עזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק בעזה העיר. אם התכוונתם לחבל הארץ, ראו רצועת עזה.

העיר עַזָּה (בערבית: غزة עַ'זַּה;-בעברית נהגית - "ר'זה" לעתים גם נקראת העיר עזה, כדי להבחין בינה לבין רצועת עזה), הינה העיר העיקרית ברצועת עזה, עם אוכלוסייה בסדר גודל של 400,000 נפשות. כעת תחת שליטת חמאס.

תוכן עניינים 1 מקור השם 2 היסטוריה 2.1 במלחמת העולם הראשונה 3 עזה במערכות ישראל 4 היישוב היהודי בעזה 4.1 תקופת בית שני המשנה והתלמוד 4.2 התקופה הביזנטית 4.3 התקופה הממלוכית והעות'מאנית 4.4 העת החדשה 5 מבנה העיר 6 ערים תאומות 7 לקריאה נוספת 8 הערות שוליים 9 קישורים חיצוניים

[עריכה] מקור השם

מקור המלה השם 'עזה' אינו ברור, אך כנראה שמקורו בשפה הכנענית. השם "עזה" מופיע בתנ"ך מספר פעמים.

[עריכה] היסטוריה

עזה היא אחת הערים העתיקות ביותר באזור וככל הנראה, הייתה מיושבת ברציפות ב-3,500 השנים האחרונות ואולי אף מוקדם יותר. עקב מיקומה על דרך הים, בין אסיה ואפריקה, אדמתה הפוריה, וערכה בתור עיר נמל נחשבה עזה כנקודה אסטרטגית וניטשו סביבה קרבות ומערכות לאורך ההיסטוריה.

האזכור המוקדם ביותר לעזה זו נמצא בהקשר לפרעה תחותמס השלישי במאה ה-15 לפני הספירה. תחותמס השלישי כבש ב-1468 לפני הספירה את העיר המכונה בשם "גצת" במסעו לדיכוי המרידה שהונהגה על ידי מלכי מגידו וקדש. העיר גם נזכרה בטבלאות אל עמרנה בשם "Ha-za-ti" עת מושל תענך נקרא להתייצב בפני אמנחתפ השלישי. על פי תעודות אלו ואחרות עולה כי עזה הייתה המרכז הצבאי והאדמיניסטרטיבי בשלטון המצרי בכנען שנמשך 300 שנים. מיקומה המדויק של עזה הקדומה אינו ידוע. במאה ה-13 לפני הספירה השתלטו הפלשתים על שפלת החוף הדרומי של ארץ ישראל וכבשו גם את עזה.

מעריכים כיום כי עזה הייתה אחת מהערים הגדולות של הפלשתים. עיר הפלשתים נבנתה על גבעה בגובה של 45 מטרים מעל פני הים, כ-2.4 קילומטרים מהים התיכון. עזה הייתה עיר מבוצרת, גובה החומה היה כמאתיים אמות. הפכה לעיר תחת שליטה רציפה של הישראלים, האשורים, המצרים, הבבלים והפרסים.

עזה הפכה לעיר מוסלמית בשנת 635, כאשר נכבשה על ידי הערבים. העיר נכבשה על ידי הצלבנים במאה ה-12, אך נכבשה מאוחר יותר שוב על ידי המוסלמים בשנת 1187.

בשנות השלטון הממלוכי 1250-1516 עזה הייתה בירת מחוז ארץ-ישראל. חלק מן התקופה היא חלקה את הראשות עם צפת. עזה היתה הנמל החשוב והגדול ביותר ביותר באיזור, בה הסתיימה דרך הבשמים שהובילה סחורות יקרות מאסיה ודרך נמל עזה שווקו סחורות אלה לאירופה. השלטון הממלוכי נסמך במידה רבה על המכס מנמל עזה למימון פעולותיו.

הישוב היהודי בעזה בשלהי התקופה הממלוכית ובראשית התקופה העות'מאנית היה השלישי בגדלו בארץ ישראל (אחרי צפת וירושלים). יהודי עזתי חשוב הוא נתן העזתי, מפיץ דבריו של משיח השקר שבתאי צבי.

