חזרה בתשובה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חזרה בתשובה הוא תהליך של תיקון פנימי של האדם, בכל מדרגה שבה הוא נמצא, צדיק כרשע.
בדורות האחרונים הצטמצם המושג לביטוי תהליך נפשי וחברתי בו משנה היחיד את אמונותיו ואת אורחות חייו והופך להיות דתי יותר.
בתחילה היה שמור הכינוי חוזר בתשובה למי ששינו את אורחות חייהם מהקצה החילוני לקצה הדתי. כיום משמעות המושג התרחבה ומכילה גם את מי שעברו ממצב של הקפדה מוגבלת על מצוות הדת למצב של הקפדה מוגברת, תהליך שנקרא בעבר עשיית תשובה. התומכים בחזרה בתשובה מרבים לכנות מעבר זה בשם התחזקות, ואלה העוברים אותו מכנים עצמם מתחזקים. מקורו של הביטוי חוזר בתשובה הינו במושג התלמודי בעל תשובה, שהוא אדם שחזר למוטב מדרכו הרעה. תהליך החזרה בתשובה הפוך מזה של יציאה בשאלה, שבו אדם דתי נעשה חילוני.
תוכן עניינים |
[עריכה] החזרה בתשובה בהגות היהודית
היהדות הדתית התיחסה את הביטוי במשמעותו המקורית. יסודות התשובה מצויים כבר במקרא: "ושבת עד ה' אלוהיך" (דברים, ל' ב'). יש הטוענים כי בתשובה האדם שב למקורו ולעצמיותו, כיוון ש"האלוהים עשה את האדם ישר" ובצלמו, ומי שחוטא מתרחק מעצמו, ואת שאלת אלוהים לאדם בגן עדן "איכה?" הם מפרשים "למה בגדת בעצמך?"
אל מול ההשקפה הגורסת כי אדם שחטא הוא חסר תקנה, עולה רעיון התשובה:
 |
ואתה בן אדם, אמור אל בית ישראל: כן אמרתם לאמור כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה? אמור אליהם: חי אני נאום ה' אלוהים, אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה. שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בני ישראל. ואתה בן אדם אמור אל בני עמך צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו |
 |
| -- יחזקאל, פרק ל״ג, פסוקים י׳-י״ב | ||
תהליך התשובה ביהדות כולל ארבעה שלבים: עזיבת החטא, חרטה על המעשה, וידוי והתחייבות לעתיד שלא לחזור עליו. במסורת התלמודית וכן במסורת החסידית, מבטאת התשובה חזרה אל היהדות ממצב של "נפילה" מבחינה הלכתית ולכן מונעת על ידי רגשות אשם, חרטה ווידוי.
חז"ל ראו בתשובה תהליך חשוב ביותר והבחינו בשלושה סוגי תשובה:
- תשובה למראית עין, המאופיינת בביטויים חיצוניים בלבד ואיננה תשובה אמיתית. ועדיין, אין לדחות תשובה זו כיוון ש"מתוך שלא לשמה - בא לשמה" (פסחים, נ', ע"ב).
- תשובה מיראה, הנובעת מתחושת חרטה של החוטא על מעשיו.
- תשובה מאהבה. זו התשובה ברמה הגבוהה ביותר, ונובעת מתוך רצון פנימי. "איזו תשובה גמורה? זו שבאה לידו דבר שעבר בו, ואפשר לעשותו, ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כוח" (רמב"ם, הלכות תשובה, ב' א').
ע"פ ההלכה, על האדם לעשות תשובה יומיומית, כחלק בלתי נפרד ממהלך חייו. על החברה, מצידה, מוטלת החובה להודיע לזה ההולך בדרך רעה כי הוא חוטא, ולנסות להחזירו למוטב (בתשובה).
