טורקמניסטן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רפובליקת טורקמניסטן (בטורקמנית: Türkmenistan Jumhuriyäti) היא מדינה השוכנת בחלק המרכזי של יבשת אסיה. בעברה היא הייתה חלק מברית המועצות (ונקראה באותה תקופה "הרפובליקה הסוציאליסטית הסובייטית של טורקמניסטן") והיא הפכה למדינה עצמאית ב-27 באוקטובר 1991.

המדינה גובלת עם אפגניסטן בדרום מזרח, איראן בדרום, קזחסטן בצפון, אוזבקיסטן בצפון ובמזרח ויש לה חוף על הים הכספי בצד המערבי של המדינה.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 2 פוליטיקה 3 שלטון מקומי 4 כלכלה 4.1 תחבורה 5 גאוגרפיה 6 דמוגרפיה 7 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של טורקמניסטן

במשך מאות בשנים, הטריטוריה של טורקמניסטן נכבשה על ידי אימפריות ומלוכות שונות עקב היותה מרכז מעבר חשוב באסיה המרכזית. אלכסנדר הגדול כבש אותה בדרכו להודו. ולאחר מותו, אימפריית פרתיה אותה ומלך פרתיה שלט על הממלכה מבירתו החדשה ניסה בטורקמניסטן - שרידי העיר מצויים היום בפרבר של הבירה אשגבאט.

במאה ה-7 והמאה ה-8 הערבים הביאו את האיסלם לאזור ובתקופה זו התהוותה דרך המשי המפורסמת בין סין להמזרח התיכון ואירופה, והמסחר בטורקמניסטן קיבל תמריץ משמעותי.

במאה ה-11 ובמאה ה-12 שבט הסלג'וק הטורקמני הקים אימפריה אזורית שהתרחבה עד בגדד (מאוחר יותר הטורקמנים הסלג'וקים ועמים טורקים אחרים התאחדו ויצרו את האימפריה העות'מאנית).

במאה ה-12 ג'ינג'יס חאן הוביל את המונגולים למסע כיבושים עד אירופה, וטורקמנים רבים מצאו את מותם עקב אכזריות המונגולים. לאחר מותו המונגולים איבדו את שליטתם בטורקמניסטן עד שטמרליין (צאצא של ג'ינג'יס חאן) השתלט על האזורים שאבדו והקים את האימפריה הטימורית.

במאה ה-14 ועד המאה ה-17 הטורקמנים נשלטו על ידי הפרסים. התקופה התאפיינה במלחמות קשות בינם לבין עצמם. המלחמות השבטיות פיצלו והחלישו את הטורקמנים ובמאה ה-18 הצאר הרוסי כבש את האזור. שליטת הרוסים נמשכה עד מהפכת אוקטובר 1917, והצבא האדום של הקומוניסטים השתלטו על האזור והקים בטורקמניסטן את הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של טורקמניסטן.

טורקמניסטן הכריזה על עצמאותה ב 27 באוקטובר 1991, יחד עם רוב מדינות הגוש הסובייטי לאחר התמוטטות ברית המועצות.

[עריכה] פוליטיקה

ערך מורחב – הפוליטיקה של טורקמניסטן

טורקמניסטן היא רפובליקה דמוקרטית אשר בראש המדינה עומד נשיא. ואולם, השלטון במדינה אינו שלטון דמוקרטי. מאז קיבלה המדינה את עצמאותה ב-27 באוקטובר 1991 לאחר פרוק ברית המועצות, קיבל ספרמורט ניאזוב שליטה מלאה במדינה. ב-28 בספטמבר 1999 תקופת כהונתו הורחבה לצמיתות על ידי הפרלמנט (מג'אלס). המפלגה הדמוקרטית של טורקמניסטן (DPT), מפלגתם של ניאזוב וברדימוחמדוב, הייתה המפלגה החוקית היחידה במדינה, כך שאופוזיציה לא באה בחשבון. לפני קבלת עצמאות המדינה, נקראה מפלגת השלטון בשם "המפלגה הקומוניסטית של הרפובליקה הסובייטית של טורקמניסטן" והיא שלטה במדינה אז כמו היום.

