אלבניה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלבניה - Republika e Shqipërisë | |||||
|
|||||
המנון לאומי: "אל הדגל" המנון אלבניה | |||||
יבשת | אירופה | ||||
שפה רשמית | אלבנית | ||||
עיר בירה | טירנה |
||||
העיר הגדולה ביותר | טירנה | ||||
משטר | רפובליקה | ||||
ראש המדינה - נשיא - ראש ממשלה |
נשיא באמיר תופי סאלי ברישה |
||||
הקמה - עצמאות - תאריך |
כמדינה פדרלית מהאימפריה העות'מאנית 28 בנובמבר 1912 |
||||
שטח - סה"כ - % מים |
140 בעולם 28,748 קמ"ר 4.7% |
||||
אוכלוסייה - סה"כ (2005) - צפיפות |
126 בעולם 3,563,112 נפש 124 נפש לקמ"ר |
||||
תמ"ג - סה"כ (2005) - תמ"ג לנפש |
114 בעולם 18,933 מיליון $ 5,314 $ |
||||
מטבע | לק | ||||
אזור זמן | UTC + 2 | ||||
סיומת אינטרנט | al | ||||
קידומת בינלאומית | 355+ |
רפובליקת אלבניה או בשפה המקומית רפובליקת שקיפריה (באלבנית: Republika e Shqipërisë) היא מדינה בדרום מזרח אירופה. אלבניה גובלת עם מונטנגרו בצפון, סרביה בצפון-מזרח, מקדוניה במזרח, יוון בדרום, חוף לים האדריאטי במערב וחוף לים היוני בדרום מערב.
תוכן עניינים |
[עריכה] מקור השם
שמה של המדינה בשפה האלבנית הוא שקיפריה (Shqipëria), שמשמעותו ארץ הנשרים. שם זה (ולא "Albania") הוא שמופיע על בולי המדינה.
[עריכה] היסטוריה
-
ערך מורחב – היסטוריה של אלבניה
העם האלבני נוצר משבטים איליריים ותראקיים שהגיעו לבלקן בעת העתיקה. לאורך החוף נוצרו התיישבויות יווניות אך הממלכה האילירית המשיכה להיות חופשייה.
אחרי הכיבוש הרומי החלו לפלוש לתוכה שבטים סלאבים. במהלך המאה ה-9 סופחה אלבניה לשטחי בולגריה, ובשנת 1479 נכבש האזור על ידי הטורקים. מאז, הדת המרכזית באלבניה היא האסלאם.
בשנת 1912 נקבעו גבולותיה כמדינה והיא קיבלה עצמאות והוכרזה כרפובליקה. אחמד זוגו השתלט עליה בשנת 1928 והכריז על עצמו מלך.
בשנת 1939 אלבניה סופחה לאיטליה הפשיסטית.
לאחר מלחמת העולם השנייה שבה המדינה והתארגנה ובראשה עמד אנוור הוג'ה (נציג המחתרת הקומוניסטית). עד 1978 הייתה מקורבת לסין, אחרי שהסתכסכה עם ברית המועצות.
ב-1978 הסתכסכה אלבניה גם עם סין, ומאז הייתה לאחת המדינות המבודדות והמסוגרות ביותר בעולם, מעין "שמורת טבע" שהזמן עמד בה מלכת. ב-1981 ננקטו צעדים לפיתוח כלכלתה של אלבניה, ואלה הואצו ב-1985 אחרי מותו של אנוור הוג'ה, שליטה של אלבניה במשך למעלה מארבעים שנה. ב-1990, בעקבות התסיסה במדינות הקומוניסטיות, פקד את אלבניה גל של הפגנות ושביתות, שבישרו את תחילתן של רפורמות גם במדינה זו. הוקמה ממשלה רב-מפלגתית, והחל תהליך של הפרטת חברות ממלכתיות, והחזרת אדמות לאיכרים. כמו כן חודשו היחסים הדיפלומטיים עם מדינות המערב.
בתחילת 1997 קרסה הכלכלה באלבניה, עקב התרסקות מזימת פירמידה, שבה פותו מרבית תושבי המדינה להשקיע את כל חסכונותיהם. במהומות שפרצו ועקב תפוצתו הנרחבת של נשק חם, נהרגו אזרחים רבים והמשבר הוביל לנפילת הממשלה הליברלית ולשובם של הקומוניסטים לשלטון. אלבניה נחשפה למשבר בינלאומי קשה בראשית 1999,עם פרוץ משבר קוסובו. במהלך המשבר ברחו כרבע מיליון פליטים אלבנים אל אלבניה מחבל קוסובו, אז בשליטת הסרבים.