[עריכה] התהליך האישי של החזרה בתשובה
החוזר בתשובה חווה שינוי קיצוני במערכת המושגים שבתוכה הוא חי, כפי שזו באה לידי ביטוי בהלכות חייו, דפוסי התנהגותו, דרכי החשיבה שלו, הופעתו ודיבורו. ישנה דחייה של זהות אחת, וקבלתה של זהות אחרת. בכך חש החוזר בתשובה כי הוא חוזר אל שורשיו הרוחניים, האתניים ואפילו הגאוגרפים. חוזרים בתשובה רבים מדווחים על חוויית לידה מחדש במהלך החזרה בתשובה.
ז'נט אביעד כותבת כי:
- "החזרה בתשובה קשורה בחוויה של גילוי עצמי. החוזר בתשובה חושף מחדש את עצמיותו. עתה הוא חש שעצמיות זו, שהייתה שלו בזכות לידתו כיהודי, נגזלה ממנו. את פנייתו לפרשנות החרדית של המורשת העתיקה אין הוא רואה כמקרית, אף שנסיבות התפנית והחזרה עשויות להיות מקריות. התקרבותו אל היהדות נתפסת בעיני בעל התשובה כטבעית ונחוצה, כמחויבות למשהו שהיה חלק ממנו כל העת."
עד לעשורים האחרונים, המחקר האקדמי אשר דן בחזרה בתשובה, נהג לסווג את סוגי החזרה בתשובה לשתי צורות: האחת, פתאומית, והשנייה, תהליך הדרגתי. המחקרים שנעשו בשנים האחרונות הובילו למסקנה בדבר מגבלותיהן של הטיפולוגיות הקיימות והכרה בריבויי הדרכים לחזרה בתשובה.
[עריכה] "תנועת התשובה" בישראל - עד אמצע שנות ה-90
תופעת החזרה בתשובה צברה תאוצה בישראל ובארצות הברית החל מסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70. התפתחות "תנועת התשובה" החלה בקרב שלוש קבוצות אוכלוסייה שונות: "בעלי תשובה" מארצות הברית, ישראלים ממוצא אירופי בני המעמד הבינוני וישראלים ממוצא מזרחי יוצאי שכונות מצוקה:
- בעלי תשובה מארצות הברית: בעקבות המאבק לשוויון מעמדם וזכויותיהם של השחורים בארצות הברית בשנות ה-60, החלו קבוצות מיעוטים שונות לחדש את זיקתם האתנית-דתית. יהודים רבים אשר התנתקו מהמורשת היהודית-דתית החלו לחפש אלמנטים אשר יקרבו אותם אל המסורת. דור ילדי הפרחים בשנות ה-60 וה-70, שהיה פתוח להתנסויות שונות בתחום האישי, יצר פתח ליהודים רבים לנסות ולחפש משמעות בכיוון היהודי-מסורתי. מלחמת ששת הימים (1967) העצימה את תופעת החזרה בתשובה, כך שהרבה יהודים מחו"ל, ובמיוחד מארצות הברית, הגיעו לבקר בישראל ונשארו בה.
- ישראלים בני המעמד הבינוני: מלחמת ששת הימים, 1967, ומלחמת יום הכיפורים, 1973, היוו אירועים מכוננים בחברה הישראלית. תחושה של הרואיות מצד אחד, ושבריריות כאוטית מצד שני, גרמו לישראלים רבים לתהות על אודות קיומם, זהותם ועצם משמעות חייהם. רבים מאותם מחפשי דרך מצאו באמונה הדתית מענה לשאלותיהם הן מהבחינה האישית והן מהבחינה הלאומית.
- ישראלים יוצאי שכונות מצוקה: התהיות הקיומיות, כמו במקרה של ישראלים בני המעמד הבינוני, נתנו את אותותיהם גם בקרב הישראלים יוצאי שכונות המצוקה. אלא שכאן חברה סיבה נוספת אשר היוותה זרז לחזרה בתשובה, והיא תסכולם של יוצאי ארצות האסלאם ממעמדם בחברה הישראלית. המסורת היוותה אפיק דרכו היו יכולים להביע את תסכולם מתחושות הניכור, הנחיתות הכלכלית והקיפוח החברתי.