ניאזוב יזם פולחן אישיות סביבו, וכינה את עצמו "טורקמנבאשי" (אבי הטורקמנים). פניו נראו בכל מקום ועל כל דבר במדינה התנוססה תמונתו, החל בשטרות כסף ובטפסי בנקים, וכלה במודעות רחוב בערים, בבתי-ספר ואפילו על בקבוקי וודקה. הנשיא גם שינה את שם חודש ינואר לשמו, והעניק לחודשים האחרים את שמות בני משפחתו. על מגדל גבוה בעיר הבירה הציב פסל זהב בדמותו, המסתובב במשך היום כך שפנה תמיד אל השמש; ספר שכתב ניאזוב, שתוכנו הוא אפוס המגולל את תולדות האומה הטורקמנית, הופיע בכל הספריות הציבוריות ובתכניות הלימוד, וכל האזרחים חויבו לקרוא בו. בקיאות בספר נדרשה כתנאי לקבלת שירותים שונים. פולחן האישיות, לטענת ניאזוב, נועד "ליצור אחדות טורקמנית שתגבש את האומה הטורקמנית."

בין השאר חקק ניאזוב חוקים יוצאי-דופן, כמו איסור על גידול שפמים וזקנים, או איסור על האזנה לאופרה. כל האזרחים חויבו לשאת תעודות זהות בכל עת, והוטלו מגבלות חמורות על כניסה למדינה ויציאה ממנה. כאשר עלה ניאזוב לשלטון הוא הצהיר כי עד שנת 2020 יחולקו מים, מלח, חשמל וגז חינם לכל התושבים. בשנת 2006 הודיע שמועד התחלת ההטבות יידחה לעוד 10 שנים, כלומר לשנת 2030. על אף שחוקת טורקמניסטאן מגינה על חופש העיתונות, שלטה הממשלה בתקשורת, והיו קיימים רק שני עיתונים לא ממשלתיים - "אדלט" ו"גלקיניש", שאף הם נוצרו בצו הנשיא. תחנות הכבלים שהיו קיימות במדינה בשנות ה-80 נסגרו, ומהתושבים נמנעה גישה לאינטרנט.

הכוח העצום שרוכז בידי הנשיא ומקורביו הוביל לשחיתות גדולה. שחיתות זו לא טופלה, כיוון שמערכת המשפט הייתה כפופה למשטר, וכל השופטים מונו על ידי ניאזוב לכהונה של חמש שנים ללא פיקוח הרשות המחוקקת.

ניאזוב שלט במדינה עד מותו ב-21 בדצמבר 2006. כממלא מקומו התמנה גורבנגולי ברדימוחמדוב, וב־11 בפברואר 2007 נבחר ברוב של 89 אחוזים לנשיא. בהשוואה לקודמו, ברדימוחמדוב נתפס כמתון ורציונלי בתפקידו.

[עריכה] שלטון מקומי

ערך מורחב – מחוזות טורקמניסטן

טורקמניסטן מורכבת מחמש מחוזות הקרויות בשפה המקומית "ויילטלאר" (צורת יחיד: וילייט), ועיר עצמאית אחת:

מחוז אכל מחוז בלקן מחוז דשחובוז מחוז לבפ מחוז מרי אשגבט - עיר עצמאית

[עריכה] כלכלה

ערך מורחב – כלכלת טורקמניסטן

כלכלת המדינה מבוססת על חקלאות, גידול מקנה, משאבי נפט וגז טבעי. 3% משטח המדינה משמשים את החקלאות, 61.5% מהשטח משמשים למרעה, 8% מכוסים יערות.