האימפריה העות'מאנית נטלה את השליטה על עזה לאחר כיבוש הסולטנות הממלוכית בשנים 1516-7 ובתחילה מינתה מושלים עות'מאנים, לעתים משותפים למחוז ירושלים. במחצית השנייה של המאה ה-16 מונו מושלים מבית רד'ואן (رضوان) שהיה קשור למושל ירושלים מבית פרוח' ולשבט טורבאי (ראו בפרק השני בספרו של זאבי, תשנ"ז). פירוט המבנה הדמוגרפי של העיר, כולל הקהילה היהודית, והכנסות המס העות'מאני מהעיר במאה ה-16 מפורטים בספרם של ברנרד לואיס ואמנון כהן המבוסס על מפקדי המס העות'מאניים. בשנת 1662 בקירוב הודחו בני שושלת בית רד'ואן בעקבות כישלונם לאבטח את שיירות החאג' שעברו בתחומן והשלטון על עזה עבר לפקידים עות'מאנים. במהלך מסע נפוליאון בארץ ישראל כבש נפוליאון את העיר לאחר קרב קצר ב-24 בפברואר 1799.

[עריכה] במלחמת העולם הראשונה

לאחר שבמהלך 1916 נאבקו האימפריה הבריטית והאימפריה העות'מאנית על השליטה בתעלת סואץ ובחצי האי סיני, הצליחו הכוחות הבריטיים לדחוק את הטורקים מחצי האי סיני מזרחה ובתחילת 1917 עמדו באזור רפיח. הטורקים נערכו בקו הגנה בין עזה ובין באר שבע. על הכוח הטורקי פיקד הקצין הגרמני קרס פון קרסנשטיין. שלושה קרבות נערכו באזור עזה, אשר נחשבה כנקודת מפתח לכיבוש ארץ ישראל.

ערך מורחב – קרב עזה הראשון

כוחותיו של צ'ארלס דובל - מפקד הכוח הבריטי, נעו בחסות החשכה והערפל ב-26 במרץ לעמדות התקיפה שלהם. דיוויזיית רגלים מתוגברת תקפה את רכס עלי מונטר הסמוך לעזה ואילו יחידות הפרשים תקפו את העיר ממזרח ומצפון. לאחר קרב קשה, הצליחו הרגלים הבריטיים לכבוש את עלי מונטר והפרשים האוסטרלים כיתרו את העיר מכל עבריה. דובל, אשר לא היה בטוח בהצלחת כוחותיו, נתן עם ערב פקודת נסיגה ובכך מסר בעצם את הניצחון בקרב לטורקים.

ערך מורחב – קרב עזה השני

הבריטים, אשר היו מעודדים מהגעת מסילת הברזל וקו המים שסללו בסיני עד למפקדתם בדיר אל בלח, החליטו לתקוף את עזה בשנית. אלא שבמשך שלושת השבועות שחלפו מהקרב הראשון, חיזק קרס פון קרסנשטיין את עמדותיו בקו עזה-באר שבע והכוח שבפיקודו הצליח להדוף את התקפת הכוח הבריטי תוך שהוא גורם לו אבדות קשות.

ערך מורחב – קרב באר שבע

- המכונה גם קרב עזה השלישי

לאחר נפילת באר שבע בסוף אוקטובר 1917, נפלה גם עזה בידי הכוחות הבריטים ב-7 בנובמבר.

ערך מורחב – חללי האימפריה הבריטית בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה

בעזה נמצא בית קברות צבאי הגדול בארץ לחללי האימפריה הבריטית בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. בבית הקברות קבורים 3,215 חללים. מתוכם: 2,049 בריטיים, 120 מאנזא"ק ו-40 מהודו. מתוך 3,217 או 3,215 חללים, 781 חללים לא זוהו. בבית הקברות הצבאי קבורים עוד 210 חללים ממלחמת העולם השנייה, 30 חללים מהתקופה לאחריה ו-234 חללים מאומות אחרות.

ב-2004 התרחש אירוע של השחתת ושבירת מצבות בבית הקברות על רקע השתתפות כוחות בריטיים במלחמת עיראק [2].

