חובבי ציון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בחיבת ציון בהקשר הציוני. אם התכוונתם למושב בשם חיבת ציון בעמק חפר, ראו חיבת ציון (מושב). לערך העוסק בלהקה ראו חובבי ציון (להקה).
חיבת ציון הוא שם כולל למספר אגודות ציוניות שנוסדו ברוסיה בסוף המאה ה-19 ודגלו בעלייה והתיישבות בארץ ישראל.
תנועת "חיבת ציון" הוקמה ברוסיה וברומניה בסוף המאה ה- 19 בתגובה לאנטישמיות וכחלק מן ההתעוררות הלאומית באירופה בכלל ואף בקרב היהודים.
תוכן עניינים |
[עריכה] גורמים להתעוררות התנועה
- הסופות בנגב:
ב- 1881 התרחשו בדרום רוסיה פרעות, המכונות "הסופות בנגב", שפגעו ביותר ממאתיים קהילות יהודיות בעידודו של השלטון. הפרעות עוררו את היהודים לחפש פתרונות לבעיותיהם. יש שהגרו לארצות הברית ואחרים התארגנו בתנועות של "חובבי-ציון" שהתרכזו במציאת פתרון לבעיה הלאומית.
- תגובה להגירת יהודים לארצות הברית:
- החשש מפני התבוללות היהודים שהיגרו לארצות הברית בתוך החברה המקומית, היה בין הגורמים להתעוררות תנועה לאומית, שניסתה להטות את זרם ההגירה לכיוון א"י.
- הזיקה לארץ ישראל:
- הרצון הקיים אצל כל היהודים, לחזור לא"י ולצפות לבוא המשיח. האנטישמיות ברוסיה עוררה מחדש את הרצון לעלות לא"י ולהקים בה מדינה יהודית.
- התעוררות הלאומית באירופה:
- במהלך המאה ה- 19 התרחש באירופה "אביב העמים" (התעוררות לאומית של עמים רבים בעיקר במערב אירופה), התעוררות זו השפיעה על היהודים, לאומיותם התעוררה, והם פנו להקים מדינה יהודית בא"י.
[עריכה] הוגי הדעות של תנועת "חובבי ציון"
יהודי מתבולל, מראשי תנועת ההשכלה ברוסיה, שפרעות "הסופות בנגב" שינו את גישתו. הוא חדל להאמין בהתבוללות וראה בזרותם של היהודים במדינות השונות את הבעיה היהודית. הוא טען שהפתרון לבעיית היהודים הוא ארץ משלהם.
עיקר טענותיו של לילינבלום היו:
- האנטישמיות לא תחלוף, שנאת היהודים החריגים תתקיים תמיד.
- היהודים נפגעו בגלל עליית מעמד הפועלים, שראה ביהודים מנצלים וגנבים.
- הרפורמה בדת, ההתבוללות וההשכלה לא פתרו דבר, משום שהיהודים נרדפו על רקע מוצאם, בין שהיו חילוניים או דתיים.
- ההתבוללות אפשרית כפתרון לבודדים, אך לא לעם כולו. משום כך יש לעלות לא"י.
משכיל יהודי רוסי, מתבולל מאודסה, ששירת כרופא צבאי מתנדב בצבא הרוסי במלחמת קרים, וזכה לאות הצטיינות. פרעות "הסופות בנגב" גרמו לשינוי בדרך מחשבתו, והוא פנה לחפש פתרון לאומי לבעיה היהודית. ב-1882 פרסם פינסקר את אחד החיבורים המכוננים בתולדות הציונות, הספר "אוטואמנציפציה". הספר "אוטואמנציפציה" פורסם בווינה בגרמנית, כדי לעורר את יהודי מערב אירופה העשירים לסייע בהקמת תנועה לאומית. למרות זאת, הספר עורר בעיקר את יהודי מזרח אירופה הסובלים.
בספר זה תיאר פינסקר את השנאה כלפי העם היהודי המפוזר באירופה, שנאת הזר. היהודים הם אומה מתה-חיה – "רוח רפאים", משום שאין להם מולדת ועצמאות, ולכן נראים מוזרים וזרים והאירופאים פיתחו כלפיהם "יודופוביה"- מחלת נפש שאינה ברת ריפוי. את היודופוביה מבטאים באנטישמיות. מכיוון שהאנטישמיות לא תחלוף אין טעם בניסיונם של היהודים לפתור זרות זו בחסדי השלטון, שיעניק להם שיווין וזכויות (אמנציפציה). פינסקר דגל ברעיון ה"אוטואמנציפציה" שפירושו שחרור עצמי, התרחקות מהגויים ומעבר מאנומליות לנורמליות.
