נתן זך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נתן זך (במקור הארי זייטלבך) (נולד ב-13 בדצמבר 1930, ברלין) - משורר , מתרגם ומבקר שירה ישראלי, חתן פרס ישראל (1995), פרס ביאליק (1982) ופרס אקו"ם לשנת תשס"ג על מפעל חיים בזמר העברי. זך נחשב לפורץ דרך בשירה העברית ולאחד המשוררים העבריים החשובים במחצית השנייה של המאה ה-20 וראשית המאה ה-21.

תוכן עניינים

[עריכה] ביוגרפיה

זך נולד בברלין, גרמניה לאב גרמני ואם איטלקיה. עלה לארץ ישראל ב-1936 ושרת בצה"ל במלחמת השחרור. בשנת 1955 פרסם אוסף שירים ראשון ("שירים ראשונים"). יש שמועה, שזמן קצר לאחר שהוציא את ספרו הראשון, עבר זך בין חנויות הספרים וקנה את כל העותקים. לאחר מכן, בספרו השני "שירים שונים", הנחשב על ידי רבים להישגו החשוב ביתר, הופיע מבחר שירים מ"שירים ראשונים" בנוסף לשירים שהיוו את "שירים שונים". מאז אמצע שנות החמישים עוסק גם בביקורת ספרות. מאמרו "הרהורים על שירת אלתרמן", שפורסם ב'עכשיו' ב-1959, נחשב לדעת רבים מחוקרי הספרות למניפסט חשוב של המרד של חבורת "לקראת" בפאתוס הלירי של המשוררים הציונים, שכן הוא כלל מתקפה יוצאת דופן על נתן אלתרמן, שנחשב באותה תקופה למשורר הלאומי ולאחד היוצרים המוערכים ביותר בארץ. ב"הרהורים על שירת אלתרמן" זך מסכם את הכללים החדשים לשירה, של המשוררים של חבורת "לקראת" שזך השתייך אליהם, שכתבו על פי עקרונות אלה,לפני שזך פרסם את מאמרו הנ"ל ואת ספר שיריו הראשון,ׂהם פרסמו את ספרי שיריהם כבר בתחילת שנות ה-50  :משה דור, דוד אבידן, משה בן שאול, אריה סיון ויהודה עמיחי. בחבורה היו גם בנימין הרושובסקי (הרשב),ישראל פנקס וגרשון שקד. זך הציג את הכללים החדשים שעלפיהם כתבה חבורת "לקראת" ואשר היו שונים מכללי החריזה והמשקל שהיו נהוגים אז בשירה בארץ. זך טען ברשימה הזאת שהכללים בשירתו של אלתרמן, הסימטרייה הנוקשה והריתמוס הקבוע, הם מכאניים ומקובעים, ולפיכך תמונת העולם שמתקבלת בשירה כזו היא מלאכותית. זך יצא בעיקר כנגד הסימבוליזם הרב שמקשט את השיר, מכיוון שלדעתו הוא אינו טבעי אלא נכפה על השיר כדי להתאים למבנה הקבוע של הכתיבה. עוד הוא טען שהעושר של הלשון והשימוש המרובה בסימבולים בשירי "כוכבים בחוץ" יוצרים רושם של מלאכותיות ושל העדר רגש ממשי. לפי כללי השירה על פיהם כבר כתבה חבורת "לקראת" מאז תחילת שנות ה-50 ,ואשר אותם הציג זך במניפסט שלו נגד אלתרמן ,יש להעדיף את המקצב החופשי, שרק הוא מבטא את טעמו של המשורר בן התקופה המודרנית. אין הוא פוסל כל שימוש בחרוז או במקצב, אלא שהוא מבקש למצוא את המקום הנכון שלהם בשיר.

