מינות (יהדות)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק במינות ביהדות. אם התכוונתם לתופעות של מינות בנצרות, ראו מינות (נצרות).
ביהדות, מינות היא על פי רוב כינוי לנצרות ולכתות גנוסטיות, ובתקופה מאוחרת יותר - לתנועת השבתאות. לנצרות ניתן כינוי זה בראשית ימיה, כדי להדגיש את היותה "מין אחר" ולא זרם לגיטימי ביהדות. יוסף בן מתתיהו השתמש בשם זה על מנת להגדיר את שלוש הכתות הגדולות בימי בית שני - הפרושים, הצדוקים והאיסיים, כמו כן ביטויים אלו נפוצים בלשון המשנה לתיאור הצדוקים [1]. לעתים שימש המושג גם להתייחסות לאתאיסטים (המכונים אפיקורסים בלשון חז"ל).
הצנזורה הנוצרית התוודעה לטרמינולוגיה תלמודית זו בעזרת מומרים יהודים כניקולס דונין, והכריחה את המדפיסים של התלמוד בדפוס וילנא להחליף את המילה "מינים" במונח "עובדי כוכבים ומזלות" או בראשי תיבות עכו"ם וכך הם הדפיסו מהדורת ש"ס וילנא הנפוצה. החלפת הביטויים הייתה לפעמים ללא כל הבנה, כך שבמקום שכתוב "מין קטניות" (במובן של סוג) בוצעה החלפה ל"עכו"ם קטניות". מאז הקמת מדינת ישראל יצאו גרסאות, כשל התלמוד המבואר בידי הרב עדין שטיינזלץ ומכון הלכה ברורה ובירור הלכה שתיקנו את המקומות הרבים הללו על פי כתבי יד שלא נפגעו על ידי הנוצרים [2].
תוכן עניינים |
[עריכה] זהותם של המינים
זהותם של המינים אינה ידועה בוודאות: הביטוי רווח מאוד בתלמוד ובמשנה אם כי משמעותו איננה אחידה.
כך למשל, במשנה במסכת ברכות כתוב: "כל חותמי ברכות שהיו במקדש היו אומרים 'מן העולם', משקלקלו המינין ואמרו 'אין עולם אלא אחד'..." [3] והכוונה במושג מינין כאן היא לצדוקים, שכפרו בעולם הבא ולכן טענו שגם היהודים מודים להם בדבר, שכן גם הם קוראים לעולם שלנו בה' הידיעה, דבר המעיד שאין עולם מלבדו. כמו כן, חז"ל זיהו את הכתוב "ולא תתורו אחרי לבבכם" עם המינות[4] וכוונתם הייתה לצדוקים שפירשו את התורה בניגוד לדעתם. לעומת זאת, במסכת סנהדרין [5] הביטוי מתייחס כנראה לגנוסטים שנטו לדואליזם: "אדם יחידי נברא; ומפני מה? שלא יהו מינים אומרין: הרבה רשויות בשמים". ריבוי הכתות בסוף תקופת בית שני הביא את רבי יוחנן לומר כי "לא גלו ישראל, עד שנעשו עשרים וארבע כיתות של מינים"[6], כלומר השימוש במושג "מין" כאן הוא במובן של כת יהודית שכפרה. בתלמוד מופיעים אזכורים רבים למינים במשמעות של נוצרים. לעומת זאת על המובא בתלמוד הבבלי (ברכות י"ב ע"א) "מפני תרעומת המינים" מפרש רש"י (בדפוסים הלא מצונזרים) שהכוונה לתלמידי יש"ו.
הרמב"ם[7] וכן האור זרוע[8], סובר שכל האומר שיש לעולם יותר ממנהיג אחד, אין לעולם מנהיג, אין הקב"ה ראשון לכל, או שיש לו גוף, הוא מין. הראב"ד, חולק על הרמב"ם בכך וטוען שאין אלו בהכרח מינים, ייתכן שרק טעו בפירוש הפסוקים השונים המדברים על האל בצורה מגשימה (כגון הביטוים הנפוצים במקרא: "יד ה'", "עיני ה'" וכיוצא בזה) וטעו לחשוב שיש לו גוף, או שטעו שאינו הראשון (משום שחשבו שאם צייר את עולמנו, היה עולמנו כדוגמת משהו שקדם). הראב"ד אינו חולק בדבר היותם שאלו האומרים שיש שתי רשויות הם מינים, אף על פי שכתוב: "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" [9] וגם בכך היו יכולים לטעות
[עריכה] ריחוק מהמינים
בחז"ל [10] דרשו את הפסוק במשלי [11] "הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה, כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה", המדבר בפשוטו על אישה מנאפת, לגבי המינים, כלומר שאסור ליהנות מכל דבר שהוא במינות. יש באיסור זה דמיון לאיסור הנאה מעבודה זרה. מסופר[12] על רבי אליעזר, שנתפס לדברי מינות, הסתבך וניצל. מכל מקום הצטער על כך שנתפס לדברי מינות וסירב להתנחם על ידי חבריו. לסוף, הוברר שכל זה היה כיוון שהקשיב לדברי מין אחד, בשמו של ישו הנוצרי בניגוד לאיסור.