מתחילת שנות ה-70 החלה פעילות ממוסדת של ארגוני החזרה בתשובה. ארגונים חרדים אלה ליוו את גל החזרה בתשובה בעקבות מלחמת ששת הימים ויום הכיפורים, ושמו להם למטרה להחזיר בתשובה תוך שימוש באמצעי שיווק מודרניים. כך קמו ארגונים כמו: "אל המקורות", "נעשה ונשמע", "תורה ואמונה", ו"ערכים". המשותף לכולם היה נסיון להחזיר בתשובה באמצעות שימוש ברטוריקה ובדוברים כריזמטיים, ניתן למצוא דמיון בין שיטותיהם לשיטות ולאמצעים ששימשו תנועות חזרה לדת אחרות, כמו למשל בתנועה האוונגליסטית בארצות-הברית. גל חזרה בתשובה נוסף התרחש בשנות ה-80, ודעך לקראת סופו של עשור זה.
ייחודית לתנועת החזרה בתשובה בישראל בשנים אלו הייתה התמיכה הרחבה שהעניקו מוסדות המדינה למאמצי ההחזרה בתשובה, אם במתן גישה נוחה למחזירים בתשובה, ואם באמצעות תמיכה כספית. מסוף שנות השבעים ואל תוך שנות השמונים היה מקובל לשלוח חיילים לימי עיון וכנסים שמטרתם החזרה בתשובה. משרד הביטחון אף עודד שליחתם של מאות יתומי צה"ל בגיל מצוות לשהות בכפר חב"ד. המטרה המוצהרת הייתה הכנת היתומים לבר מצווה, אך במהלך אירוחם הוכנסו אלמנטים של החזרה בתשובה.
[עריכה] "תנועת התשובה" בישראל - מאמצע שנות ה-90 ועד ימינו
החל מאמצע שנות ה-90 חלה עליה במספר החוזרים בתשובה. על–פי סקר שערך מכון "דחף" עבור העיתון "ידיעות אחרונות" בשנת 1997, שהתבסס על מדגם של 2,550 איש מהאוכלוסייה היהודית הבוגרת, נמצא כי בשנים שקדמו לסקר, הצהירו 17 אחוז מהנשאלים כי התקרבו אל הדת והפכו מחילונים או מסורתיים לדתיים או חרדים. במספרים מוחלטים מדובר על כ-210 אלף איש שהצהירו כי התקרבו לדת. מתוכם, הרוב הגדול (80 אחוז) היה בעל השקפות מסורתיות עוד לפני תחילת ההתקרבות, והשתייך בעיקר לדור השני והשלישי של יוצאי ארצות האסלאם.
אחד ההסברים המקובלים לעליה במספר החוזרים בתשובה מקשר אותו לעליה כלל–עולמית במספר המבקשים פתרונות דתיים ומעין-דתיים במסגרות פורמליות יותר (כמו התנועות הפונדמנטליסטיות והאוונגליסטיות) או במסגרות פורמליות פחות (לימוד אופציונלי, מסעות רוחניים, ועוד).
חוקרים רבים הצביעו על הדמיון שבין הפתרונות שמציעים המחזירים בתשובה בישראל לפתרונות שמציעים המטיפים האוונגליסטיים בארצות–הברית: שניהם מציעים לאנשים השרויים במצוקה או חשים ניכור ובדידות הצטרפות למסגרת חברתית המציעה חום, אהבה, והבטחה לגאולה. כוחם של הפתרונות הדתיים גבר, ככל הנראה, עם החלשות כוח המשיכה של פתרונות קודמים שהציעו מסגרות בעלות אופי ציוני או סוציאליסטי. אופיינית לשינוי היא עלייתם של פתרונות חזרה בתשובה נוסח אלו של ש"ס, המציעה חזרה לעבר ("להשיב עטרה לישנה") כהיפוך של הפתרונות הסוציאליסטיים או הציוניים שמבטם כוון לעתיד. הטיעונים של מחזירי התשובה מוצגים כטיעונים לוגיים שחלק נכבד מהאוכלסיה היהודית-דתית תומכת בהם.
