משיח
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק באמונה מרכזית ביהדות. אם התכוונתם למשיח בדתות נוספות, ראו משיח (דתות); אם התכוונתם לאורטוריה מאת הנדל, ראו משיח (אורטוריה).
| ערכים ביהדות | |
|---|---|
| יהדות | |
 |
|
| פורטל יהדות | |
| מושגים ביהדות | |
|
עיקרי האמונה
אלוהים • שלושה עשר עיקרים זרמים ביהדות
אורתודוקסים • קונסרבטיבים • רפורמים • רקונסטרוקטיבים • קראים אישים מרכזיים
תפילות, חגים ומועדים
תפילת עמידה • שחרית • מנחה • ערבית חיי הקהילה היהודית
אתרים ומבנים
המשכן • בית המקדש • הר הבית ראו גם
גיור • שומרונים • מינים |
|
ביהדות, ישנה אמונה על פיה בשלב מסוים בהיסטוריה יופיע אדם, האמור לגאול את העולם ולהפוך את העולם לטוב יותר. אדם זה מכונה לרוב משיח, או "משיח בן דוד". על פי אמונה זו, יש לעולם שלב שני של גאולה. הרמב"ם היטיב לבטא אמונה זו בעיקר ה-12 מבין שלושה עשר העיקרים, שבו נאמר: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא".
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע
מקור המילה "משיח", מן השורש מש"ח, שמשמעותו משיחת אדם בשמן זית, על פי המנהג בעת העתיקה. במקרא מסופר לראשונה על משיחה לתפקיד כהונה בשמות פרק כט, כאשר משה מצווה למשוח את אהרון ואת בניו לכהנים. מלבד אנשים שנמשחו לתפקידי כהונה, נמשחו בשמן גם כלי הקודש הפולחניים. בספר ויקרא (ד,ג), מכונה לראשונה הכהן בתואר: "הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ". משיחת מלך נזכרת לראשונה ב"משל יותם" (שופטים ט,ח) והחל מספר שמואל מוזכר תואר זה בקשר למלך, בהתייחסותו של דוד לשאול הרודף אחריו: "וַיֹּאמֶר לַאֲנָשָׁיו חָלִילָה לִּי מֵיְהוָה אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לַאדֹנִי לִמְשִׁיחַ ה' לִשְׁלֹחַ יָדִי בּוֹ כִּי מְשִׁיחַ ה' הוּא", (שמואל א כד, ו).
המלכים שנמשחו היו שאול, דוד, אבשלום, שלמה, חזאל (מלך ארם), יהוא, יואש מלך יהודה ויהואחז. גם אלישע הנביא נמשח בשמן. חז"ל פרשו (בבלי הוריות יא, ב), כי רק המלכים שהתעורר ספק לגבי תחילת מלוכתם, היו צריכים להימשח כדי לקבל את האישור הרשמי. אולם נראה כי גם מלך שלא נמשח בפועל נקרא "מלך משיח". התואר "משיח" אפוא, מתייחס למלך שכהונתו אושרה (לפחות מבחינת המספר המקראי). זו הסיבה שגם המלך הפרסי כורש, נקרא "משיח" (ישע' מה), שהרי הוא נועד למרוד במלך בבל ולהחליפו באישור ובעידוד האל. התואר "משיח", מיוחס במקרא ברוב מופעיו לדוד המלך, וייתכן שזו הסיבה שהשליט שעתיד לצאת מחלציו, על-פי נבואותיהם של נביאי בית שני (למשל, דניאל ט), נקרא "משיח".
[עריכה] מאפייני המשיח
משיח הוא למעשה אדם, דמות משכמו ומעלה אך לא יצור שמימי ולא יצור אל-אנושי. משיח על-פי היהדות הוא ילוד אישה. המסורת המקובלת גורסת כי משיח פוטנציאלי מצוי בכל דור, והוא יהפוך למשיח ממש, אם ההשגחה העליונה תסבור שהדור זכאי לכך.
מקור הקביעה הידועה שהמשיח יבוא עני ורוכב על חמור הוא בספר זכריה פרק ט', שבו נאמר: "גִּילִי מְאֹד בַּת-צִיּוֹן, הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם, הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ, צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא; עָנִי וְרֹכֵב עַל-חֲמוֹר, וְעַל-עַיִר בֶּן-אֲתֹנוֹת". החמור הוא הניגוד לסוס המלחמה המופיע בפסוק הבא בזכריה "וְהִכְרַתִּי-רֶכֶב מֵאֶפְרַיִם, וְסוּס מִירוּשָׁלִַם, וְנִכְרְתָה קֶשֶׁת מִלְחָמָה, וְדִבֶּר שָׁלוֹם לַגּוֹיִם; וּמָשְׁלוֹ מִיָּם עַד-יָם, וּמִנָּהָר עַד-אַפְסֵי-אָרֶץ" כלומר: המשיח יהיה איש שלום ולא יבוא על בהמת מלחמה. מסכת סנהדרין מציגה דרך הופעה זו כברירה הפחות טובה:
- ואמר רבי יוחנן: אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב. בדור שכולו זכאי, דכתיב "ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ". בדור שכולו חייב, דכתיב "וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע" וכתיב "למעני אעשה". אמר רבי אלכסנדרי רבי יהושע בן לוי רמי כתיב (ישעיהו ס) "בעתה" וכתיב "אחישנה" זכו - אחישנה, לא זכו - בעתה. אמר רבי אלכסנדרי רבי יהושע בן לוי רמי כתיב (דניאל ז) "וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתה" וכתיב (זכריה ט) "עני ורוכב על חמור". זכו - עם ענני שמיא, לא זכו - עני רוכב על חמור.