עקרונות השירה לפיהם כבר כתבו ופרסמו משוררי "לקראת" מתחילת שנות ה-50, והוציאו לאור מספר חוברות והוצאה לאור בשם זה,נתפסו כאקט של מרד, עקרונות ששברו את המבנה השירי ואת הצורה שהייתה שלטת בשירה העברית עד לשנות השישים. העקרונות החדשים האלה השתלטו כמעט באופן מוחלט על השירה העברית המודרנית, והם הפכו לנכס צאן ברזל של השירה העברית המודרנית. ולמעשה, מאז שנות השישים קשה כבר למצוא משוררים שכותבים במבנה השירי הישן. הביקורת של נתן זך כלפי אלתרמן לא באה רק כדי לפסול את שירתו, או לבקר אותה רק לשם הביקורת. בביקורת הזאת הוא הציג כללי השירה הקיימים של חבורת "לקראת" שקובעים סדרי-עדיפויות חדשים למבנה של השיר ולצורתו, באופן השונה לגמרי מהכללים של אלתרמן. . לטעמם של משוררי ל"קראת" ובסגנון כתיבתם, המשורר שמתאר את המציאות, חיצונית - של תיאורי נוף או פנימית - של רגשות, צריך להיצמד למהותה של המציאות המתוארת לתאר אותה בקצב חופשי וזורם. לכתוב שירה בשפה פשוטה "בגובה העיניים", כפי שכבר נכתבה ופורסמה על ידי משוררי "לקראת", שתיטיב לתאר את המציאות כמות שהיא, ללא המילים שנועדו לקשט בלבד ולא באו לתאר חוויה, מצב או תמונה.הלשון השירית שזך משתמש בה בשיריו, כמו הלשון של משוררי "לקראת" שפרסמו לפניו, משלבת רמות לשון שונות, ובעיקר לשון בינונית-רגילה, שקרובה יותר ללשון יומיומית של דיבור, עם לשון גבוהה יותר. משלבי הלשון השונים באותו השיר נבחרים בהתאם לסיטואציה, ובהתאם לצרכיו של המשורר, כדי שייטיב לתאר את הסיטואציה שבשיר. השימוש של משוררי "לקראת" של שילוב בין לשון דיבור יומיומית ללשון ספרותית יותר בלט במיוחד לנוכח הסגנון הגבוה בשירים של דורו של אלתרמן. זך מתאר כיצד שירה צריכה להראות בכמה משיריו הראשונים בקובץ "כל החלב והדבש": ב"השיר הנכון" הוא טוען ש"כשהרגש דועך, השיר הנכון מדבר". ב"לומר זאת אחרת" הוא טוען כי השירה "מבררת דברים מבוררים, בזהירות היא בוחרת דברים נבחרים". זך איננו מתעלם מן העולם התרבותי שקדם לו, והוא מתייחס בשיריו לדמויות מן המקרא, מן הברית החדשה או מן המיתולוגיה היוונית, אך הוא מתאר מצבים אנושיים שבירים, ומיטיב ל"תקן" אותם. כך, למשל, בשירים כמו "הווה זהיר", "תן לי מה שיש לעץ", "שיר לאוהבים הנבונים", "כי האדם עץ השדה" ועוד רבים נוספים. ב-2001 הפולמוס על השימוש בכללי הריתמוס והמשקל עלה שוב. בני ציפר, עורכו של מדור 'תרבות וספרות' בעיתון 'הארץ', פרסם אז מאמר ביקורת קצר, אך מלא הלל, על ספר הביכורים של המשורר הצעיר דורי מנור ('מיעוט', 2000). שירתו של מנור מתאפיינת בשימוש בריתמוס ובמשקל קצובים ומדודים, אותם כללים שאפיינו את שירתם של משוררי "דור היישוב". בני ציפר קורא לשיריו של מנור "ציון-דרך ופרשת מים" בשירה העברית, ואפילו טוען שיש בו אקט חתרני, כנגד אותו "אוונגרד" ש"רמס" את הניגון האלתרמני במשך ארבעים שנה, והוא קובע: "חזר הניגון שזנחנו לשווא!"

שבועיים לאחר מכן, באותו מדור, פרסם נתן זך מאמר תגובה (הארץ, 26.1.2001), ובו תקף את גישתו של ציפר, וגם את שירתו של דורי מנור. זך טען שיש בשלמות הצורנית, בחריזה ובמשקל, משום חזרה לאחור בדרכה של השירה העברית, ולכל הפחות - חיקוי לא-מוצלח של שלונסקי ואלתרמן. לאחר שבועיים התמלא מוסף 'ספרות ותרבות' של 'הארץ' בשבוע שחלף מאז מאמרו של זך בהמוני מאמרים ובמכתבי זעם נגד זך וכנגד "הקיפאון המחשבתי והשירי שלו".