תנועת התשובה מאורגנת כיום על ידי רבנים מקומיים וארציים, ועל–ידי מגוון רחב של מוסדות וארגונים. בין הארגונים הגדולים המעורבים בתנועת התשובה נמצאים תנועת ש"ס, חב"ד וברסלב.
מגזר נוסף שנכנס בשנים האחרונות באופן פעיל לנושא ההחזרה בתשובה הוא הציונות הדתית. באמצע שנות השבעים לאחר מלחמת יום הכיפורים הוקם מכון מאיר בראשות הרב דב ביגון, שחרט על דיגלו להחזיר יהודים למקורות ברוח הרב קוק ולקראת סוף שנות התישעים קמה תנועת "מעייני הישועה, בראשותו של אביחי בוארון, שבעקבות תנועת חב"ד עוסקת בהנחת תפילין לעוברים ושבים, חלוקת נרות שבת וחלוקת חומר הסברה מגוון בעקבותיה הוקמו תנועות נוספות כגון: נהורא של ישיבת רמת גן, ראש יהודי והאגף הישראלי של קוממיות.
ישנם כיום שני רבנים בולטים במיוחד, המשפיעים בצורה מכרעת על תנועת התשובה – הרב אמנון יצחק, העומד בראש "ארגון שופר" והרב ראובן אלבז, ראש מוסדות "אור החיים". שיטות הפעולה של שני רבנים אלה שונות: הרב יצחק פועל כמטיף, העובר מעיר לעיר, נושא דברים בפני קהל, ומפיץ את רעיונותיו באמצעות קלטות (בעבר) ווידאו (היום), אך אינו מבסס סביבו קהילת לומדים. הרב אלבז, לעומתו, עסוק בארגון קהילות לומדים מקומיות "מלמטה". ארגון נוסף המרכז פעילות החזרה בתשובה עניפה הוא "ערכים". תנועת התשובה עושה שימוש רב באמצעים טכנולוגיים מודרניים כמו ערוצי הקודש, קלטות שמע, קלטות וידאו ותקליטורים.
[עריכה] חיי החוזרים בתשובה
רבים מהחוזרים בתשובה מדווחים כי חייהם החדשים הפכו מלאי משמעות וסיפוק רבים יותר מאשר קודם לכן. רבים מהם מפסיקים את עיסוקיהם הקודמים, ומקדישים שנים מספר ללימוד תורה, דבר שגורם לעתים לקשיים כלכליים ולחיי דלות. על אף הרטוריקה היהודית הדתית המחשיבה את החוזרים בתשובה, היחס של החברה החרדית (בניגוד לחברה הדתית-לאומית) הוא דו-ערכי. מצד אחד החברה החרדית מתגאה בחוזרים בתשובה, אך מצד שני רואה בהם לעתים שידוך שערכו פחות מצוין, בהשוואה לחתונה עם מי שגדל בסביבה חרדית. בפשטות מעמדו של החוזר בתשובה הוא בתחתית המדרגה, כאשר בראש עומדים בני תלמידי חכמים ובני פרנסים. יש המנמקים זאת בחשש שמא החוזר בתשובה יתיאש ויסחוף אחריו את הבן או בת זוג החרדי, כלומר הרצון לזיווג בטוח [1]. בשל כך, ובשל הרצון להימנע ממחלוקות אסורות, חוזרים בתשובה רבים מתחתנים עם חוזרים בתשובה כמותם דבר אשר מעניק עוד גב תומך לשני בני הזוג והבנה הדדית ביניהם.
תהליך החזרה בתשובה יוצר לעתים תכופות קרעים במשפחת החוזר בתשובה, במיוחד כאשר אחד מבני הזוג, או בן או בת חוזרים בתשובה, כאשר אחרים במשפחתם אינם מעוניינים ללכת בדרכם. במקרים של חזרה בתשובה של בן זוג, מגיע העימות עד כדי גירושין בין בני זוג ומאבק על אופי חינוך הילדים אחרי הגירושין. במקרים של חזרת בן או בת בתשובה, נוצר לעתים נתק בין הילד והוריו. לעתים ביוזמת ההורים, שמבחינתם הילד "חצה את הקווים", ולעתים ביוזמת החוזרים בתשובה עצמם המבקשים להתנתק מעברם.