כלומר הופעת משיח עני כבנבואת זכריה תהיה אם לא נהיה ראויים לביאת משיח מפוארת "עם ענני שמיא" המתוארת בספר דניאל.
על פי חז"ל ישנם שני משיחים, משיח בן יוסף, שהוא המשיח הראשוני שמכונן את השלבים המעשיים כמו הקמת מסגרות לאומיות וקיבוץ העם, ומשיח בן דוד שהוא המשיח הרוחני. משיח בן יוסף הוא מבני רחל, ומשיח בן דוד משבט יהודה הוא מבני לאה.
העיסוק במשיח מופיע בתלמוד במקומות אחדים:
- "ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג. אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך לא עשיתו משיח חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך תעשהו משיח?" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין דף צד, עמ' א).
- ברשימת שמונה נסיכי אדם נמנה גם המשיח: "ומאן נינהו שמנה נסיכי אדם ישי ושאול ושמואל עמוס וצפניה צדקיה ומשיח ואליהו" (תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נב עמ' ב).
- על פי אגדה בתלמוד, רבי יהושע בן לוי פוגש את המשיח שיושב בשער העיר רומי, בין העניים והחולים ומחליף תחבושות אחת אחת, וכאשר הוא נשאל מתי יבוא, הוא אומר לו היום, אם תהיו זכאים לכך (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צח עמ' א)
הרמב"ם הוא הפוסק היהודי היחיד שהתיחס לנושא זה:
- "ואם יעמוד מלך מבית דויד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדויד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, ויילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח. אם עשה והצליח, וניצח כל האומות שסביביו, ובנה מקדש במקומו, וקיבץ נדחי ישראל, הרי זה משיח בוודאי". (הלכות מלכים ומלחמותיהם פרק י"א הלכה ח')
בדברי הרמב"ם יש אם כן סימנים לזיהוי מי שהוא בחזקת משיח ומי שהוא משיח בוודאי. בחזקת משיח הוא מי שמתקיים בו:
- הוא מזרע בית דוד.
- שומר מצוות תורה שבכתב ושבעל פה ומשליט קיומן על העם
- נלחם את מלחמות ישראל.
מי שמתקיימים בו התנאים הקודמים, וגם התנאים הנוספים הבאים, הוא משיח בוודאי:
- ניצחון האומות שמסביב
- בניית בית המקדש
- קיבוץ עם ישראל לארץ.
הגאון מווילנה הרבה לעסוק בנושאים אלו, ואפיין את דמותו של משיח בן יוסף בספר קול התור שכתב תלמידו רבי הלל משיקלוב. בין המאפיינים של משיח בן יוסף, הוא מונה אישיות שעושה מהלכים ארציים לתחיית האומה, בהסתר ובצניעות, בהדרגה ומתוך עניות ומסכנות. על פי הגר"א משיח בן יוסף אינו חייב להיות גבר, וגם אסתר המלכה הייתה בבחינת משיח בן יוסף בדורה.
המהר"ל מפראג טען בחיבורו "נצח ישראל" (פרק ל"ג) שיוחד לענייני הגאולה, בעקבות מדרש תנחומא, שדוד המלך היה דוגמתו של משיח בן דוד, כאשר הוא מתבסס על הפסוקים האחרונים של ספר שמואל, "וְאֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִד הָאַחֲרֹנִים נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל", (שמואל ב פרק כג) ומשיח בן דוד העתידי, אמור להיות דגם משופר של דוד המלך. מלך שישראל ממנים אותו עליהם, שעושה את מלחמותיהם בהנהגה רוחנית.
[עריכה] כמיהה למשיח
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
הכמיהה למשיח מאפיינת יהודים דורות רבים, והיא מתבטאת גם במעשים. על פי הרמב"ם האמונה בביאת המשיח היא מעיקרי היהדות ונמנית על 13 העיקרים המפורסמים שלו.
