אנטישמיות ברוסיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לשכתב ערך זה ייתכנו לכך מספר סיבות: ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

בתקופת הצאר אלכסנדר השלישי (1881 - 1894) התגברה האנטישמיות ברוסיה. (לאחר תקופת אלכסנדר השני (1855 - 1881) שבה הוטב מצב היהודים).

עד לסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19 חיו ברוסיה יהודים בודדים בלבד מכיוון שהיה חשש מצרות כלכליות ומפרעות, והסוחרים המקומיים חששו מתחרות. בשלהי המאה ה-18 חולקה פולין בין האימפריה הרוסית, אוסטריה ופרוסיה. כתוצאה מכך התווספו לרוסיה שטחים מבלארוס, מליטא, מאוקראינה המערבית וממחוזות פולין המזרחית (שטחים בהם חיו יהודים רבים). בעקבות התרחבות שטחה של רוסיה, מאות אלפי יהודים הוכנסו לגבולות רוסיה, והחל מסוף המאה ה- 18 נוצר ברוסיה המרכז היהודי הגדול ביותר באירופה.

כאמור, משום חשש הממשלה והאוכלוסייה הרוסית מתחרות יהודית לא היו היהודים יכולים לחיות ברוסיה מלכתחילה. אולם לאחר ששטחה של רוסיה התרחב, לא יכלה הממשלה לגרש את היהודים והקציבה להם שטח מחיה שרק בו הם יוכלו לגור, שטח זה נקרא: "תחום המושב" (תחום שהכיל את השטחים החדשים שקיבלה רוסיה). כמו כן, הטילה הממשלה הרוסית על היהודים הגבלות שונות ומסים כבדים כדי להצר את צעדי היהודים בחייהם הכלכליים.

תוכן עניינים 1 מדיניותו של אלכסנדר השני כלפי היהודים (1855 - 1881) 2 "הסופות בנגב" 3 הגבלות נוספות 4 תוכנית שלושת השלישים 5 גירוש היהודים ממוסקבה 6 הפרוטוקולים של זקני ציון 7 פרעות קישינב (1903) 8 פרעות המגויסים לצבא (1904) 9 פרעות המאות השחורות (1905) 10 משפט בייליס (1911) 10.1 האזור היהודי האוטונומי

[עריכה] מדיניותו של אלכסנדר השני כלפי היהודים (1855 - 1881)

לאחר מותו של הצאר ניקולאי הראשון ועלייתו של אלכסנדר השני חל שיפור במצבם של היהודים. כבר בהמלכתו של הצאר החדש בשנת 1855 בוטלו תקנות הגיוס ליהודים, אשר קיבלו הסדרי שירות בצבא כמו יתר האזרחים. לסוחרים בעלי רכוש, אקדמאים, בעלי מלאכה מאומנים, בוגרי בתי ספר מקצועיים וחיילים משוחררים ניתנה הרשות להתיישב בכל מקום ברחבי רוסיה, ויהודים מסוימים היו יכולים אף להיות פקידים בשירות הממשלה, עורכי דין ושופטים. שכבת בעלי ההון היהודים הגיעה עד מהרה לידי משקל ניכר בכלכלה הרוסית: בנקאים וקבלנים לבנין רכבות, סוחרי יבוא ויצוא וספקי צבא יהודיים החלו לקבל מעמד נכבד. בנוסף למפעלי המלאכה והתעשייה הזעירה שהתרבו מאוד ב"תחום המושב", התרבו התעשיינים היהודים שהקימו מפעלים חשובים וגדולים מחוץ לגבולות "תחום המושב" . יהודים שהשתתפו בהקמת מפעלים חדשים ובעלי מלאכה הורשו לעזוב את "תחום המושב" ולשבת בתוך רוסיה.

במרוצת הזמן נוסדו קהילות חדשות ברחבי רוסיה, בייחוד בשתי הערים הגדולות - מוסקבה וסנקט פטרבורג. הקהילות החדשות שנוסדו היו שונות מהקהילות הוותיקות שהיו ב"תחום המושב": היהודים שחיו במוסקבה ובסנקט פטרבורג הרבו להיות בקשר עם הגויים, ואף על פי שהם רצו לשמור על יהדותם, הם לא דקדקו במנהגי היהדות. בני משפחותיהם של יהודי מוסקבה וסנקט פטרבורג למדו באוניברסיטאות ובבתי ספר רוסיים. גם בקהילות שב"תחום המושב" היו יהודים שסטו מהדת היהודית, ורבים מהילדים נשלחו ללמוד בבתי ספר רוסיים, שם קלטו את רוח ההשכלה הרוסית.