[עריכה] מחלוקות בין חז"ל למינים
על פי התלמוד היו מחלוקות עם המינים לא רק בדואליזם האמוני של שתי רשויות, אלא גם בנושא של השגחה, קיום מצוות ותחיית המתים[13] כמו כן, היו מקרים רבים של מחלוקות בדינים מסוימים, כשברובם עומד החשש שמא האדם הוא מין הכופר בתורה שבעל פה או עובד עבודה זרה (אדם שזכה גם הוא לשם: מין. ולשון רש"י(שבת, עה, ע"א): "מין, האדוק בעבודת אלילים". להלן רשימה חלקית ולא ממצה של מקרים כאלה (הרשימה מתייחסת למין, כשם שניתן לתופעה, ללא הפרדה בין עובדי עבודה זרה, צדוקים, או כתות יהודיות):
- תפילת שמונה עשרה - המינים היו מדלגים על ברכות: "ולמלשינים" כי דיברה עליהם ובה בקשה לאיבודם - נראה שכאן הכוונה לכל המינים ללא הפרדה. כמו כן, היו שכפרו בתחיית המתים ולכן דילגו על ברכת "מחיה המתים".
- אמונת ייחוד ה' המינים היו מאמינים בחלקם שיש שתי רשויות בשמים, מלבד ה'. כמו כן, המינים היו מאמינים שיש מי שקדם לו בבריאת העולם או כל מיני סוגים אחרים של כפירה ביסוד מן היסודות הקשורים לייחוד ה' או עיקרים אחרים - נצרות וכופרים אחרים.
- היו גישות במינות שביטלו את כל תרי"ג מצוות, בכך טמון למעשה המפתח לרבים נוספים - נוצרים ודומיהם.
- הגדה של פסח - מי שלא היה אומר בנוסח ההגדה "עבדים היינו" ו"מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", הוא מין וכופר, שכן הוא כופר בתורה שכתוב: "עבדים היינו" וזה מסרב להכיר בכך, ויש לנדותו (סדר רב עמרם גאון השלם, עמ' 206).
- מקום הנחת תפילין - הכתוב אומר: "והיו לטוטפות בין עיניך" (דברים, ו) וממנו משמע בפשטות שמקום הנחת תפילין הוא על המצח ממש ואילו חכמים פירשו שמקום הנחת תפילין הוא מעל המצח (מגילה כד, ע"ב ורש"י על אתר). חכמים עצמם התייחסו לזה במקום אחר ושם כתבו שמי שחולק במקומות אלו על דברי חכמים הוא זקן ממרא ורק מי שאינו מודה בקיום התפילין הוא מין, לכן כתב הר"ן (מגילה, כד, ע"ב) שאינו מין ממש כי מכל מקום הוא מניחה על הקיבורת אך הוא קרוב להיות מין, הכופר בדברי חכמים.
בכל המקרים הללו היו נוקטים חכמים צעדים חריפים כנגד מי שאפילו נחשד כמין, כולל נידוי וחרם.
[עריכה] צעדים שננקטו כנגד המינים וסייגים שמשום מראית העין
- ספר תורה - ספר תורה שכתבו מין, יש בו חומרא יתרה מגוי - שדינו שיישרף ולא רק ייגנז (כדין ספר תורה שכתבו גוי). יש שכתבו שתפילין ייגנזו, שכן הם שונים מספר תורה בכך שנכתבו לשם ישראל, אך גם בזה יש שיטות רבות[14].
- גרות- גר תושב שקיבל על עצמו למול טבל וכעבור 12 חודשים לא מל עדיין, הרי הוא כמין שבעובדי כוכבים (רמב"ם מלכים, ח, י), כיוון שמוחזק ככופר ממש, שכן נראה שהכיר בתורה ולאחר מכן שב בו[15].