כבר בתלמוד אנו עדים לדו-שיח המתנהל בעניין זה. כאשר חז"ל מתארים את חרדתם מתקופת המשיח "יתא ולא אחמיניה" (יבוא ולא אראנו), רב יוסף לעומתם ביקש "יתי ואזכה ואשב בצלא דכופתא דחמרא" (יבוא ואזכה לשבת בצל צואת חמורו). [1] התלמוד עוד מתאר מפגש בין רבי יהושע בן לוי בשערי רומי, וכאשר הוא שואל אותו מתי יבוא, המשיח משיב לו "היום". וחז"ל מפרשים שהכוונה היא לפסוק, "היום – אם בקולו תשמעו". [2]
לפני פטירתו ציווה האמורא רבי ירמיה שיקברוהו מלובש בתכריכים לבנים מגוהצים ונאים, נעליו ברגליו ומקלו בידו, שכאשר יבוא המשיח יהיה מוכן ומזומן לקראתו[3].
[עריכה] זרמים משיחיים ביהדות
במשך השנים הוכרזו אנשים כמשיח, בר כוכבא הוכרז מרבי עקיבא, אור החיים, ועוד. במשך הזמן קמו אנשים שסחפו אחריהם קהל רב של יהודים והתבררו כמשיחי שקר: שבתי צבי, אבו עיסא, דוד אלרואי, שלבסוף התאסלמו או התנצרו, ולרוב הקהילה שהאמינה בהם נטשה את דרכם, אך היו מקרים שעל אף המרת הדת המשיכו ללכת בדרכם ואף המירו את דתם יחד עם משיחם.
עוד במאה ה-19 הגו מבשרי הציונות הדתית את הרעיון של יישוב ארץ ישראל והבאת המשיח על ידי פעולות יישוב הארץ. הופיעו רבנים שקראו לעלות לארץ ישראל וליישבהּ. הרב צבי קלישר מפוזנאן שבפולין, קרא לעם היהודי לעלות לציון ולא לחכות לגאולה נסית, אלא היציאה מהגולה (הגאולה הטבעית) היא שתביא להתגלות המשיח. גם הרב יהודה חי אלקלעי מסרביה, קרא לעלייה והבאת גאולה בדרך טבעית מבלי להמתין למשיח. ראשי הציונות הדתית, שישבו בקונגרסים של ההסתדרות הציונית, פעלו ברוח דבריהם של מבשרי הציונות הדתית. מאוחר יותר המשיכו בקו זה תנועות התיישבות חדשות כגון "גוש אמונים" (אם-כי גוש אמונים מורכב גם מחלקים חילוניים, וספק האם כוונתם היא להביא לביאת המשיח על ידי פעולותיהם, ונראה כי כל רצונם ליישב את כל ארץ ישראל ההיסטורית. לכן המונח "משיחיות" בהקשר שלהם אינו מדויק).
בניגוד להם קמו רבנים שגרסו, שאין להעפיל בכוח ויש לחכות למשיח שיבוא וייקח את עם ישראל לארצו (זו הסיבה בגללה חסידי סאטמר סבורים כי אין זכות קיום למדינה הציונית). תופעה זו התגברה בעקבות הופעת הציונות החילונית של הרצל, וחששם של רבים שהציונות תהווה מכשיר לחילון העם היהודי.
בשנים האחרונות הוחדר נושא המשיח לתודעה הציבורית על ידי חסידי חב"ד המרבים לעסוק בנושא זה, כולל שימוש בשלטי חוצות. בעשור האחרון של המאה ה-20 חלק מהם (המכונים "חב"דניקים משיחיסטים") הכריזו על רבם, מנחם מנדל שניאורסון, כמשיח - "יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד". קבוצה זו מסרבת להכיר במותו כמוות טבעי כשל כל אדם. גישה משיחית זו סופגת ביקורת חריפה בקרב דתיים וחילונים כאחד. הרב הליטאי אלעזר מנחם מן שך הרחיק לכת עד כדי כך שהכריז על הרבי מלובביץ' כ"משיח שקר"[4], והוסיף ואמר: "משיח שלהם, שבדו מליבם... והיא כפירה גמורה, ולא ינקו מדינה של גיהנום ומחליפים את האמת בהבל ושקר"[5]. גם בין חסידי חב"ד שאינם משיחיים היא זוכה לביקורת חריפה.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] הערות ומקורות
- ^ סנהדרין צ"ח ע"ב.
- ^ סנהדרין צ"ח ע"א
- ^ ירושלמי כלאים פ"ט ה"ג, כתובות יב, ג; בראשית רבה פרשה ק.
- ^ אלעזר מנחם מן שך, מכתבים ומאמרים, חלק ה', בני ברק תשנ"ה, עמ' קע"ג, מכתב תקס"ט
- ^ שם, עמ' קע"ד, מכתב תק"ע
[עריכה] קישורים חיצוניים
- יהודה חיון, אוצרות אחרית הימים
- הערך המלך המשיח, באתר "שבעלפדיה"
- בצלאל לנדוי, הציפיה למשיח בתורת החסידות
- אתר על משיח וגאולה [1]
- כובעו של משיח
