לאה גולדברג
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| לאה גולדברג | |
|---|---|
 |
|
| תאריך לידה | 29 במאי 1911 |
| תאריך פטירה | 15 בינואר 1970 |
| עיסוק | משוררת, סופרת, מתרגמת מבקרת ספרות וחוקרת ספרות |
| לאום | יהודי |
| תחום כתיבה | שירה וספרות למבוגרים ולילדים, מחזות, תרגום, ביקורת ספרות, חקר הספרות |
| פרסים | פרס ישראל לספרות (1970) |
לאה גולדברג, (29 במאי 1911 - 15 בינואר 1970) מגדולות המשוררים העבריים בעת החדשה, סופרת מבוגרים וילדים, מתרגמת, מבקרת וחוקרת ספרות, כלת פרס ישראל לספרות לשנת 1970.
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדות חייה
לאה גולדברג נולדה בשנת 1911 בקניגסברג שבפרוסיה [1]. אביה, מומחה לכלכלה, ייסד את מערכת הביטוח הלאומי של ליטא. בשנות חייה הראשונות התגוררה המשפחה בקובנה. במהלך מלחמת העולם הראשונה נאלצו לברוח למחוז סרטוב שברוסיה. כששבו לליטא בתום המלחמה עינו חיילים ליטאיים את אביה במשך כעשרה ימים. כתוצאה מכך סבל האב מהפרעת דחק פוסט-טראומטית (תסמונת בתר חבלתית) שהפכה למחלת נפש.
גולדברג למדה פילוסופיה ושפות שמיות באוניברסיטאות בקובנה, ברלין ובון. את הדוקטורט שלה כתבה על הניב השומרוני באוניברסיטה בבון. בתום לימודיה היא חזרה לליטא, שם עסקה בהוראת הספרות בגימנסיה העברית בראסיין ונמנתה עם חברי קבוצת הסופרים "פתח".
עם הגעתה לארץ ב-1935 בסיועו של אברהם שלונסקי חברה לאה גולדברג לחוג "יחדיו" של אלתרמן ושלונסקי. בשנה זו יצא לאור ספר שיריה הראשון, "טבעות עשן", ובו התפרסמו, בין היתר, השירים "לתמונת אמא" ו"ימים לבנים" (שהולחן לימים על ידי שלמה יידוב).
אמה עלתה לארץ שנה אחריה, והשתיים עברו להתגורר יחדיו בתל אביב. היא גרה עם אמה עד יום מותה. ב-1940 יצא לאור ספר שיריה השני, "שיבולת ירוקת העין". בשיריה ביטאה גם את הקרע מהארץ שבה נולדה:
| אִתכם אני נשתלתי פעמיים אִתכם אני גדלתי, אורנים אך שורשיי - בשני נופים שונים |
||
| -- אילנות | ||
במהלך תקופה זו כתבה גם ספרי ילדים רבים ואהובים, כמו "ידידי מרחוב ארנון", "מה עושות האיילות" ו"המפוזר מכפר אז"ר".
גולדברג כתבה עבור דבר", "על המשמר" ו"משמר לילדים", ונמנתה עם עורכי "דבר לילדים". היא ערכה את "אורות קטנים" - עיתון לילדי התפוצות, פרסמה שירים וחיברה זמרירי פרסומת למחייתה. כמו כן עבדה כמורת בית ספר וכעורכת ספרי ילדים בספרית פועלים.
ב-1950, לאחר שהוצעה לה משרה באוניברסיטה העברית, עברו היא ואמה להתגורר בירושלים. שם כתבה את מחזור השירים "אהבתה של תרזה די-מון", המתאר אהבה נכזבת של אצילה צרפתייה למורה איטלקי צעיר. בהמשך התקבלה כפרופסור באוניברסיטה, והקימה בה את החוג לספרות השוואתית.
גולדברג כתבה את ספר הילדים "דירה להשכיר", ומחזורי שירים נוספים. האחרון בהם, "עם הלילה הזה", יצא לאור ב-1964. כמו כן תרגמה ממיטב יצירות הקלאסיקה העולמית, ובהן: "מלחמה ושלום" מאת טולסטוי, "סיפורים" מאת צ'כוב, "ילדות" מאת גורקי, מחזות ושירים מאת איבסן, שייקספיר, ופטררקה. כמו כן, כתבה ביקורת ספרים וביקורת תיאטרון ושלחה ידה גם בציור.