בתקופת שלטונו של אלכסנדר השני היו מחלוקות בין המשכילים היהודיים לבין שומרי הדת היהודית, משום שהמשכילים חשבו שכדי לקבל שוויון זכויות יש להשתלב אט אט בחיי החברה. כדי להחיש תהליך זה הם הפיצו את ההשכלה בשפה הרוסית, לעומתם, שומרי המסורת היהודיים הפיצו את ההשכלה בלשון העברית.

במשך שנות ה-70 חלה נסיגה מן הרפורמות לטובת היהודים: התפרסמו דברי הסתה נגד ספקים יהודיים החומסים את הממשלה ופוגעים בצבא, ונשמעו נימות אנטי-יהודיות בעיתונים שהדגישו את הסכנה הנובעת מגידול חלקם של היהודים בהשכלה ובחיי הכלכלה של רוסיה.

[עריכה] "הסופות בנגב"

ערך מורחב – הסופות בנגב

במרץ 1881 נרצח אלכסנדר השני על ידי חברי תנועת מחתרת מהפכנית. העיתונות האנטישמית רמזה באופן ברור מאוד שהיהודים הם אלו שרצחו את הצאר, הופצו כרוזים רבים ותעמלנים הטיפו בממשלה להכות את היהודים על שרצחו את "הצאר הגואל", משחרר האיכרים. לאחר שישה שבועות מהרצח, החלו להתעורר פרעות בדרום רוסיה במשך שלוש שנים ופרעות אלה כונו"סופות הנגב". הגופים שהסיתו לפרעות אלו, שהיו, סביר להניח, בהרשאת השלטון, לא נבלמו על ידי המשטרה או הצבא, אלא המשיכו לגרום לפרעות, שבאו לידי ביטוי בהרס ושוד יותר מאשר רצח. הפרעות גרמו ליהודים לדאוג שוב לעתידו של העם היהודי, והעם החל לחשוב על הגירה, אך הייתה בעיה בקשר למקום היעד. בעקבות פרעות אלה התהוותה תנועה ציונית – תנועת "חיבת ציון" והחלה העלייה הראשונה. בין המתעוררים הראשונים לאחר הפרעות היו המשכילים היהודים, שהפרעות נגעו בהם באופן אישי. הם הבינו שצריך לעלות אל ארץ ישראל.

מדיניותו של אלכסנדר השלישי כלפי היהודים (1881 - 1894): לאחר רצח אביו, עלה אלכסנדר השלישי לשלטון. במשך כל 14 שנות מלכותו, היה נוקשה כלפי היהודים: לאחר שהפרעות ביטאו את זעם העם כלפי היהודים, הגיעה תורה של השלטון, והחלה תקופת "הפוגרום הקר": נגזרו גזירות קשות על היהודים, בצורה של הפליה והגבלה נוספים, שצמצמו יותר את זכויותיהם של היהודים, שהיו בלאו הכי מוגבלות.

במאי 1882 נחקקו ארבעה חוקים שמטרתם הייתה לשעבד את היהודים, בייחוד מבחינה חברתית וכלכלית. לחוקים אלה קראו "חוקי מאי" והם:

1. על היהודים נאסר להשתקע מחוץ לערים, עיירות, ומושבות חקלאיות.
2. להפסיק את קיומם של כל שטרי המכירה והמשכנתא, ואת חוזי המכירה על נכסי דלא-ניידי הנמצאים מחוץ לתחומן של הערים והעיירות.
3. אסור ליהודים לעסוק במסחר בימי ראשון ובימי החגים הנוצריים. כמו כן, ייסגרו בתי המסחר השייכים ליהודים כמו בתי המסחר של הנוצרים.
4. התקנות הנ"ל תקפות רק על שטחים שב"תחום המושב" של היהודים.

החוקים הנ"ל פגעו ביהודים בעיקר מבחינה כלכלית, משום שנאסר עליהם לעסוק במסחר ביום ראשון, יום בו באים האיכרים לעיר. כמו כן, נאסר על היהודים לעסוק בחקלאות ו\או לגור באזור חקלאי. יהודים שחיו בכפרים הועברו לערים הגדולות, מה שצמצם יותר את אפשרויות הפרנסה.

