נצרים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נצרים הייתה התנחלות, במתכונת של יישוב קהילתי-עירוני, ששכן במרכזה של רצועת עזה. כיום, זהו שמה של קהילת תושביו, שרוצה להקימו מחדש באזור חולות חלוצה.
תוכן עניינים |
[עריכה] היישוב נצרים שברצועת עזה
נצרים הוקם ביום חג הפורים י"ד אדר תשל"ב, 1972, וראשוני המתיישבים היו גרעיני נח"ל של תנועת החירות, לאחר מכן הפך נצרים להיאחזות נח"ל של השומר הצעיר. בשנת 1984 אוזרחה הנקודה.
שמו של היישוב ניתן לו על ידי אלוף פיקוד המרכז בזמנו רחבעם זאבי, על שם מחנה הפליטים הסמוך נוציראת.
ביישוב התגוררו כ-60 משפחות שמנו כ-400 נפש. היישוב היה בעל אופי דתי. אנשיו עסקו במקצועות חופשיים ומצאו תעסוקה מחוץ ליישוב, וחלקם התפרנס מחקלאות. בישוב היו בית כנסת, מדרשה ליהדות, מכון ל"מורשת יהודי עזה", בית מדרש ובתי ספר.
היישוב התפרסם בעיקר בשל העובדה שהיה מובלעת יהודית בין מרכזי אוכלוסייה ערבית צפופה. מסיבה זו נוצר ויכוח האם קיימת הצדקה לקיומו של היישוב המבודד. התומכים בקיום היישוב טענו שליישוב חשיבות מבחינה צבאית היות שהוא מאפשר שליטה ופיקוד על העיר עזה, על חופיה ועל הנמל שלה, כמסלול להעברת נשק לארגוני הטרור הפלסטינים השונים. כמו כן מיקומו במרכז הרצועה מאפשר חלוקה נוחה של הרצועה לצורך הגברת השליטה עליה. אריאל שרון הזדהה בתחילה עם קבוצה זאת כשהכריז "דין נצרים כדין תל אביב". המתנגדים טענו כי היישוב מפריע להתפתחות הטבעית של עזה וכך מתסיס את האוכלוסייה וכי העלות הצבאית והכלכלית של השארתו במקום היא גבוהה.
את היישוב איבטח גדוד שמשון של החיר"מ, ובמהלך השנים התפתח קשר ייחודי ועמוק בין תושבי נצרים לחיילי הגדוד. הגדוד הגן על היישוב גם במהלך אינתיפאדת אל אקצה ובמהלכה, למרות ניסיונות לפגע, לא נהרג אף אחד מתושבי נצרים. מספר פיגועי ירי אירעו ב"צומת נצרים" המוביל לישוב. ב-24 באוקטובר 2003 פרצו מחבלים לישוב, והרגו שתי חיילות וחייל שהיו במשימות תצפית ואבטחה בישוב.
[עריכה] פינוי נצרים
בי"ז אב התשס"ה 22 באוגוסט 2005 פונתה נצרים, יחד עם שאר ישובי גוש קטיף במסגרת תוכנית ההתנתקות. נצרים היה היישוב היהודי האחרון שפונה מרצועת עזה. בהוראת רב היישוב ציון טוויל החלו התושבים לארוז כבר ביום שישי והבטיחו שלא להתנגד באלימות לפינוי. גם 200 ה"מסתננים" ששהו ביישוב קיבלו את עמדת התושבים והבטיחו לא לנהוג באלימות. ביום הפינוי, התושבים התפנו ללא אלימות אך בכאב רב.למעט משפחה אחת שהתעמתה עם הכוחות. אחרי שנפרדו מגדוד שמשון והתפללו תפילה כואבת בבית הכנסת, הוציאו עמם התושבים וראשי הנהגת הציונות הדתית (ביניהם הרב חיים דרוקמן, חנן פורת ואפי איתם) את ספרי התורה ומנורת שבעת הקנים שניצבה על גג בית הכנסת. [1]
מנצרים נסעו התושבים לתפילה בכותל המערבי שם התקבלו בברכה על ידי רבבות אנשים. אחרי התפילה, התושבים עברו זמנית לשהות במעונות של מכללת יהודה ושומרון באריאל.
ב-30 באוקטובר (כ"ז תשרי) החלו הלימודים במכללה, ועקב כך תושבי נצרים עברו למגורים זמניים נוספים. רוב תושבי היישוב עברו לישוב יבול, אשר בחולות חלוצה, שם הם גרו בקראונים, וכיום הם מתגוררים בקראווילות שהגיעו. תכנונם העתידי הוא להקים ישוב עצמאי. כ-20 משפחות , החליטו להישאר באריאל ולחזק את הגרעין התורני בעיר. משפחות אלו גרו עד חודש מרץ 2006 באופן זמני בישוב קרני שומרון, וכשהגיעו הקרואנים לאריאל הם חזרו לשם. [2]
[עריכה] ספרים
- אריק יפת: על הניסים - סיפורים מגוש קטיף, הוצאת ספרית נצרים, תשס"ה, 2005.
- חגי הוברמן: שורשים בחולות, הוצאת מדרשת נצרים, תשס"ה, 2005.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- נצרים, באתר קטיף.נט
- על היישוב באתר יישובי גוש קטיף
- כאן ביתי: נצרים, באתר מעריב
- יומן נצרים: טור אישי של דינה אברהמסון, תושבת נצרים: הטור הראשון, 2.9.2004 - הטור אחרון, 22.8.2005
- מפת ישובי גוש קטיף - כולל גם קישורים לכל ישובי הגוש
- כתבה במעריב על פעילותו של גדוד שמשון בנצרים, מעריב, 25.3.2005
- על המחבל שחדר לבסיס נצרים בזחילה והרג שלושה חיילים ידיעה מאתר ynet
- אתר המוקדש לנצרים
- חנוכת בית הכנסת "בית ישראל" לקהילת נצר אריאל מאתר ערוץ ראש הגבעה
- תמונת לוויין של נצרים באתר Google Maps
- מפה טופוגרפית באתר "עמוד ענן"
| התנחלויות שפונו במהלך ביצוע תוכנית ההתנתקות |
|---|
|
נוה דקלים | נצר חזני | פאת שדה | קטיף | רפיח ים | שירת הים | שליו | תל קטיפא | בדולח | בני עצמון | גדיד | גן אור | גני טל | כפר ים | כרם עצמונה | מורג | כפר דרום | נצרים | אלי סיני | דוגית | ניסנית | גנים | כדים | חומש | שא-נור |
| למצבן הנוכחי של הקהילות ראו שיקום מפוני גוש קטיף וצפון השומרון |