הגידולים העיקריים: חיטה, כותנה, שעורה, אורז, תירס, תפוחי אדמה, טבק, ירקות ופירות.

גידול מקנה: בקר, צאן, חזירים.

הדיג בים הכספי מניב 38,000 טון דגים בשנה. 43% מכוח העבודה מועסקים בחקלאות, יערנות ודיג.

התעשייה במדינה מועטה ועוסקת בעיקר בעיבוד התוצרת החקלאית והמכירות. מייצרים תזקיקי נפט, טקסטיל, מוצרי צמר, מוצרי מזון. 15% מכוח העבודה מועסקים בתעשייה.

[עריכה] תחבורה

24,000 דרכים, מתוכן 19,500 כבישי אספלט. 2,180 ק"מ מסילות ברזל.

נהר המו דריה משמש עורק תחבורה פנימי חשוב. בצי הסוחר 34 אוניות שנפחן כולל 33,000 טון.

לחברת התעופה הלאומית 36 מטוסים. מקיימת בעיקר קשרי תעופה עם מדינות שכנות ומדינות מזרח ומערב אירופה.

[עריכה] גאוגרפיה

ערך מורחב – גאוגרפיה של טורקמניסטן

גודלה של המדינה הוא 488,100 קמ"ר כאשר כ-90% משטחה מכוסה על ידי מדבר קרקאום.

מרכז הארץ נשלט על ידי מדבר קרקאום ושקע טוראן אשר ברובם שטוחים. לאורך הגבול הדרום מערבי מתפרס רכס קופטדאג על פני 2,912 קמ"ר.

הרמות היחידות במדינה הן - רכס קופטדאג בדרום מערב, ורכס הרי הבלקן במערב הרחוק. והנהרות הראשיים של המדינה הם אמו דריה והרי רוד

האקלים הוא יבשתי צחיח ברוב שטחה של המדינה. הבדלי הטמפרטורה בין החורף לקיץ ובין היום והלילה גדולים.

טמפרטורות הממוצעות של החודש הקר ביותר ושל החודש החם ביותר הן: לחוף הים הכספי 32 ,0, בדרום מזרח 32, -6, בצפון מזרח 33, -13.

הגשמים יורדים באביב ובחורף וכמותם הממוצעת 300-75 מ"מ. בהרים כמותם יותר גדולה.

[עריכה] דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה של טורקמניסטן

אוכלוסיית טורקמניסטן מונה קרוב ל-5 מיליון נפש, כאשר במדינה יש יותר נשים מגברים.

מבחינה אתנית, הקבוצה האתנית הגדולה ביותר במדינה היא הטורקמנים המהווים כ 85% מהאוכלוסייה. קיימים מספר מיעוטים אתניים גדולים כמו האוזבקים המהווים 5% מהאוכלוסייה, הרוסים שהמהווים 4% מהאוכלוסייה, ועוד 6% מורכבים מקזחים, טטרים, ארמנים, אזרים, אוקראינים ואחרים.

מבחינה דתית רוב האוכלוסייה היא אוכלוסייה מוסלמית סונית אשר מהווה 89% מהאזרחים. 9% נוספים הם נוצרים אורתודוקסים ויתר האוכלוסייה כ-2% מתחלקים בין דתות שונות או שאין לגבים נתונים ספציפיים.

השפה המדוברת ביותר במדינה (שהיא גם השפה הרשמית במדינה) היא השפה הטורקמנית אשר מדוברת בפי 72% מהאוכלוסייה. השפה הרוסית מדוברת בפי 12% והיא אחד השרידים שנותרו מהשלטון הסובייטי. השפה האוזבקית מדוברת בפי 9% מהאוכלוסייה ועוד 7% מדברים בשפות שונות (ביניהם השפה הבלוצ'ית).

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: טורקמניסטן

• פורטל ממשלת טורקמניסטן - אתר רשמי
• חדשות טורקמניסטן
• צור שיזף, טורקמניסטן, באתר המחבר