[עריכה] הגבלות נוספות

• בשנת 1877 מספר הרופאים הצבאיים היהודים בצבא הוגבל ל- 5%, ולפיכך צומצם מספר היהודים הלומדים באקדמיה הצבאית לרפואה.
• לאחר מכן, הוקצב מספר האחוזים של הסטודנטים בבתי הספר הגבוהים. הסיבה לכך היא למנוע מהיהודים את ההשכלה, ובכל לא יוכלו להתיישב בכל מקום ברוסיה.
• בשנת 1899 לא ניתנה תעודת עורך דין במשך 5 שנים, והסיבה היא שהשלטון דרש סדרה של רישיונות מיוחדים כדי לעסוק במקצוע זה.

[עריכה] תוכנית שלושת השלישים

עם רצח אלכסנדר השני, אלכסנדר השלישי הקים וועדה לנושא "טיפול העם היהודי ברוסיה". חברי הוועדה הגיעו למסקנה כי יש לתת ליהודים אמנסיפציה לאורך זמן, אולם אלכסנדר השלישי, שנשלט על ידי גורמים חיצוניים החל בתוכנית שלושת השלישים:

• שליש מהיהודים יש להרוג
• שליש מהיהודים יש לגרש
• שליש מהיהודים יש להמיר לדת הנוצרית

[עריכה] גירוש היהודים ממוסקבה

בשנת 1891 גורשו כ- 30 אלף יהודים ממוסקבהגזירת אחיו של הצאר - ניקולאי השני אשר הטיל על היהודים הגבלות נוספות. כפי שניתן להבין, היהודים שישבו במוסקבה היו בעלי השכלה, בעלי מלאכה ותעשייה, פקידים, סוחרים ובעלי אומנויות חופשיות.

[עריכה] הפרוטוקולים של זקני ציון

ערך מורחב – הפרוטוקולים של זקני ציון

בשנת 1872 ספרו של הרמן גדשה הגרמני,Biarritz תורגם לרוסית. בשנת 1891 החל מתפרסם ברבים החלק בספר שמתייחס לקנוניה הרבנית בסיוע סוכנים של המשטרה החשאית הרוסית.

[עריכה] פרעות קישינב (1903)

ערך מורחב – פרעות קישינב

בשנת 1903 פרצו פרעות בעיר קישינב, בעקבות תעמולה אנטישמית והסתה שנוהלה על ידי השלטונות הרוסיים. 45 יהודים נהרגו בפרעות אלה וכ-600 יהודים נפצעו.

[עריכה] פרעות המגויסים לצבא (1904)

בשנת 1904 פרצה מלחמה בין יפן לרוסיה. בעקבות תבוסתה של רוסיה במלחמה, האשימו הסתות אנטימיות את היהודים באהדה לאנטישמים ובהחלשת רוסיה. בעקבות הסתות אלו, התנפלו מגויסי חיל מילואים של הצבא הרוסי על יישובים יהודיים ב"תחום המושב". השלטון הרוסי לא מנע את ההתפרעות כדי שלא לפגוע בגיוסם למלחמה.

[עריכה] פרעות המאות השחורות (1905)

בעקבות מהפכת אוקטובר, בה נאלץ הצאר להכנע לדרישת התנועה הסוציאליסטית ולהעניק זכויות אזרחיות ופוליטיות לעם, התנקמו אנשי הריאקציה ביהודים על המפלה שנחלו מידי אנשי המהפכה. הכוחות הראקציונרים, כמו הכנסייה, שלא רצו לוותר על כוח שלטונם ארגנו קבוצות המכונות המאות השחורות (כל קבוצה הכילה כ - 100 אנשים) ואלו ערכו בשנת 1905 פוגרומים ביהודים. כחמישים עיירות נפגעו ומאות יהודים נהרגו.

[עריכה] משפט בייליס (1911)

ערך מורחב – משפט בייליס

ב1911 התרחשה עלילת הדם הידועה בשם משפט בייליס. יהודי בשם בייליס, שמש בבית הכנסת, הואשם ברצח נער נוצרי בחג הפסח בשל שימוש בדמו להכנת מצות. בסוף 1912 הועמד בייליס למשפט אלא שבאותה עת פעלו ברוסיה רוחות ליברלים רבים שהבינו כי הממשל עילל על בייליס עלילות לשווא. טובי עורכי הדין ברוסיה התגייסו לעזרתו ואכן לאחר כשלוש שנים זוכה בייליס מחוסר הוכחות.

[עריכה] האזור היהודי האוטונומי

ערך מורחב – האזור היהודי האוטונומי

ב 1928 הוקם האזור היהודי האוטונומי כטריטוריה יהודית ברוסיה, לאור חזונו של לנין למדיניות לאומית.