[עריכה] עזה במערכות ישראל

עוד לפני עזיבת כוחות המנדט הבריטי במאי 1948, נכנסו יחידות של הצבא המצרי לרצועת עזה ואף נטלו חלק בהתקפות על כפר דרום. במהלך קרבות מלחמת העצמאות ברחו פליטים ערבים רבים, מאזור השפלת הדרומית ומאזור הנגב לאזור העיר עזה ולערים האחרות ברצועת עזה. בהסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות, שויכה רצועת עזה לשטח מצרים, אולם זאת, החילה בה שלטון צבאי ולא ראתה בה טריטוריה מצרית. במבצע קדש ב-1956, כבשו כוחות צה"ל את רצועת עזה ונסוגו ממנה בעת הנסיגה מסיני בתחילת 1957. במלחמת ששת הימים ב-1967, כבשה ישראל שנית את רצועת עזה מידי המצרים. על מבואותיה הדרומיים של עזה נערך קרב קשה (ראו עלי מונטר).

עזה שימשה כמפקדה הראשית עבור כוחות צה"ל שהחזיקו את רצועת עזה בין השנים 1967 ל-1994.

[עריכה] היישוב היהודי בעזה

[עריכה] תקופת בית שני המשנה והתלמוד

יונתן החשמונאי, אחיו של יהודה המכבי כבש את עזה בשנת 145 לפנה"ס ושמעון אחיו ישב בה קהילה יהודית, עד שנת 61 לפנה"ס אז גירש את המתיישבים נציב סוריה הרומי אולוס גביניוס. בתקופת המשנה והתלמוד הייתה בעזה קהילה יהודית גדולה למדי ועד להשחתתה בתחילת האינתיפאדה, היה ניתן לראות על אחד העמודים במסגד הגדול של עזה את הכתובת "חנניה בר יעקב" בעברית וביוונית ומעליה חקוקה מנורה עם שופר בצידה האחד ואתרוג בצידה האחר.

[עריכה] התקופה הביזנטית

סמוך לנמל עזה התגלו שרידי בית הכנסת של עזה הימית שנבנה בסביבות שנת 508 לספירה, בתקופה הביזנטית. על רצפת הפסיפס של בית הכנסת ניתן להבחין בבעלי חיים אפריקאים שונים עדויי מדליונים ובכניסה מתוארת דמות פורטת בנבל המקסימה את החיות, ומעליה מופיע השם "דויד". בכתובת המרכזית של הפסיפס מופיעות המילים הבאות ביוונית: "אנחנו מנחם וישוע בני ישי המנוח סוחרי עצים כאות הערצה לאתר הקדוש ביותר תרמנו את הפסיפס הזה בחודש לואוס שנת 569" (ספירת יהודי עזה החלה מהגירוש של גביניוס). קהילת עזה מוזכרת גם בכתבי גניזת קהיר.

[עריכה] התקופה הממלוכית והעות'מאנית

כנראה שהיישוב היהודי במקום חרב עם הכיבוש הצלבני, אולם עם הכיבוש הממלוכי חזרו אליה יהודים ובעיר קמה קהילה יהודית שוקקת. בתקופת האימפריה העות'מאנית יצא מעזה נתן העזתי שהכריז על שבתי צבי כעל משיח בליל חג השבועות בשנת 1660. בפברואר 1799 עם כיבוש הכוחות הצרפתיים בראשות נפוליאון את העיר, פרצה בה מגפת דבר והיהודים נטשו את העיר.

[עריכה] העת החדשה

בשנת 1885 קרא זאב קלונימוס ויסוצקי, מראשי חובבי ציון, להקים התיישבויות יהודיות בלב ערים ערביות (עזה, לוד ושכם) כדי לתת מענה נוסף, מלבד המושבות שקמו אז, לפרנסת העולים. בשנת 1886 כבר גרו 30 משפחות יהודיות בעזה. אולם במהלך מלחמת העולם הראשונה גורשו יהודי עזה, וחלקם אף הוגלו מן הארץ. לאחר המלחמה חזרו יהודים לעזה, אך הוכרחו שוב לעזוב בעקבות מאורעות תרפ"ט. בגל התיישבות זה, ידוע כי חלק גדול מיהודי עזה עסק במסחר וכי בין היתר החזיקו במונופול על יצוא אבטיח הפקועה [3] לאירופה. את הפרי גידלו בחולות, הבדווים שבנגב, והוא שימש כתרופה פופולרית לעצירות.