על היהודים לשחרר את עצמם בתהליך בן מספר שלבים:
- שינוי בהרגשה – מודעות לאומית.
- התארגנות בקונגרס.
- פנייה להמון היהודים - גיוס כספים, פנייה למעצמות.
- הקמת מדינה יהודית שרק בה יוכל כל אדם לקבל את הכבוד האישי המגיע לו.
עם זאת יש לעלות כמה שיותר מהר לא"י, למרות הקשיים ובעיות ארגון. פינסקר מפריד בין היהדות שאינה קשורה לארץ כלשהי ובין הלאומיות היהודית- שקשורה לארץ, אך מכיוון שעוד לא השיגו אותה לא מתייחסים אל היהודים כאל עם. פינסקר לא שם דגש דווקא על א"י, אך הייתה לה עדיפות בשל הקשר ההיסטורי רוחני לעם הציוני. הוא האמין שגם שטח אחר יוכל לשרת את המטרה הראשונית "ארץ משלנו".
[עריכה] הקמת האגודות
תנועת "חובבי-ציון" החלה את דרכה ללא ארגון, באופן ספונטני ומפוזר. קמו עשרות אגודות של "חובבי-ציון" ברוסיה מזרח אירופה ובמרכז אירופה, ללא קשר ביניהן, אך עם מטרות משותפות לכולן. חבריהם האמינו בצורך לעלות לא"י, להתיישב בה ולעבוד את אדמתה, ולהקים בה בסופו של דבר, מדינה יהודית. שמות האגודות לדוגמה היה "אחוות ציון", "אוהבי ציון", "בני ציון", "שיבת ציון", "אהבת ציון", "קיבוץ נידחי ישראל", "שארית ישראל", "עזרא" ו"זרובבל".
מטרות האגודות:
- שיבת העם היהודי לארצו.
- גאולת אדמות על ידי רכישה ועבודה חקלאית.
- הכרה בינלאומית מצד המעצמות.
- הפצת הרעיון הציוני ועידוד העלייה.
- סיוע כלכלי למושבות שיקומו בא"י.
פעילות האגודות:
- אספו כספים לרכישת הקרקעות בארץ.
- ערכו רשימות של מועמדים לעלייה.
- שלחו אנשים לבדוק את המצב בא"י ולרכוש קרקעות.
הפעילות הייתה בעיקרה פילנתרופית ואפוליטית, אך הייתה בעיית חוסר ארגון ותיאום בין האגודות. רק התארגנות מרכזית של כל האגודות לארגון גג אחד הייתה יכולה לחזק אותן.
[עריכה] קונגרס פוקשאן
עד סוף שנת 1881 נוסדו ברומניה למעלה משלושים אגודות של חובבי ציון שערכו כנס משותף בעיר פוקשאן שבחבל מולדובה שברומניה. קונגרס פוקשאן התכנס ביום 11 בינואר 1882, למעשה בזמן הכינוס התאריך היה 30 בדצמבר 1881, לפי הלוח היוליאני, שהיה נהוג אז ברומניה. הקונגרס הורכב מ-51 צירים שייצגו 32 אגודות. בקונגרס נבחר הוועד המרכזי ליישוב ארץ ישראל וסוריה נקבע שמקום מושבו יהיה בעיר גאלאץ שהיא עיר נמל במזרח רומניה משם יצאו מספר הפלגות של חובבי ציון בדרכם לארץ ישראל.
[עריכה] ועידת קטוביץ
לאחר פרסום רעיונותיהם של פינסקר וליליינבלום ולאור קשיי האגודות, יזמו השניים את כינוס ועידת קטוביץ כוועידת היסוד של תנועת "חובבי-ציון". הוועידה התכנסה ביום 6 בנובמבר 1884 בעיר קטוביץ שבגרמניה. זו הייתה ההתארגנות הלאומית היהודית העולמית הראשונה של היהודים, אליה הגיעו 35 נציגים. התאריך נקבע לפי מועד חגיגת מאה שנה להולדת הברון מונטיפיורי (האירוע שימש תירוץ לעריכת הכינוס, למנוע האשמה בהתארגנות לצורך מטרה פוליטית).