[עריכה] חוזרים בתשובה ידועים
תהליך של חזרה בתשובה עתיק וקיים מימים ימימה. בתלמוד אחד החוזרים בתשובה המפורסמים הוא האמורא ריש לקיש, שהפך להיות תלמיד חבר של רבי יוחנן. על פי המסופר בתלמוד, ריש לקיש היה בגלגולו הראשון ראש כנופיית שודדים ובהשפעתו של רבי יוחנן, שאף שידך לו את אחותו, חזר למוטב ונעשה תלמיד חכם.
אחד המפורסמים שבין החוזרים בתשובה בעת החדשה, הוא הוגה הדעות הד"ר נתן בירנבוים מי שקבע את המונח ציונות ולבסוף נמנה על מתנגדיה החריפים וחבר לתנועת אגודת ישראל. חוזר בתשובה נוסף בן אותה התקופה הוא העיתונאי, המשורר והסופר ההולנדי ד"ר יעקב ישראל דה האן, שאף היה נשוי לנוצריה ולאחר חזרתו בתשובה נמנה על חוגי העדה החרדית ואף שימש כנושא דברה.
בישראל, אחד ההוגים הנודעים ביותר שחזר בתשובה הוא הרב עדין שטיינזלץ, חתן פרס ישראל ובעל הפירוש המונומנטלי לתלמוד. הוגי דעות חשובים אחרים הם ד"ר דניאל שליט והפילוסוף בני לוי. הרב אמנון יצחק שמחזיר בתשובה אנשים רבים,הוא עצמו חוזר בתשובה. הרב אביחי רונצקי שפרסם ספרי הלכה בנושא צבא ואף נבחר למשרת הרב הראשי הצבאי. בתחום המדע אישיות נודעת הוא פרופ' ירמיהו ברנובר. בתחום ההגות מוכר גם ניל מנוסי בנו של הסטיריקן דידי מנוסי.
גם בפוליטיקה הישראלית נמנים מספר חוזרים בתשובה בולטים: תא"ל במיל. אפי איתם, שהתקרב לשמירת מצוות בעקבות מלחמת יום הכיפורים בה השתתף בקרבות קשים. לימים נבחר ליו"ר המפד"ל ואף כיהן כשר בממשלות ישראל. חבר הכנסת שלמה בניזרי, אף הוא חוזר בתשובה שהוסמך לרבנות וחיבר מספר ספרים תורניים.
לפרסום רב זכו מספר בדרנים, זמרים וכדורגלנים שחזרו בתשובה, שהמוכרים מביניהם הם: אורי זוהר, רותי נבון, איקה זוהר, פופיק ארנון, שולי רנד, אתי אנקרי, אביתר בנאי, עופר לוי, עמיר בניון, יהודה ברקן, יהודה סעדו, אריאל זילבר, חנן לדרמן ודורון שפר. בתחום התקשורת מוכרים: אדיר זיק, סיון רהב-מאיר, נועה ירון ואלונה איינשטיין.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- ז'נט אביעד, "בתוככי אור שמח: כך פועלות הישיבות בשוק הנשמות הפתוח", פוליטיקה 9, 1988, עמ' 42-45.
- דב אלבוים, "סקר: 17% התקרבו לדת", ידיעות אחרונות 14 במאי 1997: מוסף "7 ימים" 53.
- יהודה גודמן, החזרה בתשובה וזהויות דתיות חדשות בישראל בתחילת שנות האלפיים תל אביב: המרכז לפיתוח על שם פנחס ספיר ליד אוניברסיטת תל אביב, 2002.
- שאול מייזליש, חזרה בתשובה – תופעה ואנשים. גבעתיים: מסדה, 1984.
- אסף צבר, הרטוריקה של המחזירים בתשובה עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן, 2003.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- 12 בעלי התשובה המשפיעים בכל הזמנים, nrg, 25 בספטמבר 2007
