תעשייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תעשייה במובן הרחב היא קבוצה של עסקים אשר חולקים שיטה משותפת ליצירת רווחים, כגון "תעשיית הסרטים", תעשיית המכוניות" או "תעשיית הבקר". המילה גם משמשת להתייחסות לתחום כלכלי תפוקתי המתמקד בייצור אשר כרוך בסכומים גדולים של הון השקעה זמין לפני שניתן יהיה להכניס רווחים, הנקרא גם תעשייה כבדה.

התעשייה במובן השני שלה הפכה להיות המגזר העיקרי של ייצור באירופה וצפון אמריקה בזמן המהפכה התעשייתית. דבר זה שיבש את המסחר והפיאודליזם באמצעות התקדמויות טכנולוגיות רצופות ומהירות, כגון פיתוח הקטר, מכונת התפירה המכנית והתקדמויות ייצור בתחום הפלדה והפחם. מדינות תעשייתיים עברו למדיניות כלכלה הקפיטליסטית. מסילות ברזל וספינות קטר החלו להשתלב במהירות רבה שווקים מרוחקים, ובכך אפשרו לחברות פרטיות להתפתח לעושר וממדים עצומים שלא נשמע כמוהם עד אז.

בכלכלה ותכנון ערים, "תעשייתי" הוא סוג של שימוש מרוכז בקרקע בה ממוקמים עסקים כלכליים המתעסקים בייצור ותפוקה.

[עריכה] מרקסיזם ותעשייה

השליטה בתעשייה הפכה לנקודת המפתח של תאוריית המרקסיזם. תאוריית הערך של העבודה אומרת כי ערכו של עצם מסוים קיים אך ורק בגלל העבודה שנעשתה על מנת להביאו למצבו או צורתו הנוכחית. לעצמים בלתי משופרים, כגון עצים ואבנים, אין בדרך כלל ערך. אך אם עץ מגולף לפסנתר, או אבנים מובנים לבית, אזי לעצם הסופי יש לפתע ערך בגלל העמל שנעשה.

מרקסיסטים מאמינים כי היחסים הקיימים בין המעמד הבורגני הקפיטליסטי, אלו העשירים מספיק להשקיע הון ניכר בתעשייה, לבין מעמד הפועלים אשר עובדים עבורם הוא פרזיטי מיסודו - כך לדוגמה, הקפיטליסט מקבל הון הגדול בהרבה מהשקעתו המקורית על ידי תשלום לעובדים הרבה פחות מהערך האמיתי של התוצרת. לכן, מרקסיסטים תומכים בכך שעל הפועלים עצמם להחזיק באמצעי הייצור ונכסי ההון כגון מפעלים וציוד המשמשים לייצור. במדינות לניניסטיות כגון ברית המועצות לשעבר, תוכנית זו יושמה על ידי הפיכת כל נכסי ההון לנכסי המדינה, ועל ידי כך, תאורטית, לנכסי העובדים עצמם.

מאואיזם, הכלכלה הפילוסופית של המנהיג הסיני הקומוניסטי מאו צה טונג, מסכימה עם המרקסיזם בנוגע לתעשייה, אך ממליצה על פתרון חלופי. במקום שהעובדים או המדינה יחזיקו במפעלים, מאואיזם תומכת ביישוב מחדש של פשוטי העם באזורים כפריים וחזרה לדרך חיים חקלאי.

סטלין כפה תיעוש מהיר בברית המועצות לשעבר בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה באמצעות תוכניות החומש שלו

[עריכה] ענפי תעשייה

• אלקטרוניקה
• דפוס
• טקסטיל
• כימיה
• מזון
• מתכת
• טלקומוניקציה
• רפואה
• קולנוע
• בנייה

[עריכה] ראו גם

• אדם סמית
• ארכאולוגיה תעשייתית
• כלכלה מדינית
• התעשייה בישראל