וחריזה מסורגת, חרוזים מודרניסטיים עשירים (כגון: לשמיים/חכמה היא) והן מבחינה תוכנית: שיר מז'ורי המתייחס לגיבורי המיתולוגיה היוונית ולחולשה האנושית, וכולל משפטים קודרים בנוסח "כמו אחרית הימים, וכאז, משחירות אוניות על המים" שאינם אופייניים ליונתן המאוחר. בתשובה לשיר זה, כאמור, כותב יונתן את "שוב החורף חורש את הים", שיר מאוד שונה, הן פורמלית הן תמטית, העוסק בעצם במהפכה השירית שיונתן מרגיש כמו נקלע אליה בלית בררה:

שׁוּב הַחֹרֶף חוֹרֵשׁ אֶת הַיָּם

לֹא שָׁכַחְנוּ כָּל מָה שֶׁהָיָה
אַךְ נַתְחִיל מֵחָדָשׁ לְשׁוֹרֵר.

אִם נוּכַל כַּמּוּבָן אִם נוּכַל
בֵּינְתַיִם דְּבַר-מָה פֹּה עָבַר
וְשָׁרִים כָּאן בְּאֹפֶן אַחֵר...

יש הטוענים כי גם לפופולריות הרבה לה זכו שירי הלחן של יונתן - תחילה המילים שחיבר ללחנים רוסיים ולאחר מכן שירי הספר שלו שהולחנו - יש חלק בסיווגו על ידי האקדמיה כ"פזמונאי" שלא ראוי ליחס של משורר. תרמה לכך גם פתיחותו האישית למלחינים ולהלחנה, והנכונות שלו אפילו לבצע שינויים מינוריים בשיריו על מנת שיוכלו להיות מולחנים. כך למשל נמצא חילופי גרסאות בשיר "חופים" בין גרסת הספר המקורית לבין גרסה המולחנת והמושרת בפי כל, אותה ערך יונתן תוך כדי עבודה עם חברו המלחין נחום היימן, על מנת לאפשר חיבור בין השיר המוכן לבין מנגינה מוכנה שהביא היימן:

מקור:

חוֹפִים הֵם לִפְעָמִים גַּעֲגוּעִים לְנַחַל שֶׁאָהַב.

יֵשׁ בַּמְּקוֹמוֹת שֶׁלָּנוּ נַחֲלֵי אַכְזָב;
רָאִיתִי פַּעַם חוֹף
שֶׁעֲזָבוֹ הַנַּחַל וּשְׁכֵחוֹ
וְהוּא נִשְׁאַר עִם לֵב שָׁבוּר שֶׁל אֲבָנִים וְחוֹל.
גַּם הָאָדָם יָכוֹל
שֶׁיִּשָּׁאֵר נָטוּשׁ וּבְלִי כּוֹחוֹת
כְּמוֹ הַחוֹף.

מולחן:

חוֹפִים הֵם לִפְעָמִים גַּעֲגוּעִים לְנַחַל.

רָאִיתִי פַּעַם חוֹף שֶׁנַּחַל עֲזָבוֹ
עִם לֵב שָׁבוּר שֶׁל חוֹל וָאֶבֶן.
וְהָאָדָם הוּא לִפְעָמִים גַּם כֵּן יָכוֹל
לְהִשָּׁאֵר נָטוּשׁ וּבְלִי כּוֹחוֹת
מַמָּשׁ כְּמוֹ חוֹף.

לא ברור מדוע לא זכה יונתן לאותה הפרדה לגיטימית בין פזמונים לבין שירים לה זכה למשל אלתרמן, שכתב כידוע מאות פזמונים במהלך הקריירה שלו (בעיקר לתיאטראות הסאטיריים השונים) ובכל זאת לא הוטל ספק בהיותו משורר לירי לכל דבר. במקרה של יונתן, מעריציו טוענים כי האקדמיה פסלה אותו באופן גורף, מבלי להתאמץ אפילו להכיר את שירתו המאוחרת, הקאנונית, השונה בתכלית משיריו המוקדמים, המולחנים. חלק מהמבקרים הבינו את טעותם רק לאחר מותו, והכו על חטא. מנחם בן התבטא ב"מעריב":

"זה קורה לי בפעם השנייה, אף כי מסיבות שיריות הפוכות: פעם לא הבחנתי בשירה בגלל רוב שיגעוניותה, פעם לא הבחנתי בשירה בגלל פשטותה. אבל ההחמצה נשארת אותה החמצה: משורר מת, ואני מגלה את מלוא יופיה של שירתו רק אחרי מותו. זה קרה לי עם יונה (וולך), ועכשיו זה קורה לי עם יונתן (נתן). משורר נפלא, ששירתו התחבאה מעיני רוב מבקרי השירה.
במשך שנים נחשב נתן יונתן למשורר פזמונאי, ואף על פי שאני נוטה בדרך כלל לבדוק דברים מחדש עם עצמי, הנחתי לדימוי הזה שלו להסתיר מפני את שירתו. השארתי את נתן יונתן במגירת השירה הפשטנית, ולא פתחתי אותה, בעיקר לא לעצמי". [1]