[עריכה] פוליטיקה
-
ערך מורחב – פוליטיקה של אלבניה
צורת השלטון היא רפובליקה נשיאותית. הגוף המחוקק העליון הוא "האספה הלאומית" ובה 155 צירים, 115 נבחרים בבחירות ישירות, 40 לפי ייצוג יחסי. ההצבעה בבחירות היא חובה.
הנשיא נבחר על ידי האספה הלאומית, וראש הממשלה ממנה את שריו בכפוף לאישור הנשיא.
[עריכה] כלכלה
-
ערך מורחב – כלכלת אלבניה
התוצרים העיקריים של אלבניה הם חיטה, תירס, סלק, סוכר, תפוח אדמה, ירקות, וענבים. במשקי החי האלבנים מייצרים בשר בקר, בשר כבש, חזיר, בשר עוף, ובשר עז - כל זאת בנוסף לחלב וביצים.
בשטחי המדינה יש מספר אוצרות טבע כמו נפט, גז, פחם, עופרת, ברזל, ניקל וכרום.
תחומי היצור העיקריים בתעשייה האלבנית הם: עיבוד מזון, טקסטיל ובגדים, עץ, נפט, מלט, כימיקלים, כרייה, מתכות ואנרגיה הידרואלקטרית.
אלבניה מייבאת מכונות, מוצרי מזון, כימיקלים, וטקסטיל מאיטליה, בולגריה, יוון, טורקיה, גרמניה, ומקדוניה בשווי של 4,625 מיליון דולר. לעומת זאת היא מיצאת טקסטיל, נעלים, אספלט, מתכות, עופרת, נפט גלמי, ירקות, פירות וטבק לאיטליה, יוון, גרמניה, הולנד, בלגיה וארצות הברית בשווי של 1.210 מיליארד דולר.
[עריכה] גאוגרפיה
-
ערך מורחב – גאוגרפיה של אלבניה
אלבניה ממוקמת בדרום מזרח אירופה וגובלת עם יוגוסלביה (לשעבר) מקדוניה ויוון.
טבע הארץ הוא הררי ושני שליש מפני השטח גבוהים מ-1000 מטרים מעל לפני הים. במערב אלבניה יש שפלת חוף פוריה. באלבניה מספר הרים, הבולטים שבהם הם גולבקרוב, יזרצה והרי אפירוס. מקווי המים של אלבניה הם ימת אוחריד וימת פרספה.
[עריכה] דמוגרפיה
-
ערך מורחב – דמוגרפיה של אלבניה
באלבניה חיים כ-3.5 מיליון איש. החלוקה האתנית היא: 98% אלבנים, 1% יוונים ואחוז נוסף מתפלג בין מקדונים, ולכים, צוענים, סרבים ובולגרים.
מבחינה דתית האוכלוסייה מתפלגת באופן הבא - 70% הם מוסלמים סונים ו-30% הם נוצרים (מתוכם 10% קתולים ו-20% יוונים אורתודוקסים). בפועל, בהשפעת השלטון הקומוניסטי שהוציא את הדת אל מחוץ לחוק, 60%-75% מתושבי אלבניה הם חסרי דת
[עריכה] יהודים
-
ערך מורחב – יהדות אלבניה
במאה ה-16 הגיעו לאלבניה יהודים ממגורשי ספרד. ב-1930 חיו בה כ-200 יהודים בלבד. בימי השואה הגיעו אליה פליטים מיוגוסלביה, ויחד עם היהודים האלבנים מצאו מקלט אצל משפחות מקומיות ובקרב הפרטיזנים, לאחר שהמדינה עברה לכיבוש נאצי ב-1943. מהלך כל המלחמה לא הושמדו יהודים מאלבניה על ידי הגרמנים ובעלי בריתם. ב-1991 הותר לשארית הקהילה היהודית להגר ורובם המכריע עלו לישראל. ב-1991 כוננו קשרים דיפלומטיים בין אלבניה לישראל.
[עריכה] תרבות
-
ערך מורחב – תרבות באלבניה
האלבנית נחשבת לאחת השפות הייחודיות באירופה מבחינת השתייכות לשונית, שכן הבלשנים מתקשים לסווגה ואינם מוצאים דמיון בינה לבין כל שפה אחרת. אכן, האלבנית מהווה משפחה בפני עצמה בקבוצת השפות ההודו-אירופיות. האלבנית המדוברת באלבניה שונה מזו המדוברת על ידי האלבנים שבקוסובו (יוגוסלביה לשעבר) ושבאיטליה, ולא קיימת תאימות לשונית ביניהן.