- שחיטה - אין שוחטים לתוך גומה, שכן היא דרך המינים לאסוף הדם ולאכול לשם עבודה זרה, משום כך הותר לאסוף הדם לגומה שיש בה עפר, בה אין חשש שיאספו הדם ויעשו עמו משהו לשם עבודת כוכבים.
[עריכה] ברכת המינים
-
ערך מורחב – ברכת המינים
בתלמוד (ברכות, כח, ע"ב) מסופר כי לתפילת שמונה עשרה נוספה מאוחר יותר ברכה נוספת (התשע עשרה) שמתייחסת לנוצרים. ברכת המינים היא הברכה השתים עשרה בסדר תפילת שמונה עשרה הנהוג היום. היא נקבעה לאחר ברכת "השיבה שופטינו" מאחר שכיוון שנעשה דין ברשעים, כלים גם המינים (בזאת מתבטאת תפיסה ששורש כל הכפירה ה"אינטלקטואלית" שיש, מונח בכפירה המוסרית, אורות הקודש לראי"ה קוק).
[עריכה] הרקע לתיקון ברכת המינים
בימי המרד הגדול, היו בתוך עם ישראל מאות כתות, בהן הנצרות, ושאפו רבן גמליאל ובית דינו לגבש את העם תחת הנהגה אחת. הנוצרים איימו בפירוק העם ולכן רבן גמליאל וחבריו (הפרושים) נלחמו נגדם בחוזקה. מה גם שעל פי הנוצרים, ישוע ניבא על בית המקדש כי "במקום הזה לא תישאר אבן על אבן" דבר שנתפס ככפירה. על כן, תיקנו רבן גמליאל ובית דינו שתהא תפילה ששגורה בפי כל לאבדם, בכך גם הפרידום מהפרושים ומנעו מהם להשפיע וגם ביקשו בתפילה שייאבדו מן העולם.
[עריכה] תיקונה של הברכה
- "שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה. אמר להם רבן גמליאל לחכמים: כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת המינים? עמד שמואל הקטן ותקנה" (ברכות כח,ב).
רבן גמליאל הזקן רצה לסלק את המינים מבתי הכנסת ומהקהילה הפרושית, ולכן ביקש לתקן את ברכת המינים. נענה לבקשה שמואל הקטן ותיקן את הברכה. הברכה פעלה כך שהמינים שירדו לפני התיבה יימנעו מלומר את ברכת המינים, וכך ייחשפו ויתבקשו לחזור בתשובה או יגורשו.
[עריכה] מינות בימי הביניים
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- מסכת עבודה זרה, דף יז, ע"א.
- רמב"ם, הלכות עבודה זרה, גרסאות לא מצונזרות.
- שיחות הרב צבי יהודה, חוברת "למינים אל תהי תקווה".
- "יהדות ונצרות", הרב שלמה אבינר.
- אנציקלופדיה תלמודית, ערכים: "אמונת ה'", "אפיקורוס", "ברכת המינים", "חכמות חיצוניות", "חשד, מראית העין" ,"חוקות הגויים", "אפיקורוס" ועוד.
- Yaakov Y. Teppler, Birkat haMinim: Jews and Christians in Conflict in the Ancient World, (Mohr-Siebeck, Tubingen 2007).
[עריכה] הערות שוליים
- ^ בבלי מגילה, כ"ד עמוד ב', ובבלי ברכות, ל"ג עמוד ב', על פי הריטב"א
- ^ בהוצאה של מכון הלכה ברורה מסומנים מקומות כאלו על ידי סימן מעוין מעל המילים או תחילת הקטע
- ^ משנה ברכות ט, ה
- ^ ברכות, יב, ע"ב
- ^ פרק ד' משנה ה'
- ^ ירושלמי, סנהדרין י, כט
- ^ הלכות תשובה, ג, ז ופירוש המשנה לרמב"ם, סנהדרין, יא, ה
- ^ הלכות קריאת שמע, סימן ז
- ^ בראשית א כ"ו
- ^ אבות דרבי נתן ב ובבלי עבודה זרה, ט"ז עמוד ב'
- ^ ה, ח
- ^ תוספתא, חולין, ב, כד
- ^ עיינו טור, או"ח, סי' קכו בשם הירושלמי
- ^ (רמב"ם, תפילין, א, יג,וכן היא דעת הגר"א, הט"ז בשו"ע, או"ח, סי' לט) שדינן גם כן בשריפה
- ^ וכן נראה בכמה מקומות, שמין הוא מי שיודע התורה וכופר בה, עי' למשל בתוספתא, סנהדרין, יג, ה