[עריכה] מבנה העיר

בעקבות הקרבות שנערכו על כיבוש עזה במלחמת העולם הראשונה, כתוצאה מהירי הארטילרי של הכוחות הבריטיים והרס פנימי של הבתים על ידי המגינים הטורקים, חרבה העיר ותושביה נטשוה. רק ביולי 1920, לאחר שנסתיים השלטון הצבאי הבריטי בעיר, החלו התושבים לחזור אל העיר. המנדט הבריטי מינה את הנרי קנדל [4] (שתכנן את תוכנית האב של ירושלים ב-1944) לתכנן את תוכנית האב לעיר, היקצה כספים והחל לבנות את עזה מחדש תוך שהוא מתמקד בשיקום חלק קטן ממרכז העיר, כולל הפיכת רחוב עומאר אל-מוכתאר לרחוב המרכזי בעיר, ובמקביל, שם את הדגש על הקמת שכונות מתוכננות בפרברי העיר הישנה [5]. במשך השנים התפתחה עזה והתפשטה לכל הכיוונים. היא אף גובלת בישובים עצמאיים אחרים הסמוכים אליה כגון:

• ג'יבליה – מחנה פליטים מצפון לעזה
• בית להיה – יישוב מצפון לעזה
• א-נזלה – יישוב מצפון לעזה
• אל קובה -ישוב מדרום מזרח לעזה

השכונות העיקריות בעיר הן:

• שאטי – מחנה פליטים מצפון מערב לעזה שהפך לחלק מוניצפלי מהעיר.
• שיח' רדואן – שכונת פליטים עניה בצפון עזה בסמוך לשאטי.
• סג'עיה - במזרח עזה בסמוך למחסום נחל עוז.
• אל תופאח – במזרח העיר
• א-דראג - המרכז הישן של העיר
• סברה – שכונה שיעית במרכז עזה. מקום מגוריו של אחמד יאסין ומקום המסגד שלו.
• זייתון – שכונה גדולה בדרום מזרח עזה
• עלי מונטר – בדרום מזרח עזה. גבעה השולטת על העיר.
• א-רימאל – שכונה אמידה במערב עזה (אך אינה גובלת בחוף הים).
• שיך עג'לין שכונה בדרום מערב עזה, סמוכה לחוף הים.
• א-זהרא – בדרום העיר סמוך לנצרים.
• תל אל הווא – בדרום העיר מצפון לנצרים.

[עריכה] ערים תאומות

• דנקרק, צרפת
• טורינו, איטליה
• ברצלונה, ספרד
• קאסקאיס, פורטוגל
• אגאדיר, מרוקו
• תל אביב-יפו, ישראל משנת 1998 ^[1]

[עריכה] לקריאה נוספת

• דרור זאבי, המאה העות'מאנית - מחוז ירושלים במאה ה 17, (תשנ"ז)
• כהן ולואיס: (Cohen A. & Lewis B. Population and Revenue of Towns in Ottoman Palestine (1978
• מרדכי אלקיים, 40 שנות יישוב יהודי בעזה, באר שבע והקמת חוות רוחמה, כסלו תשנ"ה - דצמבר 1994.
• ברוך תאנה, ערי נחלתנו - מאמרים על . . . עזה , "ביאורים על ערכם של ערי נחלתינו על-פי התנ"ך ודברי חז"ל" (בפתח הספר). תשנ"ז (1997).

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ הברית הוקפאה על ידי תל אביב-יפו ב-10 בפברואר 2008 עקב ירי רקטות הקסאם על ישראל. [1]

[עריכה] קישורים חיצוניים

• עיריית עזה
• תמונת לוויין של עזה באתר Google Maps
• מפה טופוגרפית באתר "עמוד ענן"
• הקהילה היהודית בעזה לאורך הדורות אתר אנציקלופדיה "דעת"