[עריכה] ספרות אלבנית
עד המאה ה-19 לא נוצרה ספרות של ממש בלשון אלבנית חוץ מתרגום כתבי הקודש. במאה ה-19 קמו לאלבניה כמה יוצרים חשובים בהם ג'ירולאמו דה ראדה, אבי הספרות האלבנית שנולד וחי באיטליה אך יצירתו שירי מילוסאו תרמה להתפתחות הספרות האלבנית. ונאים פראשרי בנו של קצין טורקי שחיבר שירה לירית ואפית. בין הבולטים שביוצרי אלבניה במאה ה-20 הם המשורר ג' פישטא, הסופר והמתרגם פ' ס' נולי, המשורר והמחזאי ק' יעקובה והסופר איסמעיל קאדרה, ששלושה מספריו ראו אור בעברית (האחרון שבהם, "הפירמידה", תורגם לעברית במישרין מאלבנית וראה אור בהוצאת כרמל).
[עריכה] קישורים חיצוניים
מיזמי קרן ויקימדיה |
---|
![]() |
![]() |
- אתר משרד התיירות האלבני
- אתר הפרלמנט האלבני
- נשיאות אלבניה
- מידע גאוגרפי (בעברית)
- היסטוריה (באנגלית)
- אלבניה, באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
אוסטריה · אוקראינה · אזרבייג'ן[1] · איטליה · איסלנד · אירלנד · אלבניה · אנדורה · אסטוניה · ארמניה[2] · בולגריה · בלגיה · בלארוס · בוסניה והרצגובינה · בריטניה · גאורגיה[1] · גרמניה · דנמרק · הולנד · הונגריה · הרפובליקה הצ'כית · ותיקן · טורקיה[1] · יוון · לוקסמבורג · לטביה · ליטא · ליכטנשטיין · מולדובה · מונאקו · מונטנגרו · מלטה · מקדוניה · נורבגיה · סן מרינו · סלובניה · סלובקיה · ספרד · סרביה · פולין · פורטוגל · פינלנד · צרפת · קזחסטן[1] · קפריסין[2] · קרואטיה · רומניה · רוסיה[1] · שבדיה · שווייץ חבלי ארץ "לא מוכרים": אבחזיה · דרום אוסטיה · טרנסניסטריה · נגורנו קרבאך · צפון קפריסין[2] · קוסובו שטחים תלויים: אולנד · אקרוטירי ודקליה [2] · איי פארו · גיברלטר · גגאוזיה · גרנזי · יאן מאיין · ג'רזי · האי מאן · סבאלברד · הרפובליקה האוטונומית קרים הערות: 1. ^ חלק משטח המדינה נמצא באסיה. 2. ^ מבחינה גאוגרפית נמצאת באסיה, אך נחשבת חלק מאירופה מסיבות היסטוריות. |
![]() |
איטליה · אלבניה · אלג'יריה · בוסניה והרצגובינה · טורקיה · יוון · ישראל · לבנון · לוב · מונאקו · מונטנגרו · מלטה · מצרים · מרוקו · סוריה · סלובניה · ספרד · צרפת · קפריסין · קרואטיה · תוניסיה טריטוריות חסות: אקרוטירי ודקליה (הממלכה המאוחדת) · גיברלטר (הממלכה המאוחדת) טריטוריות לא עצמאיות: הרשות הפלסטינית · הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין |
![]() |
מדינות חברות: אפגניסטן | אלג'יריה | צ'אד | מצרים | גינאה | אינדונזיה | איראן | ירדן | כווית | לבנון | לוב | מלזיה | מאלי | מאוריטניה | מרוקו | ניז'ר | פקיסטן | תימן | ערב הסעודית | סנגל | פלסטין (מיוצגת על ידי אש"ף) | סודאן | סומליה | תוניסיה | טורקיה | בחריין | עומאן | קטאר | סוריה | איחוד האמירויות הערביות | סיירה לאונה | בנגלדש | גבון | גמביה | גינאה ביסאו | אוגנדה | בורקינה פאסו | קמרון | קומורו | עיראק | המלדיביים | ג'יבוטי | בנין | ברוניי | ניגריה | אזרבייג'ן | אלבניה | קירגיזסטן | טג'יקיסטן | טורקמניסטן | מוזמביק | קזחסטן | אוזבקיסטן | סורינאם | טוגו | גיאנה | חוף השנהב מדינות משקיפות: בוסניה והרצגובינה | הרפובליקה המרכז אפריקאית | צפון קפריסין | תאילנד | רוסיה ארגונים בינלאומיים משקיפים: הליגה הערבית | האו"ם | המדינות הבלתי-מזדהות | ארגון אחדות אפריקה |
![]() |