בחורף שנת 1970 נפטרה לאה גולדברג ממחלת הסרטן בהיותה בת 59 שנים. לאחר מותה קיבלה את פרס ישראל לספרות יפה. אמה צילה הוסיפה לחיות עוד כשלוש-עשרה שנים. על מצבתה ביקשה שייחרטו ארבע המילים: "אמהּ של לאה גולדברג". לאה גולדברג קבורה בהר המנוחות בירושלים.
[עריכה] רומן הביכורים
"והוא האור" הוא רומן בעל יסודות אוטוביוגרפיים שיצא לאור ב-1946. גולדברג מתארת בו את מחלת הנפש של אביה. יצירה זו מונחת בתשתית יצירתה והיא שופכת אור רב על יסודות נפשה ועל אישיותה.
הספר פותח ברצח אב סמלי. הגיבורה נורה פוגשת יהודי החוזר ושואל אותה במפגיע על אודות הייחוס המשפחתי שלה. נורה, שאינה מעוניינת להסגיר את העובדה כי אביה מאושפז בבית חולים פסיכיאטרי, מנסה להתחמק משאלותיו של היהודי הסקרן, אך הדבר אינו עולה בידה, ולבסוף היא פולטת בזעם:
"אין לי אב! אבי מת! השמעת, מת!..."
נורה "הורגת" את אביה ומנסה להתנתק מעברהּ. היא אינה מצליחה כמובן, ופניו של החולי הנפשי ממשיכות להציץ אליה ולהתגלות לה בדרכים שונות. נורה אומרת לבסוף: "כל העולם כולו חולה רוח" (עמ' 211), וב"משירי הבן האובד": "לעולם לא יסלח אביך/ לא סליחות הוא אגר בלב".
[עריכה] שירתה
שירתה של גולדברג, כאופייני לזמנה, נמלצת פחות מזו של בני הדור הקודם, כגון ביאליק וטשרניחובסקי, ומודרניסטית במובהק. גולדברג הושפעה כאלתרמן מהסימבוליזם הרוסי, אבל בניגוד לשירתו של נתן אלתרמן העמוסה במטפורות, שאינן תמיד קלות לפענוח, ובמצלולים רבים, גולדברג התרחקה מהקוטב הצורני-חושני לעבר שירה הגותית יותר שאופיינה בבהירות התכנים. גולדברג לא כתבה שירה לאומית או "מגויסת" לצורכי מפעל הציונות אלא עסקה בנושאים אישיים ואוניברסליים.
גולדברג לא נישאה ולא הייתה לאם. בשירתה מוצגת בדידות גדולה לצד ניסיונות נואשים להשיג אהבה. בנעוריה התאהבה בגברים מבוגרים ממנה, אך אהבותיה היו נכזבות כולן. המשורר אברהם בן-יצחק (סונה) היה אהבת חייה – ועליו כתבה: "אהבה גדולה, אחת ויחידה, שלא הייתה כלל אהבה". להלן ציטוט מהשיר "אחרי עשרים שנה" המוקדש ספק לאב ספק לאהוב:
| שני אנשים, אכן, שני אנשים זרים משני עברי התהום של הרס ואימה אפילו על קברי מתינו היקרים לא עוד נאמר היום אותה תפילה עצמה |
||
| -- אחרי עשרים שנה | ||
מהדהדות כאן גם השורות:
| השפלתי המבט ובידי עודה מוטלת יד שבדברים שבירים השכילה געת והיא כבדה ונוכריה לעד |
||
| -- שירי אהבה מספר עתיק, ה' | ||
וגם השורות:
| יום בו יקום בינינו כחומה כל עלבון קטן אשר שתקנו כל רגש מר, אשר בלב חנקנו פגיעות, אשר נשאנו בדממה. וכל מבט מושפל יהיה אשמה וחלומות רעים, בהם נצרבנו ואהבות זרות אשר אהבנו דרדר וקוץ, כל שעל אדמה. ביום בו נעמוד, זרה מול זר גזולי עתיד ונבגדי עבר איך תיצמד עיננו הנואשת אל כל אשר ידענו משכבר ואל היום, בשלל צבעי הקשת נושיט היד ולא נמצא דבר |
||
| -- סונטות אהבה, ח' | ||
[עריכה] יצירתה לילדים
לאה גולדברג חיברה יצירות רבות לילדים: היא כתבה ספרי ילדים, שהמפורסמים שבהם - דירה להשכיר, המפוזר מכפר אז"ר, איה פלוטו, מה עושות האיילות ועוד (ראה להלן), וכן שירי ילדים, אשר רבים מהם התפרסמו ואף זכו ללחן.