[עריכה] מספריו

  • שבילי עפר (ספרו הראשון), מרחביה, (1951)
  • אל הנירים האפורים, איורים רות שלוס, שירים לבני הנעורים, מרחביה, (1954).
  • אשר אהבנו, שירים, איורים יחזקאל קמחי, מרחביה, (1957)
  • בין אביב לענן, סיפורים לבני הנעורים, צייר משה גת, (1959)
  • שבילי עפר/אשר אהבנו (מהדורה מאוחדת של 2 ספרים קודמים), מרחביה, (1960)
  • שירים לאורך החוף, איורים יחזקאל קמחי, מרחביה, 1962.ׂ
  • לילך מקבוצת אילנות, צילם פטר מירום, סיפור לילדים, מרחביה, (1963).
  • שירי עפר ורוח, צייר יצחק גרינפלד, לבני הנעורים, מרחביה, (1965)
  • עד סוף הקיץ האינדיאני, איורים יחזקאל קמחי, רשמי מסע בארצות הברית, מרחביה, (1968).
  • שירים בערוב הים, ציורים יחזקאל קמחי, מרחביה, (1970)
  • עוד סיפורים בין אביב לענן, ציורים רות צרפתי, סיפורים לבני הנעורים, תל אביב, (1971).
  • שירים (ליאור), ספרית פועלים, תל אביב, (1974).
  • אבנים בחשכה - Stones in the Darkness, אנגלית: ריצ'רד פלנץ' (1975)
  • שירים עד כאן, תל אביב, ספרית פועלים, (1979)
  • מבחר שירים - זוטא (ספרון כיס), 1940-1980, תל אביב, (1982).
  • חופים - מבחר שירים מולחנים (כולל תווים), הוצאת "כתר", (1983)
  • שירים אחרים, רישומים רוני רכב, תל אביב, (1984)
  • איציק מאנגער, מבחר שירים (1987) (תרגום מיידיש)
  • שירים על קו הרכס, תל אביב, זמורה ביתן, (1988)
  • שירים באהבה, מבחר שירי אהבה, תל אביב, ספרית פועלים, (1989)
  • שירים על אדמה ומים, מבחר שירי ארץ, ספרית פועלים, (1993)
  • רעול פנים הזמן, תל אביב, ספרית פועלים, (1995)
  • מלח ואור - מבחר שירים מתורגמים לבולגרית, ספרית פועלים, (1995)
  • חסד השירים, מבחר שירים על השירה, ספרית פועלים, (1996)
  • לקט שכחה ופאה, מבחר שירים, ספרית פועלים, תל אביב, (1997).
  • שירים על ספר הישר, מבחר שירים בהשראת המקרא והאגדה, תל אביב, אור עם (1998).
  • שירים בכסות הערב, מבחר, משכל, ידיעות אחרונות, (2004)
  • לחיות בתוך השיר - Within the Song to Live, עברית/אנגלית/CD אנגלית: ג'ניס רביבו ואחרים (2005)
  • שירים שנשארו - שירים מהעיזבון, ספרי חמד, ידיעות אחרונות (2007)

[עריכה] הערות שוליים

  1. ^ החותם את שירו הראשון לעיל
  2. ^ מבוסס על המונוגרפיה לשירת נתן יונתן שחיבר פרופ' צבי לוז (ספרית פועלים, 1986).

[עריכה] לקריאה נוספת

  • נתן יונתן: תוגה ואהבה, מאת הלל ברזל, נדפס במאזנים, ס'ד, 1990.
  • שיר ופזמון בשירת נתן יונתן, מאת זיוה בן-פורת, נדפס בליריקה ולהיט, 1989.
  • הצופן המטאפורי והצופן החברתי, מאת אורציון ברתנא, נדפס בידיעות אחרונות, פברואר 1984.
  • מ"בניאס" עד ל"מנורת הנפט", הבלדות של נתן יונתן, מאת שלמה יניב, נדפס בטורא, 1992.
  • וגשם אין, עיון בסונטה "אבן גבירול" של נתן יונתן, מאת רחל פרנקל-מדן, נדפס בתרבות יהדות ספרד, תשנ"ד 1994.
  • אולי באחד הימים, עיון בשיריו של נתן יונתן, מאת צבי לוז, נדפס בעלי-שיח, 22, תשמ"ד 1984.
  • חשבתי שיופי יכול להגן עלינו, מאת יונה בחור, נדפס בעיתון 77, 35, 1983.

[עריכה] קישורים חיצוניים

ערך מומלץ
שפות אחרות