- מטרות הוועידה:
יש ליצור הנהגה מרכזית לכל אגודות "חובבי-ציון", שתנסה להשיג רישיון חוקי לפעילות האגודות במזרח אירופה, ולרכז את כל המאמצים למען מפעל משותף – יישובה המחודש של א"י. פינסקר נבחר כיושב ראש ההנהגה.
- החלטת מעשיות:
- הקמת ועד מרכזי בברלין, כדי לנסות ולערב את יהודי מערב אירופה בגורל העם.
- הקמת ועד זמני באודיסה, להמשך פעילות התנועה.
- סיוע כספי למושבות העולים בא"י, ושיגור משלחת לבדיקת צורכיהם.
- השגת רישיונות עלייה לארץ מהשלטונות הטורקיים ואישור להתיישבות בארץ.
- השגת אישור ממשלת רוסיה להמשיך בפעילות גלויה של התנועה ברוסיה.
- שיקום עם ישראל על ידי יישובו מחדש בא"י.
[עריכה] "הוועד האודסאי"
למרות התכנון להקים ועד במערב אירופה, התפתחו הוועדים המרכזיים בורשה ובאודיסה. "הוועד האודסאי" הפך במהרה לוועד ההנהלה הקבוע של התנועה. ב- 1890 אישר הצאר הרוסי אלכסנדר השלישי פעילות גלויה של הארגון, ותקופה קצרה הייתה רוח התעוררות. "הוועד האודסאי" ריכז תרומות, שלח נציג לקניית אדמות, וגל עולים נוסף הגיע לארץ. מחירי הקרקעות הגבוהים והגבלות השלטון הטורקי גרמו לדעיכה בהתלהבות.
[עריכה] קשיים לפעילות
- הפער בין האידאולוגיה של האגודות ברוסיה לבין מעשיהן היה גדול. לאנשים היה קשה לעזוב את בתיהם.
- הן נאלצו לפעול במחתרת, בגלל האיסור על התארגנות פוליטית של יהודים ברוסיה.
- התמיכה בא"י הייתה דלה, והתרומות קטנות.
- העלייה לא"י הייתה מיעוט מבוטל מול ההגירה לארצות הברית ולכן לא עוררה רושם.
- התנועות היו חדשות וסבלו מבעיות ארגון וחוסר הכרה וכן מוויכוחים פנימיים.
[עריכה] הגורמים לכישלון
- יהודי מערב אירופה לא נרתמו לעזור לאחיהם, ולא נלהבו לעלות לא"י. התנועה נקלעה לקשיים ארגוניים וכספיים עקב מיעוט התרומות ממערב אירופה
- היישוב בארץ לא גדל לפי הציפיות, וחולשת התנועה הובלטה.
- הממשלה הרוסית לא התירה ל"חובבי ציון" לפעול בגלוי, והם נאלצו לפעול במחתרת.
- שלטונות טורקיה לא התירו לעולים להיכנס לארץ, ומחירי הקרקעות בארץ האמירו.
- פינסקר נפטר ב- 1891, ולא נמצא לו מחליף הולם.
- התפתח מאבק בין הסניפים של תנועת "חובבי-ציון", בעיקר על חלוקת תרומות לא צודקת.
- החל מאבק בין הדתיים לחילוניים, עקב ההתלבטות בין קיום מצוות לבין עבודת אדמה, ומהתפתחות השפה העברית כשפת יומיום לעומת מעמדה כלשון הקודש.
- הרצל העביר ביקורת על הציונות המעשית של "חובבי-ציון", וטען שיש לפעול בדרך של ציונות מדינית, ולהשיג הכרה מדינית לפני העלייה ההמונית לארץ.
- אחד העם, טען שעלייה לא"י תפתור את בעייתם של מעטים בלבד, ושיש להתמקד בהקמת מרכז רוחני בא"י.
[עריכה] חשיבות התנועה
- תנועת "חובבי-ציון" הייתה הבסיס להקמת התנועה הציונית שנוסדה בקונגרס הציוני הראשון בבאזל.
- התנועה גרמה לעליית יהודים לא"י וליישוב הארץ.
- א"י קיבלה מעמד של יעד בלעדי לתנועה הלאומית היהודית.
- התנועה הכשירה מנהיגים וארגונים ציוניים.
- "חובבי ציון" הקימו את המושבות הראשונות בארץ כבסיס להתיישבות.