דורות של ילדים התחנכו על שיריה האהובים, וביניהם הבאים:
[עריכה] ברווזים
| לסבתא של אפרים לסבתא ברווזיים אחד לבן אחד אפור לסבתא ברווזיים ובשלולית המים רחצו את הרגליים אחד לבן אחד אפור והסתתרו השניים. |
||
| -- בתים א' ו-ב' | ||
[עריכה] הדוב הצהוב
| מי הוא זה אשר שכח את השכל במטבח ובמקום ההגדה את כרסו מילא גלידה? זה הדוב הצהוב בן הפיל אחי הקוף. |
||
| -- בית א' | ||
[עריכה] הילד הרע
| הייתי אתמול בבית הדודה, אמרתי "שלום" ואמרתי "תודה", אמרתי "סליחה" ו"בבקשה", שאלתי תמיד: "זה מותר? את מרשה?" ואינני יודע, כיצד זה קרה - לפתע נכנס בי הילד הרע ואמרתי: "את טיפשה!" ואימא הסמיקה מאד ואמרה: "גד, תתבייש! זה איום ונורא!" ואבא אמר: "באמת זה לא צחוק! תלמיד כיתה אל"ף נוהג כתינוק!" איך אסביר להם שזה לא אני? זה הילד הרע, שניכנס לי בפנים - תמיד הוא ניכנס בי בלי שום אזהרה, הילד הרע. |
||
| -- בתים א' ו-ב' | ||
[עריכה] מדוע הילד צחק בחלום
| הלילה הילד צחק בחלום מדוע הילד צחק בחלום? אולי הוא חלם שהפיל הגדול ישב ושיחק עם הילד בחול אולי... |
||
| -- בית א' | ||
[עריכה] מה עושות האיילות
| מה עושות האיילות בלילות? הן עוצמות את עיניהן הגדולות. הן שולבות את רגליהן הקלות, ישנות האיילות בלילות. |
||
| -- בית א' | ||
[עריכה] פזמון ליקינטון
| לילה לילה מסתכלת הלבנה בפרחים אשר הנצו בגינה, בציצי היקינטון בגננו הקטון לילה לילה מסתכלת הלבנה. ואומרת הלבנה לעננים תנו טיפה ועוד טיפונת לגנים שיפרח היקינטון בגננו הקטון כך אומרת הלבנה לעננים. |
||
| -- בתים א' ו-ב' | ||
[עריכה] שיר הגשם
| בואו עננים הבו גשם לגנים טיף, טיף טיפותי גשם, גשם לשדותי לשיבולת, לאילן ולפרח הקטן שבגן. |
||
| -- בית א' | ||
[עריכה] שיר ההפלגה
| כל זה היה היה היה לפני הרבה שנים בים הפליגה אוניה ולה שלושה תרנים שלושה תרנים לאוניה ומפרשי זהב ועל סיפון האוניה טווס יפה זנב |
||
| -- בית א' ופזמון | ||
[עריכה] יומניה האישיים
יומניה האישיים של גולדברג התפרסמו בשנת 2005. הפרסום עמד בסתירה לקנאות שבה התייחסה לפרטיותה, והעניין עורר ויכוח ציבורי. להלן שורות אחדות מהיומן המסכמות את כמיהתה העצומה לאהבה, את הייאוש מהסיכוי להשיגהּ ואת ההשלמה שהיא מחוץ לטווח השגתה:
 |
הכול התרכז מסביב לשם אחד, אחד ומיוחד. כל התקוות, כל המאוויים, כל הכספונות והרצונות מכוּונים לנקודה אחת, לנקודה אשר מזהרת מרחוק, קוראת, רומזת, ואשר אי-אפשר לגשת אליה. זה אתה. אתה האהוב שלי. שלוש שנים ארוכות, שנות ייסורים, שנות שממה וייאוש, שנות אהבה, ודבר לא נשתנה. שום דבר. רק החומה הגבוהה, הבצורה והחזקה, איך לגשת? מה לעשות? לאה, אל תדברי שטויות. הלא את יודעת כי איש עוד לא עלה על כותלי זכוכית חלקים. את לא גיבורה. כבר מזמן צריך היה לחדול מרעיון זה ולדעת שמלפניך אין דבר. הוא חלום נפלא, אשר תמיד אתך. אפשר לאהוב ולכתוב ולהיות בודדה. לא יותר. |
 |
[עריכה] מספריה
[עריכה] ספרי שירה
- טבעות עשן (1935) [2]
- שיבולת ירוקת-העין (1940)
- שיר בכפרים
- מביתי הישן (1944)
- על הפריחה (1948)
- אהבת שמשון, מחרזת שירים, מצוירת בידי שרגא ווייל, מקרא סטודיו, תל אביב (1952)
- ברק בבוקר (1955)
- מוקדם ומאוחר - שירים נבחרים מכ"ה שנות יצירתה, בתוספת חדשים תחת השער מילים אחרונות (1959)
- עם הלילה הזה (1964)
- שארית החיים - שירים ורישומים מן העזבון, ראה אור לאחר פטירתה (1971)
- שירי סוף הדרך שירים שמספרים על גלגולי החיים.
