שא-נור
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שא-נור הייתה התנחלות בצפון השומרון, דרומית לג'נין. שמה הוצע על ידי הפזמונאית נעמי שמר, בעקבות שם היישוב הערבי הסמוך סאנור. שא-נור פונה מתושביו ונהרס במסגרת תוכנית ההתנתקות.
בשנת 1977 עלה לקרקע גרעין "דותן" הדתי - גרעין שביקש להקים התנחלות בצפון השומרון. אנשי הגרעין התגוררו בתחילה במבנה ישן ששימש בעבר את משטרת המנדט ובקרוואנים, ואחר כך קיבלו אישור ליישוב קבע. לאחר שחלפו שנתיים הקימו אנשי הגרעין את מבוא דותן, וגרעין חילוני של תנועת ההתיישבות העובד הלאומי עלה למקום. בשנת 1984 עלה גרעין שלישי למקום, הפעם של אמנים, רובם עולים מברית המועצות, וההתנחלות הפכה למעשה לכפר אמנים. בשנת 1987 הוקם היישוב שא-נור באופן רשמי. בסוף שנת 2000, עם פרוץ אינתיפדת אל אקצה, הפכה הגישה להתנחלות המבודדת למסוכנת, והאמנים החלו נוטשים את המקום. כדי לחזק את ההתנחלות, הצטרפו אליה עשרות משפחות דתיות, ואוכלוסייה גדלה פי ארבעה. לפני ההתנתקות התגוררו ביישוב כ-60 משפחות, והיו בו גן ילדים, מעון יום, ספרייה ובית כנסת.
היישוב נבנה על גבעה במרכזה של בקעת סאנור, העשירה בגידולי דגנים וחקלאות מישורית, שאינה מצויה לרוב בשומרון, המאופיין על ידי גידולי גפנים וזיתים. הגבעה חולשת על שדות נרחבים, אך נמוכה מכל ההרים שמקיפים אותה. כיוון שהשטח עצמו מישורי למדי, היא מספקת תצפית טובה על האזור כולו ממרכזו, ובשל כך נבחרה על ידי הטורקים כמקום לבניית מצודת משטרה, שעמדה במרכז היישוב. המצודה נותרה בשלמותה, נרכשה על ידי היישוב ממדינת ישראל והיוותה את המרכז הקהילתי שלו.[דרוש מקור]
בשנת 2005, לקראת פינוי ההתנחלות במסגרת תוכנית ההתנתקות, הצטרפו להתנחלות תושבים נוספים, בהם חבר הכנסת אריה אלדד (שיצא ממנה למסע מחאה נגד ההתנתקות), ו-25 תלמידים מישיבת ניר שבקרית ארבע.
תוכן עניינים |
[עריכה] הפינוי
לפני פינוי ההתנחלות ציטטו אמצעי התקשורת גורמים צבאיים שהביעו חששות שביישוב ישנם אמצעי לחימה ושמתבצרים קיצוניים השייכים לכ"ך או לנוער הגבעות מתכוונים להשתמש בנשק חם כנגד הכוחות המפנים. ראשי היישוב, שאספו את כל כלי הנשק מהתושבים ודאגו לרסן את הגורמים האלימים ביותר מבין מתנגדי ההתנתקות, הכחישו האשמות אלה, וטענו שהן נועדו להשחיר את שמם של מתנגדי ההתנתקות. במהלך פינוי ה"מצודה" נדקרה חיילת על ידי מתנגדת לתוכנית ההתנתקות.
הפינוי נערך ב-23 באוגוסט 2005, ובמספר מקרים השתמשו הכוחות המפנים בשופלים ובמנופים על מנת לטפל במתרסים מאולתרים ובאנשים שהתבצרו על הגגות. חרף תקריות אחדות, מרבית המתבצרים התנגדו רק באופן פסיבי. הרמטכ"ל דן חלוץ, המפכ"ל משה קראדי ודוברת צה"ל מירי רגב אף ציינו לשבח את הנהגת היישוב ורבני יש"ע שדאגו להרגיע את הרוחות ומנעו אלימות בפינוי.
בית הכנסת החדש במקום, שנחנך זמן קצר קודם לפינוי היישוב [1], מולא ונקבר בעפר[2], כדי להימנע מהשחתה של בית הכנסת על ידי הפלסטינים כפי שאירע בגוש קטיף לאחר יציאת צה"ל מהאזור.
בסיס הקבע של צה"ל שהיה בהתנחלות פונה אף הוא כשנה לאחר תוכנית ההתנתקות. מאז הגיש צה"ל מספר בקשות להקמת הבסיס מחדש בנימוק שהוא חיוני למלחמה בטרור באזור צפון מערב השומרון, אך בקשותיו נדחו על ידי הדרג המדיני. הצבא שאף להקים את הבסיס בתוך המצודה הטורקית שהייתה באזור, אך תושבי שא-נור עתרו נגדו בטענה שמדובר ברכוש פרטי, ועתירתם התקבלה [דרוש מקור].
[עריכה] נסיונות חזרה
מספר חודשים לאחר ביצוע תוכנית ההתנתקות, הגיעה קבוצה של כשישים בנות אולפנא לשא־נור בהליכה רגלית מאלון מורה, אך פונתה באותו יום. ביום העצמאות של שנת 2008 הגיעו לשא־נור מספר קבוצות מכיוונים שונים לאחר הליכה לילית, שאורגנו על ידי מטה צפון ומטה חמש תחילה. הקבוצות התפנו מהיישוב לאחר יום העצמאות [3].
[עריכה] הערות שוליים
- ^ חגית רוטנברג, מיחידה 101 ועד לביצורי שא-נור, באתר "בשבע"
- ^ אפרץ וייס וחנן גרינברג, בית הכנסת בשא-נור נקבר באדמה, באתר ynet, 18 בספטמבר 2005
- ^ פנחס וולף, צה"ל פינה מתנחלים מהריסות שא־נור באתר וואלה 9/5/2008
[עריכה] קישורים חיצוניים
- כאן ביתי: שא-נור, מעריב nrg
- פינוי שא-נור: דיווח על האירועים בשטח, אתר מעריב
- תמונת לוויין של שא-נור באתר Google Maps
- מפה טופוגרפית באתר "עמוד ענן"
| התנחלויות שפונו במהלך ביצוע תוכנית ההתנתקות |
|---|
|
נוה דקלים | נצר חזני | פאת שדה | קטיף | רפיח ים | שירת הים | שליו | תל קטיפא | בדולח | בני עצמון | גדיד | גן אור | גני טל | כפר ים | כרם עצמונה | מורג | כפר דרום | נצרים | אלי סיני | דוגית | ניסנית | גנים | כדים | חומש | שא-נור |
| למצבן הנוכחי של הקהילות ראו שיקום מפוני גוש קטיף וצפון השומרון |