זך הוא פרופסור לספרות באוניברסיטת חיפה ובעל תואר ראשון בפילוסופיה ומדע המדינה מהאוניברסיטה העברית. ב-5 בינואר 1982 זכה בפרס ביאליק לספרות.

כמו כן עסק זך בתרגום שירה ומחזות.

מאז סוף שנות השמונים של המאה ה-20 עורך זך ומפרסם את סדרת הקונטרסים "הנה" המציגים משוררים צעירים לקהל הרחב.

[עריכה] מספרי שיריו של נתן זך

  • שירים ראשונים, 1955.
  • שירים שונים, 1960 בהוצאת המחבר, 1962 בהוצאת אל"ף, 1974 בהוצאת הקיבוץ המאוחד, מהדורה מורחבת הכוללת מבחר מ'שירים ראשונים'.
  • כל החלב והדבש, עם עובד, 1966.
  • צפונית מזרחית, שירים 1978-1968, הקיבוץ המאוחד, 1979.
  • מבחר, הקיבוץ המאוחד, 1974.
  • אנטי מחיקון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1984.
  • כיוון שאני בסביבה, הקיבוץ המאוחד, 1996.
  • כל החלב והדבש, הוצאת עם עובד, 2002. (מהדורה חדשה הכוללת שירים נוספים של זך, בליווי תקליטור 'נתן זך קורא משיריו'.)
  • הזמיר כבר לא גר פה יותר, הקיבוץ המאוחד, 2004.

[עריכה] משיריו

  • כי האדם עץ השדה.
  • לבדו.
  • הצייר מצייר.
  • תמהון.
  • איך זה שכוכב.
  • אני רוצה תמיד עיניים.
  • כולנו זקוקים לחסד.
  • ציפור שנייה.
  • אני שומע משהו נופל.

רבים משיריו של זך הולחנו: 'כי האדם עץ השדה', 'פזמון', 'איך זה שכוכב', 'יופיה אינו ידוע', 'לבדו' ועוד.

[עריכה] מספרי הביקורת של נתן זך

  • זמן וריתמוס אצל ברגסון ובשירה המודרנית, הוצאת אל"ף, 1966.
  • קווי אוויר: על הרומנטיקה בסיפורת הישראלית ועל נושאים אחרים שיחות מילואים, הוצאת כתר, 1983.

זך גם פרסם ספרי פרוזה. 'קוף המחט', אוסף סיפורים, יצא ב-2004 בהוצאת הקיבוץ המאוחד במקביל לצאת ספר שיריו האחרון 'הזמיר כבר לא גר כאן יותר' שיצא אף הוא בקיבוץ המאוחד. קדם ל'קוף המחט' האוטוביוגרפיה שכתב על אמו 'מות אמי', שיצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד ב-1997. ב-2001 גם פרסם שלושה סיפורים לילדים שכתב: 'הדבורה דבורה','הנשר הגדול' ו'הסיפור הקטן על האנשים הגדולים'. כולם יצאו בהוצאת ספריית פועלים.

[עריכה] מתרגומיו

[עריכה] מחזה משלו שהוצג בארץ

  • בית ספר לריקודים, במאי שמואל בונים, תפאורה אריה נבון, מוזיקה סשה ארגוב, הוצג בקאמרי בחודש דצמבר שנת 1984.

[עריכה] לקריאה נוספת

  • גבריאל מוקד, ארבעה משוררים - דברים על יהודה עמיחי, נתן זך, דוד אבידן ויונה וולך, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2006.
  • ניסים קלדרון, פרק קודם: על נתן זך בראשית שנות השישים, הוצאת הקיבוץ המאוחד: ספרי סימן קריאה, 1985.
  • דורית מאירוביץ', עקרונות הפואטיקה של נתן זך. המחלקה לספרות עברית, אוניברסיטת תל אביב, 1981.
  • אורציון ברתנא, עדות קריאה. הוצאת פפירוס, 1982.
  • חמוטל בר יוסף, נאו-דקאדנס בספרות הישראלית 1955־1965: המקרה של נתן זך. ביקורת ופרשנות, חוב' 27, (1991), עמ' 125־152.

[עריכה] קישורים חיצוניים

שפות אחרות