[עריכה] יצירות בפרוזה
- מכתבים מנסיעה מדומה, 1937
- והוא האור [3] - רומאן בעל יסוד אוטוביוגרפי, 1946 (נדפס מחדש ב-2005 בסדרת הספריה החדשה)
- פגישה עם משורר [3] - זיכרונות על המשורר אברהם בן-יצחק, 1952
[עריכה] מחזות
[עריכה] ספרי ילדים
- האורחת מכנרת, ציורים א. נבון, תל אביב 1939.
- דירה להשכיר - הכולל גם את הסיפורים כך ולא כך ומעשה בשלושה אגוזים, ספרית פועלים, 1959
- המפוזר מכפר אז"ר, 1968
- איה פלוטו, החרוזים - לאה גולדברג, הציורים - ארי רון, 1971
- אורי כדורי, חרוזים - לאה גולדברג, ציורים אריה נבון, ספרית פועלים תל אביב 1983
- ניסים ונפלאות
- כובע קסמים, הקיבוץ המאוחד
- מה עושות האיילות
- ידידי מרחוב ארנון, ציורים אביגדור לואיזדה, ספרית פועלים
- מר גוזמאי הבדאי
- שמגר הנגר
- מור החמור
[עריכה] ספרי עיון
- אחדות האדם והיקום ביצירת טולסטוי, מאגנס, 1959
- אמנות הסיפור, 1963
- חמישה פרקים ביסודות השירה, הוצאת הסוכנות היהודית, 1966 (ראו בקישור חיצוני).
- הספרות הרוסית במאה ה-19, 1968
- האומץ לחולין: בחינות וטעמים בספרותנו החדשה, ערך א.ב. יפה, ספרית פועלים, 1976
[עריכה] תרגומים
- אלי ינס, תמונות: חנה ריבקין-בריק, אלה קרי הילדה מלפלנד, ספריית פועלים 1954
- אלדין ומנורת הקסמים שלו, 1950
- חנה וולקוב, פרג, ואבא קובנר, ישראל (עורכים), מ' מ' (ליקוט ועיצוב), אין פרפרים פה, לקט שירים וציורים של ילדי גטו טרזיינשטט 1942-1944, ירושלים 1977
- שייקספיר, כטוב בעיניכם
- טולסטוי, מלחמה ושלום
- איבסן, פר גינט
- מולייר, בית ספר לנשים
- טוביה ריבנר (עורך), קולות רחוקים וקרובים - תרגומיה למשוררים שונים, כרך ו ב"כל כתביה", 1975
- אנטה פון דרוסטה-הילסהוף, עץ היהודים, איורים: לאה גולדברג, תל אביב, תש"ל
[עריכה] הערות שוליים
- ^ על מקום הולדתה יש שתי עדויות שונות שלה עצמה, המופיעות בצילומי המסמכים בתחילת הערך. על-פי עדות אחת נולדה בקניגסברג, ועל-פי עדות אחרת נולדה בקובנה שבליטא, שהייתה באותה עת בשליטת רוסיה. גם מקורות אחרים, ובהם האנציקלופדיה העברית, קובעים כי נולדה בקובנה. הסיבה לציון שני המקומות נובעת מהעובדה שמשפחתה של גולדברג התגוררה בקובנה, אבל משום שאמה איבדה שני תינוקות בלידה קודם ללידתה של לאה, היא העדיפה לעבור לקראת הלידה לקניגסברג שבגרמניה, ששירותי הרפואה שלה היו טובים יותר. לאחר הולדתה של לאה חזרה האם לקובנה. את הסיבה לקיום שתי העדויות הסותרות שלה עצמה מבהירה חוקרת שירתה, פרופ' חמוטל בר יוסף: "לאה גולדברג נולדה בקניגסברג, שגם במאה העשרים הייתה עדיין מרכז חשוב של תרבות ההשכלה הגרמנית, אך קובנו (קאונאס בליטאית) הוא זיכרון הילדות הראשון שלה" (חמוטל בר יוסף, 'לאה גולדברג והשיר העממי', ספר היובל לפרופ' נורית גוברין "ממרכזים למרכז", תל אביב תשס"ה, עמ' 439).
- ^ כונסו לאחר פטירתה בכרכים א'-ג', בעריכת טוביה ריבנר, 1973-1972
- ^ 3.0 3.1 כונסו לצד סיפורים קצרים בכרך ד' של כתביה, בעריכת טוביה ריבנר, 1973-1972
- ^ 4.0 4.1 כונסו בכרך ט' של כתביה, בעריכת טוביה ריבנר, 1980.
[עריכה] לקריאה נוספת
- טוביה ריבנר, לאה גולדברג, מונוגרפיה, ספרית פועלים והוצאת הקיבוץ המאוחד, 1980.
- א"ב יפה, פגישות עם לאה גולדברג, הוצאת צ'ריקובר, 1984.
- רות קרטון-בלום וענת ויסמן (עורכות), פגישות עם משוררת.
- יומני לאה גולדברג, בעריכת רחל ואריה אהרוני, הוצאת ספרית פועלים, 2005.
[עריכה] מבחר מאמרים על יצירתה
בבית הספרים הלאומי מצויים מאמרי ביקורת ופרשנות רבים מאוד על יצירתה של גולדברג. להלן כמה מהם:
- זיוה שמיר, "הסתכלות בדבורה" - דיוקן המשורר כאיש זקן, לאה גולדברג משלחת עוקץ במקטרגיה, בתוך: פגישות עם משוררת, 2001.
- מנוחה גלבוע, על שלושה רבדים בשיר "דג הזהב" ועל זיקתו לכלל שירתה של לאה גולדברג, בתוך: מחקרים בספרות ילדים, תשמ"ה-1985.
- אוריאל אופק, בין סופר ילדים לקוראיו, על לאה גולדברג, בתוך: הספרות, 27, 1978.
- חיים שוהם, אורן ונוף - מודל רומנטי ומודל ציוני, עיון משווה בשיר של היינה ובשיר של לאה גולדברג ["ארן"], בתוך: עלי-שיח, 16, 1982.
- מאיה אגמון-פרוכטמן, מסביב לנקודות : עיון בשיר הילדים בגישה תחבירית, על התחביר בשירי לאה גולדברג, בתוך: ספרות ילדים ונוער, 7, 1981.
- יחיאל קדמי, על "אילנות" של לאה גולדברג, בתוך על המשמר, ערב פסח תשל"ח-1978.
- גדעון טיקוצקי, "מחלוני וגם מחלונך": התכתבות דיאלקטית עם מוסכמות ספרותיות בשיר של לאה גולדברג, על אהבתה של תרזה די מון, בתוך: עלי-שיח, 53, 2005.
- גדעון עפרת, האמת של השקרים הקטנים, על מחזותיה של גולדברג, הארץ, ינואר 1980.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- נורית צין (עורכת), לאה גולדברג - קישורים למאמרים ובהם קורות חיים, שירים, שירים לילדים, ציורים משלה, הפרסומת שכתבה וכן על בעלת הארמון ועל יומניה, באתר מפמ"ר ספרות, המזכירות הפדגוגית, משרד החינוך
- אוסף קישורים, מאמרים ותמונות, מרכז תמיכה ישובי - תל אביב
- מצגת שיריה של גולדברג, וקריאת שיריה בקולה, באתר השירה של שרית שץ
- לאה גולדברג בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- לאה גולדברג, באתר המכון לתרגום ספרות עברית
- לאה גולדברג, תולדות חיים, בעיתון הארץ, 2.2.07
- לאה גולדברג, על שירת אברהם בן יצחק, מצודה, כסלו תשי"ד.
- חמישה פרקים ביסודות השירה, מאת לאה גולדברג, אתר דעת
- "עודני חיה, עודני אוהבת", באתר ynet: קטעים מיומני לאה גולדברג.
- שירה של לאה גולדברג העץ, באתר הכנסת.
- לאה גולדברג, שירי סוף הדרך ואם תתן לי חלקי, באתר משרד החינוך.
- על לאה גולדברג כסופרת ילדים, באתר דףדף
- תמונתה של לאה גולדברג בשנותיה המאוחרות
- יעל דר, סודם של האגוזים לא איבד מקסמו, בעיתון הארץ
- גולדברג נגד גולדברג, דורון קורן, ynet
- מילות פזמוניה ושיריה המולחנים של לאה גולדברג באתר שירונט
- שרות לאה גולדברג - ניתן להקשיב לדגימות מהביצועים, באתר מומה
